דבר ההיסטוריון: זוכרים את אריאל אטיאס?

אריאל אטיאס >> תשס"ו-תשע"ה

תפקידים:
• שר הבינוי והשיכון
• שר התקשורת
• יו"ר סיעת ש"ס

הנסיך:
מרן הגר"ע יוסף זצ"ל נהג לזמן אליו את העילוי הצעיר ולשמוע את חוות דעתו על התנהלות הדרג הפוליטי של ש"ס. הלה הקסים אותו בניתוחיו שלא נשאו פנים לאיש, גם לא ליו"ר התנועה דאז אלי ישי. אט אט החל לקבל שליחויות אישיות לאישי השלטון מתחת לאפו של היו"ר

לעתיד לבוא וכאשר ייכתב ספר דברי הימים של תנועת ש"ס, קרוב לוודאי שאת המקום השני בדירוג האישים המשפיעים והבולטים יתפוס השר לשעבר אריאל אטיאס. פרק הזמן בו פעל במסגרת התנועה הקדושה (ובהנחה שהפרישה לעסקים היא מוחלטת ולא יהיה קאמבק פתאומי) היה יחסית קצר. לפחות שבעה מח"כי ש"ס ונבחריה לאורך השנים כיהנו יותר זמן. אבל שמונה השנים של אטיאס שקולות כנגד כולם. אפילו יותר מהכמעט העשרים שנה של אלי ישי.

ולא שהוא הצליח בכל מה שעשה. אחרי תקופת הזוהר במשרד התקשורת הגיעה תקופה הרבה פחות זוהרת במשרד השיכון. גם מערכות הבחירות שבהן נטל חלק פעיל, כולל ניהול מערכת ההסברה באחת מהן, לא היו סיפור של הצלחה מסחררת. כמובן שבאותה מידה ניתן לומר שגם אצל מספר אחד, אריה דרעי, לא הכל דבש וכשלונות לא חסרים לרוב.

אטיאס יכנס להסטוריה של ש"ס בגלל הדומיננטיות. הוא פרץ בסערה לפרונט של ש"ס בשנת תשס"ו, כאשר נבחר במפתיע לכהן כשר התקשורת, ומאז לא בזבז שבוע אחד בקפיאה על השמרים. בשעתו נכתב על ידי כותב השורות כי בתקופות מסויימות הוא היה המנהיג בפועל של ש"ס. במבט לאחור ניתן לקבוע כי עד ליום בו השכיל להבין כי תנועה כמו ש"ס זקוקה למנהיג כריזמטי כמו אריה דרעי וזז הצידה - הוא היה המוליך והמביא בש"ס שעל פיו ישק כל דבר.

חבריו לתנועה קראו לו, שלא בפניו כמובן, הנסיך. לתואר הזה היה כיסוי מלא. אטיאס אף פעם לא טבל את ידיו בעבודה השחורה של ניהול המפלגה והשטח. את זה הוא השאיר לאלי ישי בשעתו ולאריה דרעי בתקופת ההנהגה המשולשת. היו שראו בכך סוג של התנשאות. ולא היא, עוד לפני שפרץ בסערה להנהגת ש"ס הוא היה אדם שמסוגר בתוך עצמו ומתקשר רק עם מי שהוא רואה בכך צורך חיוני. כדי לחיות את השטח של ש"ס ולתקשר עם פעילים צריכים חמימות פנימית שקורנת החוצה או כריזמה מיוחדת. לאלי ישי היה את החמימות. לדרעי את הכריזמה. אטיאס לא נחון בזה או בזה.

הכשרון של אטיאס היה בתחום הניתוח האנליטי הקר והיכולת להפריד בין עיקר וטפל. בין מטרה שולית לחשובה, ובין מה שניתן להשיג למה שלא. בנוסף לכך הוא נחון ביכולת מדהימה ללמוד נושאים סבוכים במהירות ולרדת לפרטי הפרטים הקטנים ביותר. הוא גם נושא ונותן קשוח שיודע בדיוק מה הוא רוצה.

