האבטיפוס של גואטה והמסבירן של הרב עובדיה

שלמה בניזרי ש"ס >> תשנ"ב-תשס"ח

תפקידים:
• שר העבודה והרווחה
• שר הבריאות
• סגן שר הבריאות


עצמאי בשטח
בלי לשאול את דרעי, הוא תפס לעצמו את הנישה של מנהל ההסברה של ש"ס. כל התבטאות של מרן הגר"ע יוסף שתפסה כותרות לא רצויות מצאה אותו מול המיקרופונים כשהוא מפרשן ומסביר את שיחו ושיגו של הרב

כשנכנס הרב שלמה בניזרי לכנסת בשנת תשנ"ב הוא סומן מיד ככוכב. היה בו את כל מה שצריך להיות בנציג של תנועה עממית מצד אחד וחרדית ללא פשרות מצד שני. הרקורד שלו לא כלל לימודים בישיבה אשכנזית חרדית כמו מרבית חבריו ואפילו לא בישיבה ספרדית קלאסית. הוא נולד כבן למשפחה חילונית בצפון בארץ. עשה את המסלול המקובל של תיכון- צבא, ואז ביצע את התפנית לחיים של תורה במוסדות 'אור החיים' של הגאון רבי ראובן אלבז. כבר שם קלטו את כישוריו האינטלקטואליים והרטוריים ומינו אותו כמשגיח וכינור שני בהופעות התשובה ברחבי הארץ. בעולם התשובה הספרדי הוא נחשב למותג מהשורה הראשונה.

אחד כזה היה חסר לש"ס מאז הקמתה. לתנועה ששאבה שמונים אחוז מקולותיה מהשכבות הספרדיות העממיות ועולם התשובה הייתה בעיית תדמית קשה עם נציגיה. כולם אנשי אליטות תורניות או עסקנים שהסתופפו בחצרות הקודש. רק לאחד מהם - הרב יצחק פרץ - הייתה היכולת להלהיב המונים ולדבר עם כלי התקשורת החילוניים בשפה שלהם. על רקע העילגות של כל היתר בלטו הכישורים של בניזרי כמו כוכבים בלילה חשוך.

להגיד שבגין כישורים אלו הוא נבחר לכנסת? ממש לא. מעולם לא נבחר חבר כנסת חרדי על סמך כישורים אלא רק על סמך קשרים בחלונות הכי גבוהים בחוג אותו הוא מייצג. בחסדו יתברך ולמען כבוד שמיים, בדרך כלל לקשרים נלוו גם כישורים, אך היו מקרים רבים שלא. במקרה של בניזרי לא היה ספק לאיש שהצירוף של קשרים וכישורים מציב אותו בעמדת זינוק להצלחה מטאורית.

הטיקט שעליו נכנס בניזרי לכנסת היה של מוסדות התשובה 'אור החיים'. וזה היה הרבה יותר מטיקט, בהיסטוריה הרשמית של ש"ס. הפרק הראשון הוא הקמת הרשימות המקומיות הספרדיות בירושלים ובני ברק. הפרק השני ביום שבו נפגש תלמיד צעיר ונמרץ בשם אריה דרעי מישיבת חברון עם תלמיד אחר בישיבה, דוד, בנו של הגר"ע יוסף, והשניים החלו לרקום ביחד את חזון המהפכה הספרדית החדשה. הפרק השלישי מתחיל ביום בו רקדו ברחובות ירושלים ובני ברק כאשר נודעו תוצאות הבחירות בתשמ"ד בהן קיבלה מפלגה אלמונית שהוקמה בתוך שבועיים יותר מנדטים מאגודת ישראל הוותיקה.

מבחינת הסדר הכרונולוגי הדברים אינם ניתנים להכחשה. אלא שרק בודדים מכותבי הביוגרפיות והטורים טרחו לשאול כיצד בתוך ימים ספורים מאז ההכרזה על הרשימה החדשה לכנסת, עמדו לרשותה מאות פעילים שחרשו את הארץ והביאו בוחרים לקלפיות. היו אלה תלמידי ואברכי ישיבת 'אור החיים' שעשו את מרבית העבודה.

למערכה התגייסו גם בני ישיבות ספרדיות אחרות, אבל לתלמידי ישיבת 'אור החיים' היה יתרון אמיתי אחד על פני כולם. הם לא גדלו בריכוזים החרדיים של ירושלים ובני ברק אלא בבסיס הכוח האמיתי של ש"ס, קרי: עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה. תלמידים אלו לא רק גדלו שם אלא אף מסרו שיעורי תורה וקיימו פעילות תורנית עוד לפני שמישהו חלם על 'אל המעיין'. אגב, כאשר הוקם ארגון זה, התשתית הראשונה שלו הייתה רשת השיעורים של מוסדות 'אור החיים' ופעילות התלמידים.

