ארבעת המינים VS הצאצאית האנגליה של רבי נחמן והגר"א

חג הסוכות בפתח. סככים ירוקים נמתחים מעל לסוכות מקושטות לתפארה, אליהן יוכנסו אוטוטו ארבעת המינים. בקרוב ממש נברך עליהם ונכוון לחבק את כל בני ישראל: הקרובים והרחוקים, בעלי מידות תורה ומצוות, ובעלי מידות שמתחרות עם אלו של גדולי ישראל. אלו שקורן עור פניהם ואלו שעמוק בפנים מתחבא הניצוץ היהודי, ניצוץ שאם רק טיפ טיפה נתאמץ לראותו מבעד לקליפות, אולי נגלה שהוא בעצם לפיד בוער.

כשאסתכל על ארבעת המינים בחג, אני אחשוב עליה, על הצאצאית האנגלייה של רבי נחמן והגאון מוילנא שכל כך מתאמצת להסתיר את הניצוץ היהודי שלה, ניצוץ שהוא בעצם מדורה אחת גדולה, מאירה ומחממת.

כשהגעתי למקום העבודה הנוכחי כולם הזהירו אותי מפניה של רכזת התרבות ומ"מ המנהלת: "תיזהרי , ממנה היא שונאת דתיים ומתעבת כל מה שקשור לדת"..."היא תאכל אותך בלי מלח". זה נשמע מאיים אבל החלטתי להיות עניינית ומקצועית והזכרתי לעצמי שבכל אחד, אז בטוח גם בה, חייב להיות ניצוץ שבורא עולם הבטיח ברחמיו שלא יתכלה לעולם.

לא עברו כמה חודשים ובמהלך פגישה מקצועית ראיתי שעברה לידינו אחת העובדות חמוצת פנים. לא אמרתי כלום אבל היא הרגישה צורך להסביר: "כעסתי עליה נורא הבוקר. התברר שהיא באה בשבת וניקתה וסידרה את המטבח. אמרתי לה שאסור לה לעשות את זה. יש פה במרכז אנשים דתיים ואנשים שומרי כשרות באופן כללי ואנו חייבים עבורם לשמור על כשרות המקום ועל שמירת השבת".
הסתכלתי בה מופתעת והחזקתי את עצמי כדי לא ליפול מהכסא. היא הביטה בי וחייכה "מה כבר אמרו לך עלי? שאני שונאת דתיים? דעי שאני ממש לא. אבל אני שונאת שמכריחים חילוניים להיות דתיים, אני לא מוכנה שדתיים ינצלו את מעמדם כעובדים כדי לעשות שטיפת מוח לאנשים שחושבים אחרת מהם. אבל אני גם לא אתן שיקרה פה ההיפך וזה לא משנה מה הדעות האישיות שלי או מה אני עושה בבית שלי בשקט" מהר מאוד הבנתי שלמרות דעותיה האתאיסטיות המוצהרות, בפועל, היא מכבדת לא פחות מכל אדם דתי שהכרתי את עובדת היותנו חיים במדינה יהודית. ובכל הקשור לחגי ישראל ומועדיהם, היא הראשונה לדאוג שהכל יהיה על פי הכללים, היא תמכה בארגון שיעורי תורה למי שרצה בקבוצה נפרדת, כל עוד מי שלא רוצה, יהיה פטור.

בשלושת השבועות של בין המצרים לפני כשלוש שנים הבנתי עד כמה גדול הניצוץ שחבוי בה. בצעד שהפתיע עובדים רבים היא הסכימה להתגייס איתי לפרויקט המעשים הטובים ובניין בית המקדש מחדש: עשינו במשך שלושה שבועות תחרות מעשים טובים בין החברים שאמורים לבנות לפחות את בית המקדש הפרטי של מרכז היום: פזל ענק של בית המקדש שהיא הכינה ברוב יצירתיות המורכב משלושה חלקים. סיכמנו שבכל שבוע על הלוח הראשי יעלה החלק המתאים של הפאזל עד לבנייתו השלימה בתום שלושת השבועות. יום לפני תחילת הפרויקט היא קראה לי אליה "אז איך את רוצה לבנות את הפאזל?" שאלה. "לפי הסדר הרגיל או שיש לך רעיון אחר. תסכלי טוב לפני שאת עונה". לא הבנתי מה היא רוצה ואז אמרה לי: "הלב של בית המקדש נמצא באמצע הפאזל. תבני אותו קודם למטה, אח"כ למעלה ואת הלב שלו תוסיפי בשבוע האחרון". הבטתי בה מופתעת ולא התאפקתי מלספר לה את תאוריית הניצוץ היהודי. היא חייכה בביטול אבל אני ידעתי שמצאתי בה את הבעירה הסודית.

