נעים מאד צוות המחקר, אני אישה רגילה לגמרי

המנחה, שאני רושמת לעצמי שחייבת לברר מי היא בדיוק, יושבת מולנו ומאד רוצה לדעת מה עשינו ביום האחרון שחלף, כולל כל הפרטים הקטנים והבזויים.

שמה באהה סלאח, ומאד מעניין אותי איך היא הגיעה למעמדה. פרופסור לסוציולוגיה.

היא עושה עלינו, חבורה של נשים חרדיות, מחקר. המיקום: מכון מכון ואן ליר. מעודי לא ראיתי כזה מקום מפואר. כמה תקציבים הם שופכים על התרבות פה?! זה היה מעצבן כמה אנשים שאני מכירה. כל מיני מנהלי בתי ספר וחיידרים.

אבל כרגע נוח לי. אני יושבת לי בנוחות סביב שולחן אליפטי ענק ומבריק וסביבי חברות טובות- חרדיות שהוזמנו לקבוצת המיקוד, ובאהה, ממש אבל ממש מתעניינת בכל שעה ביממה שלנו. "תכתבו מה עשיתן בכל שעה". היא מורה לנו ומחלקת דפים עם טבלאות והבן 12 שעות היממה.

מי לאחרונה התעניין בי ככה?

היא אומרת לנו לשפוך מהזיכרון בלי לחשוב הרבה.

המחקר בודק את סדר יומם של נשים וגברים במגזרים שונים בציבור בישראל ואת המשמעות הנלווית.
אנחנו כותבות. ואז מקריאות.

יש את הסופרוומן התורנית שסדר היום שלה עמוס פגישות, חמישה עשר ילדים שחלקם נשואים וחלקם בכלל נכדים או מאומצים. היא מתכוננת לחגים הבעל"ט ולכן היא גם ממלאה שעות מסוימות באפיית עוגות ורקיחת קינוחים, טחינת דגים וקציצת ירקות.

יש לה שעה קבועה שלה עם בעלה ושעה קבועה שלה עם עצמה. כשהיא נוהגת לעבודה היא מחוללת את כל שיחות הטלפון החשובות המשפחתיות ומזמינה מרשמים מרופאים למי שצריך.

אני הודפת את החולשה הקלה בקצות העצבים, ומשתתפת כמו כולן בדיונים שנוצרים. "מעניין אותי מאד מה יגידו גברים שיקבצו אותם באופן הזה לצורך המחקר", אני אומרת לבאהה. "מממ (קול בס) עבדתי. מממ אכלתי... מממ ישנתי..!!??"

אבל נשים זה משהו אחר.

נשים הופכות כל פסקה למשהו מענין, מלא הסתעפויות והשלכות. יושבות פה שמונה נשים חרדיות, שתיים מהן חוזרות בתשובה, שלש חסידיות, שתיים ליטאיות, שתיים ספרדיות, וצוות המחקר- אחת ערביה ישראלית, שתיים חילוניות וכולם אבל כולם מבינות את השיח משתלבות בו היטב וקולטות כל ניואנס בייחוד בדברים הקורים לבית ומשפחה.

העולם לא היה יכול להתקיים בלי נשים.

אני מפהקת ומביטה במנחה. צוות המחקר כול אותה ועוד שתי נשים –ישראליות, חילוניות. אחת צערה באופן מכמיר לב, והשניה אימאל'ה שמתבוננות בנו בעיניים משתאות .

"איך ייתכן שאנחנו לא חושבות ודנות בעניין הכלכלי הפנסיוני"? היא מתפרצת לבסוף. "מניין חוסר הדאגה. האם זה מה שמתכוונים כשאומרים אמונה"?

אנחנו מסתכלות זו בזו. פנסיה? רק עכשיו נולדנו. אני בקושי בת ארבעים. יצחק אבינו שנלקח לעקדה בגיל זה. ילד. "כנראה זה משהו שמכניסים לראש במגזר הכללי", אומרת י. שיושבת לידי. "אצלינו באמת, נשים פחות חושבות על זה. יש הרבה עניין של ירושות ובעיקר דירות.."

איזה חלק אתן הכי אוהבות ביום? שואלת באהה. היא מאד עדינה והייתי מתה לשמוע ממנה איזה חלק היא אוהבת ביום. אבל אצטרך לחכות עד שאני אהפוך לסוציולוגית שעושה מחקר, ואז לכנס אותה עם כמה מבנות ציבורה, ולשאול שאלות.

אני מסתכלת ברשימה. לא נראה לי שיש חלק שאני יותר אוהבת. שעות הצהריים הם שיעמום אינסופי וצהוב. זה כן. "במצב שלי, שיש לי רק ארבעה ילדים", אני מתנצלת בפני כולן. "יכולות להיות לי שעות מתות בצהריים. אלא אם כן מתחשק לי למלא אותן באפיה נגיד. ובדרך כלל, ממש לא מתחשק לי".

"ארבע ילדים זה קצת"??! מתעלפת האימאל'ה חילונית מצוות המחקר. " ואני חשבתי ששניים זה משימה בלתי נסבלת ". "שניים זה הכי קשה", מנסה מישהי לנחם אותה. "כשיש יותר, הגדולים מגדלים את הקטנים".

אני שונאת את המשפטים האלו, הרומזים על ניצול ילדים ועצלות אימהית. אבל תכלס, יש בזה משהו. כשיש עוד ילדים בבית, לתינוקות ולפעוטות יש תעסוקה בריאה. לא צריכים להיות איתם 24 שעות כמו עם הראשונים.

אנחנו ממשיכות לתת חומרים לבאהה. אני סבורה שנחנו מעניינות מאד. היא מודה לנו ואומרת ששאבה המון מאיתנו. אנחנו מסיימות ויוצאות לאכול פיצה.

אז נעים מאד, צוות המחקר. שמי מלי, ואני אישה רגילה מאד עם רצונות וכוחות רגילים מאד, וחיים רגילים למדיי בארץ שלנו. פרט לזה שאני חרדית, ואורח החיים שלי רצוף אנקדוטות שונות שאיאלץ להבהיר, יש את המגבלות.. כן כן. אבל פרט לזה, אני אישה מאד מאד. נשאבת לתהומות שרק אנחנו הנשים מכירות ועולה משם לפסגות שרק אנחנו הנשים יודעות.

מעניין מה תעשה באהה עם המידע הזה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!