"הוא בהתקף טירוף" • הרבנים מגיבים לישראל וייס

הרב הצבאי הראשי בדימוס, ישראל וייס, ממשיך בקמפיין האגרסיבי שהוא מנהל, במטרה להחדיר את שמו לציבוריות הישראלית ועל הדרך למכור את ספרו. העובדה שעל הדרך הזו הוא גם גורם ליהודים רבים להזיל דמעות של כאב - לא מפריעה לו, כך נראה.

זה החל בסדרת ראיונות לקראת הוצאת ספרו 'בדם ליבי', הגיע לשיא בספר הרצוף בטענות והאשמות כנגד כל העולם ואשתו (או רבניתו), והמשיך בראיון הזוי שהעניק וייס לעיתון 'ידיעות אחרונות' בסוף השבוע האחרון.

בראיון, שנמרח על-פני מספר עמודים במוסף '7 ימים', לא בחל וייס לנעוץ סכין חדה בליבן של המשפחות השכולות, שהקריבו את יקיריהן הי"ד במלחמה על הארץ. "לפעמים היינו קוברים ארון ריק", סיפר וייס. "שמנו חתיכת מתכת, כי לא היה משהו אחר. לא תמיד סיפרנו להורים - הם לא צריכים לדעת".

וייס ידע לספר, כי "בפסיקה נועזת ומדהימה אמר הרב עובדיה יוסף שהחייל ההרוג נמצא בדופן הנגמ"ש, ועל כן יש לקבור את הרכב. זוהי פסיקה שמראה על התחשבות במשפחות", נימק.

בראיון תיאר וייס גם כיצד בתקופת שירותו כרב צבאי נתקל במצבים קשים בהם נאלץ למנוע ממשפחות לראות את גופות בניהן, ולומר להם את האמת המרה. "מדי שבוע באו אליי משפחות שביקשו לדעת מה נותר מבניהן", סיפר. "תמיד אמרתי למשפחות שבידן להחליט עד כמה הן מעוניינות לדעת.

"לפני שנים רבות נקראתי לתל השומר כדי לטפל בגופתו של חייל שרימון התפוצץ בפניו", תיאר וייס את אחד המקרים. "בעת ההלוויה, כל המשפחה רצתה לראות את גופת החייל, ואני התחננתי, כרעתי על ברכיי ובכיתי בתחינה שלא יראו את הילד. לבסוף הוסכם כי רק הדוד יראה את מצבו, ומיד כשראה את פני ההרוג הורה לכל בני המשפחה שלא לראות את הגופה. כשבאתי לשבעה, אביו של החלל עמד על מפתן הדלת והודה לי".

"זה דבר שלא ייעשה"

כאמור, פרסום הדברים יצר רשימה ארוכה של נפגעים, הן בשל חוסר אמת והן בשל חוסר רגישות.

חנה מהגון איבדה את בנה, נועם, בשנת 2003 בפעילות מבצעית ברצועת עזה, בעת שעלה עם טנק על מוקש. מהגון סיפרה כי לפי דבריו של וייס, התברר כי בנה היה אחד החיילים שנקבר בצורה כזו. היא תיארה כי לאחר שקראה את הכתבה עלו בה תחושות קשות מאוד.

"לאחר ההלוויה הרב אמר לי שהוא עטף את נועם בתכריכים, וכך הוא עלה בסערה השמיימה, כמו מלאך לבן. חייתי עם האשליה הזו שמונה שנים.

"פתחתי את העיתון ביום שישי בערב, וללא כל הכנה מוקדמת מצאתי בין הסיפורים את הסיפור של נועם", סיפרה חנה על רגע הגילוי. "פעמים רבות פגשתי את הרב וייס ומאוד הערכתי אותו, אבל אני חושבת שמה שהוא עשה זה דבר שלא ייעשה", סיכמה.

בראיון לתוכנית 'מה בוער' עם רזי ברקאי, התנצל הרב וייס על שגרם כאב למשפחות שכולות. "מאז שנודע לי כי גרמתי סבל לא עצמתי עין", אמר. "אני מכיר את התחושות של המשפחות, ואם עשיתי משהו רע למישהו, אז אני מתנצל".

יש התנצלויות מאוחרות מדי.

רבנים המשרתים בצבא, הביעו פליאה מהצורה בה הציג וייס את הדברים. "למי תורם התיאור הפלסטי והמזוויע על אסיפת הגופות? עשרות שנים אנחנו אוספים גופות בשקט, מודעים לרגישות האדירה של בני המשפחות, מנסים בכל כוחנו לשמור על כבודם של החיילים, ובאבחת ראיון אחד נהרס הכל? אף אחד לא מבין מה עובר עליו. זה נראה כהתקף טירוף בלתי מוסבר".

כך או כך, מתברר כי לדברים אין כל שחר. בסביבתו של הגר"ע יוסף, הכחישו את ההיתר שבו השתמש וייס לקבור חלקי גופות.

רעה תחת טובה

ניצלנו את ההזדמנות וביקשנו את תגובתה של אחת המושמצות בספר, מי שזוכה לכינוי 'הרבנית'.

במשך זמן רב ביקשנו את תגובתה, אך נענינו בתשובה: "הספר אינו ראוי לתגובה".

היום, בשעות הצהריים, היא אמרה לנו: "התשובה שלי נמצאת בספר משלי פרק יז, פסוק יג".

לטובת הגולשים שמתעצלים או אין ביכולתם לגשת אל ארון הספרים, אנו מגישים את הפסוק: מֵשִׁיב רָעָה, תַּחַת טוֹבָה, לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!