שיא הקריירה: לחטוף סטירה מדה הרטוך

יעקב כהן יהדות התורה >> תשס"ו-תשס"ח

תפקידים:
• חבר ועדת הכלכלה
• חבר ועדת המדע והטכנולוגיה
• ראש השדולה לצמצום הפערים החברתיים


שפתי כהן
שהותו בכנסת לא האריכה ימים. שנתיים וחצי לאחר הבחירות הוא התפטר מהכנסת במסגרת הסכם רוטציה שנחתם עם סיעת דגל התורה. הייתה זו קריירה פוליטית קצרה אך עשירה בהישגים מצלצלים

יש אישי ציבור חרדיים שהתפרסמו בזכות מעשיהם הטובים. ויש שהתפרסמו בזכות מה שלא עשו. הח"כ לשעבר הרב יעקב כהן שייך לרובריקה נדירה שבה הוא תופס, עדיין, מקום אחד ויחיד. הוא נכנס להיסטוריה בזכות מה שאחרים עשו לו. סטירת הלחי שספג מהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז אמנון דה הרטוך, שקולה הייתה כנגד תריסר הצעות חוק ומאה הצעות לסדר לבטלה שהגישו כל עמיתיו גם יחד. מבט לאחור אל התקופה שחלפה מאז מלמד שטובה גדולה כמו הסתלקותו הכפויה של דה הרטוך מתפקידו הייתה אחד הניסים הגלויים שנעשו לאבותינו ולנו.

שמו של דה הרטוך מוכר היום רק בחוגי הפרקטיקה המשפטית הפרטית. צחוק הגורל שכמה מלקוחותיו היום הם מוסדות חרדיים אותם הוא מייצג נגד המדינה. וזה עוד בסדר. משרתי ציבור רבים עבור לסקטור הפרטי ועושים כסף מהניסיון שרכשו בכתיבת החוקים והתקנות עם כל הפרצות שבהם. המיוחד של דה הרטוך הוא שכמה מלקוחותיו היו, או שעוד ישנם, מוסדות שעותרים נגד אי קיומו של חוק נהרי. תורף החוק למי שאינו בקי: חיוב הרשויות המקומיות בתקצוב שירותים למוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים בדיוק כפי שהיו מתקצבות את החינוך הממלכתי. דה הרטוך היה בשעתו אחד המתנגדים החריפים ביותר לחוק. בצוק העיתים, ולאחר שנאלץ לפרוש מתפקידו, העתירות נגד אלה שלא מקיימים את החוק מפרנסות אותו יפה מאוד.

במשך עשור שנים ויותר היה דה הרטוך המומחה לענייני חרדים של משרד המשפטים. ההתמחות המיוחדת שלו הזניקה אותו למשרת המשנה ליועץ המשפטי. יועץ הלך ויועץ בא והמשנה דה הרטוך תמיד על אוזנו. איה סופר, איה שוקל ואיה מונה את מספר חוות הדעת שהנפיק נגד הציבור החרדי. אחת מהן זכורה לנו גם בלי לחפש בגנזכים. הייתה זו חוות דעת שביקשה לכפות על מורים חיילים להיכנס לכיתות עם מדים. המטרה הייתה ברורה: למנוע ממורים חיילים חרדיים לחנך בבתי הספר החרדיים ולקבל תקצוב מהמדינה. היה ברור לו שבתי הספר לא יאפשרו כניסה למורים עם מדים.

דה הרטוך היה אלוף העולם בתקציבים חרדיים. הוא הכיר כל סעיף על בוריו ותמיד הייתה לו איזו חוות דעת שהוציאה את הח"כים החרדיים מדעתם. לא היה כמעט נושא בו לא התערב, וכמעט תמיד נגד החרדים. בשעתו אמרו שהרקע לכך היה מקום המגורים שלו בשכונת רמות ב' בירושלים, שם התנהל קרב דמוגרפי בין חילונים וחרדים. הקרב התנהל על בתי ספר ומבנים, ודה הרטוך כנראה, קיבל השראה משם.