הראשון שזיהה את כישוריו המיוחדים היה בנו הצעיר של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל - הרב משה יוסף. לאחרון היה כולל קטן עם שלושים אברכים ללימודי הלכה למעשה. במקביל הוא החזיק מערכת כשרות קטנה ובלתי חשובה בעליל שנשאה את שמו של אביו הדגול. אגב לימודיו בכולל הבחין אטיאס בפוטנציאל הבלתי מנוצל של הרשת והחל להשיא מעצותיו לראש הכולל והרשת. לאטיאס היה נסיון מסחרי קודם בתחום אחר שלא ממש צלח אבל בכל הקשור לעסקי הכשרות הוא גילה הבנה מיוחדת ועמוקה. הדרך משלב העצות ועד לכס מנכ"ל הבד"צ הייתה מהירה מאוד.

בתוך פחות משנתיים הפכה מערכת הכשרות של בד"צ בית יוסף לאחת הגדולות מסוגה בארץ. עם הרבה פחות חומרות מהבד"צים האשכנזיים ועם נכונות להסתמך במידה רבה על משגיחי הרבנות המקומית שבכל עיר - עם פיקוח מעל של משגיח איזורי מטעם הרשת - כבש הבד"צ את שוק הכשרות למעוניינים בחותמת נוספת מעבר לכשרות הממלכתית. מטיילים במרינה בהרצליה או בנמל תל אביב ומחפשים מקום עם כשרות סבירה לאכול בו? חזקה שאם תחפשו קצת תמצאו איזה בית קפה עם כשרות של בד"צ בית יוסף. במקביל ביסס אטיאס את יבוא הבשר בהכשר הבד"צ במחירים זולים יותר מהבד"צים האשכנזיים.

ההצלחה המסחררת הכניסה את אטיאס הצעיר לקודש הקודשים של קבלת ההחלטות בש"ס. מרן הגר"ע יוסף נהג לזמן אליו את העילוי הצעיר ולשמוע את חוות דעתו על התנהלות הדרג הפוליטי של ש"ס ועל התנהלות המפלגה. אטיאס הקסים את מרן הגר"ע בניתוחיו שלא נשאו פנים לאיש. גם לא ליו"ר התנועה דאז אלי ישי. אט אט הוא החל לקבל שליחויות אישיות מטעם הגר"ע יוסף לאישי השלטון מתחת לאפו של היו"ר.

האחרון מצידו עוד היה עסוק בביעור קיני התמיכה האחרונים שנותרו לדרעי בתנועה ולא הבחין בפוטנציאל האיום שיש בכוח העולה החדש. עם קצת פחות עיסוקים ברדיפת תומכי דרעי יתכן שהיה נזכר ברקורד האישי שלו הוא שכלל צמיחה מתחת לאפו של היו"ר הקודם. יתכן שהיה שם אל ליבו שמי שהדיח את דרעי וקידם אותו הוא זה שמקדם את האיש שמכאן ואילך יחתור תחתיו בהתמדה. עד הסוף המר.

הזינוק של אטיאס אל צמרת ש"ס היה אף מהיר יותר מזה של ישי בשעתו. ישי לא היה חבר כנסת קודם שמונה על ידי הרב משה יוסף לכהן כשר העבודה והרווחה בניגוד לרצונו של דרעי, אבל הוא עבר קשת רחבה של תפקידים קודמים במנגנון ש"ס. הוא היה עוזרו של דרעי בתחילת הדרך, אחר כך הועסק ברשת החינוך ולאחר מכן התמנה כמנכ"ל אל המעיין. בשרשרת המזון היה חסר לו רק תפקיד של ח"כ, עליו דילג בקלילות בעקבות קשריו עם בית הרב משה יוסף.

אטיאס לא נזקק גם לזה. ללא כל רקע מוקדם במנגנון ש"ס או בתפקיד ביצועי רשמי בתנועה הקדושה הוא מונה לשר התקשורת בממשלת אולמרט בשנת תשס"ו. ישי התמנה לסגן ראה"מ ושר התמ"ת. הפער בין שתי המשרות נראה מהותי מאוד אבל אטיאס ידע בדיוק מדוע הוא בחר במשרד זה ולא אחר. הוא הניח לישי לנהל את המפלגה ולפתוח קורסים למוהלים ושוחטים מטעם התמ"ת, והסתער על יעד שהיה נראה כבלתי אפשרי בעליל: הקמת תחנת שידור מזרחית תורנית. מי שמע אז על הקמת תחנה על בסיס עדתי? ומי בכלל צריך עוד תחנת שידור חרדית כאשר יש כבר אחת כזאת?

