אם לא תכירו טובה, לפחות תזרקו אבן קטנה

כל איש ציבור בכל שדרת השליחות הציבורית, שוגה וטועה לפעמים. "מי שלא עושה - לא טועה" אומר העולם והוא צודק. אבל יש לזכור כי 'לפעמים' ו'מדי פעם' הוא גם עושה דברים חיוביים, כמו עזרה לזולת, סידור עבודה, צליחת בירוקרטיה וכדומה.

גם לי הקטן יצא במהלך כשני עשורי פעילותי הציבורית לעשות טוב לאנשים, החל מהיותי עוד אברך בכולל, פעילותי בחבר 'לב לאחים', בארגון 'ערכים', חברותי במועצת העיר, ניהול מוסדות ועוד.

במהלך השנים שמתי לב לתופעה פלאית ומעניינת: ככל שהשקעתי יותר באנשים, ככל שעזרתי ותמכתי, כך הסטירה וה'פליק' שקיבלתי לאחר מכן הייתה חזקה וכואבת יותר. אני יכול למנות דוגמאות למכביר: הורה לאחד מתלמידי בית הספר, שישב אצלי במשרד ערב תחילת הלימודים וביכה את מצבו, עזרנו לו בשכר לימוד, ברכישת ספרים והעלינו אותו על דרך המלך. לימים כשהתבקש על ידי ההנהלה לסייע ולשתף פעולה לטובת ילדו - קיבלנו ממנו מקלחות צוננות של ביקורת לא עניינית, לא רלוונטית, פוגענית ומשפילה.

ושוב סיפור: אחד ממכרי שהרמתי אותו מאשפתות, פשוטו כמשמעו, לאחר שהגיע למצב נפשי קשה בעקבות משברים משפחתיים כאלו ואחרים. הושטתי לו יד והלכתי עמו כברת דרך ארוכה. עזרתי לו בכל תחום שרק יכולתי ואימצתי אותו כבן ממש. סידרתי לו עבודה במקום מסודר ויציב, תפקיד נחשב ומכובד. ומה ביקשתי ממנו? כלום. רק יחס הוגן. ומה קיבלתי? התנכלות חוזרת ונשנית. לא רק לעובד עצמו דאגתי, אלא אף למשפחתו וילדיו. אך ככל שנתתי מעצמי, כך הסטירה הייתה חזקה ומשפילה יותר.

למען האמת, בתחילה חשבתי שהבעיה אצלי, אך מהר מאוד גיליתי שעם התופעה הזו מתמודדים כולם. יש אנשים שלא יודעים להכיר טובה, וגרוע מכך, מחזירים רעה תחת טובה.

מסופר על בונה ירושלים, ר' יוסף זלמן ריבלין, שהיה אחראי על הכוללים בירושלים. כאשר היה נותן למשפחה מפתח לדירה חדשה אותה בנה, היה גם מספק יחד עם זה גם אבן קטנה. כשנשאל לסיבת הדבר, השיב: "אני יודע שכאשר אני עושה טובה למשפחה ומכניס אותם לדירה חדשה, אני בעצם קונה לעצמי שונאים חדשים, ובעוד כמה שנים, כשיראו אותי מהלך ברחוב הם עוד עלולים לזרוק עלי אבנים בשל כך. לכן אני מעניק להם אבן קטנה, כדי שהאבן שיזרקו עליי לא תכאיב לי במיוחד...".

הכרת הטוב
פרשת השבוע, פרשת כי תבוא, עוסקת בנושא 'הכרת הטוב'. אנו קוראים על הבאת הבכורים. מצוות ביכורים היא להביא את הפירות הראשונים מהעץ אל הכוהנים בבית המקדש. מצווה זו מהותה היא הכרת הטוב כלפי בורא העולם. את הביכורים מביאים משבעת המינים, שהם הפירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון זית ותמר. כאשר בעל השדה מביא את פירות הביכורים לבית המקדש הוא אומר כך: "וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי השם".

