עיתוני סוף השבוע החילונים מציגים: כולנו אמסלם

שלוש מבין הכתבות שפורסמו בסוף השבוע האחרון בעיתונות החילונית, צדו את עיני. המשותף לשלושתן: התגייסות חד-משמעית לטובת 'מורד ש"ס', ח"כ חיים אמסלם. למען האמת, לא מצאתי כתבה שגינתה אותו. בשביל זה, אולי, נולדה העיתונות החרדית. זה אולי מה שנותן לה את זכות קיומה: היותה שונה 'מהם', בכל תחום ועניין.

המעניינת ביותר הייתה כתבתו של שלום ירושלמי, מי שכתבתו ב'מעריב', לפני כשלושה שבועות, הייתה יריית הפתיחה של הפרשה כולה.

וכך כותב ירושלמי, מתוך תחושה של 'נקיפות מצפון', כפי שהוא מעיד על עצמו:

"ביום שני האחרון החליטה מועצת החכמים של ש"ס לסלק את ח"כ הרב חיים אמסלם משורות המפלגה. המועצה לא הסתפקה בכך, אלא תבעה מהציבור להתרחק כמטחווי קשת מאמסלם ומ"דעותיו הכפרניות". במילים אחרות: על האיש הוטל חרם. המשמעות של חרם בעולם החרדי עלולה להיות הרסנית. לא רק הרב ירגיש מנודה, גם רעייתו עלולה למצוא את עצמה בצרות, וילדיו עלולים לסבול מהתנכלויות בבתי הספר. אין רחמים. "אמסלם נמחק לחלוטין", תיאר את המצב הפרשן החרדי הבכיר יעקב ריבלין. "החברה החרדית תקיא אותו. מעולם לא היה דבר כזה". בסוף השבוע, אגב, החליטה הכנסת להציב על אמסלם שמירה צמודה.

מאחורי מסע הציד אחר הרב אמסלם עומד שר הפנים אלי ישי. הוא רץ לכל הרבנים בסביבה כדי שירחיקו את אמסלם מהשורות, וכמה שיותר מהר. בסוף השבוע הוא גם ניצח על גיליון הסתה שלם נגד הרב. 'יום ליום', הביטאון של ש"ס, כינה את אמסלם "עמלק", כלומר צריך למחות את שמו.

העיתון של שר הפנים גם כינה את אמסלם "האיש הזה", כמו שמכנים בכתובים החרדים את ישו. גם כאן הפירוש ברור. מלאכת הגירוש חביבה כנראה על ישי במיוחד. מי שלא רואה ממטר ילדים קטנים של עובדים זרים, למה שיהיה אכפת לו מרב מכובד שנזרק מהקהילה כאילו היה סוטה מסוכן, שדמו מותר? ולמה שיהיה לאלי ישי גם לב טוב ורחמן כלפי איש מפלגתו, אב לשמונה ילדים, שהולך לעבור גיהנום? לא מספיקות לו החליפה המהודרת, הכיפה השחורה, המגבעת והציציות.

ואגב, ישי לא טרח חלילה לעמוד מול אמסלם ולנהל מולו ויכוח ענייני, הוא לא הגיב בשמו ובסוף הופיע רק באחת מתחנות השידור ונשען, כדרכו, על הרבנים אותם הסית והמריד נגד אמסלם. אפשר גם להבין מדוע. בכל עימות כזה ישי המסכן היה מובס מול אמסלם הרהוט והמשכיל".

"אמסלם יצא נגד השליטה האשכנזית בספרדים"

עד כאן המתקפה נגד ישי. מכאן עובר הכתב לנקיפות המצפון האישיות המציקות לו.

"אני מודה שאני חש בנקיפות מצפון. הכל קרה בגלל ראיון עם הרב אמסלם שפרסמתי לפני שלושה שבועות במוספשבת של מעריב. אמסלם אמר את מה שהוא חושב, וביסס את דבריו על דעת תורה וחכמים. הוא לא רוצה שהחרדים יישארו מאחור בורים ועמי ארצות, עניים וחסרי פרנסה. הוא בסך הכל ביקש לקדם אותם באמצעות לימודי ליבה ועבודה, שיעזרו להם לחיות בכבוד ולא להישען על קופת המדינה. הרב אמסלם גם יצא נגד הדיקטטורה הרבנית, נגד השליטה האשכנזית בספרדים ומול שיטות הניהול הנלוזות של ישי ואנשיו.