כך או כך, הח"כים החרדיים עמדו נגדו חסרי אונים. אפשר להדיח שר מתפקידו, אפשר להפיל קואליציה ולתמוך בממשלה אחרת, אבל אין עצה ואין תבונה נגד חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה. מאחר והיועצים המשפטיים נטו לסמוך על דה הרטוך בעיניים עצומות, לא נותר לח"כים החרדיים אלא למרוט את שערות ראשיהם ולצפות לישועה.

מאחר ומגלגלים זכות על ידי זכאי, עלה בגורלו של ח"כ יעקב כהן להיות מבשר הגאולה. יומא דניסא התרחש בכ"ד תמוז תשס"ז (יש מנהלי מוסדות שעדיין חוגגים אותו עד היום, בצנעה). דה הרטוך הוזמן לאחת מוועדות הכנסת לדיון כל שהוא בנושא שאינו במתחם החרדי דווקא. איתרע מזלו ושיחק מזלנו, שהוא פגש ביציאה את חבר הכנסת יעקב כהן. כהן התנפל עליו בצעקות והאשים אותו שהוא גרוע יותר (או כמו. דעות חלוקות בנושא) מהגרמנים. דה הרטוך לא שלט בעצמו, והעניק לו סטירת לחי מצלצלת.

כל ח"כ חרדי אחר היה מנגב את הלחי ורץ להתלונן לקצין הכנסת. אבל האינסטינקטים המחודדים של כהן, יחד עם כישורי משחק משובחים, הולידו את הסצנה הבאה. הוא השתטח אפיים ארצה משל קיבל כדור בראש וקרס לחלוטין. שלושה סדרני כנסת חסונים אחזו בזרועותיו ועזרו לו להגיע למרפאת הכנסת. כהן שכב שם שעתיים, עד שכל כתבי הכנסת וצלמיה באו לתעד אותו. משסיימו, קם על רגליו כאחד האדם והלך הביתה.

דה הרטוך הושעה לאלתר מתפקידו והועמד כעבור מספר חודשים לדין משמעתי. השתתפנו בדיון שנערך בבית הדין לענייני עבודה ברחוב בית הדפוס בירושלים. אחרי עשרות טורים וכתבות בגנותו של הנדון היה מכמיר לב לראות אותו. זו הייתה ההמחשה הטובה ביותר של מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. בסופו של דיון הוחלט שעונשו יהיה פרישה משירות המדינה ללא אפשרות לחזור בעתיד. האמת שהוא יצא בזול. היה פעם מי ששפך כוס תה על פניה של ח"כ יעל דיין ממרצ ונידון לשלוש שנות מאסר בפועל. אבל כשאתה פרקליט בכיר בשירות המדינה ויש לך חברים טובים אפשר לגמור בפחות. לקולת גזר הדין תרמה גם הודעתו של כהן כי הוא מוחל לדה הרטוך מכול וכול. יפה מצידו.

דה הרטוך נעלם מהזירה הציבורית, ושנה וחצי לאחר מכן גם כהן הלך הביתה, מנסיבות שונות לחלוטין. למרות התקופה הקצרה בה כיהן בכנסת (שלושים חודשים בסך הכול) הוא עשה עוד כמה דברים חוץ מפרשת הסטירה. הוא קידם את חוק החינוך החרדי, הוביל את חוק הממ"דים, ואפילו יזם הצעת חוק שאמורה הייתה להוזיל בחצי את דמי הנסיעה של מי שלא נמצא עבורם מקום ישיבה באוטובוס.

איך הגיע מנהל ישיבה בבני ברק לכנסת? בשיחה שקיימנו אתו לפני שנתיים הוא סיפר שכבר בהיותו בחור ישיבה נדבק בנגיף העסקנות, אבל לבחורים צעירים הוא ממליץ כמובן להשקיע את עתותיהם בתורה ועבודת ה'. "את גיל הנעורים צריכים להשקיע ביצירת בסיס רוחני איתן שילווה את האדם כל החיים", הוא אומר. "מי שכבר ביסס את עולמו הרוחני, יש לו הרבה מה לעשות בתחום זיכוי הרבים".

