שאלי שרופה באש: מי אשם באחריות למחדל?

שר הפנים אלי ישי הודיע הבוקר (ו) כי בכוונתו לדרוש בקבינט הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת השתלשלות האירועים באסון בכרמל. "חובה שכל הגורמים הרלוונטיים יופיעו בפני ועדת חקירה ממלכתית", אמר.

דבריו של ישי באים על רקע דברי גורמים במשרד האוצר, שאינם מעיזים להיות מצוטטים בשמם, המאשמים את אלי ישי, שמשרדו ממונה על שירותי הכבאות בארץ, באחריות למחדל. הם 'רק' שכחו לספר כי משרדו סובל, כמו כל המשרדים, בחסר תקציבי, באחריות לעיריות שאפילו את המשכורות לעובדיה מתקשות לשלם, ומחוסר עדיפות לאומי ראשוני לנושא הכבאות.

לדברי פקידי האוצר, העביר האוצר בתקופה האחרונה תוספת תקציב של 100 מיליון שקלים המיועדים לשירותי הכבאות, אלא שמשרד הפנים כלל לא עשה שימוש בכסף ולא העבירו לשירותי הכבאות. הם 'שכחו' משום מה לספר שהתקציבים הללו הועברו לרשויות המקומיות, אבל הן אלו שמחליטות לאן להזרים את הכסף, וברצותן משנות גם את ייעודו.

אלי ישי, מצידו, משיב מלחמה שערה.

כבר לפני שנה וחצי, הוא אומר, דרש מהאוצר ומראש הממשלה, בנימין נתניהו, תוספת תקציבית משמעותית בסך 500 מיליון שקלים. לפני שלושה חודשים קיבל סוף סוף את המבוקש, אך רק סך של 100 מיליון שקלים. "הכבאיות שלנו הן קורקינט..זה פיקוח נפש ולכן צריך לעבוד מהר. חבל שקרה אסון כזה מחריד, אבל כל הגורמים צריכים לפעול יחד, בשיתוף פעולה. אנחנו מקווים שכעת לא נצטרך יותר להסביר מה הצורך להעברת התקציב לשירותי הכבאות", דברי ישי.

עוד אמר: "כבר שנה וחצי אני צועק שמדובר בפיקוח נפש, זעקתי ש-100 מיליון שקלים אינם מספיקים וצריך יותר. אתנגד לקיום כל אירוע שנדרש בו גיבוי של שירותי הכבאות, קודם כל צריך לשקם את השירותים".

ויש כאן בעיה נוספת, שקשה להתעלם ממנה. יכול, לדוגמה, משרד התחבורה, להעביר תקציבים לטיפול בתשתיות לקויות בראשות מקומית מסוימת, כדי לטפל בכביש בעייתי או אפילו בכביש דמים, אבל ראש הרשות, מנימוקים השמורים עמו, מחליט לייעד את הכסף למטרות אחרות. לא כאן המקום לפרט דוגמאות, אך יש באמתחתנו כמה וכמה כאלו, חלק כואבות מאוד, תרתי משמע.

הכתובת הייתה על הקיר - לקרוא ולא להאמין

רק בקיץ האחרון עלה הנושא על הפרק.

היה זה ב-10 ליוני, כאשר התכנסה הוועדה לביקורת המדינה כדי לדון בנושא כיבוי האש. אמנם נבדק אז, נקודתית, המצב בדרומה של הארץ, אך הדיון בהחלט מלמד על המצב הכללי במערך כיבוי האש במדינת ישראל. צריך לקרוא את הפרוטוקול כדי להאמין:

פתח את הדיון שמואל גולן, מ"מ מנכ"ל במשרד מבקר המדינה. "אנו עסקנו בנושא של כיבוי אש, ובפעם האחרונה שעסקנו ברצינות בנושא זה היה בערך לפני כשבע שנים כשהוצאנו דוח גדול מאוד על תמונת המצב", אמר, והוסיף כי "כמעט בכל איגודי הכבאות הן בנושא איוש כוח אדם, הן בנושא ציוד והן בנושא פריסת התחנות. בפעם השנייה שעסקנו בנושא זה היה בתקופת מלחמת לבנון השנייה ששם ייחסנו פרק לנושא הזה...נושא האיגודים, כמו שאתה יודע, לא תמיד נמצא בראש סדר העדיפות ברשויות המקומיות".

רשמנו לפנינו את האשם הראשון: הרשויות המקומיות.