אחרי הראיון התייצב אמסלם באומץ מאחורי הדברים שאמר לי. למרות ההתנהגות הבזויה של אלי ישי וחבריו, הוא לא חזר בו. למען האמת, די הופתעתי. פעילים בש"ס שמרדו במלכות בעבר וסבלו מרדיפות האינקוויזיציה של תואמי ישי התקפלו בשקט ועזבו לדלת אמותיהם. הם לא חיפשו צרות וחרמות. אמסלם נשאר בכנסת ולוחם על עמדותיו מול ממסד חרדי שלם. אלפים תומכים בו ועוזרים לו לשרוד. אין סיבה שילך הביתה. 'נכנסתי בקיר בטון', אמר לי אמש, 'אבל הסתבר שש"ס היא קיר קרטון. הכל שם מתמוטט. הציבור של ש"ס רוצה את העמדות שלי ולא את שלהם'".

"ספרדים ממפלגות ליטאיות אמרו לו: 'אנחנו איתך'"

כעיתונאי חרוץ ומנוסה עובר ירושלמי לתאר את השבת האחרונה שעברה על אמסלם.

"השבת עברה על אמסלם בשלום, כך הוא אומר. לא נגעו בו לרעה, אולי בגלל המאבטחים. מה שכן, את התפילה המרכזית ואת הדרשה השבועית שלו הוא נשא בבית הכנסת הדתי-לאומי של הר נוף. הציבור שקיבל את פניו, חובשי הכיפות הסרוגות, חושב כמוהו. שם הוא הרגיש בבית.

בדרכו הביתה היו אנשים שהליטו את פניהם, אבל היו גם כאלה שניגשו אליו ללא חשש ואמרו לו 'אנחנו איתך, תמשיך כך'. אמסלם מדגיש שאלה היו ספרדים ממפלגות ליטאיות, אלה שהיו צריכים להתרחק ממנו כמטחווי קשת. היום הוא טס לצרפת לחמישה ימים. אולי שם ימצא קצת מרגוע.

במסיבת עיתונאים שקיים הרב אמסלם אחרי הראיון במעריב הוא חילק חוברת בשם 'גדול הנהנה מיגיעו'. בחוברת ליקט אמסלם פסוקים ואמירות מהתלמוד שבהם מחייבים חז"ל את העבודה. לידיעת התלמיד החכם אלי ישי, נביא את המדרש הבא: "שמא יאמר אדם 'הריני בן אבות העולם, ממשפחה גדולה, איני ראוי לעשות מלאכה ולא להתבזות'. אמור לו: 'שוטה! כבר קדם לך יוצרך', שנאמר 'בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, והוא עשה מלאכה קודם שבאת לעולם'. ומניין לנו? שנאמר 'מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות', קרא אותה מלאכה. וכן: 'וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה'" (זוהר חדש, בראשית, דף ט', ע"א)".

"הרב עובדיה הוא מושא הערצתי, אהוב לבי"

גם כתב 'הארץ' לענייני חרדים, יאיר אטינגר, התייחס לפרשה בטורו השבועי, תחת הכותרת "אני חרדי חדש":

"אם תשאלו את ח"כ חיים אמסלם אם הוא נלחם ברב עובדיה יוסף, הוא יגיד חס וחלילה, יזדעק על עצם הצגת השאלה. הוא לכל היותר נאבק נגד יו"ר המפלגה השר אלי ישי, שאותו הוא תוקף בלי חשבון. 'דיקטטור', הוא קורא לו. אבל הרב עובדיה? הנה התמונות של מרן על הקירות בביתו ובמשרדו, והן יישארו שם "לעולם ועד" כדבריו, גם לאחר שהמנהיג הרוחני זרק אותו מהמפלגה בבושת פנים.

