מנגבת דמעות ומרגישה: הכח בתוכי • טור מרגש על התחדשות

בלבול - היא אמרה.
למצוא את עצמה בתוכו כבר מזמן סיימה. כך לפחות חשבה...
מתייעצת, מתמודדת, לומדת, מתחברת.
אך לא לא לא, זה טרם נגמר,
יש עוד הרבה דברים שעדיין לא הבינה!

זה בא כל הזמן - כמו מלח על פצע פתוח שמסרב לעזוב.
מאיפה הכוחות? שאלה.
בכל מקום חיפשה, ניסתה.
אך אין. הם אינם. יבואו עם הזמן.
לא כמו הדמעות שהיו, שהינן.

בריחה היא מחפשת.
הקשבה פאסיבית, מחבקת - בה פתאום כל אחד נהיה פוטנציאל.

שתעזוב? שתעשה? שתפעל!
אתם רוצים, כן כן. אבל היא? היא בשלה - בפחדים.
תהליך, בלי עבר - רק הווה או עתיד.
לשם היא שואפת, לשם תביט.
ההקשבה מן השמיים, תהליך מן הא-ל, תודה לא-ל גם אותו תסיים.

על הסיטואציות היא בהלם, מבולבלת מהקצב, מסוחררת מהגיוון.
אם כי אינה נשברת, אינה נשאבת.
האיפוק משתלם - הבינה לאחרונה.
אך מה תעשה כשכאב מציף גרונה?

היא טובה - אתם תראו.
השקר לעולם לא בוגד, הוא צף מעל כאב.
"אני לוחמת", היא לוחשת. יום יבוא ואנצח.
רק הזמן ילווה אותה לנצח.

לילה, הלבד אינו מרחם.
הוא מכה כל עוד הוא קיים,
הוא חזק מהמציאות והוא שומר על עקביות.

לילה, הכל כל כך חשוך ומלחיץ,
מרגיש כמו בלתי הפיך.
רק חיבוק היא רוצה. לאהוב, להרגיש בטוחה.
יש לה הכל. כן! הכל!
אך כלום אינו מספק, אינו מנחם, אפילו אם תתאמץ.
מחליפה צד, עוצמת עין, אך הכל נשאר תלוי עדיין.

את הלבד, מבינה, חייבת לאמץ.
רק כך תוכל להתקדם, להתאפס, להירפא!
את הדמעות לנגב מוכרחה - ההתקדמות הובטחה.
הלבד הוא התרופה, תשלמי - את מוכרחה!

שוב בלבול. שוב ימים ללא מנוח.
ימים בהם הכאב והקושי מתערבבים לעצב.
התמודדות מסובכת, היא רק הולכת ומסתעפת.

היא מחפשת מנוחה, נחמה, הכלה.
מקשיבה ללבה, לתחושותיה, הם לעולם אינם טועים.
על אף שהנאמר סביב כל כך משפיע, מוריד, זה כל כך מנצח.

קומי, הזדקפי, הלחמי, את יכולה!
אל תתחשבי ברכילות - היא יכולה להחלישך בקלי קלות.
"את יכולה, את יכולה" - אומרת לעצמה.
"הכוח ממך - העזרה מתוכך".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!