סיכום שנה: עשרת הרגעים הפוליטיים של תשע"ו שלא תרצו לשכוח

כדי להגיד שתשע"ו הייתה שנה גורלית, נצטרך לחכות מעט עד שיתקררו שוב מחזורי ראש השנה וכיפור. מוקדם מדי לעמוד על השלכות פוליטיות לטווח הארוך מהשנה השנייה למלכותו הרביעית של נתניהו, אשר על כסאו יעמוד – ככל הנראה לנצח. אך הייתה זו שנה נפלאה ורבת תמורות ותהפוכות.

איש לא חזה, לדוגמה, את הפיכתו של יו"ר אגודת ישראל יעקב ליצמן – שהושבע לתפקידו שבועיים בלבד לפני פרוץ השנה - לשר הכי פופולרי בממשלת ישראל. איש לא ראה כיצד יצמח יאיר לפיד, החבוט ממערכת הבחירות והררי חוקיו שקורסים כמו מגדל קלפים, למועמד המוביל לראשות הממשלה (אחרי נתניהו), ואף אחד כמובן לא יכול היה לחזות כיצד חייל אלמוני מרמלה ידיח שר ביטחון מעוטר ואהוב, ויטלטל את הממשלה מצד לצד כמו שאפילו מתווה הגז לא הצליח.

דברי סיכום, מטבעם, נעדרים את אותו הלהט שאוחז בחדשות האקטואליה. אותה דחיפות נותרת אי שם בדיווחים המידיים שתמיד משווים לכל דרמה פוליטית תחושה של עולם תלוי על בלימה, ושכל אמירה לכאן ולכאן תכריע את הכף, תפרק בריתות, תרכיב ממשלות ותפזר כנסות. רק בחלוף הזמן צצים האירועים הבוערים עד לא מכבר, שכעת נשכחו מלב, ועומדים במלוא ריקנותם.

באמת זה היה נראה אז כל כך חשוב? אי אפשר שלא לתהות מול משברי העבר. ועדיין, כלי התקשורת ממשיכים לדווח ולשלהב, וסדר היום העכשווי נראה תמיד משמעותי. רק הנבירה לאחור נותנת פרופורציה לכל הקורה סביב. זה בסדר, עברנו את התקציב ואת הגיוס ואת סגן השר והשר וראש הממשלה ורעייתו ואפילו העוזרת של רעייתו והכותרת הצהובה שעליה דיברו כולם והנה אנחנו פה, עולם כמנהגו נוהג, שנה וקללותיה עוד רגע תמה, ברכות השנה שמיד תתחיל תכף צצות, ובראשות ממשלת ישראל עדיין עומד נתניהו, מלך נצחי ורדוף כמו שרק הוא יכול להיות פה.

1. גל האלימות: 400 אירועים, 36 ישראלים מצאו את מותם
הסערה שפרצה מיד עם התקדש החג בישרה את הסיפור הגדול שיעטוף את החברה הישראלית בחודשים הבאים, יפרוץ מפעם לפעם וישוב בשבוע האחרון לראש סדר היום: גל האלימות הפלסטיני השלישי. אחרי שתי אינתיפאדות, ללא שום יד מכוונת ומטרות פוליטיות ברורות, פתחו מאות פלסטיניים בהתקוממות אלימה בערי ישראל, בדגש מסורתי על ירושלים.

מראות הדמים, שאף פעם לא נשכחים פה יותר מדי זמן, הפכו שוב יומיומיים. זירות דריסה ודקירה, מילים כמו ניטרול ומנוטרל, ילדים שאוחזים סכין מרצחים בידם, ושטף תיעוד מזעזע שעולה על גדותיו ללא הרף. גל האלימות שהחל עם הרג אלכסנדר לבלוביץ' בראש השנה, המשיך והגיע עד ללמעלה מ-400 אירועי טרור, בהם 36 אזרחים ישראלים מצאו את מותם, ועוד כ-450 נפצעו.