"הרב עובדיה הוא מושא הערצתי, אהוב לבי", אמר אמסלם בראיון בלשכתו ביום שני. באותה שעה ממש אירח מושא הערצתו את שלושת חבריו למועצת חכמי התורה ("המועצת", בפי הש"סניקים) ולא הצליח לעצור את הדמעות כשפירטו באוזניו מה אמר אמסלם לתקשורת נגד אברכים שאינם עובדים, נגד השתמטות משירות צבאי.

לאמסלם היה ברור מה תהיה התוצאה של ישיבת המועצת - הדחתו מש"ס - אבל הוא לא התרגש, והתמיד בראיון: "הרב עובדיה? אני לא מאשים אותו בכלום. אומרים לו: 'חיים אמסלם הוא עוכר ישראל', ואין מי שיאזן את הדברים. אלי ישי מסית ומדיח נגדי, הסית את כל העולם, אז מה אתה רוצה שרבני המועצת יעשו, או שהרב עובדיה יעשה?

אמסלם לא יגיד מלה רעה על הרב, אבל אין לטעות. המרד שהכריז, הגפרורים שהוא משליך במסירות של פירומן, מכוונים גם - ואולי בעיקר - כלפי הרב עובדיה יוסף וערכיו המקודשים ביותר לתנועה החרדית הספרדית. אמסלם יצא מהארון: הוא כופר בחרדיות שהולידה עוני מרצון, תורה בלי עבודה, בדלנות עם חומרות בהלכה, והוא מאתגר את הספרדיות של ש"ס, של הרב עובדיה. לדעתו, ש"ס לא קוממה את רוחם של היהודים ממוצא מזרחי ולא החזירה עטרה ליושנה. אולי להיפך".

קבוצת עיתונאים מתפעמת מאומץ לבו (כולם חילונים)

"כששואלים מה הלאה, האם יקים מפלגה שתתחרה בש"ס, אמסלם מתחמק, אבל התשובה ברורה: לאחר הדחתו מש"ס, כשהוא מחוזק על ידי 'האלפים שפונים אלי', כדבריו, ועל ידי קבוצת עיתונאים המתפעמת מאומץ לבו (כולם חילונים), אמסלם חולם על כוח פוליטי מזרחי מסורתי. רק אל תגידו תמ"י.

בראיון ראשון מאז ההדחה הוא משרטט קווים לדמות מפלגתו העתידית, שתהיה בית פוליטי "לאנשים כמו הזמר קובי אוז", שהם חלק מהרנסנס המזרחי-התרבותי שמתקיים גם בתל אביב, וגם לאלקטורט העיקרי של ש"ס: המסורתיים, שמאז ומתמיד היו הרוב בין מצביעי המפלגה. לדבריו, ש"ס לא מתעניינת בהם.

'אני מקבל פניות של אלפים. כותבים לי, מתקשרים, עוצרים אותי ברחוב', הוא אומר. 'ואם יש לי דרך פוליטית, אין אני בן חורין להיבטל ממנה. אני פשוט לא יכול. זו תהיה בגידה במה ששידרתי. שידרתי תקווה, ומה אגיד לציבור, סליחה, לא עמדתי בלחץ?'"

איך ייראה המצע של מפלגתו העתידית? היא תתמוך בשירות צבאי לחרדים - שניים מילדיו של אמסלם, שניהם בוגרי ישיבות, שירתו בצבא - והיא תתמוך בהכנסת לימודי ליבה לחינוך החרדי.

"נקים ישיבות על טהרת הקודש", הוא אומר, "ונתמוך גם בתיכונים חרדיים שילמדו גם לימודים כלליים ויעשו בגרות ובסטודנטים שילמדו באוניברסיטאות, נתמוך בכל דבר. למה אי אפשר לעשות את זה?". האם יחבור לאריה דרעי, כפי שרמז בעבר, רמיזה שאנשי דרעי מגחכים עליה? "אלך עם כל מי שירצה להצטרף לדעות שלי ויקבל עליו את הדרך", משיב אמסלם".

"יש כאן אידיאולוג מנומק, בעל אגו מורחב"

"ייתכן שאמסלם הוא סיפור חולף שיישכח, כפי שנשכחו פוליטיקאים מרדנים לפניו; וייתכן שלא. בשלב זה חשיבותו בהיותו מקרה מבחן, משל פוליטי, שיעור באידיאולוגיה וגם במדעי ש"ס והפוליטיקה החרדית, בתקופה ירודה במיוחד ביחסי הדתיים והמדינה.

