הקריב את הקריירה כדי למנוע מאסר אברכים

רפאל פנחסי ש"ס >> תשמ"ד-תשנ"ט

תפקידים:
• שר התקשורת
• סגן שר העבודה והרווחה
• סגן שר האוצר
• סגן שר הפנים
• סגן שר הדתות

ראשון לראשונים
במשך שלושים שנה רצופות היה במעגל ההשפעה הראשון, וגם לאחר שנאלץ לפרוש מהכנסת היה ציר מרכזי. הוא אחד מתוך שלושה שבלעדיהם ש"ס לא הייתה קמה ונראית כפי שהיא נראית

עד לעצם היום הזה, ולכל מי שרק מוכן לשמוע, נוהג רפאל פנחסי לומר שהמניות שלו בהקמת ש"ס אינן פחותות מאלו של היו"ר הנוכחי אריה דרעי. הוא מונה את שנותיו הפעילות במפלגה, למעלה משלושים שנה. את קשת התפקידים שנשא, את העובדה שלרגע אחד לא היה מחוץ למעגל ההשפעה בלי אף שנת גלות, ובעיקר: את הקמת התנועה הבני ברקית הספרדית שהייתה הבסיס הראשון למהפכה הגדולה.

בכל מה שקשור לעובדות אי אפשר להתווכח עם פנחסי. בזיכרונו הפנומנלי רשום גם כמה קולות קיבלה ש"ס בבחירות בראשון לציון בשנת תשנ"ג. הכול רשום אצלו לפרטי פרטים. אבל גם בלי העדות של הנחתום על עיסתו - כל מי שעסק אי פעם בחקר תולדותיה של ש"ס יודע שאין כמעט פרק משמעותי אחד ששמו של פנחסי אינו מופיע בו. כולל הפרק שלאחר פרישתו הרועמת מש"ס בשנת תשע"ד בעקבות השמועות על תמיכתו במפלגה המתחרה וקיתונות הצוננים ששפך על ראשו של מי שבאופן רשמי נחשב כמייסד תנועת ש"ס. השניים מעולם לא ממש סמפטו אחד את השני, אך רק הסתלקותו של המנהיג הרוחני הדגול פרצה את מנעולי הפיות של השניים זה נגד זה. בעיקר של פנחסי נגד דרעי.

מבט אובייקטיבי ונטול האמוציות שבין השניים יקבע שחלקו של פנחסי במניות היסוד והפיתוח נופל אמנם מזה של דרעי, האיש שבנה את כל מוסדות ש"ס מראשית ועד אחרית. אך יותר מכל אדם אחר בתנועה, כולל מי שעמד י"ג שנה בראשה, ובטח יותר מזה שהגיע אליה למספר שנים, פעל מה שפעל ויצא לעשות לביתו. מי שבמשך שלושים שנה רצופות היה במעגל ההשפעה הראשון וגם לאחר שנאלץ לפרוש מהכנסת (בדרך המקובלת בש"ס: הסתבכות עם שלטונות החוק) היה ציר מרכזי, אינו עוד אחד. הוא אחד מתוך שלושה שבלעדיהם ש"ס לא הייתה קמה ונראית כפי שהיא נראית.

הרקורד של פנחסי עם פעילות פוליטית תורנית מזרחית החל עוד בזמן שמרן הגר"ע יוסף סגר שנה ראשונה בתור רב ראשי לישראל. פנחסי הקים בבני ברק רשימה שנקראה נאמני תורה - בני עדות המזרח וזכתה לשני מנדטים. בתשל"ח הוא כבר היה נציג עדות המזרח ברשימת אגודת ישראל בעיר והחל לפעול למען זכויות התושבים ששם המשפחה שלהם לא נגמר בשטיין או ברג. כבר אז הוא הרגיש שהעדר הייצוג של בני עדות המזרח התורניים הוא חור שחור שהגיע הזמן למלא אותו.

בשנת תשמ"ג הוא ועמיתו הרב אליהו רפול הקימו את רשימת ס"ח שהייתה על טהרת הס"ט לעיריית בני ברק. היה זה לאחר שותפות של מספר שנים עם אגודת ישראל שהחלה להתערער, אך לא על רקע עדתי דווקא. מי שהורה לפנחסי לפרק את השותפות עם אגו"י ולהקים רשימה נפרדת היה מרן הגרא"מ שך זצ"ל. ההוראה ניתנה באופן רשמי על רקע הצורך להתמודד עם תנועת תמ"י המסורתית-ספרדית שהחלה לצבור תאוצה.

