סליחות נוסח קרליבך: דרך להתקרב או 'ספסטנישט' • טור

אדם אשר יקלע מרצון, מסקרנות או אפילו מחוסר ברירה לאחד ממנייני הקרליבך המצויים היום, יוכל לראות כיצד הקהל הגדול שר בדבקות לקול צלילי כלי הנגינה האופפים את האזור. במצבים קיצוניים יותר, כאשר הקהל יעלה שלב אחד גבוה יותר ודמו יבער בו - הוא יוכל גם לראות כיצד כל האנשים הופכים למעגל אחד גדול, ומקפצים ומרקדים ״לא עלינו״ באמצע סליחות, סיבוב ועוד סיבוב - אל האין סוף.

יהיו כאלו שיאמרו כי תפילה מהסוג הנ"ל ובייחוד סליחות, המערבת שירה וריקודים, מחולות ו'מחולים' - איננה התפילה המקובלת מדורי דורות.

יהיו כאלו שרק יהנהנו בראשם ויאמרו "סיפאסטנישט", כשעל פניהם מבט מרוחק משהו. יהיו כאלו שיאמרו כי קיימנו "לשמוע אל הרינה" אך לא באנו לידי חובת "אל התפילה".

יהיו כאלו ויש כאלו.

בקשת סליחה היא דבר נשגב, הן בין אדם לחברו, הן בין אדם לעצמו, ובייחוד בין אדם למקום.

בקשת סליחה מרוממת את האדם, מגביהה אותו אל מעבר לעצמו הגשמי, האנוכי.

וישנן בקשות סליחה בכל מיני צבעים, צורות, טונים וצלילים. "עת לבכות ועת לשחוק, עת תיקון חצות ועת תיקון שאחרי חצות, עת לשורר ועת לשורר".



לכל דבר יש את הצליל שלו, את המנגינה המיוחדת שלו, את התו הספציפי שלו, ובעיקר, את התחושה שלו. את התחושות הללו אפשר לראות במניינים הרבים אשר מערבים שמחה בעצב. רגע אחד, "אבל אנחנו ואבותינו חטאנו - אשמנו בגדנו גזלנו", ורגע שני, "רצה עתירתם בעמדם לפניך בלילות. רגע אחד, "סלח לנו אבינו חטאנו", ורגע אחריו, "אל תזכר לנו עוונות ראשונים".

ככה הן התפילות, ככה הן הסליחות: "רגע רגע".

ככה הן התפילות, ככה הן הסליחות: רצה ושוב בנבכי האדם.

יש כאלו שיראו-ישמעו את התפילה ויצטרפו אליה, אפילו יגיעו ממרחקים כדי לשיר, לרקוד, להתפלל ולבקש על נפשם. הם יודעים שאלו סליחות וזה מה שהם מרגישים. הם יודעים שהם רוצים לגעת בנקודה הפנימית - והם אכן נוגעים. הם רוצים להתעלות - והם אכן מתעלים. הם רוצים להתקרב - והם אכן מתקרבים. הם רוצים לחוש - והם אכן חשים. יותר מתמיד.

יהיו כאלו ויש כאלו, והרבה.

הקב"ה אומר "שובו אלי ואשובה אליכם", ובכן, כשעמדתי אצל העמוד בלילה, ראיתי נשמות רבות המרחפות להן בתוך המילים הללו, רגליהן הישרות קיפצו על הארץ אך כל הווייתן אמרה "ונשובה".

כשראיתי את כל אותם אנשים, את כל אותן נשמות קדושות - בוקעים את שערי שמים, ידעתי שהצלחתי. ראיתי כיצד התפילה הצליחה לעורר בכל אחד את מקומו המיוחד, ראיתי את הזיק הטהור שנצץ באור גבוה ונשגב מכל מצח יהודי שהיה בתפילה.

הייתי מציע לכל אדם לנסות ולו פעם אחת להשתתף במניין כזה, כאן או שם, ולבחון: אולי התו שלו גם רוצה את זה, אולי המנגינה שלו מבקשת את הניגון הזה. לך תדע יהודי קדוש, אולי שם תצליח להגיע גבוה יותר, הלא בסופו של דבר - לשם כולנו חותרים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!