רש"י הקדוש אומר על אתר: "שאיני כפוי טובה". כלומר, האדם המביא ביכורים אומר לבורא עולם: ייתכן ולא הייתה לי ארץ ואדמה, אולי לא היה לי חיים בכלל. אבל עתה הצלחתי ברוך ה', להגיע לארץ ישראל, לעבוד את השדה ולהפיק ממנה פירות, ועל כך אני מודה. פרשת ביכורים מהווה אפוא הזדמנות טובה עבורנו ללמוד על הכרת הטוב ומנגד על כפיות טובה.

לכאורה, מטבע העולם שלא היינו נזקקים כלל ללמד אנשים להכיר טובה. וכי מה יותר מוסרי או ערכי מאשר להכיר טובה למי שעשה עמך חסד? הכרת הטוב היא המידה הבסיסית ביותר שעמה אדם מתהלך. הנביא אומר: "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו", אפילו השור והחמור יודעים להכיר טובה לבעלים שלהם. גם הכלב יודע לשמור אמונים לבעליו. עד כדי כך שזה מרומז בשמו, שהרי למה נקרא כלב, כיון ש"כולו לב" לבעליו.

אם החמור, השור והכלב יודעים להכיר טובה, מדוע אנו, בני האדם לא יודעים לעשות זאת? מדוע בעלי המוסר והוגי הדעות נדרשים למאמרים ודרשות בנושא שהיה צריך להיות כל כך בסיסי בהתנהלות שלנו כחברה אנושית?

בעלי המוסר עומדים על הנקודה הזו. התשובה לכך היא שאדם לא אוהב להרגיש חייב. יש מושג שנקרא 'אסיר תודה'. אנשים לא מוכנים 'לסחוב' על עצמם את ההרגשה שהם חייבים טובה למישהו, ולכן הם דואגים לשכנע את עצמם שהטובה היא בסך הכול רעה אחת גדולה ועל ידי כך מנקים את מצפונם. אם עשית לבן אדם טוב - הוא יעשה הכול כדי לשכנע את עצמו שזו לא טובה. בכך הוא יוכל להסביר לעצמו מדוע הוא לא מתגמל את האיש שעשה למענו ועוד יותר, הוא אפילו נלחם במי שעשה לו טובה וחסד.

כשאדם קם בבוקר, המשפט הראשון שהוא אומר זו הודאה לבורא עולם: "מודה אני לפניך". למילה "מודה" ישנם שתי משמעויות. הראשונה היא מלשון הודאה. והשנייה היא מלשון "מודה באשמה". הכרה בכך שהקב"ה החזיר את נשמתי, תודה והכרה. וכבר ידוע דברי חז"ל ש"כל הכופר בטובתו של חברו, כאילו כופר בטובתו של מקום".

בכפיות טובה, כמו בכל דבר אחר בחיים, ישנם דרגות. הדרגה הראשונה היא זו הנלמדת ממצוות ביכורים. בביכורים אומרים תודה: ''הנה הבאתי''. מי שלא אומר תודה הוא כפוי טובה. אולם יש דרגה גרועה מכך, אלו אותם אנשים המקבלים טובה וחושבים שעשו להם רעה.

כמה נדרש מאיתנו לשנות הרגלי ראייה ולחשוב טוב על הזולת, בפרט עם מי שמטיב איתנו. הרי מדובר באדם שבחר לעשות עמך חסד, גם אם קשה לך להודות לו ולהכיר טובה על כך, מכאן ועד לגמול לו רעה תחת טובה, הדרך ארוכה. ועל כך אמר שלמה בחכמתו (משלי יז, יג): "מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תמיש רָעָה מִבֵּיתוֹ". מי שמסוגל להשיב רעה תחת טובה, הוא ממיט על עצמו רעה חלילה.
בין כך ובין כך, דבר לא ירתיע אותי מלהמשיך לעשות טוב לאנשים, לעזור ולסייע למי שזקוק לי. כנציג ציבור זו חובתי וזכותי לשרת את הציבור ולא להיפך. לאלו שיודעים להכיר טובה, אני רוצה לומר: אשריכם. ולאלה שלא יודעים להכיר טובה יש לי רק בקשה אחת: במחילה, כשאתם זורקים עליי אבן, תדאגו שהיא תהיה קטנה.

שבת שלום
הרב בן ציון נורדמן
לתגובות [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!