כאן יש אידיאולוג מנומק, בעל אגו מורחב, ובכל זאת הוא מציב אתגר. הוא מספר סיפור על ש"ס שאיש לא העז לספר לפניו. הוא חושף סדקים ומעניק הצצה להתפצלות הצפויה בתנועה, כשהרב עובדיה לא יוכל עוד לתפוס מקום בראש השולחן.

אמסלם הכניס את המפלגה לסחרור, אחרי שיצא לרחוב ושפך שק של כביסה מלוכלכת. "לא נותנים להיכנס לרב עובדיה", אמר בקול רם, ואילץ את המנהיג להכחיש בקול רם שהוא נעול במגדל שן. "הנהגת ש"ס שולחת את ילדיה להתחנך במוסדות אשכנזיים", האשים בעניין פרשת עמנואל, ואילץ את אלי ישי להתנצל.

אמסלם חשף את שר הפנים ישי לציבור כפי שאיש לא עשה לפניו. איך נראה אלי ישי כשמרגיזים אותו? החלטי - כן. מתוחכם - לא בהכרח. יש ש"סניקים שחושבים שישי החמיץ הזדמנות להיפטר מהח"כ המורד בשקט - למשל, במינויו לרב ראשי באשדוד, משרה שאמסלם רצה בה מאוד, ויכול היה לזכות בה בעזרת ישי.

ש"ס הרשמית מנסה להרגיע את מחול השדים, ודוברה רועי לחמנוביץ מסר ל'הארץ', לנוכח השתלחויותיו החדשות של אמסלם, כי "לאחר דבריה של מועצת החכמים אודות אמסלם, כל המוסיף גורע. דבריו אינם ראויים לתגובה, וקל וחומר אומרם".

"להחזיר עטרה ליושנה, בלי לפזול לעבר הליטאים"

"זה שנים רבות שאמסלם בפוליטיקה. בסוף שנות ה-80 קיבל ג'וב באמצעות קרוב משפחתו ולימים פטרונו, הרב ברוך אבוחצירא (בבא ברוך), במפלגת אגודת ישראל האשכנזית-החסידית. אבל רק ב-2006 נבחר לכנסת, כשהוצב במקום העשירי ברשימת ש"ס, כנציג הבבא ברוך והרב מאזוז.

דרכו בש"ס היתה רצופה בחיכוכים עם היו"ר ישי. החיכוכים גברו בקדנציה הנוכחית, כשהחל לפרסם מאמרים נגד הנהגת ש"ס ודרכה האידיאולוגית בשנתיים האחרונות. לפני שנה חלה הסלמה כשפירסם ספר, "זרע ישראל", שבו הציע פתרון הלכתי-ממלכתי למשבר הגיור. הספר, המסתמך לדבריו על פוסקי ההלכה הספרדים ובהם הרב עובדיה, הציע הקלות בגיור למי שמשרת בצה"ל ואביו הוא יהודי. ההצעה הזאת סיבכה אותו עם המנהיגות הליטאית, שיצאה למערכה נגדו, וגם עם הרב עובדיה. הידרדרות נוספת ביחסים חלה בפרשת עמנואל בקיץ. אז התקומם אמסלם על שתיקת המפלגה לנוכח אפלייתן של התלמידות המזרחיות בבית הספר ודחיקתם של חרדים ספרדים אל מאחורי גדרות.

"אתה ברגע היסטורי", עידכן הח"כ המודח ביום שני. "מיום הקמתה של ש"ס, תחת כנפיו החמימות של הרב (אליעזר מנחם) שך, וגם בשנות העצמאות של הרב עובדיה, היא תמיד אוימה על ידי הליטאים. מדי פעם היו מפחידים אותה עם אמירות כמו 'ש"ס נתנה גט כריתות לעולם התורה', התחברה לציונים'. כל השנים הללו ש"ס בעצם היתה בת חורגת למפלגות האשכנזיות.