הגל הזה תפס את נתניהו לא מוכן. לאחר שכמעט והתרגל לשלטון היחיד שלו, עם ממשלת ימין וחרדים צרה ובלי שום מתחרה באופק, ביקש בנימין לשב בשלווה. האירועים האלימים לא נתנו לו את המנוחה הזו, וחיש קל הוא הפך להיות זה שמשלם את המחיר. מי שסימן מהר מאד את נתניהו בכלל לא היו מתחרים משמאל, אלא חבריו הטובים מימין – ובעיקר ליברמן ובנט. שני ראשי לשכתו לשעבר שהפכו אויבים מרים, אחד מבית ואחד מחוץ, לא פספסו מיקרופון שבו יוכלו ללעוג ולבוז לנתניהו, שהבין שצריך לעשות מעשה. האשמה, ראשונה לשנה זו מבין רשימה ארוכה של אשמים חפים מפשע ששילמו את המחיר, הייתה משטרת ישראל.

ראש הממשלה החליט להנחית למשטרה מפכ"ל מבחוץ, באמירה שיש בה פחיתות כבוד לגוף כמו המשטרה, וניסה לכפות את גל הירש. הניצבים במשטרה סיכלו את מינוי הירש ונתניהו פנה לשב"כ, שם מצא את המועמד המבטיח לראשות השב"כ שנאלץ לצאת לאור הזרקורים ולהפוך למפכ"ל, הלא הוא החזן והפייטן רוני אלשיך. זה לא עזר, אם תהיתם.

2. מתווה הגז: אחד ליחימוביץ', אפס לנתניהו
הגזרה הביטחונית רוחשת, ולראש ממשלת ישראל בוערת ביד המשימה: העברת מתווה הגז השנוי במחלוקת, אליו מתנגדים בחריפות אנשי האגף המקצועי ברשות ההגבלים, רוב רובם של אזרחי ישראל (על פי כמה וכמה סקרי עומק), ראשי האופוזיציה ובכירים בקואליציה. לנתניהו, מסוד השמור ליראי השם, שם את העברת המתווה בראש סדר יומו ופנה לשר הכלכלה שלו, אז אריה דרעי, בבקשה שיחתום על סעיף העוקף את הממונה על ההגבלים ובכך יאושר המתווה. דרעי שקל וסירב, ופתח במלחמה מול ראש הממשלה, שלא עתיד לשכוח לו אותה. הממשלה דנה, ועדת הכנסת של איתן כבל סערה ובשיא התפטר דרעי ממשרדו, לטובת נדידה למשרד הפנים והנגב והגליל, תקציבים רבים לפריפריה – בתמורה לעצימת עיניים בגז, נתניהו ביקש, דרעי אישר. המתווה יצא לדרך.

גם זה, כמו מינוי אלשיך וכמו רוב ניסיונותיו של נתניהו. לא עבד – המתווה שעבר בקול מחאה רמה הופל על ידי בג"צ, שקבע כי הסעיף שאוסר על הממשלה לשנות חוק בעשר השנים הבאות הוא לא חוקתי, ושלח את חברי הממשלה לנסח מתווה חדש – רק בלי סעיף היציבות. אחד ליחימוביץ', אפס לנתניהו.

3. חוק הגיוס שהצית את מחאת האופוזיציה ברחוב החרדי
כפי שכבר נסגר, אישרה הכנסת את חוק הגיוס המתוקן של המפלגות החרדיות. בצמוד לחוק התקציב, ובקול מחאה רפה מצד יש עתיד. מי שהתארגן להשמיע קול מחאה עז זהו דווקא הפלג הירושלמי, שיחד עם העדה החרדית ניהל מלחמת חורמה בנציגות החרדית שהשיגה את הסכם הפשרה, וביטאונו "הפלס" התייצב חזיתית מול הסיעות החרדיות. לאחר מכן הכריז גפני על היעד הבא – ביטול חוק הליבה של לפיד, אך מחאת שר החינוך הבהירה לו כי מוטב שיוריד פרופיל בנושא – ואכן, רק חצי שנה אחרי ולקראת תום השנה עבר תיקון חוק הליבה, לא לפני שהח"כים החרדים רשמו מאבק איתנים על המחוז החרדי (שנכשל) ובריתות חסידיות ונפרדות בין השרים ליצמן ובנט ובין סגן שר החינוך פרוש לשרו בנט (שהצליחו).

