קרליבך פינת שומרי אמונים: הכירו את המשפיע הרב מנדל ראטה

פרולוג
קשה שלא לחוש באמביוולנטיות כשפוגשים את המשפיע הצעיר הרב מנדל ראטה. מחד, יהודי בעל קומה על שמונת בגדיו וזקן שיורד על פי מידותיו, נצר למשפחת אדמו"רים מפוארת של חצר שומרי אמונים. מאידך, איש סקרן ויצירתי עד הקצה: יוצר מוזיקה מקורית, מחבב משחק ודרמה ויודע ספר.

את הרב מנדל ראטה (״הוגים את זה כמו רוט״, הוא יתקן אותי מספר פעמים) אני פוגש בשעת חמה באשדוד. בהתלבטות אחר הלוקיישן לצילומים לקראת הראיון לאתר 'בחדרי חרדים' הוא יציע את ״החורשה שנמצאת לא רחוק מכאן, שם אני מתבודד, לומד, שר ומקבל השראה״. נסיעה קצרה ואנחנו שם. כמה דקות של התארגנות עם ציוד הצילום, ור׳ מנדל כבר עם גיטרה על צווארו מפזם קלות בזעיר אנפין ניגונים וותיקים וחדשים בקול מלאכים. על השולחן המהוהה בחורשה הוא פותח את "מי השילוח", ספרו של ה״איז'ביצה רב'ה״, ״הספר ששינה את חיי״, הוא מחבק בעוז.

דעותיו מקוריות, רוחו איתנה, נשמתו חותרת לעולמות אחרים. ראטה הוא איש שיחה מרתק, שגם ימים במחיצתו לא באמת יאפשרו לתהות על קנקנו. הוא קולח בדיבורו, ותפיסת עולמו יכולה ליצור רק שתי תגובות אצל שומעיו: הזדהות או התנגדות. להישאר אדיש? לא במקרה הזה.

כן, הוא לובש את שמונת בגדיו החסידיים ביום קיץ מהביל, אך דבריו לא נשמעים כחסיד מן המניין בשטיבל השכונתי. הוא מסרב לקבל את המוסכמות כמעט בכל תחום עליו נדבר בשיחה: תפיסה חרדית, חינוך הנוער, מוזיקה ומה לא. ראטה מסרב לבעוט בכל, אך האמוציות שאופפות אותו עת הוא שח על נושאים הקרובים לליבו -לא משאירות מקום לספק: הדברים, כפי שהוא מציג אותם, מייצרים עניין, בונים שיח, עושים שכל.

"לך לפי הלב שלך, תשתחרר מהמוסכמות"
"אני בן לאבא שלי, האדמו"ר כיום מ"שומרי אמונים", והוא בנו של האדמו"ר מ"שומרי אמונים", זה שנפטר לפני ארבע שנים", הוא פותח את הראיון ל'בחדרי חרדים' כשאני מבקש ממנו לספר על ייחוסו. "ב'שומרי אמונים', שם, אפשר לומר, למדתי הרבה בצלו ובדמותו של סבא שלי, מה זאת דביקות, מה זאת עבודת ה' במסירות נפש, מה זאת קדושה. אצלו ראיתי שירה בשבת קודש, בטישים שלו, ובכל החגים".

אני מנסה להתחקות אחר הסיבה שהביאה אותו ליצור מוזיקה שונה מזו שגדל עליה בילדותו. "סבא רבא שלי אמר: 'כל דור משתנה ומתחדש, ובכל דור יש את הצדיקים הללו, או אנשים 'רגילים' שמרגישים שיש להם את היכולת להביא דברים מסוימים ולהועיל לדור. אין קשר בין הדברים, מה שמועיל - מועיל. הכלל בדברים האלה הוא שמה מקרב אותך לקב"ה - זה מה שטוב, ומה שמרחיק אותך - זה לא טוב. אז זה לא באמת משנה אם זו "תרופה" חדשה או ישנה, מה שחשוב זה מה שגורם נחת רוח לקב"ה, ולא חס ושלום מה שסוטה מן הדרך הזו".