זמן מה אח"כ היא שוב הפתיעה. חופשת הקיץ הגדולה, המטפלת של הילדים נעלמה בלי התראה ביום של אירוע חשוב במרכז היום. "לא כדאי לך לא לבוא. אומנם המנהלת תבין אותך אבל גם תתאכזב נורא". ניסיתי להסביר שאין לי ברירה אך לה היה רעיון מקורי: לשלוח את הבת שלה ליום אחד עד שאמצא פתרון קבוע, רציתי להסביר בעדינות שלא כל אחת יכולה להתאים לשמור על ילדים חרדים אבל היא ישר אמרה שהיא תבקש מהבת שלה פעם אחת להתחפש לדוסית ולבוא צנועה למהדרין ולשמור על כל הכללים המתבקשים. להפתעתי היא הסכימה, הנערה הרחוקה באה בלבוש שלא היה מבייש תלמידת סמינר, הצניעה עמוק בתיק את האייפון, בעזרת פירות, ירקות, כריכים וכלים ח"פ הדפנו את בעיית המטבח והיא העסיקה את הילדים בשלל עבודות יצירה וציורים, ומצאתי שהם נהנו מכל רגע.

ואז הגיע הרגע שהניצוץ הסודי כבר הפסיק להיות סודי. הבת הקטנה שלה במסגרת עבודת השורשים של כיתה ז' החליטה לבדוק את שורשיה של הסבתא רבא, זו שהרבתה לספר להם שמשני צדדיה היא בת לרבנים חשובים. להפתעת כל צוות העובדים התברר כי חברתנו "הרחוקה" היא צאצאית מצד אחד של סבתה של הבעש"ט ורבי נחמן ומצדה השני של רש"י והגאון מוילנא. כשהיא סיפרה את זה לא התאפקתי וחייכתי חיוך רחב: "איתך הסתבכתי עכשיו, נכון?" אמרה וחייכה אף היא "ונראה לי שהסתבכתי איתך לתמיד"...

מאז הרשינו לעצמנו לשוחח שיחות נפש שלא הרשינו לעצמנו קודם. שתיים מהן אזכור בכל פעם שאראה את ארבעת המינים.
זו הייתה הזדמנות נדירה שבה היא הרשתה לי לדמיין יחד איתה את הרגע שהיא תסכים מתישהו להכיר את העולם החרדי לא רק בקהילתנו ברמה"ש אלא להרחיק עד למעמקי בני ברק ושבו אציג אותה כצאצאית של הגדולים. "הכל יהיה פתוח בפנייך, הליטאים והחסידים יקבלו אותך בזרועות פתוחות" היא רק חייכה "תוכלי להיות איזו אשכנזייה שרק תרצי" אלא שכאן נמחק מיד החיוך "אני לא אשכנזייה, אני אנגליה" ניסיתי להסביר לה שהיא כן אבל היא בשלה "אני לא מוכנה להיות חלק מהסטטיסטיקה של הטמטום. אם יש שני דברים שלא התרגלתי אליהם בארץ הזאת (אמרה האנגליה שנמצאת פה מספיק שנים כדי לדבר עברית ברמת שפת אם) זה השמש בקיץ והמלחמות העדתיות. זה נורא. אל תעלבי אבל הכי מעצבן אותי זה מה שקורה אצלכם. יש לכם אותה אמונה, אותו אורח חיים, אתם מדברים על ואהבת לרעך כמוך. אז איך אתם יכולים לשנוא מישהו רק בגלל שהוא מארץ אחרת ויש לו ניגון תפילה קצת שונה? איפה כל הרבנים הגדולים והצדיקים שאת מספרת לי עליהם? למה הם לא מוצאים דרך להפסיק את זה? עד שהטירוף הזה לא יגמר לתמיד, תשאירי אותי אנגליה וזהו..."

בהזדמנות אחרת, אחרי עוד הארה של הלפיד הבוער בה עמוק פנימה, לא התאפקתי לה והערתי לה שהיא עושה הרבה נחת לאבות שלה שם למעלה. "רוני, אני מזכירה לך שהם מתים", אמרה בציניות. "הם כבר המון שנים שוכבים שם למטה בלי לזוז".

"אבל הנשמה שלהם חיה ומברכת אותך בכל רגע" - אני בשלי. היא הסתכלה בי רגע ארוך ואחר כך חייכה את חיוכה המתוק. "את יודעת מה? אעשה איתך הסכם. ביום שתצליחי להוכיח לי מעל לכל צל של ספק שהנשמה שלהם באמת חיה והם באמת רואים אותי ומתפללים עלי, אני אתחלק איתך חצי חצי בכל הברכות והתפילות".

"ותזכרי", הוסיפה כממתיקת סוד, "זו לא סתם הבטחה, זו הבטחה של צאצאית..."
נקווה שבמהרה בימינו נשמע שופרו של משיח ויבוא היום ההוא שבו יהיה ה' אחד ושמו אחד.
אם הוא לא יגיע בשלושת הימים הקרובים אני אמצא עצמי שוב מדליקה נרות לרבי נחמן ולגאון מוילנא זצ"ל, גם בשבילה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!