4. הפורשים לביתם, גואטה מרענן את הקיץ ואורן חזן מבריק
השנה החלה להתקדם בעצלתיים אט אט. החורף עלה על הארץ, ושר הפנים סילבן שלום נאלץ לפנות בבושת פנים את כסאו, לאחר שבמשך שנים נחשב לאחד מבכירי הליכוד, ותובע לכתר ראש הממשלה. הכנסת שנבחרה לפני פחות משנה שינתה שוב ושוב את פניה, במסדרונות הכנסת סיפרו על תמונת הח"כים שהוחלפה כבר למעלה מ-14 פעמים, לאחר כל התפטרות ח"כ, שר או סגן שר. במפלגת יהדות התורה קיבלו בפנים חמוצות ולאחר מרורים את יעקב אשר, ובש"ס הזיזו מועמדים כדי להרים כוסית לכבודו של הצבעוני שבין הח"כים החרדים, יגאל גואטה שנכנס בסערה כשהוא מסמן את גפני, ואשכנזים נוספים.

שני אנשי התקשורת שטרם הבחירות הוצנחו כהבטחה גדולה – ינון מגל ושרון גל, הלכו הביתה, ובליכוד למדו לעכל אלמוניים רבים, מאיש הר הבית יהודה גלין ועד הבעייתי שבכולם הלא הוא חבר הכנסת אורן חזן, שקיבע את מעמדו כליצן, בין השאר לאחר שהתבטא כי הוא "אוהב את העם היהודי, וגאה לקחת חלק ממנו".

5. חלומות הקואליציה הרחבה של נתניהו ודרעי. לא השנה
"מה שאני רוצה להשיג, אני משיג", אמר ראש הממשלה בבוקר ישיבת ממשלה לקראת סוף החורף. באוויר עמדו שמועות על הרחבת הממשלה, וכולם סביב ציפו לראות את נתניהו מממש את חלומו שלו ושל דרעי – השלכת בנט החוצה, והכנסת המחנה הציוני לתוך הממשלה. הכל כבר היה מוכן, הרצוג הלך עם הצעה מפורטת ליריבתו שלי יחימוביץ', רק כדי לשמוע לא תוקפני. הוא לא חשש, הוא היה מעביר את זה בוועידה כמו סכין בחמאה, כאשר ידידיו בהסתדרות מגבים אותו.

הכל כבר היה חתום, ואז הגיע היועץ המשפטי לממשלה, שהודיע על "בדיקה" שהפכה לחקירה נגד יו"ר ש"ס אריה דרעי, ונגד יצחק הרצוג. חלומות הממשלה המתרחבת של נתניהו (שנמשכו ארבעה חודשים) נעלמו ברגע.

6. חייל אחד, ומדינה שלמה: הריעו לאלאור עזריה
המפנה הדרמטי באמת של השנה החל בעיצומו של חג הפורים, יום שאין מוצלח ממנו למסורת ונהפוך הוא. באחד מאירועי האלימות האחרונים בגל האחרון, דקרו שני צעירים פלסטיניים חייל צה"ל ופצעו אותו באורח קשה. חברו, אלאור עזריה, שמע על המקרה והגיע לזירה. על הקרקע היה מוטל אחד הפלסטינים כשהוא מנוטרל וללא יכולת תזוזה. לאחר שסינן על כוונותיו לנקום, ניגש אזריה לפלסטיני שעל הארץ וירה בו למוות. תיעוד המקרה התפרסם, אזריה נעצר, והמערכת הפוליטית קמה ממשתה היין לגלות כי שום דבר בחברה הישראלית לא נותר כשהיה.

הצבא החליט להקשיח את עמדתו מול אזריה. אך בישראל לא קיבלו זאת בהבנה – קמפיין ענק שנפתח סחף אחריו עשרות אלפי ישראלים שתמכו במעשהו של אזריה או התנגדו להעמדתו לדין, מה שהוביל לעצרות והפגנות ענק נגד הצבא. ראש הממשלה שתק, אך שר החינוך בנט וחברי מפלגתו, יחד עם בכיר האופוזיציה אביגדור ליברמן שרק חיכה להזדמנות כזו, כיסחו את ראש הממשלה. היחיד שיצא להגנת צה"ל וטוהר הנשק היה שר הביטחון הימני (עוד יותר מנתניהו) בוגי יעלון. יעלון עלה על דוכן הכנסת ואמר כי הוא מגבה את הרמטכ"ל גדי אייזנקוט, ויהום הסער.