"כל השאר זה עניין של צבע ולבוש, וזה לא באמת משנה, עם גיטרה או בלי גיטרה. סבא שלי אולי לא ניגן עם גיטרה, אולי הלחין שירים אחרים, אבל אני פועל לפי הלב שלי, לפי מה שאני מרגיש. אני לא אשיר שירים שמחברים אולי מישהו אחר ליהדות ולה' יתברך, כשאני מרגיש ששירים מז'אנר אחר מחברים אותי להשם. אז אם אני ארגיש לא בטוב, ואני זקוק לתרופה מסוימת, לא אשתמש בתרופה שמרפאת חולה במשהו אחר. אני אקח תרופה שמרפאת רק את הנפש שלי ואת הנשמה שלי".

ר' מנדל לא מתכחש לטענה שהוא מתנגד לתפיסה הממסדית הקלאסית. "אני לא רוצה להיות שייך לממסד מסוים. אני שייך לממסד ה"אי ממסדיות". אני לא רק קרליבך, אני לא רק חב"ד, אני גם וגם. בכל מקום שאני רואה אמת, אני אומר "וואו! , זה כל כך יפה, זה כל כך אמתי ואני מתחבר אליו, אז מה זה משנה", הוא נרגש, "אני באמת מתחבר לכל דבר יפה שיש בעולם".

"לא כולם בנויים ללמוד כל היום, חלק צריכים להתעסק במה שהם אוהבים"
הרב מנדל ראטה הוא לא רק יוצר בחסד עליון. בחייו היומיומיים הוא מצליח להשפיע על נוער שלא צלח במסגרות הרגילות. "אני רואה הרבה מול העיניים, שבני נוער רבים חשים שהם קיבלו את התווית השלילית "נוער שוליים" רק בגלל שהם שואפים למימוש עצמי, לעשות את מה שהם באמת שואפים לעשות: אם זו אמנות, בשירה, בנגינה, בלבנות, בליצור ומה לא. בכל תחום עבודה שיש בעולם, אם זה מחשבים ובתחומי נוספים, שבחור בגיל מסוים מרגיש שהוא מומחה בדבר הזה".

"בגלל החשש להיות חריג, רוב הנערים בוחרים להישאר במצב הנוכחי, ואיך שהוא להעביר את הזמן, במשך כל השנים היפות שלהם, בהרבה "קצת". קצת ללמוד סדר עיון, חצי שעה לומדים ובכל שאר הזמן מדברים ושותים קפה, פעם ברבע שעה הם אומרים משהו מהדפים שהם קיבלו. אותו הדבר גם ב"סדר בקיאות", ויש להם גם שבתות, ארוחות וטיולים. אמנם הם מקבלים מושגים רבים ביהדות, בתלמוד ובדברים נוספים, אבל ייתכן מאד שאם הם היו מממשים את הכישרונות שלהם, הם היו לומדים יותר במשך היום, הם היו מתמלאים בסיפוק עצמי שהם עושים את מה שהם אוהבים באמת, ואם היו אנשים נכונים לצדם שהיו מעודדים אותם ובונים להם את המסגרות המתאימות, כך שייקראו "בני נוער מהשורה הראשונה", ייתכן שהיו לומדים שעות רבות אף יותר" הוא מוסיף עוד ל'בחדרי חרדים'.

"אני חולם לעשות סרטים"
המוזיקה שאני יוצר היא בניסיון להגיע למימוש העצמי שלי. עוד לא הגעתי לסוף הדרך, ועד סוף החיים יש לי מיליון חלומות להגשים ולממש. אני רוצה להוציא עוד אלבומים של מוזיקה. גם ספרים, גם סרטים ועוד דברים רבים שאני חולם ליצור בקדושה ברמה רוחנית מאד גבוהה. אני רוצה להעביר מסרים לעם בכל צורה אפשרית: בשירה, בכתיבה, במשחק. יש לי הרבה חלומות, הגשמתי רק את חלקם הקטן.