כוחה של ש"ס בממשלת אולמרט לא היה כזה שיכול לכפות מהפכות. אטיאס הבין שהוא צריך להציע למשרד המשפטים ולצמרת השלטון משהו רציני בתמורה. התמורה הייתה, כנראה, סגירת תחנות השידור הפירטיות שהציפו את הסקאלה בהמוניהן. בשיחות שקיימנו איתו בשעתו טען אטיאס שהמסלול היה הפוך. קודם כל הוא נאלץ לסגור את התחנות הפיראטיות בגלל הפרעות לכאורה לתקשורת המטוסים בנתב"ג, ורק לאחר מכן היה צריך למלא את החסר בהקמת תחנת שידור אזורית ממלכתית וממוסדת שתהיה בפועל השופר של ש"ס.

כך או כך, שני התהליכים ארעו במקביל. משרד התקשורת והמשטרה פתחו במצוד אחרי מפעילי התחנות הפיראטיות והוצא מכרז לתחנת שידור מזרחית תורנית. המכרז היה אובייקטיבי ומקצועי לחלוטין והעובדה שמי שזכה בו היו אישים שנחשבו מזוהים עם ש"ס כמעט בעליל הייתה כמובן מקרית לחלוטין. הייתה זו הצלחה אדירה. מעולם לא קיבלה מפלגה בישראל תחנת שידור רשמית המדבררת אותה על בסיס יומי. מה שקרה שם מאז פרישתו של ישי מש"ס והקמת מפלגה מתחרה זה כבר סיפור בפני עצמו.

הפגנת העצמאות של אטיאס מול ישי באה לידי ביטוי בבחירתו של שמעון פרס לנשיאות המדינה. אלי ישי תמך בגלוי ברובי ריבלין ואילו אטיאס חשב שהגיע הזמן לתקן את העוול שנעשה בשעתו לפרס כאשר ש"ס 'בגדה' בו ותמכה במשה קצב (אפרופו: התמיכה בקצב היא אחד הפרקים הכי אפלים בתולדות ש"ס. מפני הכבוד רק נאמר שהיא לא היתה לשם שמיים או בגלל היותו מזרחי מסורתי אלא בגלל השתדלותם של כמה טייקונים, וד"ל). ישי נפגש עם ריבלין והבטיח לו תמיכה. אטיאס נפגש עם פרס והבטיח לו תמיכה. התוצאות לימדו את מי שלא ידע עדיין מי בעל הבית האמיתי בש"ס.

את הדגל על כיפת הסלע של הנהגת ש"ס תקע אטיאס באופן כמעט רשמי לאחר בחירות תשנ"ט. קודם לכן הוא סגר עם נתניהו על תמיכה של ש"ס מול ציפי ליבני שחיזרה במרץ אחריה. הוא גם סגר את התמורה מראש: משרדי הפנים והשיכון. עם נצחונו של נתניהו ש"ס קיבלה את שני התיקים והתפנתה לחלוקת השלל הפנימית. ישי העדיף את התיק הבכיר יותר של השיכון. הוא ידע שיש שם תקציבים פנויים פי מאה מכל משרד אחר. גם אטיאס שם את עינו על התיק הבכיר. בקרב בין השניים ניצח אטיאס בגדול. הוא גם המציא את הנימוק הרשמי והמגוחך ולפיו אלי ישי קיבל את משרד הפנים, ולא את השיכון, כי זה משרד שהוא מכיר אותו כבר בעבר. וכל השומע יצחק.