אולי זה בדיוק מה שנתניהו היה צריך, ואולי הוא שוב מצא לו קרבן דמים, אך שוב הרגישו במעון ברחוב בלפור כי הקרקע בוערת, וקראו לאיווט. ליברמן חש, דרש את שדרש, ונתניהו הודיע על פיטוריו של יעלון מתפקיד שר הביטחון. שר שלישי בליכוד מאז תחילת השנה (גם בני בגין התפטר לטובת הקואליציה) שהולך הביתה, אבל וחפוי ראש והפעם – ללא עוול בכפו. הרצוג שחיכה בחוץ התנפל במחאה על נתניהו, בנט ניסה ללא הצלחה לסחוט הישגים במסגרת הרחבת הממשלה, ורק יאיר לפיד המשיך לטפס אט אט בסקרים, כשאף אחד לא שם לב לתייר המסתובב ברחבי בירות העולם, שם הוא עסוק לעייפה במשימה שהמציא לעצמו – "להסביר את ישראל". למי הוא מסביר, אתם שואלים? למי שמבקש הסבר כנראה. ואין הרבה כאלה בעונה הזו.

ליברמן אמנם נכנס אחר כבוד לממשלת נתניהו, לא לפני שנשלח לחדר לסגור את ענייניו מול החרדים אותם עיין במשך השנים האחרונות. כדי לעקוץ את ראש הממשלה הזחוח, נותרה מס' 2 בישראל ביתנו ח"כ אורלי לוי אבקסיס בחוץ, לאחר שלא מולאו הדרישות החברתיות אותן הציגה. אבקסיס, ביתו של השר הליכודניקי הנערץ דוד לוי, זוכה לאהדה רבה בציבור ונחשבת לחברת כנסת הפועלת למענם ובשמם של החלשים והמנוצלים. היא לא הסכימה להיכנס לממשלת נתניהו.

7. חוק התקציב, ומס על דירה שלישית ומעלה
תום הסאגה הפוליטית ייצבה את ממשלת נתניהו כפי שהייתה אמורה להיראות מלכתחילה – שלושת קודקודי הימין נתניהו, ליברמן ובנט. החרדים, ומפלגת הימין הכלכלית-חברתית של כחלון. ממשלה ייעודית, הכי ימנית שהייתה פה, לכאורה הכי יציבה. נתניהו הביט וראה כי טוב ולפני שיהיה סיפק בידי מי להרוס לו את התמונה הנהדרת, סגר עם כחלון על תקציב דו שנתי נוסף שיעבור כבר בתחילת החודש, ללא בעיות באופק עד לשנת 2019. כחלון בתחילה התנגד, אבל לנתניהו יש שיטות.

חוק התקציב הוגש עוד במושב הקיץ, כשהוא סגור וכלול לשנים הקרובות יחד עם התפוח הלוהט שהכין כחלון לשוק הדיור בישראל בתוך חוק ההסדרים: מס על דירה שלישית ומעלה. גפני עדיין מתנגד, נתניהו מנסה להתחמק ולא כולם מרוצים אבל כחלון נחוש להעביר את החוק המהפכני שישחרר מאות אלפי דירות לרחובות ויוציא את המשקיעים הכלכליים משוק הנדל"ן. אגב סיכומי שנה, הנה עוד משהו שלמדנו: המחירים לא מפחדים ממשה, וגם בעידן כחלון מחירי הדירות מוסיפים להאמיר.

