אשכנזים, קשה לכם להודות בפגמים / טור

הכל מתחיל כאשר האשכנזים צריכים להתחיל לבקש סליחה. שבוע אחרון לחודש הרחמים והסליחות, בפיגור לא קל מעדות המזרח שכבר שלושה שבועות לפנינו מתפייסים עם בורא עולם, אנחנו בחוסר נוחות אופיינית נזכרים להתנצל.

וקשה לנו עם זה. המחשבה שאנחנו צריכים לבקש סליחה קשה לנו מסתבר. לא נעים לנו כזה, מה עשינו? המח היהודי האיינשטייני תמיד ממציא לנו פטנטים. בשבוע האחרון הופצו אינספור פרסומות לסיורי סליחות מוזיקאליים שבו במקום לבקש מחילה אנחנו שרים ומזמרים להנאתנו שירי רגש ומלאי בטחון ואמונה. שזה נחמד אבל לא באמת סליחה.

בעוד שאצל הספרדים אפשר לראות מאות ואלפים עומדים ובוכים כבר במשך חודש שלם לילה לילה קוראים את הטקסטים ופשוט מבקשים מבורא עולם מחילה, אצל האשכנזים אתה רואה בתי מדרש עליזים ומוארים, אנשים שרים ומנגנים שירים עם גיטרות תופים וכלי נשיפה.

(אשכנזים שרים סליחות)


אפשר להבין את הגן האשכנזי הזה שמסרב להודות בפגמים. במיוחד אם אתם אשכנזים, ברם אולם, אי אפשר לקרוא לכל הפסטיבל הזה סליחות. לא כצקצקן כמו יותר בכובע השני שלי, נציג מטעם ההגדרה המילונית. מבין את כל אלו שיאמרו, 'אף אחד לא יגיד לנו איך לומר סליחה' נכון. ובכל זאת מותר לתת כיוון לכאלו שאיבדו את הקונספט ואת ההגדרה מחוסר נוחות או מבחירה.

אשכנזים יקרים, חטאתם? עויתם? פשעתם? אין צורך לתת את הגיטרה למי שלא חטא. אתם יכולים בעצמכם לתפוס ספר סליחות ולבקש סליחה. שווה לנסות מה אתם יודעים, אולי תיענו בשמחה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!