הפריימריז של אלי ישי עלול לקרוץ לחרדים החדשים

בסוף השבוע שעבר חשף ynet כי אלי ישי מתכוון לקיים פריימריז לקראת הבחירות הבאות לכנסת. החשיפה הזו, שבאה בהמשך לדברים שאמר אלי ישי שוב ושוב מאז חזר דרעי לש"ס, טומנת בחובה אזהרה לנציגות החרדית כולה. ניסיונו של אלי ישי, שלמרות ההפסד הצורב עדיין נהנה מפופולריות רבה, מלמד על המתרחש בקרב קהלים רבים בין מצביעי ש"ס ויהדות התורה.

כמי ששותף בעצמו לסצנת החרדים הצעירים הפעילים ברשתות החברתיות (לא טוויטר, השמורה לעיתונאים בלבד), ועוקב מקרוב אחרי סדרת יוזמות חברתיות על ידי חרדיות וחרדים כמו "נבחרות" הפועלת לייצוג נשים חרדיות במפלגות חרדיות ובכלל, "לא תשתוק" ו"מן המיצר" ששמו להם למטרה להיאבק בתוקפים ובפוגעים, "נוער כהלכה" של עו"ד יואב ללום הנאבקת באפליה על רקע מגזרי, שלל עמותות ההשמה ומכוני ההשכלה וההכשרה המקצועית, ועוד - קשה להמעיט במשמעות הזרמים הרוחשים מתחת לפני השטח במגזר.

"החרדים החדשים" כפי שהם מכונים בפי רבים (לצד "חרדים עובדים", "חרדים ישראלים" או "חרדים מודרנים"), כבר לא ילכו להצביע משתי הסיבות המשמעותיות שבגללן חרדים מצביעים למפלגות החרדיות: הזיהוי הקהילתי וחובת הציות. על הפיחות בכוח חובת הציות מיותר להרחיב, אך גם הזיהוי הקהילתי כבר לא לצדם של גפני וליצמן: החרדים הצעירים הללו כבר לא מגדירים את עצמם לפי אותם קהילות וחצרות אליהן גדלו.

הסיבה השלישית, והיא הצורך להצביע למפלגות החרדיות כדי שיגנו על האינטרס של החרדים - גם מוטלת בסימן שאלה. אין כמו הנציגים החרדים להשיג תקציבים למוסדות החינוך שתחת הרשתות הגדולות ומוסדות הפטור הקיצוניים יותר, לפתור את מצוקת הדיור, להשיג קצבאות וצהרונים ולדאוג לשילובם של חרדים בשירות המדינה. אך ישנן בעיות מגזריות רבות שהנציגים החרדים אינם עסוקים בהם - הן משום ידיהם הכבולות והן משום כוחם המוגבל.

לדוגמה - בעיית העוני, ניצול מורות וגננות ברשתות החינוך החרדית, אפליה עדתית ומעמדית, הדרתן וניצולן של הנשים החרדיות, מלחמה בפוגעים ותוקפים, איכות חיים וייצוג קהילות שאינן הולכות בתלם החרדי הקלאסי - על אף שחבריהן חרדים וחרדיות לכל דבר ועניין. לזאת צריך להוסיף את הדאגה למקומות תעסוקה בשכר הוגן בריכוזים החרדים, תקצוב מוסדות חינוך שונים, מאבק באפליית החרדים הצעירים במוסדות הקיימים, ועוד סוגיות שלעיתים בוערות על סדר יומו של הצעיר החרדי לא פחות משאלת תקציב אברכי הכולל.

כיום ישנו חבר כנסת אחד שמוכן להתייצב לצדם של החרדים הצעירים בפה מלא, ולעמוד לשירות סדר יומם - ח"כ יעקב מרגי מש"ס. הוא זכאי כמובן לכל מילה טובה, אך אין ספק שלא די בכך.

ייתכן שמה שנחוץ זו אמירה ברורה יותר על מקומם של החרדים הצעירים בתוך המפלגות הוותיקות, אך ייתכן והנציגים החרדים לא מעוניינים בהם - ובשאלה האם לריב עם המנהלים והעסקנים הותיקים ולעמוד לצד הצעירים, הם מעדיפים את הישן והמוכר. במצב הזה יוזמות כמו זו של אלי ישי יכולות לתפוס תאוצה ברגע, ועם מנהל קמפייין נכון יכולות להעמיד את המפלגות החרדיות בפני סדר יום חדש, בו יגלו שאוצר המילים שנע בין "עתיד ילדנו" לבין "אבא מסתכל מלמעלה" כבר לא מספיק.

הבעיה עם אלי ישי זו הזהות הימנית הקיצונית שהוא בחר לעצמו. כל עוד ישי שווה ימין קיצוני וכהניסטי, בסופו של דבר הבוחר החרדי ידע שכאשר יהיה מוטל על הכף האינטרס שלו - צעיר או לא - מול אינטרס של גבעה עזובה בשומרון או דגל כחול לבן באום אל פאחם, ישי יתלבט.

זה יועיל. למרות שהצעיר החרדי הוא ימני לא פחות מכל צעיר ישראלי אחר - התודעה הפוליטית שלו מפותחת. בשעה זו אין בהתארגנותו החדשה של אלי ישי איום, אך היא בהחלט מהווה צפירת אזהרה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!