רק מאוחר יותר הבינו פנחסי וחבריו שהגרא"מ שך הפך אותם למקרה מבחן ראשון לקראת התנתקות של הציבור הספרדי והליטאי מאגודת ישראל. באותם ימים הוקם העיתון יתד נאמן, ורוחות השחרור מהאפוטרופסות האגודאית החלו לנשוב. אם נקדים מעט את המאוחר נאזכר ששנה לאחר מכן עמד הגרא"מ שך ליד עריסתה של ש"ס הארצית וביום הבחירות עצמו הורה לכל בני הישיבות הליטאיות להצביע עבורה.

אם אכן היה זה טסט קייס הוא עבר בהצלחה רבה. הרשימה זכתה לארבעה מנדטים והכתה בתדהמה את הזירה הפוליטית החרדית שנשלטה אז בלעדית על ידי אגודת ישראל. במקביל הוקמה בירושלים רשימה מקומית ספרדית של ניסים זאב, שלמה דיין ויעקב כהן שזכתה לשני מנדטים, אף היא בהפתעה גמורה. בטבריה שעל שפת הכינרת רצה רשימה מקומית ספרדית שהכניסה מנדט אחד. תמונת המצב הייתה ברורה: יש בסיס איתן להקמת רשימה ספרדית ארצית.

בשלב המעבר מרשימות מקומיות לרשימה ארצית החלה לזרוח שמשו של דרעי, ופנחסי הפך להיות כינור שני, אבל משמעותי. לשידוך עם ש"ס הארצית הוא בא עם נדוניה כבדה של ארבעה מנדטים מקומיים ותמיכה בלתי מסויגת של הגרא"מ שך. בתור שכזה הוא שובץ במקום השני ברשימת ש"ס ובמשך שתים עשרה שנה כיהן במגוון של תפקידים מיניסטריאליים. הוא היה סגן שר העבודה, סגן שר הפנים, שר התקשורת, סגן שר האוצר וסגן שר הדתות. כאשר בג"ץ סיים את הקריירה המיניסטריאלית שלו בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו הוא המשיך לכהן בכנסת עד שנת תשנ"ט ונשא בתפקיד יו"ר ועדת הכנסת.

הפעם היחידה שפנחסי נאלץ להילחם על חייו הפוליטיים בתוך ש"ס עצמה הייתה לקראת הבחירות בתשנ"ב. לאחר עריקתו של הרב יצחק פרץ ליהדות התורה והקרע החמור בין מרנן הגרא"מ שך והגר"ע יוסף זכר צדיקים לברכה, הוחלט בש"ס לנקות את הרשימה מכל נאמניו של הראשון. על הכוונת היו פנחסי וגמליאל שבתקופת התרגיל הידוע ומה שאירע לאחר מכן שימרו את הקשרים עם בני ברק. לקראת סגירת הרשימות באו השניים לגר"ע יוסף והתחננו, פשוטו כמשמעו, על המשך כהונתם. לאחר שהבטיחו באלה, בשבועה ובתקיעת כף על ניתוק הקשרים עם ישויות זרות ונאמנות לנשיא מועצת החכמים בלבד - הם נכללו ברשימה לכנסת.

מי שלא ממש שכח היה אריה דרעי. בממשלת רבין (זו שהוגדרה לימים כ"ממשלת שמד") קיבלה ש"ס שני תיקים. את הפנים ואת הדתות. דרעי כיהן כמובן כשר הפנים, וראש הממשלה יצחק רבין החזיק בתיק הדתות, כאשר הניהול בפועל היה בידיו של הסגן מש"ס רפאל פנחסי. הנימוק הרשמי היה שיחסי הכוחות הקואליציוניים העניקו לש"ס זכות לשר אחד בלבד. האמת העצובה הייתה, לדברי מקורבי פנחסי, שדרעי היה זה שביקש מרבין שש"ס תשלוט במשרד הדתות אך לא יהיה בה שר מטעמה. פנחסי הבין היטב למה, אך נשך את השפתיים ושתק. הוא חיכה לעת נקם ושילם וזו לא איחרה לבוא.

