מעמד בן ישיבה // אבי מימרן מסכם שנה ב'בחדרי'

לפני שנתיים חווינו את זרועה הקשה של ממשלת לפיד, על כל גזרותיה הכלכליות, על הצרת צעדיהם של בני הישבות ואברכי הכוללים. באותה שנה ידענו להעריך את האברך שעמל על לימוד התורה למרות שקיצצו במלגה החודשית שלו באופן משמעותי, ולמרות הקיצוץ קצבאות הילדים, וביטול הבטחת ההכנסה, נוסף על הקושי הרב בתחום הדיור. נוצרה תפיסה בתת ההכרה שלנו, שאם למרות כל אלו, אברך עדיין בחר להמשיך ולעסוק בתורה תחת העוני והקשיים הרי שהערכה שלנו כלפיו הייתה גדולה ואדירה, תפיסה זו באה לידי ביטוי בעיקר בגלל, הלך הרוח שנשב באותם ימים בתקשורת החרדית ובקרב העסקנים ונציגי הציבור החרדים, שיצאו כל בוקר מחדש בכותרות ואמירות על רוע הגזרות הכלכליות, והקשיים הרבים הניצבים בדרכם של לומדי התורה.

והנה הגיע השנה, והגלגל ברוך ה' התהפך. אותו הלך רוח תקשורתי, אותם כותרות שחורות וכואבות, הפכו לאמירות של אנשים מדושני עונג, על גודל ההצלחה המסחררת בביטול הגזרות, והגדלת התקציבים. עד כדי כך שנראה כי המעמסה היחידה שהייתה השנה על הפוליטיקאים החרדים, הייתה מלחמת הקרדיטים מי השיג יותר ומי היה הראשון.. וככל שרוח זו הלכה והתחזקה, הנה גם בתת ההכרה של כולנו התחלפה אותה דאגה לאברכים - לרגיעה ואנחת רווחה. לאמר: אין יותר גזירות אין יותר קשיים, הבעיות של לומדי התורה נפתרו הכסף זורם לישיבות כמו הנחלים הזורמים אל ים, קצבאות הילדים והבטחת ההכנסה חזרו, ובקיצור רבותי, הסירו דאגה מלבכם.

המשמעות התת הכרתית, של השינוי הקיצוני הזה מהרע לטוב, גרם בחלק מהרבדים בציבור החרדי, לשינוי הגישה והערכה לבן ישיבה. לא מדובר יותר באדם המוסר עצמו ללימוד התורה בעוני ובקושי כי אם מדובר באדם הזוכה לתקציבים גדולים מהמדינה, ועל הדרך גם לומד תורה.

נכון שאנו מודים לקב"ה על כך שהגזרות דאשתקד בוטלו. ושיש הרבה קמח וברוך ה' יש הרבה תורה, אבל עלינו לזכור כי בעידן המודרני בו השקפת עולמינו וההסתכלות שלנו על הדברים המשמעותיים בחיים, מושפעת באופן מיידי מהלך הרוח התקשורתי ומהשיח המתנהל ברחובתינו, ראוי שעם תחילת תשע"ז נדע לסנן את הכותרות הטובות, את הקרדטים לחברי הכנסת, ואת שלל ההצלחות שלהם בהסכמים הקואלציונים, ועדיין לזכור, כי אותו אברך שקם בכל בוקר, ושולח את ילדיו לתלמודי התורה ובתי הספר ומשם צועד לבית המדרש, ועמל בתורה עד לשעות הלילה, הגם שתקציבו החודשי עלה בכמה מאות שקלים, עדיין הוא בגדר מוסר נפש ללימוד תורה , והוא עדיין אותו אחד שבזכותו העולם מתקיים, ועדיין הוא אותו אחד שעליו אמר דוד המלך "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וחסד".

ואם נצליח לשמר את מעמדו של בן הישבה בתת ההכרה שלנו, הרי שגם אנחנו שלצערינו לא נמנים על רשימת אברכי הכולל נכוון ליבנו למקום הנכון, והמצפן הפנימי שלנו ימשיך לכוון אותנו תמיד לכך שנזכור שבזכות בן הישיבה ולימוד תורתו, לנו ציבור העובדים, יש פרנסה בסוף החודש

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!