הדובר הבא, אלי לוי, איגוד ערים לכיבוי אש, ראש מועצת להבים, אמר: "אני נכנסתי לתפקיד יושב ראש איגוד ערים לכבאות ב-31 למרץ 2009. נבחרתי פה אחד על ידי כל ראשי הרשויות בנגב. כולנו ידענו שיש בעיה לא קלה באיגוד ערים לכבאות וצריך להסדיר את העניינים ולהכין את האיגוד כשמו כאיגוד מציל חיים בשעת הצורך ובטח ובטח בשגרה... אדוני היושב ראש, אנחנו מדברים על מכתב שאני הוצאתי לשר הפנים ב-8 בנובמבר. אני עד לפני כחודש כשהתפטרתי מתפקידי כיושב ראש האיגוד לא נעניתי, אפילו תשובה למכתב לא קבלתי בנוסח "מכתבך נתקבל בלשכתנו".

רשמנו לפנינו את האשם השני: שר הפנים.

היו"ר יואל חסון: "אתה מדבר על ציוד חסר. תן לי בבקשה דוגמה על המצב ים המלח, ששם יש בניינים גבוהים. יש בים המלח מענה?"

משיב לו אלי לוי: "אני אתן לך דוגמה. יש תחנת משנה בשפך זוהר בחוף ים המלח. תחנת המשנה יושבת על בולען, הסתובבנו ימים וישבנו שלוש פעמים עם רונן כהן מהמינהל כדי לאתר שטח, זה היה בעזרתו האדיבה של דובי לטבינוב. עזוב את התחנה ועזוב את הכבאים, הם יישנו על העצים, אין סולם בחוף ים המלח. אם אתם יורדים לבית מלון באזור ים המלח תדאגו לישון בקומות הנמוכות".

היו"ר יואל חסון: אם בבית המלון יש שרפה במקומה התשיעית, מה קורה?

אלי לוי: זו בעיה, תוקם ועדת חקירה.

היו"ר יואל חסון: באמת?

מרינה סולודקין: לא הבנת? כולם מתים.

היו"ר יואל חסון: אין סולם במקום? זה מדהים. יחסית לאיגודים אחרים מה המצב פה?

אלי לוי: מרבית התקציב מגיע מההשתתפות הרשויות מתקציבן. אבל כל הכסף הזה הולך לשוטף. יש שם בעיה של הסכמי שכר שלטענתנו חלק מהסכמי השכר הם גם לא חוקיים. מרבית התקציב מגיע מהרשויות המקומיות...אני אומר כאן דברים שלא ינעמו לאוזניו של המנהל הכללי. יצאתי לתקשורת ותקפתי את שר הפנים, אני אומר את זה כאן חד וחלק. קראתי לשר הפנים ולא נשמע שר הפנים ולא ישב איתנו שר הפנים. כדי להגיע לפגישה עם המנהל הכללי, יושב כאן ידידי גבריאל מימון, כדי להגיע לפגישה עם המנהל הכללי שני עסקנים של תנועת ש"ס, עסקנית ועסקן עשו לי שלושה חודשים נפשות כדי שאני אפגש איתו".

כולם אשמים, רק לא פקידי האוצר

עד כאן הדברים, מפי אמרם. נזכיר כי גבי מימון, מנכ"ל משרד הפנים, הושהה מתפקידו, לאחר שנחשד בהאשמות כבדות. אבל עצם העובדה שבשביל להגיע לפגישה איתו היה צורך בהפעלתם של שני עסקנים ועסקנית, היא עצמה האשמה כבדה נוספת.

עכשיו, כצפוי, תוקם ועדת חקירה, יימצאו האשמים, לא בטוח שגם יופקו הלקחים. ובפעם הבאה, שלא תקרה חלילה, נמשיך לחפש את האשמים וכמובן גם להקים עוד ועוד ועדות חקירה.

פרוצטדורלית מן הסתם לא התייחסו האנשים המקיפים את השר בצורה רצינית לפניות, אבל מכאן ועד להאשמה הגורפת המופניות אל השר עצמו, הדרך רחוקה.

חובה להודות על האמת. אין ולא הייתה עדיפות ממשלתית לנושא הזה של כיבוי האש. זה לא תקציב משרד הביטחון, זה 'בסך' הכול תקציב לכיבוי אש, נושא שלא היה עד היום בראש מעיננו. אבל הדרך הקלה של פקידי האוצר 'לצאת' מכל צרה היא הפניית האצבע שלהם ימינה ושמאלה.

כולם אשמים, חוץ מהם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!