לבינתיים הוא נאלץ לחלוק גורל משותף אחד וממש לא נעים עם דרעי. במהלך ממשלת רבין החלו החקירות נגד האחרון לתפוס תאוצה. במקביל חקרו מבקר המדינה והמשטרה את פנחסי על רקע אי סדרים במערכת הבחירות. נגד השניים הוגשו, כל אחד בתיקו הוא, כתבי אישום שלא הפריעו להם להמשיך בכהונתם. החוק היבש דאז קבע ששרים וסגני שרים צריכים לפרוש רק כאשר הם מורשעים בבית המשפט. לצערם כי רב החליט הרכב אגרסיבי של בג"ץ בראשות השופט אהרון ברק שהחוק יאה ונאה רק לחברי כנסת שנבחרו בבחירות בקלפי. מינויים מיניסטריאליים מחייבים טוהר כפיים בדרגה גבוהה ולפיכך על השניים להתפטר.

לאחר הפרישה הכפויה ניהל פנחסי קרב מפואר נגד הסרת חסינותו בכנסת. בסוף תשנ"ג פנה היועץ המשפטי לממשלה מיכאל חריש לכנסת וביקש את הסרת חסינותו. הכנסת קיבלה. פנחסי עתר לבג"ץ וקיבל החלטה המבטלת את ההסרה בנימוק פרוצדוראלי כלשהו (פרוטוקול הדיון בוועדה לא הונח לפני חברי הכנסת במליאה שהצביעו בעד ההסרה). בעקבות הפסיקה התכנסה שוב מליאת הכנסת לדון בבקשת היועץ המשפטי. פנחסי עשה את הבלתי יאומן והשיג רוב נגד הבקשה.

בממשלת נתניהו הראשונה כיהן פנחסי כח"כ ויו"ר ועדת הכנסת, אבל חסינותו כבר הוסרה. בתשנ"ז הוא הורשע בבית המשפט בירושלים ונגזרו עליו שנים עשר חודשי מאסר על תנאי וקנס סמלי. בניגוד ל'זכאים' אחרים בש"ס, העונש שלו היה קל שבקלים. כל היתר הלכו לכלא בנסיבות מחמירות.

ההבדל בעונש היה בהתאם לחומרת העבירה. פנחסי לא הואשם בלקיחת כסף לכיסו או בקבלת הטבות לבני משפחה ומקורבים. חטאו היחיד היה שבזמן מערכת הבחירות הוא העסיק בני ישיבות כרכזים ופעילים ושילם להם במזומן מקופת מערכת הבחירות. פנחסי יכול היה למחוק ברגע אחד את כתב האישום נגדו אם היה חושף את רשימת בני הישיבות שקיבלו תשלום על עבודתם. הוא לא עשה זאת, ועל כך הוא ראוי להיכנס להיסטוריה החרדית, מחשש ששלטונות הצבא יגייסו את אותם בחורים ואברכים בנימוק שאין תורתם אומנותם - לקח על עצמו פנחסי את התיק וסיים בזה כמעט חמש עשרה שנה של חברות בכנסת ובממשלה.

בבחירות תשנ"ט פנחסי כבר לא היה ברשימה לכנסת, וקיבל כפיצוי את הג'וב הנכסף של מזכיר מועצת החכמים. מיד לאחר הבחירות הוא חבר לרב משה יוסף ואלי ישי במהלך ההצטרפות לממשלה בכפוף לתנאי של אהוד ברק - רק בלי דרעי. עם כניסתו של הנ"ל לכלא הוא סייע לישי לדכא את ניסיונות המרד של שרידי נאמני דרעי ועזר לו לבסס את שלטונו.

פנחסי כיהן כמזכיר מועצת החכמים עד שדרעי חזר להנהגת היחיד בתשע"ג ותפס מחדש את ההגה. בי"ג השנים שחלפו לבינתיים הוא ביסס את מעמדו כמזכיר דומיננטי של ה'מועצת' שלא מקבל הוראות מאף אחד, למעט הגר"ע יוסף עצמו ובני הזוג המלכותי שהתגוררו איתו. אפילו אלי ישי בימים בהם היה בשיאו הכיר בכוחו ובקשריו המיוחדים של פנחסי עם כמה מחברי מועצת החכמים. כשהיה צריך הוא גם לא היסס לתפוס את ישי בגרון ולהכריח אותו להתקפל.