8. כבוד גם למשברים המדומים, שלא היה חסר מהם השנה
הדרמות הממשלתית המשיכו להיערם. סאגת מינוי הדיינים הגיעה לסיומה לאחר שנים ארוכות, בפיקוחו של יו"ר הוועדה יובל שטייניץ ותחת מו"מ קשוח של השר לשעבר אריאל אטיאס, יועץ משפטי לממשלה מונה מתפקיד מזכיר הממשלה לאחר שבמשך שנים היה נאמנו של נתניהו, יועץ חדש במשרד ראש הממשלה בשם רן ברץ הותקף בחריפות על ידי כל גורמי הבית לאחר שפער פיו נגד גדולי ישראל ונגד החרדים, עקץ את אובמה ושיגר מסרים פוגעניים לנשיא ראובן ריבלין, תאונת דרכים קשה של קו 402 עוררה את הציבור החרדי לדרוש תשובות מנציגיו לגבי מצב התחבורה הציבורית (מאז קצת שכחנו), ואפילו מינוי בערוץ חדשות של רמי סדן, מקורב לנתניהו, שתועד כשהוא משפיל מזרחים וש"סניקים בישיבת חברי הדירקטוריון, הסעיר פה את הרוחות לרגע.

אך כל זה היה ופרח, ועם השמש הקופחת צצו בזה אחר זה הקונפליקטים הפנימיים שבאמת מסעירים את הממשלה ואת החברה בישראל, כעת ובמשך השנים הקרובות.

9. הכותל המערבי והמסר שהוא משדר לנתניהו
הפעם הראשונה שנתניהו הרגיש בעורף את האוויר הקר היה סביב מתווה הכותל. לכאורה אבן נגף שהוסרה כבר בשיחות מוקדמות – היועץ המשפטי לממשלה גיבש מתווה מוסכם עם רב הכותל, שתיאם זאת בראשי פרקים עם בתי גדולי ישראל והעסקנים החרדים. הכל היה נראה חלק, המתווה עבר בממשלה בהתנגדות והימנעות רפה של החרדים ונראה כי הכותל הרפורמי אכן יצא אל הפועל. זה לא קרה, רבני האופוזיציה החרדית, בעיקר אלו המזוהים עם אלי ישי, תקפו את המתווה בחריפות ואותתו לרחוב החרדי שלא לשתוק על כך. הפוליטיקאים קיבלו רגליים קרות, הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו התייצב גם הוא נגד המתווה ורב הכותל נותר בודד בצריח.

כיום, ימים ספורים בטרם נגמרה השנה, עדיין לא נמצא פתרון לנושא הכותל, שנידון בבית המשפט העליון ומצוי ברגישות עליונה אצל ראש הממשלה נתניהו – שמנסה לשמור על קשריו מול הקהילות הרפורמיות והכסף האמריקני. החרדים מצדם הודיעו שהם לא עתידים להתפשר שוב, שלא ברצונם כמו שזו הדרישה מהשטח, שלא הולך לוותר על הכותל המערבי.

10. משבר השבת, ושמעון פרס אחד שהלך
רק הכותל יצא, והשבת עמדה בפתח. הפעם הראשונה שנתניהו "שמע" על סערת השבת, כך זה היה נראה, הייתה בעת פגישתו הארוכה עם העיתונאים החרדים. חמש וחצי שעות נאם נתניהו בפני עשרות עיתונאים חרדים שנטל מהם הסלולר, קפץ והדגים, צייר והטיף, ואז הרים עורך יתד נאמן ישראל פרידמן את ידו, ושאל את השאלה שתהפוך למשבר פוליטי מדמם שכמעט עלה לממשלה בשר תחבורה, אשם נוסף ברשימת החיסולים של נתניהו.

ואז, רגע לפני שהסתיימה השנה הפוליטית, עצם ותיק הפוליטיקאים את עיניו. הנשיא שמעון פרס שנפטר זקן ושבע אירועים, לימד שוב את כל מי שמתעקש אחרת, שפוליטיקה היא דבר חף מזיכרון.

עבודות הרכבת חשפו את החרדים לנורמת השבת במשרד התחבורה, אך שמו בפניהם את השיקול – שבת מול ממשלה, אולי הטובה ביותר לחרדים אי פעם. בינתיים החרדים בחרו בממשלה, עם קריצה לענייני השבת, ותפילה עמוקה שבשנה הבאה עלינו לטובה לא יביאנו נתניהו לידי ניסיון – ולא נביא אותו לידי ביזיון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!