האזינו לדף היומי, וקראו את הסיכום: בבא מציעא דף ל"ה

המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון [התחלת הסוגיה בדף ל"ד:]
מלוה אומר סלע הלויתיך עליו והמשכון היה שוה חצי סלע ואתה חייב לי עוד חצי סלע והלוה אומר דהיה שוה סלע ואיני חייב כלום הלוה פטור משבועה דאינו מודה במקצת.

מלוה אומר סלע הלויתיך והמשכון היה שוה חצי סלע והלוה אומר שהיה שלש רבעי סלע היה שוה וחייב אני רבע הלוה חייב שבועות מודה במקצת מדאורייתא,
לרבה אין הלוה נשבע אלא בזמן שהמלוה נשבע שאין המשכון ברשותו, דאז אין חוששין שאחר שישבע הלוה שבועתו יוציא המלוה המשכון, אבל אם יש עדים שנשרף המשכון דאז אין המלוה נשבע שאינו ברשותו חיישינן שאחר שישבע הלוה יוציא המלוה המשכון ויראו שהוא שוה חצי סלע כמו שאמר המלוה ויפסול הלוה לעדות ולשבועה, ולכן הטילו שבועת הלוה על המלוה והמלוה נשבע שהיה שוה חצי סלע וגובה חצי סלע מהלוה.
לרב יוסף כשיש עדי שריפה לא חיישינן שיוציא המלוה המשכון והלוה נשבע ונפטר, אך אם יש עדים שנגנבה המשכון דאין המלוה צריך לישבע שאינו ברשותו אז הטילו שבועת הלוה על המלוה, דחיישינן שהמלוה ימצא הגנב כיון שהוא יודע מי הם הנכנסים לרשותו ויוציא המשכון ויפסול הלוה לעדות ושבועה.
לאביי גם בזמן שהמלוה נשבע שאינו ברשותו הטילו שבועת הלוה על המלוה, דאחר שישבע יאמר המלוה שמצא המשכון ויפסול הלוה לעדות ולשבועה.
לרב אשי המלוה נשבע תחלה שאינו ברשותו ואח"כ נשבע הלוה שבועת מודה במקצת.

לוה אומר סלע הלויתני עליו וב' היה שוה והמלוה אומר סלע הלויתיך וסלע היה שוה ואיני חייב לך כלום, המלוה נשבע שאינו ברשותו ומגלגלין עליו שבועה כמה היה שוה, ואם הלוה מאמינו שאינו ברשותו המלוה פטור.

לוה אומר סלע הלויתני עליו וב' היה שוה והמלוה אומר סלע הלויתיך וסלע וחצי היה שוה וחייב אני חצי סלע המלוה נשבע שבועת מודה במקצת.

שומר שאומר שאינו יודע היכן שם הפקדון הוי פושע וחייב, שילם מדעת עצמו בלי שהמפקיד טרח לתבעו בבית דין ואחר כך מצא הפקדון הרי הוא של השומר אף על פי שנתייקר ושוה יותר ממה ששילם, שהרי המפקיד הקנה לו הפקדון וכדין דמתניתין דשומר ששילם הבעלים מקנה לו הכפל.

בית דין שגבו נכסי הלוה לבעל חוב אם הלוה נותן מעות מחזירין לו נכסיו, לנהרדעי עד י"ב חודש, לאמימר מחזירין לעולם דכתיב 'ועשית הישר והטוב', ואף אם נומר דאינו חוזר דהוה כמכירה גמורה אם גבו מנכסי שומר מפני שלא מצא הפקדון ואחר כך מצאו מחזיר הפקדון ומחזירין לו נכסיו דטעות הוא מה שגבו מנכסיו שהרי הפקדון היה בידו.

מלוה שגבה נכסי לוה ובא בעל חוב של המלוה וגבה ממנו, כשם שמלוה ראשון צריך להחזיר להלוה נכסיו כשהם בידו משום ועשית הישר והטוב כך צריך מלוה השני להחזירו ללוה הראשון.

מלוה שמכר או נתן או הוריש נכסי הלוה שגבה ממנו אין הלוה יכול להוציאו כיון שהם ירדו להקרקע על דעת שיהא שלהם, מה שאין כן המלוה שלא תבע מהלוה אלא מעות לכן מוטל עליו להחזירו ויש בו משום ועשית הישר והטוב.

אשה שגבה מנכסי הלוה ונשא ומתה אין הלוה יכול להוציאו מהבעל דדינו כלוקח בנכסי אשתו.

אשה שגבו ממנה ונשא ומתה אין הבעל יכול להחזיר הקרקע דבאושא התקינו דהאשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות דהוא כלוקח הראשון ולא כיורש הירושה לאחר מיתתה, וכיון דאינו יורש אינו יכול להוציא מיד הבעל חוב.

לוה שנתן נכסיו מעצמו לבעל חובו נחלקו רב אחא ורבינא אם יכול להחזירו או דדינו כמכרה לו ואינו יכול להחזירו.

בית דין ששמו קרקע לבעל חוב, לרבה קנויה לו אחר צ' יום שפסקו הדין על נכסי הלוה ומסרו לו השטר, לאביי מיום שנחתם השטר בבית דין דיש לו זכות בנכסיו אע"פ שלא בא השטר לידו דעדי השטר זכו בשבילו, לרבא אחר שמצא קרקע של הלוה ובית דין פסקו מלהכריז שיש כאן קרקע למכור והמלוה שמוה יותר ממה שאחרים רצו ליתן על הקרקע.

השוכר פרה מחבירו והשאילה השוכר לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר למשכיר שמתה כדרכה והשוכר פטור, והשואל חייב לת"ק ישלם לשוכר דקנה הפרה מהבעלים, לרב יוסי השואל משלם להבעלים (דשוכר לא קנה אלא בשבועה ומשכיר אומר דל אנת ודל שבועתיך ואנא משתעינא דינא בהדי שואל).

השוכר פרה והשאילו להבעלים וחזר הבעלים והשכירו לו וחזר והשאילו להבעלים ומתה, לרבי זירא לשיטת חכמים הבעלים חייב ד' פרות ב' כמו שאמרו חכמים דהשואל ישלם לשוכר, ועוד ב' דחייב להעמיד לו ב' פרות בשביל השכירות כיון דאין הפרה בעין, לרב אחא מדיפתי ולמר בר רב אשי כיון דאותה פרה היא שתי השאילות אחת היא ושתי השכירות אחת היא ואינו חייב לו אלא פרה אחת היא בשביל חיוב שואל ופרה אחת משום החיוב דשכירות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!