המינוי כשר השיכון היה פסגת הישגיו הפוליטיים של אטיאס. ומהפסגה אפשר רק לרדת. השר הצעיר והנמרץ הציב לפניו יעד שאפתני של הוזלת מחירי הדירות בכלל ופתרון מצוקת הדיור לציבור החרדי בפרט. ביעד הראשון הוא נכשל מסיבות שלא ממש תלויות בו. בנק ישראל החליט להוריד את הריבית במשק לאפס כדי להתמודד עם היחלשות הדולר. התוצאה הייתה בריחת הון מהשווקים הפיננסיים לטובת רכישת דירות חדשות. גם מי שלא היה לו הון השתתף בחגיגה בזכות הריבית האפסית של המשכנתאות. אנשים נכנסו לבנק, יצאו עם משכנתאות ענקיות והלכו לקנות דירות. כל השיווקים של קרקעות במחירי מטרה ומחירי יעד התנפצו מול גל הביקושים. מהר מאוד גם התברר שאין כל תועלת בשיווקים אם רשויות התכנון מתפקדות כמו בימי השלטון הטורקי. מי שיעמיק במשל זה יבין גם את מה שאי אפשר לומר מפורשות.

אטיאס הבין שנכשל כבר באמצע הקדנציה וביקש להתנחם בפתרון מצוקת הדיור החרדית. הוא הצליח לשחרר את המכרזים ברמת בית שמש לאחר שראש העיר האנטי חרדי הוחלף במשה אבוטבול מטעם ש"ס. אבל גולת הכותרת המיועדת הייתה העיר חריש. מאה אלף יחידות דיור הטמונות בקרקעותיה הבלתי נגמרות אמורות היו לפתור את המצוקה לחלוטין. אטיאס הוציא מאות מליונים לפיתוח המקום,. השיג כל הטבה ממשלתית אפשרית והוציא לדרך את המכרזים.

הנפילה הייתה הכי כואבת בתולדות הציבור החרדי בישראל. טעות משפטית קשה של העמותה החרדית הגדולה של קרליץ ופרוש ביטלה את הזכייה של החרדים, וכל הקרקעות הועברו אוטומטית לבאים אחרים בסדר הזכיות, בעיקר עמותות ד"ליות וחילוניות. מי אשם בטעות המשפטית? כמובן ראשי העמותה אבל גם לאטיאס היה חלק בכך. הטעות שלו הייתה שלקחו מכרזים קודמים והעתיקו אותם מילה במילה בלי לשים לב שהיתה בהם התניה של העדר זיקה בין המתחרים. כך או כך, הפלופ היה נורא.

הכשלונות הביאו את אטיאס למחשבה שש"ס עומדת לספוג מהלומה בבחירות. ברקע הפציע כוכבו של דרעי שאיים להקים מפלגה מתחרה אם לא ישלבו אותו בהנהגת ש"ס. אטיאס שדווקא לא היה מחובר לשטח שמע את הקולות שנחסמו בדלתות העבות של הבית ברחוב הקבלן 45. קולות שדרשו להחזיר את הלהט בעיניים לתנועה המנמנמת.

ההמשך ידוע. אטיאס יזם את הקמת ההנהגה המשולשת בקיץ תשע"ב כשהוא עומד למעשה במרכזה. פחות משנה לאחר מכן פעל לפירוק ההנהגה ומינויו של דרעי ליו"ר יחיד. דרעי הכיר בכוחו ונתן לו כל סמכות שהוא ביקש אבל תוצאות הבחירות של תשע"ג שלחו את ש"ס והחרדים לשורות האופוזיציה המרה. אטיאס השתתף באותם ימים בוועדת שקד לחוק הגיוס ומיתן את מסקנותיה. אחת ההקלות הייתה החלטה שכל מי שלמד שנתיים בישיבה קטנה נחשב חרדי לעניין הגיוס, גם אם לאחר מכן הקים עמותה לחזרה בשאלה. עד היום עומדים ביעדי הגיוס רק בזכות סעיף זה.

הסתלקותו של מרן הגר"ע יוסף בחורף תשע"ד הביאה את אטיאס למסקנה כי הגיע הזמן לסיים את הפרק הפוליטי בחייו. בלי הגיבוי של מרן הגר"ע יוסף ובלי תמיכת השטח, שמעולם לא היה איתו, לא היה לו מעמד מול דרעי, שאינו נוהג לשתף אחרים בהחלטותיו. לשרת אותו כנושא כלים לא הייתה לו כל כוונה. בקיץ תשע"ד הוא הודיע במפתיע על פרישה מהחיים הפוליטיים. בהחלטה נבונה זו הוא גם חסך מעצמו את הבזיון של התרסקות ש"ס לשבעה מנדטים בחורף תשע"ה. ואולי גם בזיון אחר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!