אחד החלומות שהגשמתי היה שבגיל 15 אגיע לישיבות, הכי "היימישע ישיבע'ס", לבוא עם גיטרה, לספר להם סיפורים, להעביר להם מסרים של אהבת הזולת, ומסרים רבים נוספים שאני הגעתי אליהם בחיים, ואני מעביר אותם הלאה בעזרת גיטרה, דרך שירה, דרך סיפור, דרך הלחנה, וגם קצת דרך כתיבה - מה שעשיתי כשהייתי בחור, חיברתי ספר עם מאמרים שכתבתי. יש לי עוד כל כך הרבה חלומות, ואני מבקש מהשם שייתן לי גם את המימון וגם את הכוח הנפשי לזה. אני רוצה לעשות הרבה דברים גדולים, שהקב"ה יעזור לי".

"ה'איז'ביצה רב'ה' שינה לי את החיים"
"מה שמנחה אותי לאורך כל הדרך זה הספר "מי השילוח" שחיבר הרב'ה מרדכי יוסף ליינר מאיז'ביצה. פעם בשבוע אני מוסר שיעור מהספר הזה, יחד עם הגיטרה שלי, שיעור קצר בעברית ובאידיש. אני בוחר איזו "תורה" קטנטנה, מתוך התורות העמוקות שלו. ה"איז'ביצה רב'ה" היה תלמיד של הרב'ה מנדל'ה מקוצק. הוא היה איש גדול וקדוש שמאד אהב אמת, שזו הסיבה שהוא נמשך לכל האסכולה הזו של קוצק. באיזה שהוא שלב בחיים הוא הרגיש שבעוד שבקוצק אמרו "לא" לכל מה שיש לעולם להציע, והלכו את האמת שלהם בחריפות עד הסוף, תבעו מעצמם וסיגפו את עצמם, הרב'ה מיז'ביצה שאף יותר להשקפה שתכלול התייחסות לעולם. הוא לא רצה להתכחש למה שקורה בעולם, ליופי של העולם, לצרכים הנפשיים שלנו, לצרכי האדם באפיקים רחבים יותר".

"התפיסה הזו השפיעה עלי יותר מכל. במקום שהגעתי ממנו יש את אדמו"רי "שומרי אמונים", אבי שיחיה וסבי זצ"ל, ואני כל כך מעריך ומעריץ אותם. בסופו של דבר, כשהקשבתי למצפון ולקול הפנימי, אמרתי לעצמי שאני רוצה להוסיף לזה עוד דברים. אני אוהב לנגן בגיטרה, אני אוהב לנגן שירים כאלו, לי יש מוזיקה קצת שונה - זאת אומרת, אני גם אוהב את המוזיקה שגדלתי עליה, וגם מוזיקה מסגנון אחר. אני מאד נמשך לפסיכולוגיה, לעולם המדיה, לעולם המשחק, ולדברים רבים שלא ראיתי במקום אחר. מצד שני, כהרגשתי את הקונפליקט הזה בין היצר הרע והיצר הטוב - בנתי שזה ממש לא יצר הרע כי זה כל כך מקרב אותי להשם. ככל שאני מממש את עצמי, אני מרגיש שאני יותר ויותר מתקרב להיות עצמי, וממילא אני מתקרב לבורא. אני אוהב טבע, אני אוהב מוזיקה, אני אוהב את חוף הים. אני משוגע להיות ליד הים, ליד עצים, ליד דשא, לשיר שם שירים ולעשות קומזיצים. לא ראיתי קומזיצים בדורות הקודמים".

"ככל שאני עושה שאני מה שאני מרגיש מחובר אליו, אני מרגיש יותר קרוב לקב"ה, הרבה יותר מסוגל לעבוד את השם. ככל שאני עושה את מה שאנשים אחרים אומרים לי, אני יותר מתייבש ביהדות, פחות אמתי, פחות טבעי, זה הופך להתנהלות רובוטית - מכנית, ואני בכלל לא מרגיש מחובר לכל העניין. ככל שאני מאמץ את תורתו של ה"איז'ביצה רב'ה", להקשיב לייחודיות שלי - אני מרגיש מחובר יותר. לפעמים אני גם מנסה לעזור ולחזק בני נוער אחרים, ומנסה להעביר להם את המסר שיעזו, וזה הדבר הכי גדול שאני יכול לומר לאנשים אחרים: תעזו להיות מה שאתם, תקשיבו לקול הפנימי שלכם".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!