מעבר למאסות של הפעילים אין להתעלם גם מהעובדה כי המסרים הראשונים של ש"ס לא נפלו על קרקע סלעית. את החריש הראשון של ירידה אל שכבות המצוקה והחזרת המסורת המזרחית לתפארתה עשו הגר"ר אלבז ותלמידיו בעשור שקדם להקמת ש"ס. מה שהיה חסר זה רק העוצמה הרוחנית של הגר"ע יוסף והכוח הארגוני והפוליטי של דרעי את הרב דוד יוסף כדי לגבש את הציבור הספרדי סביב תנועה שתגשים את המהפכה.

מהלך אחר שבו הקדימה 'אור החיים' את ש"ס היה הקמת רשת תלמודי תורה. עד להקמה הרשמית של רשת 'מעיין החינוך התורני' הקימו תלמידי הרב אלבז למעלה משלושים תלמודי תורה מאילת ועד קריית שמונה. על בסיס זה קמה מאוחר יותר רשת החינוך המפוארת של התנועה. לפני כעשר שנים חיסלה 'אור החיים' את היישות העצמאית של תלמודי התורה שלה ושילבה אותם במסגרת רשת החינוך הש"סית. כשמדברים היום על תנופת הפיתוח של הרשת, ראוי וכדאי לזכור איך כל זה התחיל.

מדוע לא ביקשו אנשי 'אור החיים' ייצוג פוליטי מיד עם הקמת ש"ס? לא בגלל שלא היו להם שאיפות. במשרדי ההנהלה יש אנשים עם הרבה יומרות. משיחות שקיימנו עם כמה מהם הסתמנה תשובה ממש לא פרוזאית: הם לא היו בטוחים בהצלחת התנועה החדשה, וחששו להצמיד למוסדות התשובה תווית פוליטית העלולה להרחיק חוזרים מחוגים אחרים. כאשר כבר היה ברור שש"ס היא סיפור הצלחה ענק, הם לא יכלו לעמוד בפיתוי. תחילה שלחו נציג אחד. עם האוכל בא התיאבון והם שלחו נציג שני. היה זה עופר חוגי.

הגורל העגום של השניים - שהות בכלא מעשיהו על לא עוול בכפם - הבהיר לאנשי 'אור החיים' את גודל הטעות שעשו. תקציבים הם לא קיבלו יותר מכל מוסד אחר לחוזרים בתשובה, ואכלו רק עוגמת נפש ומרורות. הלקח שנלמד הוא הגורם לכך שחרף חברותו של הגר"ר אלבז במועצת חכמי התורה אין ל'אור החיים' נציג אחד בכנסת. וככל הנראה גם לא יהיה.

אבל בשנת תשנ"ב איש לא יכול היה לצפות זאת מראש. כניסתו של בניזרי לכנסת הייתה בראש מורם ועל בסיס כוח עצמאי וחזק. בניגוד לנציגים אחרים בש"ס שחבו את בחירתם לאריה דרעי, הרי שבניזרי ראה את עצמו מחויב לגר"ע יוסף ויבדל"ח הגר"ר אלבז בלבד. כל זמן ששמשו של דרעי זרחה לא באה עצמאות זו לידי ביטוי, אבל כאשר זו החלה לשקוע הוא לא היסס לקרוא תיגר על מנהיגותו תוך שהוא מהדק את קשריו עם אלי ישי, הכוח העולה החדש.

בלי לשאול את דרעי או אף אחד אחר, בניזרי תפס לעצמו את הנישה של מנהל ההסברה של ש"ס. כל התבטאות של מרן הגר"ע יוסף שתפסה כותרות לא רצויות מצאה את בניזרי מול המיקרופונים כשהוא מפרשן ומסביר איך צריך להבין את שיחו ושיגו של הרב ושהכוונה הייתה בכלל לכך ולא לכך. התקשורת אהבה אותו והוא אהב אותה. אחת הסיבות: הוא דיבר עברית שורשית במבטא גרוני והכיר את כל הסלנג החדש. כמה מהדימויים הציוריים שלו תפסו כותרות אך לא ניתן לצטט אותם באכסניה זו. בכל מקרה, תמיד היה תענוג לשמוע אותו.

למרבה הצער, ההתמסרות לתקשורת הוגבלה לתקשורת חילונית בלבד, שם הוא הרגיש כמו בבית. החרדים היו שואלים שאלות קשות מדי. אגדה שנפוצה בענף מספרת שעיתונאי חרדי אחד רדף אחריו חודשים ולא קיבל צלצול בתשובה. יום אחד הוא התקשר ללשכה והציג את עצמו ככתב גלי צה"ל. תוך שתי דקות היה כבוד סגן השר על הקו. כאשר התברר לו שהמשוחח הוא נציג תקשורת חרדית הוא טרק את הטלפון בזעם לא אופייני לתקשורתן מתון ונעים שכמותו. את המחיר האישי הוא שילם מאוחר יותר כאשר החלו החקירות נגדו. המעטפת התקשורתית האוהדת שניתנה לכל זכאי ש"ס לא עטפה אותו. האמת, גם מפלגתו הוא לא ממש עטפה אותו.

