כנסו: הרב מענדל ראטה בבלוג חדש ומרגש

הקשקושים של מענדל \ טורו השבועי של מענדל ראטה
״הקשקושים של מענדל״, זה שמו של המדור החדש שלי. למה "הקשקושים של מענדל"? כי מאז ימי ילדותי אני מקשקש ומתקשקש. על הקירות, על המחברות, ועל היומנים האישיים. יום אחד גיליתי שאפשר לקשקש גם באתרים ואנשים רואים וקוראים, ולפעמים אפילו נהנים. אמרתי למישהו שאני רוצה לכתוב ב"בחדרי", והמישהו אמר לי שאשלח לו דף מיומן הקשקושים שלי. שוין, אז הנה, כתבתי.

היכרות קצרה: קוראים לי מענדל ראטה (בעברית קוראים את זה "רוט"), ואבא שלי הוא האדמו״ר משומרי אמונים אשדוד. אני הולך לי בדרך משלי. מי שמכיר או מי שלא, אני מנגן על גיטרה, מלחין שירים, עורך קומזיצים, אוהב לכתוב יומנים, וגם מחליף מצבי רוח כמו גרביים. לפעמים שקט וביישן, לפעמים עצוב ומתוסכל ולפעמים ממש מלא אנרגיה ורוח נעורים שובבה.

לגבי המדור, לא יודע לומר במדויק מה יהא תוכנו השבועי, אבל כנראה יהיה קצת מחוויות החיים שלי ביומיום, חוויות המשאירות בי איזה מסר ומלמדות אותי משהו מעניין בחיים, וכן, חוויות החיים שלי הם לפעמים די מעניינות. לא בגלל שקורים לי דברים יותר מעניינים מאנשים אחרים, מה פתאום.. אלא רק בגלל שאני מסתכל על החיים שלי כמו סרט, ובסרט - הכל מעניין שם. גם סתם עלים שנופלים בשקט מהעץ, או איזה מישהו שמדבר עם חבר שלו.

אז על מה אספר לכם השבוע? אולי באמת על השבת האחרונה, שבת חול המועד, שבילינו בצפת, העיר והאגדה. סתם נשארתי שם לשבת, אחרי איזה קומזיץ רציני של ליל שישי שנגמר כמעט בבוקר. שם התאכסנתי אצל יהודי יקר שקוראים לו ר׳ נחום קרלינסקי, גם כן, איש ואגדה. יש לו מפעל של יין, כיפה כחולה גדולה וזקן ג׳ינג׳י ארוך. בחבורה המעניינת הזו לומדים 'רמ״ד וואלי' בעומק ושותים כל סעודה ארבעים סוגי יינות בערך. טוב, זה לא ממש בשביל לכתוב את זה בשתי שורות.

בשבת בלילה הלכנו להתפלל בביהכנ״ס ברדיטשוב. וואלה, איזה בית כנסת מעניין. אתה נכנס שם, והאור שם - אין מקורו בחשמל. יש רק נרות משעווה התלויים על עמודונים מחוטבי עץ קטנים ויפים, שקועים בקיר. נחום, מהמייסדים הוותיקים של המקום, אומר לי שהנרות האלו בכלל רעיון שלו, ושהוא הלך לחפש בכל צפת את מחזיקי העץ היפים הללו. וואו, איזה תפילה מרוממת הייתה שם. איזה אוירה מיוחדת. תפילת קרליבך בטהרתה. אבל איזה קרליבך. אנשים מכל הסוגים, מלא עד אפס מקום ואווירה מלאת השראה, אהבת הזולת וקבלת השונה כפי שהוא. כל התפילה רק שירים. עצמו לשנייה עיניים ודמיינו את זה: בית כנסת חשוך, נרות יפים ומאירים, שירי קרליבך הנוגעים ללב, וצעירים נחמדים מכל גווני הקשת השרים באהבה ובאחדות, מרומם נפש. זה בברדיטשוב כל ליל שבת, בצפת העתיקה ומלאת ההשראה.

למחרת התפללתי שם שחרית לבדי, בגלל שבעל האכסניה שלי הלך מוקדם ל׳שול׳ של ברסלב. בבוקר זה כבר קצת אחרת שם. הם התחילו את התפילה בסביבות השעה 11:15. בערך לפני 'ברכו' ואחרי ישתבח מוציאים הערינג וקרקרים, ואז אוכלים הערינג. מי כעמך ישראל.. דברים כאלו זה רק אצל הברדיטשובע׳ר. אפילו באמצע 'שחרית' עושים סעודה שלישית. זה הכל אחד, נו, אמרתי לכם פעם. טוב, לא ממש, כי זה מאמר ראשון, אבל אמרתי באישי.

לידי ישבו שני ליטאים מודרניים, בעל׳בתים כאלו שהתפוצצו כל שניה מצחוק עם הילדים החמודים שלהם. עוד לפני שנכנסו שמעתי אחד אומר לחברו: "זה בית כנסת, נשבע לך לא ראית דבר כזה: אין מזגנים ויש שם רק נרות". צפת, כבר אמרתי?

אחרי תפילת 'הלל' היה שם קצת אקשן. מישהו התרגז שהתחילו את התפילה כל כך מוקדם ונהייתה מריבה גדולה. אחרי קריאת התורה עשה שם מישהו ׳מי שברך׳ לכל ארבעת המינים, והסביר בניגון - לכל מי שבגדר אתרוג, לכל מי שבגדר לולב וגם ליהודים הפשוטים שהם הערבות הקדושות שלנו. בכלל, היה שם ששון ושמחה עם המי שברך׳ס: לחיילים, לשוטרים, לגנבים, למסכנים, לרווקים, לאסירים, לגרושים, ואולי גם לאנשי המאפיה, כבר לא זוכר. זה מה זה מתאים לברדיטשובע׳ר, כל החפלה הזאת. אבל הם היו כל כך מתוקים. קיבלתי אפילו מפטיר בגלל שמישהו שם הכיר אותי מהקומזיצים.

ורגע, השבוע בכלל היה היארצייט של ההייליגער ברדיטשובע׳ר זי״ע. אז ממש תודה לך, ׳הייליגע רבי׳, שנתת לנו מהשראתך, ושבזכותך יש בתי כנסיות מתוקים ומעניינים כאלו בצפת. רק רציתי לעדכן אותך שמאז נפטרת עברו כבר כמה שנים והתפתחנו קצת, יש לנו היום גם את בני ברק וירושלים, וכן, הרבה יהודים גרים שם. אנחנו מה זה צריכים שם כל מיני "ברדיטשובע׳ר בתי כנסיות" כאלו. אז אנא בבקשה, האם אתה יכול לדאוג לנו לעוד כמה כאלו?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!