יום אחד, בשנה הראשונה לכהונתו של אולמרט בראשות הממשלה, החליט אלי ישי לחולל משבר פוליטי על רקע השיחות של הנ"ל עם אבו מאזן. בשיחות אלו עלה גם הנושא של חלוקת ירושלים. ישי זכר שבימי ממשלת ברק הוא הצליח לשכנע את מרן הגר"ע יוסף לפרוש מהקואליציה על רקע שיחות קמפ דייוויד בהן שורטטה מפת חלוקה מדויקת של ירושלים. ישי ראה בדאגה את התקפות הימין על השותפות בממשלת אולמרט ששאף לפנות מאה אלף ישראלים ולהעניק לפלסטינים שבעים וחמשה אחוז משטחה של העיר העתיקה. משבר על רקע ירושלים נראה לו כדבר בעיתו מה טוב.

ישי שכח שהרקע האמיתי לפרישת ש"ס בשנת תש"ס לא היה מדיני. זה היה סיפור כיסוי לנימוק האמיתי: היחס המזעזע של ברק לש"ס והפרת ההתחייבות לממן את כל גירעונות רשת החינוך. אם ברק ושר החינוך שלו יוסי שריד היו פחות רעי לב, ש"ס הייתה נשארת בקואליציה גם אם היו מחזירים את ירושלים המערבית עד רחוב הקבלן, ולא עד בכלל.

אחד מהשניים שהעמידו את ישי על טעותו היה פנחסי. הראשון היה אריאל אטיאס שפעל נגדו במגרש הביתי שלו, קרי: הקבלן 45. פנחסי לא נזקק גם לזה. הוא תפס את ישי לשיחה רועמת בכנסת והרים צעקות שהדהדו ברחבי הבניין. מה אתה חושב, זעק פנחסי, שש"ס קמה כדי להחליט איפה יעבור הגבול? ש"ס זה בשביל רשת החינוך ועולם התורה!

מהלכי ההחזרה של דרעי לראשות ש"ס לוו בפנים חמוצות של פנחסי, אך לזכותו ייאמר שלא עשה שום מהלך לטרפד אותם. אולי בגלל שהבין שבעל הבית החדש, אריאל אטיאס, חזק מכדי להכריז עליו מלחמה. צחוק הגורל היה שמי שיצא לתקשורת והקריא את החלטת מועצת החכמים להחזיר את דרעי להנהגה היה פנחסי עצמו.

פרישתו הסופית של פנחסי מהחיים הפוליטיים הייתה לכאורה בקיץ תשע"ד. הלכאורה הוא מפני שמאחורי הקלעים הוא לא ממש התנזר מבחישות בענייני פוליטיקה. בתקופת בחירתו של רובי ריבלין לנשיאות המדינה יצא פנחסי בחריפות נגד דרעי ואז נותקו ביניהם היחסים לחלוטין. מאוחר יותר נפוצו שמועות בזירה הפוליטית שהוא מנסה לגייס תמיכה רבנית לרשימת 'יחד' של אלי ישי. שמועות אלו הוכחשו על ידו בתוקף, אך היה צלם עיתונות זריז אחד שתיעד אותו מבקר באקראי במטה 'יחד'. סתם כך, לשם ההיכרות והנימוס בלבד.

מאז ועד היום יהודה רוסט
הפנקסן

לא פחות מתשע שנים ארכו לנתניהו להבין את עוצמת הפנקסנות והנקמנות של רפאל פנחסי, שבמהלך שנים אלו כבר פרש מהכנסת ועבר לכהן כמזכיר מועצת החכמים. הסיפור שמגדיר את פנחסי יותר מכול, התחיל בחיתוליה של ממשלת נתניהו הראשונה. ש"ס ישבה בקואליציה, ויעקב נאמן, שהיה נאמנו ואיש סודו של מרן, כיהן כשר המשפטים כמועמד משותף לש"ס ולנתניהו. העיתונאי יואב יצחק לא אהב את נאמן בתפקיד השר, וסיבך אותו בעתירה משפטית. כשזו התפתחה לחקירת משטרה, מיהר נאמן והגיש התפטרות. במקביל, קיבלו אנשי ש"ס הבטחה מפורשת מנתניהו, לפיה ביום שתוברר חפותו של נאמן, הוא יחזור לתפקיד על חשבון צחי הנגבי. עברה פחות משנה, נאמן זוכה, אבל ראש הממשלה לא החזיר אותו לתפקיד.

