בעיצומם של החגים - כמה מילים על שדכנים
חגים הוא זמן משפחתי ומשפחה מתחילה, איך לא? בשדכנים • עד כמה מותר לשדכן להתערב ואיזו תכונה נדרשת כדי לעסוק במקצוע הרגיש הזה? מה עושים עם בחורה שהשפה העליונה של הבחור, מפריעה לה? • הפסיכותרפיסטית, מירי פסח, עם כמה הדגשים ו'נון ביתים' לכל השדכנים
- מירי פסח, פסיכותרפיה לילדים ולמבוגרים
- ז' תשרי התשע"ז
- 3 תגובות
כמה מילים על שדכנים. אולי כי חגים זה מקום של משפחה, וכי משפחה מתחילה בזוגיות, וזוגיות מתחילה, מה לעשות, בשדכנים.
ובכן, מי הם שדכנים?
האנשים הטובים שרואים רווק/ה ואכפת להם, והם תרים במוחם אחר רעיון, מרימים טלפון ומציעים.
עד כאן הכל יפה, מוערך וגם די קל, אם כי עכשיו מתחיל הקושי.
הבחורה (שכבר בהחלט אינה צעירה) מסכימה שהבחור מצוין – אבל. אבל משהו במבנה השפה העליונה שלו ד ו ח ה אותה.
השדכנית שחשבה שהנה גאלה כאן משפחה (שתיים, בעצם) צובטת את עצמה כדי לוודא שהיא שומעת היטב.
"ראיתי את הבחור הזה במו עיניי! לא ראיתי שום בעיה בשפה שלו"! היא מתווכחת.
כן...צוחקת בצער הבחורה, אני יודעת. כבר הרבה אנשים ניסו אבל מה לעשות? לא מתאים לי.
לא-מתאים-לה!
המקום הזה, רבותיי, הוא אינו פשוט, הוא מתסכל וגם מכעיס. מציעי שידוכים מאבדים את סבלנותם כשהם נכנסים לצומת הזו וחריקת הצמיגים שלהם צורמת אזניים.
מקום אליו נכנסת השיפוטיות הפרועה לה נופלים קרבן בחורים ובחורות מעוכבי שידוך, שאם לא מספיק קשה התמודדותם עם רווקותם הארוכה, נאלצים לספוג גם ביקורת חברתית חסרת אחריות ושחר.
הוא בררן.
היא גאה.
הוא לא רוצה להתחתן.
היא מתעלמת מהשעון הביולוגי.
אסור להיות במקום הזה.
חלק מהגדלות ומהחסד שבהצעת שידוך - היא היכולת לשמור על עצמך מסוגל להכיל חשיבה שונה משלך. היכולת לא להבין, אבל להמשיך לנסות ולהציע הצעות. לפעמים צריך, בשביל החסד האדיר הזה, גם לשפר את היכולת להיות מן הנעלבים ואינם עולבים, כן גם זה, בלי לעזוב ובלי להרפות עד שמעוכב השידוך שאותו אתה מכיר, מוצא את זיווגו.
זה אומר שאסור להתווכח קצת וללחוץ כשצד אחד מערים קושי שנראה לך מופרך? בהחלט שלא. מותר קצת וגם את הקצת הזה רק בתנאי שיש לך את היכולת לשמוע שיש לבחור משהו עקום בשפה העליונה בלי, ובכן, להשתגע.
נ.ב. ואחרי ששמעת מהצד שלה תשובה שלילית, יש עוד משהו שחשוב לעשות. צריך להרים טלפון לצד השני ולהגיד שהתשובה שלילית! צריך להגיד את זה יפה ובצורה שהכי פחות תפגע ותייאש, אבל צריך להגיד את זה. כי להציע שידוך זה די כיף, להתקשר להגיד שהצד השני אמר 'לא', זה לא. אבל שניהם חלק מהחסד הזה ואי אפשר לעשות את החלק הנעים - בלי להתחייב לחלק הנעים פחות. כלל ברזל שאצלנו קוראים לו, מענטשלאכקייט.
ועוד נ.ב. אחרון חביב: את נתקלת בבחורה או בבחור הזקוקים ואין לך רעיון לשידוך עבורם? תעשי את הדבר הקטן הבא: תעבירי את שמו/ה הלאה. בין קבוצת חברות, משפחה, שדכנית שאת מכירה.
מאמץ קטנטן, חסד לדורי דורות.
,
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות