כשיאיר לפיד 'זרק' את אשתו באמצע בני ברק

יאיר לפיד שכח את אשתו בבני ברק

אם לנו זה היה קורה היה המקרה הזה נחרט בזכרוננו לעד. אם זה היה קורה לנו בפאתי העיר שתושביה הם השנואים עלינו ביותר, היתה שנאתנו אליהם רק גוברת, כמובן אם היה עוד מקום להוסיף עליה, וגם אם התושבים מתקשרים למקרה רק גאוגרפית.

זה לא קרה לנו אלא ליאיר לפיד, ובדיוק ב...כניסה לבני ברק.

לעומת חברי ה'עמותה לשוויון בנטל' שהודיעו לפני מספר שבועות כי יבואו לבקר בעיר התורה והחסידות ו'הבריזו', יאיר לפיד דוקא היה בכניסה האחורית לבני ברק, ועד שלא סיפר על כך בטורו כלל לא ידענו. חבל. כי על פי מה שהוא מספר, הוא התכבד רק בכמה ליטרים של דלק ל'גמל' שלו – המכונית המפוארת אותה תדלק בתחנת 'קוקה קולה', ואם היינו יודעים על בואו היינו 'מתדלקים' גם אותו ונוהגים בו במנהג 'הכנסת אורחים' שהעיר בני ברק מצטיינת בו.

מאחר ולא הודיע מראש על בואו היחיד שקיבל את פניו היה, על פי תיאורו, "חרדי צעיר עם זקן חום ג'ינג'י" ומיד כשראה אותו הפטיר לעברו "אתה שונא חרדים!".

לפיד כנראה מכיר את ה'טרמפיסטים חרדים' האורבים ל'שונאי חרדים' בתחנת הדלק הזו וכותב: "אני מכיר את התופעה כבר זמן רב. החרדים – בעיקר הצעירים שבהם- מרגישים צורך בלתי נשלט לפתוח בשיחות כאלה איתי. מבחינתם זה כמו לדבר עם...חנין זועבי. אחר כך הם חוזרים לישיבה ואומרים שהם הכניסו ללפיד..."

כאילו מה שהוא כותב על המפגש עם ה'טרמפיסט' הלא מייצג הזה, אינו ריצת אמוק לספר לחבר'ה שהכניס ל...חרדים.

"אני לא שונא אף יהודי בעולם" – טוען לפיד שהשיב לג'ינג'י, וגם יודע לומר שזה מה שבילבל את הצעיר ששוחח עמו.

אנחנו, בלי להכיר את הצעיר, מוכנים לתקוע לידו של לפיד, על פי משפט הפתיחה שלו שהיה בנוסח "אתה שונא חרדים!" שהוא היה כבר מבולבל כשהגיע לתחנת הדלק.

"כולם יודעים" – אמר הצעיר ללפיד, בדיוק כשהמחוג של מד הדלק עמד על 20 ליטר.

מכאן ואילך מתאר לפיד דו שיח בתת רמה, כשזה טוען שגדולי התורה קבעו שצריך ללמוד בישיבה והוא - שהם טועים. הבחור מחה על כבודם של גדולי ישראל, אך במקום להניחו לנפשו ולהתנתק ממנו, פלט לעברו "אתה רואה"...

לפיד: "רואה מה? אני חושב שאשתי טועה כל הזמן ובכל זאת אני אוהב אותה". הוא גיחך בלעג ושאל: אז עכשיו אתה אוהב אותי? "אני לא חושב שהיחסים ביננו התקדמו עד כדי כך" – השבתי . הבדיחה החמיצה אותו בקילומטר שלם, אבל בינתיים גמרתי למלא דלק. "שיהיה לך יום טוב" אמרתי".

ויאיר לפיד נסע משם.

היום הוא יודע כמה חבל שלא היינו שם. מסתבר שהוא שכח את אשתו ליהיא, זו שרק רגע קודם לכן הכריז שלמרות שהיא תמיד טועה הוא אוהב אותה. ככה מפקירים אשה אהובה בתוך 'סביבה עויינת', כשהיא אינה יכולה לשוב הביתה אפילו ב...אוטובוס.

איך זה קרה להם, איך?

פגשנו אותה 'מתברברת' ב...מקומוני ידיעות אחרונות, שבשליחותם הגיעה לבני ברק כדי לעשות כתבה על האוטובוסים 'למהדרין', בעקבות הדיון בבג"צ בנושא.
"לבשתי חצאית ארוכה (לא היתה לי ממש ארוכה , אז כזו קצת אחרי הברך, גרבונים שחורים וחולצה עם שרוולים ארוכים. גם כובע היה לי, אבל זה לא עזר לי. לא בבני ברק. נשים התבוננו בי , מנסות לתהות על קנקני...עד עכשיו אני לא יודעת מה בדיוק הסגיר אותי, אבל באופן ברור לא התאמתי, לא נטמעתי"...

לא פלא. באותו זמן מנהל בעלה ויכוחים 'אידיאולוגים' ו'פילוסופיים' עם 'טרמפיסט חרדי' בכניסה לעיר והיא רוצה שיאמינו לה שהיא אחת מהקהילה?

ליהיא לפיד מתארת את הרחוב בבני ברק "מעט פעמים בחיי ראיתי רחובות באמת הומים. אנשים מילאו את המדרכות, את הדוכנים, גברים, נשים המוני ילדים שחזרו הביתה מהלמודים....אני לא זוכרת מתי עמדתי מפוחדת ברחוב באמצע היום...

"עמדתי שם על המדרכה הצפופה בבני ברק, בין העוברים והשבים הממהרים, ולא האמנתי למראה עיניי. על פניי חלפו אוטובוסים שמחלונותיהם הקדמיים השתקפו פני גברים ונערים, ומהחלונות האחוריים פני נשים וילדות. האוטובוס עצר, נפתחו שתי הדלתות, נשים עלו מאחורה והגברים מקדימה. והנה עוד אוטובוס מתקרב ורק אשה אחת עמדה בתחנה. האוטובוס עצר ונפתחה רק דלת אחת, האחורית. לא העזתי לעלות, פחדתי"...

ליהיא לפיד פחדה לעלות לאוטובוס, אבל על תרחמו עליה. היא כנראה מצאה, בסופו של דבר את הדרך הביתה, גם אם בעלה שכח אותה בלב 'קאסבה' המפחידה. מהמשך הכתבה שלה למדנו שהיא לא היתה בבני ברק לבד אלא יחד עם ה'סופרת' הפרובקטיבית נעמי רגן, המונחה על ידי 'המרכז לפלורליזם' של הרפורמים.

אם צריך בכל זאת לרחם עליה זה על העדר האמת בתיאורים שלה, שכן אנחנו כמוכם יודעים שברוב רובם המוחלט של קווי האוטובוסים בבני ברק, ה"דחוסים בילדים השבים מבית הספר", הגברים והנשים עולים מאותה דלת קדמית ועושים את ההפרדה בעצמם בתוך האוטובוס, מרצונם החופשי. ב'דן' אין עדיין 'קווי מהדרין'.

אפילו צילום האוטובוס הדו-מפרקי שמופיע בראש הכתבה שלה, הוא של 'אגד' ולא של דן ולא צולם כלל בבני ברק.

עכשיו אתם מבינים למה מיד כשראה הצעיר הטרמפיסט את יאיר לפיד, בעלה, הוא הטיח לעברו: "אתם שונאים חרדים"?

ובפעם הבאה, יאיר, לא יפה שתתן לאשתך הטועה להיות גן תועה. לנשות בני ברק זה לא היה קורה עם בעליהם גם אם הם עולים לאוטובוס בדלת אחרת.

מאבקים מיותרים על 'גבי'

אין תופסים אדם בשעת צערו, ובודאי לא את ההורים שאיבדו את הטובים שבילדיהם – ילדינו בפיגוע רצחני נורא כמו זה שהתרחש בבית חב"ד במומבאי. במקרים קשים שכאלה 'שעת צערו' אינה יחידת זמן, אלא יחידת חיים, והיא נכונה לשנתיים אחרי מתקפת הטרור הרצחנית בהודו כמו לעוד עשרים ושלושים שנה.הצער והיגון יישארו חרוטים תמיד על קירות העולם.

ב'ידיעות אחרונות' לא שמעו על הכלל הזה, גם אם אינו בדיוק מאמר חז"ל. הבוקר פרסו בעיתון הזה את תמונתו של הרב נחמן הולצברג, אביו של הרב גבי הי"ד וחותנה של רבקי הי"ד, על פני כל עמוד השער של מוסף '24 שעות'. בעקבותיה הופיעה כתבה עסיסית, בתוך החוברת, על משפט המתנהל כביכול בין הרב הולצברג לבין "חב"ד" בשאלת הבעלות על הבית בהודו ותביעת המשפחה לשקמו ולהפעילו מחדש כבית חב"ד שבו יונצח זכרם של הרב גבי ורעייתו רבקי הי"ד.

כשקוראים את הכתבה הזו, שבודאי אינה לכבודם של הניספים, נוכחים מהר מאד שמה שמוצג בה כמשפחת הולצברג נגד "חב"ד", אינו אלא תביעה משפטית של הורי הנספים נגד עמותה של חב"ד בתאילנד המתמקדת בויכוח למי הסמכות לקבוע מה ייעשה ב'בית חב"ד' במומבאי שבו אירע פיגוע הרצח.

גם אם רוצים להתעלם לגמרי מהכלל של 'אין תופסים אדם בשעת צערו', ניצול צערו למטרות רייטינג תקשורתי והצגת כותרת כאילו הרב הולצברג מסוכסך עם עצמו, שהרי "חב"ד" זה הוא וכל מהותו, הוא דבר פסול. גם אם הכתבה הזו מגיעה מארצות הנכר, כמו גילוי המברקים באתר ויקיליקס, משחק ברגשות גם אם הם של ציבור כללי, תוך כדי רמיסת כבודם של מי שהפכו לסמל של קידוש ה' בתקופתנו, הוא דבר חסר אחריות הרבה יותר מפירסום כמה סודות שהאמריקאים לא מרגישים נח מהם.

אם באמת היה רוצה 'ידיעות אחרונות' לסייע להוריהם של גבי ורבקי הרצברג, ולא רק לנגח ולהכפיש את כל הרבבות שנכנסים תחת חופת השם 'חב"ד' ולהציג אותם כאילו הם עסוקים במלחמות על 'ירושת' נכסים בעולם, טוב היה עושה אם במקום להרחיק עד הודו היה מטפל בהתעלמות המשוועת של השלטונות בישראל מהכרה בהרב נחמן והרבנית פרידה הולצברג כהורים שכולים עם כל הזכויות הנובעות מכך.

לפני שיצאו למומבאי, שהו הוריהם של גבי ורבקי הי"ד בירושלים, ובין השאר ניהלו מאבק, בינתיים עקר, לקבל סיוע כהורים שכולים לרכישת דירה בישראל. כמי שבתודעה הציבורית נקשר השכול שלהם ל'הודו' הרחוקה, ולא לאדמת לבנון או עזה, היתה מוכנה מדינת ישראל להשוות את מעמדם לכל היותר ל...בני הפאלשמורה ולהעניק להם סיוע לדיור באיזורים המיועדים להם, ולא בירושלים.

לא מצאנו אף מילה על כך, לא ב'ידיעות אחרונות', ומה שנכון גם לא בעתונות החרדית.

נכון. המשקעים של משפחת הולצברג כתוצאה מיחסה 'מדינת ישראל' מוכרים פחות עיתונים מאשר כותרת ענק על "משפט טעון נגד חב"ד" שמנהלים הורים שכולים. אבל מה שמעניין הוא שזה כך למרות שבמקום שבו מופץ העיתון הזה לא מכירים בהיותם 'הורים שכולים'...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!