הקהל המרוקאי לא נעדר מאלבומו החדש של אלמליח

אחד הדברים הבסיסיים במרכז ההבדל בין הנוסח המרוקאי לבין הנוסח הירושלמי בתפילות השנה, הוא המסגרת המוסיקלית אליה אתה כפוף. בעוד שהנוסח הירושלמי כפוף (עקרונית) למסגרת המקאם המשתנה משבת לשבת, הנוסח המרוקאי אינו כפוף אלא לסגנונו.

בעבר, בשיחות שקיימתי עם מוסיקאים המתמקצעים בשירה ה"צפון אפריקאית" הם הציגו את זה כחיסרון מבחינתם בנוסח התפילה המרוקאי, בעוד שאני טענתי אז שזהו חיסרון רק כאשר מעמידים בית כנסת מרוקאי קלאסי מול בית כנסת ירושלמי עם חזן מקצועי.

אלא שברוב המקרים בתי הכנסת לא מחזיקים חזנים מקצועיים, מה שגורם לכך שהתפילה התלוייה באלתוריו ובכישוריו ובהיכרותו עם המקאם, הופכת למשעממת ולעיתים לפגומה, וזאת לעומת בתי הכנסת הכפופים לנוסח המרוקאי, שם המסגרת המוסיקלית העיקרית מבוססת על הקהל, ולכן אין החזן נועד אלא להוספת נופך.

השבוע הוציא האמן ליאור אלמליח אלבום חדש "הריני שר" שהופק על ידי קובי אוז המוכשר, הם עבדו עליו תקופה ארוכה ומדי פעם שוחררו סינגלים כמו "אליך אקרא יה" ו"נגילה הללויה".
האלבום הזה משלב בין רוח שירת הפיוט המסורתית לבין הטעם הרענן והמודרני של סגנון המנטה הישראלי, המשלב בתוכו מיקס של סגנונות מערביים וערביים.

האלבום הזה מסמן לי יתרון נוסף בשאלת ההתמודדות בין שלל סגנונות הפיוט. כי בעוד בז'אנר המזרחי-ירושלמי לא היו מעיזים לחשוב על הוצאת שירים כה מוכרים, עתיקים, וידועים, בסגנון השירה הזה, הדבר הופך ללהיט. תרבות שמפתחת את עצמה לא על במות מול קהל, אלא מתפתחת יחד עם הקהל, וכל הקהל שותף לה, לא פלא שבקיאותו והתעניינותו וחיבורו לשלל היצירות החדשות והישנות גדולה ועצומה.

לחנים, ומנגינות, שירים ופיוטים התלויים בגרונו או בביצועיו ומידת דיוקו של האמן יש להם תאריך תפוגה, אבל כאלו התלויים בקהל, חייהם לעולם ועד, והתרבות הזו אכן תלתה את עצמה בקהל, הן מבחינת לימודיה, הן מבחינת מידת ההשקעה בו, ובעיקר בעיקר, יניקת התפישה הזו בבתי הכנסת.

האלבום נמצא בחנויות, וברשתות המדיה מסתובב גם כן לינק להורדת האלבום, תיהנו, ואל תשכחו בעיקר לפעול על פי המסר: פחות מוואלים, יותר שירה ביחד, פחות העצמה אישית על חשבון מסורת הפיוט, ויותר העצמה תרבותית עם הקהל ובעזרת הפיוט.

מתוך האלבום "הריני שר" של ליאור אלמליח

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!