לשונו החדה והשנונה של בניזרי הייתה כלי נשק יעיל במלחמותיה של ש"ס נגד התקשורת העוינת ונגד יריביה מבית ומחוץ (לגואטה יש עוד מה ללמוד). אבל פעמים שהופנתה למקומות לא נכונים. לדוגמא, עם הרשעתו של דרעי בבית המשפט צוטט בניזרי כמי שאמר שש"ס יוצאת מעכשיו לדרך חדשה ונקייה יותר. דרעי ששכב אז בבית חולים לאחר אירוע מוחי קל נשבע שלא לסלוח. כעבור מספר שנים הוא התיר את שבועתו והשניים נועדו לשיחת פיוס ממושכת.

בין ראיון לדרשת תשובה (גם כשכיהן בתפקידים רמי דרג הוא לא חדל מהרצאותיו ודרשותיו לעולם התשובה. יפה) הוא מילא קשת של תפקידים בשירות התנועה הקדושה. עוד בתקופת דרעי הוא כיהן כיו"ר הסיעה ולאחר מכן כסגן שר הבריאות. עם נפילתו של דרעי ותחילת מלכותו של ישי, בו תמך ללא עוררין ואף נלחם את מלחמותיו, הגיע כוחו הפוליטי לשיאו. בממשלת ברק הוא כיהן כשר הבריאות ובממשלת שרון הראשונה כשר העבודה והרווחה. כשר הבריאות הוא קידם את ההפרדה במחלקות הפסיכיאטריות של המרכזים לבריאות הנפש, שהיו עד אז ממש סדום ועמורה.

עם השיא הגיעה גם, כנראה, תחושת חוסר זהירות. לבניזרי היה חבר ילדות בשם יעקב בוכריס. בתפקידו כשר העבודה הוא מינה אותו למנהל שירות התעסוקה. לאחר כשנה הוא פיטר אותו בצורה הכי בוטה שיכולה להיות. בוכריס עתר לבית הדין לעבודה והשיג את חזרתו לעבודה. בניזרי לא ויתר, ובאמתלה כל שהיא פיטר אותו פעם נוספת. הנימוק הרשמי היה העלייה בנתוני האבטלה. כאילו לשירות התעסוקה יש חלק בכך. הנימוק האמיתי: הוא לא סיפק את הסחורה לבוסים של בניזרי. בוכריס הלך הביתה וכנראה לא התיישב שם לאמירת פרקי תהילים בלבד.

בממשלת שרון השנייה ש"ס הייתה באופוזיציה והצרות של בניזרי החלו בגדול. מישהו העביר למשטרה חומרים על עסקאות לא כשרות לכאורה עם קבלן בניין שנזקק להיתרים ליבוא עובדים מחו"ל. בחקירתו במשטרה טען בניזרי שהכול שקרים וכי נפל קרבן לעלילות שטפל עליו העובד שפוטר. החוקרים לא קיבלו את הגרסה, וכך גם כל הערכאות המשפטיות שעסקו בכך. את הגולל סתם עליו - ובאופן הכי מרושע שיכול להיות - שופט הבג"ץ המזרחי אדמונד לוי (המקבילה של יעקב צמח במשפט דרעי), שהכפיל את העונש שקצב לו בית המשפט המחוזי והעמיד אותו על ארבע שנים. לימים, כאשר נקצב עונשו של אולמרט לשנת מאסר אחת על עבירות חמורות פי כמה, ניכר בעליל משוא הפנים המרושע של אדמונד.

אבל גם מחבריו לתנועה הוא לא ממש רווה נחת. הם לא זכרו לו את חסד ההתייצבות למען ישי ברגעי האמת של המהפך ולא יצאו להגנתו. ההיפך, בבחירות של תשנ"ו הוא כבר הוזז למקום השישי ברשימה וקיבל כתף קרה מצמרת התנועה. קשה לומר שזה נעשה מרוע לב. לישי וחבריו היה חשוב להוכיח שש"ס באמת יצאה לדרך חדשה ונקייה יותר, כפי שהוא עצמו אמר בשעתו. הם רצו להפגין שימי הפלילים הם נחלת תקופת דרעי בלבד. (במאמר מוסגר יצוין כי בתום תקופת ישי נעשה חישוב ולפיו סטטיסטיקת ההרשעות אמנם ירדה אך ממש לא נמחקה).

נימוק נוסף היה שניסיון העבר לימד שהפגנות ומסעות תמיכה גורמים למערכת המשפט להתקשח ולהחמיר בעונשו של הנדון. פסק הדין של בניזרי הוכיח שלשיטת השתיקה ולשיטת ההפגנות יש תוצאה שווה אחת. בתי המשפט מחמירים בעונשם של אנשי צווארון לבן חילוניים וממצים את כל חומר הדין עם החרדים. מצויד בלקח חשוב זה סיים בניזרי את הקריירה הפוליטית בשנת תשס"ח ושב למקור חיותו הטבעי והאמיתי. שם הוא עושה חיל עד עצם היום הזה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!