איש השנה שלי: האדם שמציל את הנוער שלנו

סוף שנה הוא תמיד זמן טוב לחשבון נפש "חרטה על העבר וקבלה על העתיד". זה הזמן גם לבחור את "איש השנה" של כל אחד מאיתנו. יהיו כאלה שיבחרו פוליטיקאי או ידוען כזה או אחר שעשו רבות למען אזרחי ישראל, יהיו כאלו שיבחרו אנשים עם מגבלה פיזית שהתגברו על מגבלתם והצליחו להגיע לפסגות שאיש לא האמין שיגיעו, יהיו כאלו שיבחרו במנהלי עמותות צדקה וחסד שמסייעים לכל דכפין ללא הבדל דת גזע ומין, לא חסרות דוגמאות של אנשים שראויים לקבל את התואר איש השנה.

אבל אני בחרתי באיש אחד, ענק שבענקים, צנוע ועניו שמוסר את נפשו למען הילדים שלנו, למען נערים שכל חטאם ש"נדחפו" בכוח למוסדות חינוך שלא התאימו להם רק כי ההורים רצו לרצות את החברה החטטנית, ההורים ששבויים במשפט הקצר והארור "מה יגידו השכנים".

האיש הזה הוא התקווה האחרונה של הפסוק מההגדה של פסח. "עמלינו אלו הבנים". האיש שבזכותו הורים לא איבדו שפיות, האיש שבזכותו יש לאנשים סיבה להתעורר כל בוקר. האיש שנתן תקווה למאות (אולי יותר ממאות) נערים אחרי שחלקם איבדו את זה, האיש שגרם להורים לא לאבד את ילדיהם ולילדים לא לאבד את הוריהם,

הרב ארלנגר היקר, ראש ישיבת נחלת שלמה.

הוא נלחם למען הילדים שלנו, לא למען אנשים זרים, ראיתי אין ספור בקשות לתרומה לארגוני קירוב למיניהם, ארגונים שמעודדים חזרה בתשובה, ארגונים שמבקשים תרומות רק כדי לאמלל אנשים זרים. כשמשפחה חילונית חוזרת בתשובה לא מקבלים את הילדים שלהם למוסדות החינוך החרדיים, אומרים להם "הילדים שלכם עוד עם החילוניות, והם יקלקלו את שלנו".

למה משכנעים אנשים לחזור בתשובה ואז דוחים אותם? למה את קצת הכסף שנתרם לא משקיעים בילדים שלנו? התרמתי אנשים בשביל נוער חרדי נושר, אתם יודעים מה הם אמרו לי? לא צריך אותם אצלנו, צריך לדאוג רק לאלו שעושים לנו כבוד, מה קרה? רק לתרום לארגונים שמורחים את שם התורם מעל עלון מהודר או שלט ענק בכניסה לבנין? מה שאין פרסום לא מעניין?

יגיע יום כיפור ואותם אנשים שסירבו לתרום כסף למוסדות שמטפלים בנוער שהחברה החרדית זרקה, ורק תרמו לאיפה שיפארו אותם מעל עיתון מפלגתי כזה או אחר, יצעקו בבית כנסת "סלח לנו מחל לנו". שידעו אותם אנשים שיכלו לעזור לילדים שלנו והחליטו לעזור לאנשים זרים, שאין להם מחילה עולמית על זה, ושלא יתפלאו אם הם יתעוררו עם נוער נושר אצלם בבית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!