ומה היה אומר הרבי על אפליה בקבלת ספרדים?

פתיחת שנת הלימודים במגזר החרדי הייתה מלווה גם השנה באווירה צורמת של אפליה עדתית, שללא קשר למידת האמת והדיוק בדיווחים אלו ואחרים, עצם העיסוק בנושא, בנוסף לתופעה החמורה כשלעצמה, מהווה חילול שם-שמיים בממדים שקשה לשער.

אין לכך קשר לעניין הפוליטי של הקצבות והתערבות ממשלתית. כל יהודי, בפרט יהודי שומר תורה ומצוות, אינו יכול להסכים בשום פנים ואופן לאפליה על רקע עדתי. זה חייב להיות קו מנחה ובלתי-מתפשר. לא חלילה מפחד בג"ץ ומשרד החינוך, אלא משום שאפליה על רקע עדתי חייבת להיות מושללת לחלוטין, מוקצה מחמת מיאוס, בקרב כל מי שמאמין בה' ובתורתו.

למרבה הצער, עדיין יש בציבור החרדי לא מעט מוסדות חינוך, לבנים ולבנות, לצעירים ולמבוגרים, בישיבות ובסמינרים, שיש בהם בהחלט אפליה על רקע עדתי. (בניגוד מוחלט לפסיקתם ואזהרתם של גדולי ישראל מכל החוגים). התופעה הגזענית המשפילה והמקוממת של 'רק עשרים או שלושים אחוז ספרדים', חייבת להיעלם לחלוטין ממחוזותיהם של יהודים החרדים לדבר ה'.

זכותו של כל חוג, ואולי אף חובתו, לקבוע קריטריונים ברורים לקבלה למוסדות החינוך שלו – הנהגה חסידית, ההתנהגות של ההורים, משפחה יראת-שמים, הקפדה על פרט זה או אחר, קבלת כל החומרות והתקנות של הנהלת בית-הספר, וכל כיוצא בהם. כל חוג על-פי הנחיות רבותיו ומורי דרכו. אך באותה מידה יש לשלול בכל תוקף ובשיא הנחרצות קריטריונים של השתייכות עדתית.

לנו, חסידי חב"ד, תלמידי הרבי, הדברים מובנים מאליהם. איננו מסוגלים אפילו לחשוב ולדמיין אחרת. כך חונכנו, כך הוטמע בכל ישותנו והווייתנו, כך בנה הרבי את כל מוסדות החינוך שלנו. הגיע העת שהעיקרון הכל-כך בסיסי הזה יהיה נר לרגלי הציבור החרדי כולו. הגיע הזמן שהציבור החרדי ינפץ אחת ולתמיד, באופן מוחלט וסופי, את החומה המבישה של אפליה עדתית.

עם פתיחת שנת הלימודים, לפני שבועיים, נישאו אצלנו העיניים באופן מיוחד לעברם של אלפי שלוחי ושלוחות הרבי בכל פינה בעולם, שבכוח המשלח הצליחו לבנות מערכות אדירות של בתי-ספר וחינוך יהודי שלא היו להן אח ורע, במאות ערים ומדינות בכל קצווי תבל.

פתיחת שנת הלימודים משמשת נדבך מרכזי בעשייה הגדולה, חסרת התקדים, של תחיית המתים הרוחנית המתבצעת על-ידי שלוחי הרבי יום-יום, שעה-שעה, על-פני כל כדור-הארץ, והיא מהווה הזדמנות נוספת להצדיע להם ולפועלם.

כל אחד מאלפי השלוחים והשלוחות, צעירים ומבוגרים, יכלו בהחלט לחיות באותה נוחות שבה חיה כל משפחה דתית 'נורמאלית'. לשבת תחת גפנם ותחת תאנתם, להישאר באווירה הביתית החמה, לא להיפרד מההורים או מהילדים, לגור בסביבה חסידית שלא חסר בה דבר, להתפנק בכל מאכלי העולם בהכשר "מהדרין מן המהדרין".

איש לא הכריח אותן לזנוח הכול ולהתגלגל במדבר שממה, בעיר זרה או בעיירה נידחת רק כדי להקים בתי-ספר, גני ילדים ולדאוג ל'אידישקייט'. איש לא כפה עליהן לעזוב עולם שכולו טוב, לוותר על המנוחה והנחלה ועל הרצון שאין טבעי ממנו לגור באותה עיר (או לפחות באותה מדינה) עם ההורים, עם הילדים והנכדים, רק כדי להפיץ תורה ויהדות.

אבל להם לא היו שום התלבטויות ושום ספיקות. הם לא יכלו לחשוב על שום אורח-חיים שאינו לפעול בשליחות הרבי. לכך חונכו. לכך שאפו. זה החינוך והשאיפה שהם מחדירים גם בבניהם ובנותיהם.

הדברים קשורים בהשגחה-פרטית גם לתאריך ח"י אלול שחל השבוע, יום הולדת שני המאורות הגדולים, הבעל-שם-טוב ואדמו"ר הזקן בעל התניא. אחת המתנות הגדולות שהחסידות זיכתה בהן את כלל-ישראל, היא חשיפתה של נקודת האמת הפנימית: האפשרות שהעניקה לכל עוסקיה ולומדיה ולכל המתבשמים מאורה להביט בכל עניין ועניין בתוכנו הפנימי, לחדור מעבר לקליפה החיצונית העוטפת אותו.

כך זה בהסברת סוד מהותה של התורה ובגילוי שורש ופנימיות המצוות, וכך גם בביאור מהותו הפנימית והאמיתית של עם ישראל ובחשיפת נקודת האמת הפנימית של כל יהודי. בכל אלו גילה מייסד ומחולל החסידות את המבט הפנימי, האלוקי, החודר מעבר לעטיפה החיצונית ובוקע מבעד למעטה החיצון אל תוך-תוכו, לכוונה הפנימית שבו.

המושגים של 'אהבת ישראל' ו'אחדות ישראל' קיבלו במשנת החסידות משמעות שונה לחלוטין מזו העשויה להיראות במבט שטחי. הכול מדברים על 'הצורך באחדות', על היותה הדרך היחידה לעמוד בכוחות משותפים נגד כל צר ומתנכל. יש הממקדים את הצורך ל'ליכוד השורות' בתוך מחנה יראי ה' גופא, כדי להתמודד יחדיו נגד ה'אויב מבפנים'. ויש המרחיבים את היריעה לעם-ישראל כולו כדי להילחם במשותף נגד האויב מחוץ. אלו כאלו מדברים על אמצעי, על טקטיקה, על שותפות למען מטרה חשובה.

'אהבת ישראל' ו'אחדות ישראל' שלהם מטיפה החסידות – הם מסוג שונה לחלוטין. הם מהווים מטרה ולא רק אמצעי; הם נובעים ישירות מההסתכלות האלוקית-הפנימית שגילה הבעש"ט על מהותו של כל יהודי, יהא אשר יהא, ועל מהותו של עם ישראל כולו, בלי יוצא מהכלל, כמקשה אחת. כתוצאה מכך תופסים המושגים הללו מקום עיקרי ומרכזי במשנה החסידות, בדרכיה ובהוראותיה, כעניין מהותי שאין למעלה הימנו.

כך הדריך אותנו תמיד הרבי, הבעל-שם-טוב של דורנו, בדברו על כך שכולנו אחים. ככל שנוסיף ונתחזק ונשפיע בכיוון הזה, בדרך אשר הורנו, אין ספק שנזרז ונחיש את משאת הנפש הגדולה והמטרה העיקרית והמרכזית – הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!