בשנת תשל"ו הוא נבחר לוועידה הארצית של אגודת ישראל. טכנית הוא כנראה ממשיך להיות חבר בגוף ההיסטורי הזה עד עצם היום הזה, שכן מאז לא התקיימו בו בחירות חדשות. בין השנים תש"מ-תשס"א ניהל את 'בית יעקב' של חסידות גור בבני ברק. מתשמ"ט ניהל במקביל את מוסדות 'מאור ישראל'. מאוחר יותר שימש כיו"ר איגוד מנהלי הישיבות ומוסדות החינוך בארץ ישראל, וחבר בהנהלת עיריית בני ברק.

בבחירות תשס"ו, במהלך שהפתיע גם את עצמו, נבחר לכנסת ה-17. במסגרת פעילותו הפרלמנטרית הוא פעל למען הנושאים ה'גדולים' של הציבור החרדי, אך לא הזניח את מצוקותיו של האזרח הקטן. "חייתי את המצוקה של אנשים רבים", הוא אומר. "היו מטלפנים אלי בכל שעות היום והלילה עם הסיפורים. אני עצמי חוויתי חלק מהנושאים על בשרי וידעתי במה מדובר".

סוגיה מרכזית שהעסיקה אותו באותם הימים היה 'חוק החינוך החרדי' שכהן היה אחד ממוביליו. "כמי שניהל מוסדות חינוך כל חייו הבוגרים הבאתי לנושא הזה הרבה מאוד ניסיון אישי. ידעתי היכן טמונות הבעיות ואיפה פקידי האוצר מחביאים את העיזים", אמר לנו בשעתו. "כאשר בג"ץ פסק שבשנת הלימודים תשס"ח אסור יהיה להעביר תקציב למוסדות תיכוניים שאינם מלמדים את מקצועות הליב"ה, ריחפה סכנת סגירה על כל הישיבות הקטנות. החוק שהובלנו פוטר במפורש את הישיבות מלימודי הליב"ה ובכך הציל את האוטונומיה החינוכית של הציבור החרדי. אמרו לנו שאין סיכוי שהחוק יעבור באותה קדנציה אבל בסוף הוא עבר".

חוק נוסף שיזם כהן בעקבות מלחמת לבנון השנייה היה חוק הממ"דים. "התברר שלהרבה אנשים לא היו חדרי ביטחון או נגישות למקלטים. אפשר לקרוא לזה גם 'חוק הצלת נפשות'. המטרה הייתה לעודד הקמת חדרי ביטחון באמצעות פישוט הליכי הרישוי ומתן תמריצים שונים. לאחר 'צוק איתן' אנחנו רואים עד כמה הנושא חיוני לנוכח איום הטילים הנשקף עלינו מצפון ומדרום".

יוזמה נוספת שהתקבלה בקורת רוח הייתה הדפסת ספר שריכז את כל הזכויות המגיעות לאזרח ממשרדי הביטוח הלאומי וכיו"ב. "רצינו שאנשים יידעו מה מגיע להם וגם לחסוך מהם את הצורך לפנות לחברות פרטיות הגובות כסף בעד טיפול בזכויות. הספר היה כל כך שימושי, שרק לאחרונה קראתי על מישהו שפתח גמ"ח של ספרים כאלה".

הצעת חוק אחרת שזכתה להצלחה חלקית עסקה בנושא העמידה באוטובוסים. "קיבלנו תלונות רבות על תנאי הנסיעה הבלתי נסבלים באוטובוסים, נושא שנוגע לציבור כולו אך קרוב במיוחד לציבור החרדי, המרבה להשתמש בתחבורה הציבורית. בעקבות כך יזמנו הצעת חוק המגבילה את מספר הנוסעים בעמידה ומחייבת את חברות ההסעה הציבורית לגבות דמי נסיעה מופחתים למי שנאלץ להעביר את הנסיעה בעמידה. בלתי סביר לחייב אדם שנוסע בעמידה בתשלום זהה למה ששילם נוסע רגיל. בפועל קיבלנו מחצית ממה שביקשנו. החוק הקיים אוסר על חברות ההסעה להסיע יותר מעשרה נוסעים בעמידה אבל אינו מזכה אותם בדמי נסיעה מופחתים".