רבים בש"ס זעמו, השתדלו, השתוללו, אבל לבסוף שכחו. פנחסי הפנקסן – לא. נתניהו נחקק אצלו כשקרן, והדבר היה יכול לשרוף את האפשרות של נתניהו להקים את ממשלתו השנייה. היה זה ישראל כץ שהסב את תשומת לבו של נתניהו לפנחסי הלא שוכח, ולחץ לפגישה ולעריכת סולחה. הטלפון תפס את פנחסי באירוסי אחת מנכדותיו. העוזרת של ביבי נשמעה מבוהלת: "ביבי בא כעת מחו"ל, הוא יבוא לאן שרק תגיד". לפנחסי לא התאים ערבוב השמחה בשמחה, אך מספר ימים לאחר מכן עלה לירושלים ועשה סולחה. בכך נסללה הדרך להקמת ממשלת נתניהו השנייה. באותה ממשלה נתניהו אכן עמד בהבטחותיו לש"ס, וחרף הלחצים מצד יהדות התורה, השיכון על המינהל הלך לאטיאס.

למזכירות מועצת החכמים נכנס פנחסי בשנת תשנ"ט, כשדרעי יצא ואלי ישי עלה לכהן בראש. מרן הגר"ע יוסף אמר אז לפנחסי: "אתה ותיק ומכיר, תהיה צמוד לאלי. אני סומך עליך, תן לו את הגיבוי". מאז שמרה רוחו של פנחסי את ההוראה, וגם היום, כשח"כי ש"ס לא מכירים במקים סיעת 'יחד', פנחסי שומר עמו על יחסים קרובים, שלא לדבר על השמועות הרוחשות על תמיכתו השקטה בתנועתו של ישי. מקורביו מכחישים את הדברים בכל תוקף. לדבריהם, פנחסי השקיע ימים ולילות כדי להשכין שלום בין הצדדים, עלה ויצא בבית הגר"ש בעדני וניסה לרקום מהלך לאחדות אמת. ההתפצלות של ישי, טוענים הללו, נודעה לו רק מהתקשורת והכתה אותו בשוק.

בבני ברק יש לפנחסי אהדה ציבורית רחבה. גם היום ניתן לשמוע רבים וטובים שמציינים כי האיש אחראי על לא מעט הקצאות שטחים לבני עדות המזרח, שעד לימיו נחשבו לחלום רחוק. האדמו"ר רבי דוד אבוחצירא, אליו הוא מקורב מזה 35 שנה, אמר כמה פעמים: "מה שהוא עשה, אף אחד לא עושה היום".מדי פעם מקבל פנחסי הצעות ובקשות להקמת תנועה ספרדית בבני ברק, אך כנראה שמאסה נפשו בחיים הפוליטיים. את תפקידו האחרון זנח בשנת תשע"ג לאחר פטירת הגר"ע, כשהחליט על פרישה מתפקיד מזכיר מועצת החכמים. חכם שלום כהן אף ביקש ממנו שלא ימהר להחליט, ושיחשוב על כך שוב. אולם הדבר היה לעובדה.

התפקיד הציבורי היחידי שנותר לפנחסי הוא ניהול בית כנסת וישיבה ברחוב הרב הירש. הבניין כולל קומת מקווה, קומת בית כנסת, ומעליהם הישיבה שנקראת 'אור אברהם' על שם אביו. כיום, עם התרחבות הישיבה, פנחסי מתכנן להעביר את בית הכנסת לרחוב הרב לנדא הסמוך, שם יש לו שטח פנוי שקיבל בתקופת קרליץ. זהו פנחסי של היום, המקדיש זמן רב ביום ללימוד. ח"כ יעקב אשר אמר פעם: "אם אני רוצה לקבוע פגישה עם רפאל, אני יודע שאין מה בערב". אלו הן השעות 9 אחה"צ ל־5 לדבר על בין שפנחסי לומד בכולל בבית כנסת 'חמדת צבי' של הרב דרורי. בביקורי החג שלו הוא מקפיד לעלות למרן רבי שלום כהן, שאמר לו פעם: "היום אתה לומד, וזה הדבר הכי חשוב בחיים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!