במקום הקדמה: כך כותבים לכולם על הפרשה

בכל שנה אני מוזמן ומזדמן למספר רב של סוכות בדגש על עדות שונות קהילות שונות, קבוצות שנות ומטרות שונות. המכנה המשותף של הסוכות והאירועים הם האווירה התורנית והרוחנית שיש בהם ומשם אני מנסה לטעום ולקחת עמי מהייחודיות, השונות, והחוזקות של כל קהילה חוג ועדה.

מובן שבכל סוכה והתכנסות שכזו אני שומע דברי תורה, וורטים, דרשות, סיפורים ופלפולים המבוססים על פסוקי התורה, אגדות חז"ל, תלמוד, מדרשים, ראשונים ואחרונים, כמאמר רבותינו "שבעים פנים לתורה". המפליא הוא שלפעמים על אותו פסוק או מאמר אני שומע דרשות שונות, כל אחד בחיזוק ההשקפה והכיוון שהוא מאמין בו והדרך שהוא צועד בו.

ניתן לומר בבירור, כי ארון הספרים היהודי הוא כחומר ביד היוצר וראוים כל ישראל לישב בסוכה אחת. כשהלבבות אחד, גם אם הגופים שונים, אנחנו אחד.

בהתוועדות חסידית שנערכה בסוכתו של ידידי ר' אריאל שטרן דובר על המצווה לאגד ולאחד את ארבעת המינים יחד, כאיש אחד בלב אחד. כולנו יודעים כי ארבעת המינים מרמזים על ארבעה סוגי בני האנושות, מי שיש לו טעם וריח ומי שיש לו טעם בלי ריח ומי שאין לו בכלל טעם וריח, כמו אותה ערבה. היוצא מזה להתנהגות בחיי היומיום, בכל מקום ובכל שעה: לאחד את כל המינים בעם ישראל, כמו שבקטורת צווינו להכניס את החלבנה שריחה רע, כך גם בלולב אנו מכניסים את הערבה סרת הטעם, וכך בחיים עצמם, צריך לאחד גם את מי שריחם רע, לבלתי יידח ממנו נידח.

זה לעומת זה. בסוכה הליטאית של 'דגל התורה' בבית נציג הדגל הרב מיכאל אלפר בחיפה הפליאו חברי הכנסת הרב משה גפני, הרב אורי מקלב והרב יעקב אשר והתנבאו כמעט באותו לשון. הם עמדו על אותו נושא בדיוק אבל המסקנה שלהם הייתה שונה במעט. הם הסיקו מכך שבסופו של יום האתרוג - 'בני התורה', כלשונם - חייב לחזור למקום נפרד, למקומו השמור, בין אניצי הפשתן. הוא נשמר יותר מכולם בקפידה בקופסת כסף מיוחדת, כיאה למעמדו הרם.

ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.

האתגר: לכתוב על הפרשה - לכולם
השבוע, עם תחילת המחזור החדש בתורתנו הקדושה, אני מציין בשעה טובה ומוצלחת את סיום המחזור השלישי ותחילת המחזור הרביעי בניסיון לכתוב אקטואליה בראי הפרשה. אין זה קל, קל וחומר כשקהל הקוראים מגוון מאוד. הטור מופיע בגרסאות עם שינויים קלים בבמה החשובה באתר "בחדרי חרדים" בעיתונות המקומית באזור השרון ובעוד מדיות שונות. נשמע אתגר מורכב: איך יתכן לכתוב יהדות בשפה שמתאימה לכולם? והרי עם ישראל חונה לשבטים, יש בנו עולים וגולים, ותיקים וחדשים, דתיים ומסורתיים, חרדים ואדוקים, איך אפשר לכוון לכולם?

את התשובה מצאתי בדברי הכהן הגדול רבי צדוק מלובלין זצוק"ל. הוא כותב בספרו (פרי צדיק, פרשת האזינו): "כל אחד מישראל יש לו חלק בתורה שהוא נר שלו… ישראל ראשי תיבות: יש שישים ריבוא אותיות לתורה. שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה והוא נר שלו, נר ה׳ נשמת אדם". אנו מתפללים בכל בוקר ומבקשים "ותן חלקינו בתורתך", שלכל אחד ואחד מישראל יש חלק מסוים בתורה שרק הוא לבדו יכול לחדש ולגלות והוא שלו ממש, ועל זה מבקשים שנזכה לקבל ולהשיג את החלק העצמי שלנו בתורה.

וכמו שלכל יהודי יש את החלק שלו, כך הוא מסוגל ומוכן לקבל, להבין, להשכיל וללמוד את כל יתר החלקים. זו רק שאלה של רצון ואוזן קשובה, ואולי גם של אמונה ביכולת של כל עם ישראל להתחבר למקור הטוב, למים החיים - התורה הקדושה.

ואם אתה מאמין שיש בצד השני מי שישמע ויקרא אותך, אז יש לך את הכוחות והיכולות לכתוב ולהעביר להם מסרים. שמע ישראל, בכל לשון שאתה שומע.

'נעשה אדם'
בפרשת השבוע פרשת בראשית אנו קוראים: "ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". חכמינו זכרונם לברכה עמדו על הלשון "נעשה אדם" בלשון רבים, הלא הקב"ה הוא אחד יחיד ומיוחד אפס זולתו ואין בִלתו, ואם כן היה לו לומר: 'אעשה אדם' בלשון יחיד ולא "נעשה" בלשון רבים. וכפי שמגלים לנו הרי שמשה רבינו עצמו כבר התפלא על כך:

"בשעה שהיה משה כותב את התורה, היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק הזה שנאמר: 'ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו', אמר לפניו: ריבון העולם, מה אתה נותן פתחון פה למינים, אתמהא.

אמר לו [הקב"ה למשה], כתוב והרוצה לטעות יטעה. אמר לו הקב"ה: משה, האדם הזה שבראתי, לא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו? שאם יבוא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו, והוא אומר מה אני צריך ליטול רשות מן הקטן ממנו, והן אומרים לו למד מבוראך שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים, כיון שבא לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת".

וזהו שפירש רש"י כאן בלשונו הטהור: "נעשה אדם. ענוותנותו של הקב"ה למדנו מכאן, לפי שהאדם הוא בדמות המלאכים ויתקנאו בו, לפיכך נמלך בהן... 'נעשה אדם', אף-על-פי שלא סייעוהו ביצירתו... לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומידת ענוה, שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן".

מוסר השכל: אם גדול נמלך בקטן הרי שקטן ודאי צריך למלוך בגדול, ואם צווינו להלוך במידותיו של הקב"ה הרי שבוודאי בדבר הזה צריך אדם לשמוע צד נוסף, להימלך בידידים ולהיוועץ פעם נוספת, וכמו שאמר החכם מכל אדם "ותשועה ברוב יועץ".

גם אני הקטן נוהג להיוועץ במורי ורבותיי בכל צעד ושעל וגם בידידיי ותלמידי כמאמר חז"ל "ומתלמידי יותר מכולם". גם אפשרות הכתיבה בכל שבוע לא הייתה מתאפשרת לולי העזרה, ההכוונה והפידבק מקהל הקוראים ומידידיי היקרים ובראשם ידידי הרב משה רוט. תשואות חן להם ולכם.

שבת שלום וחורף בריא
הרב בן ציון נורדמן
[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!