שהותו של כהן בכנסת לא האריכה ימים. שנתיים וחצי לאחר הבחירות הוא התפטר מהכנסת במסגרת הסכם רוטציה שנחתם עם סיעת דגל התורה. אורי מקלב נכנס במקומו. בבחירות לכנסת ה-18 הוסר שמו מרשימת מועמדי יהדות התורה לכנסת. תמה קריירה פוליטית קצרה אך עשירה בהישגים מצלצלים. תרתי משמע.

מאז ועד היום יהודה רוסט
ויחזור לתלמודו

אם ליענקל כהן יש את האומץ הנפשי לשבת עם עצמו ולעשות את חשבון חייו הפוליטיים והציבוריים; אם וכאשר הוא בודק ומשווה את שנות פעילותו הציבורית שמלפני לשנים של אחרי, הוא בוודאי חש החמצה גדולה. פעילויות גדולות ורבות היו מנת חלקו בשנים שלפני, כשהיה בשיא כוחו הציבורי הבני־ברקי. היום הן אינן.

דרכו של יעקב כהן לא התחילה בפוליטיקה, ויתכן שמעולם לא סימן אותה כיעד מטרה. לפני 35 שנה ישב יענקל בשלווה על כס חבר הנהלת המוסדות של קהילת גור בבני ברק. במשך שנים רבות איגדה ההנהלה תחת שבטה את כלל המוסדות הגוראיים בעיר, וכהן בלט בה לטובה בכל שנותיה. מבין כל החברים הוא היה איש הביצוע. מי שהוליך והביא את ענייני המוסדות מהכא להתם, קידם והפעיל את כלל הפרויקטים, חתם על הצ'קים ושילם את המשכורות. השיא היה בשנת תשמ"ט, כשהקים את מוסדות 'מאור ישראל', שבינתיים צמחו לכדי שלוש ישיבות בהן לומדים 480 בחורים, שלושה כוללים בהם מתייגעים ולומדים 140 אברכים, ואגף מיוחד האחראי על מכירות חסד וחלוקת סלי מזון.

שני תפקידים שכהן עזב כשנבחר לכנסת לא חזרו אליו עד עצם היום הזה. לפנים כיהן כיו"ר איגוד מנהלי הישיבות ומוסדות החינוך בארץ ישראל. בשנותיו באיגוד נודע כהן בשליטתו המוחלטת בסעיפים ובמספרים המרכיבים את ספרי התקציב, או 'הגזירות' בעגה היותר מדוברת. כיום, אין לכהן קשר לגוף הנכבד הזה שבינתיים נפח את נשמתו המעשית. המקום השני של כהן הישן הוא עיריית בני ברק. יש שטוענים כי בפרישתו מהכנסת קיבל – אולי כפיצוי – כמה הצעות לתפקידים מוניציפליים משודרגים, בכללן דובר גם על עיריית בני ברק, אך כהן סירב לכולן.

כיום אין לכהן כל קשר לפוליטיקה, וגם במערכות הבחירות לא נטל חלק, לא בארצית ולא במקומית. ככל ה'לשעברים', גם הוא שומר על קשרים, מופיע באירועים, מדי פעם עולה לכנסת ונפגש עם חבריו הרבים שמכל סיעות הבית.

את יומו מחלק הוא לשניים. עד הצהריים הוא יושב במשרדי המוסדות שברחוב הרב מלצר בבני ברק. משם הוא ממהר למשרדו הפרטי שברחוב נחמיה, הוא יושב עד הערב וחולש על עסקי יזמות הנדל"ן שבהם הוא שקוע מאז עזב את הכנסת. חלוקת עיסוקיו לשני משרדים שונים אופיינית לכהן המסודר והמוקפד. לא איש כמוהו יערב עסקי תלמידים ותקציבים במערכת של קבלנים ומדדי תשואה. המשרד הפרטי מהווה גם סוג של חדר קבלת קהל, לאלה שזוכרים את כהן בימיו הטובים ומבקשים את עזרתו במיצוי זכויות רפואיות, תחום שבו כהן התמחה מאוד בשנותיו הפרלמנטריות.

לגבי הסיכוי העתידי יש לסייג בזהירות. לא נתפלא אם יבוא היום ונראה אותו שוב מעורב בעשייה המוניציפלית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!