כאן בא אדם שאומר, אני הולך להחזיר עטרה ליושנה, באמת, בלי למצמץ או לפזול לעבר הליטאים, עם מחויבות טוטלית לדרך הספרדית. זה לא היסטורי? מאז הקמת ש"ס ומחיקת המזרחים מהמפלגות הישנות, לא קמה זהות ספרדית אמיתית וברורה שמייצגת במהותה את אותו האיש שאתה לוקח ממנו את הקול. אתה אומר לו, ?אני רוצה להחזיר לך את העטרה שלך ליושנה, במבטא שלך הישן והטוב, בלבוש, בחשיבה, בתכנים, בפסוקי תנ"ך, במנגינות מזרחיות, בקריאה בתורה. לא בניסיון בלתי פוסק להיות 'אין' אצל האשכנזים. אנחנו לא מחפשים את זה.

אמסלם טוען שש"ס לא מייצגת את היהודים המזרחיים, אלא רק את המיעוט שהוא מכנה אותו "ספרדו-ליטאי". לדבריו, "רוב היהודים בארץ הם מזרחים. אני לא רוצה שהם יהפכו ליטאים. ברור לך שרק שלושה-ארבעה מתוך ה-11 מנדטים של ש"ס הם חרדים, שהפכו להיות דומים לאשכנזים. אני לא רוצה חלילה לחסל את ש"ס, ש"ס מיועדת אכן לציבור הזה שרואה את עצמו ספרדו-ליטאי. כל מי שאיננו כזה, הוא האיש שלי. אליו אני מכוון".

"בראיון שנתן אמסלם לרדיו החרדי-ספרדי "קול ברמה" לפני כשבועיים, הוא פתח חשבון היסטורי מרתק עם ש"ס, כשתיאר מאבק שהחל לפני קום המדינה ומתנהל עד היום, לטענתו, בין "אלפיים יהודים ספרדים שישבו בירושלים" בתקופת היישוב הישן, ובין 'חצי מיליון יהודים שישבו בצפון אפריקה'.

הירושלמים, ובהם הרב עובדיה יוסף, הם האליטה של ישיבת 'פורת יוסף' מהעיר העתיקה, שאימצה את אורח החיים ודרכי הלימוד של האשכנזים. אבל, אומר אמסלם, "בספרדיות עצמה יש כל מיני תפישות. היתה התפישה שבעצם העתיקה את השיטה האשכנזית לישיבת פורת יוסף במבטא ספרדי, אבל למעשה, לא היה הבדל. הם דגלו בישיבות כמו של האשכנזים, בלימודים גם אחרי החתונה. האג'נדה של המזרחים מכל ארצות פזוריהם, שזה כל אגן הים התיכון וכל צפון אפריקה, דגלה בהתערות בחברה.

אמסלם נראה מהסס דווקא כשהזכיר את הביקורת הידועה הנמתחת על ש"ס, בשל חוסר הסובלנות שלה להבדלים בין העדות המזרחיות. הוא משתהה, אבל אז חוזר לשטף דיבורו: "במועצת חכמי התורה ראית פעם רב מרוקאי? רב אלג'יראי? רב טורקי? כמעט מעולם לא. מקימי ש"ס הקימו אותה תחת כנפי הרב שך ותחת האסכולה של מה שהיה כאן בירושלים, אבל לא באסכולה שלנו, האסכולה המקרבת שרואה בתורה גולת הכותרת, אבל בחיי מעשה המשולבים בתורה - ערך עליון.

"אני יכול רק להגיד שהיום אתה רואה תחייה בעדה המרוקאית. כל אחד רוצה לשמר את מנהגי אבותיו", הוא אומר. "אני בהחלט חושב שיש מקום לחכמי פורת יוסף, אבל יש גם מקום לחכמי מרוקו, לחכמי אלג'יריה. חכמי פורת יוסף היו אנטי ציונים, התנגדו לבחירות לכנסת. מה לי ולגישה הזאת? אני בעד שירות בצה"ל. מי שלא לומד תורה בישיבה, שיילך לשרת בצה"ל. כל הגישה שלי בגיור היא חלק מהגישה הפרגמטית של צפון אפריקה".

מהתגובות שהוא מקבל הוא למד ש"הציבור הספרדי באמת מאס בהתנהגות הזאת, שבה לוקחים ממנו את הקולות כדי להביא אותם, פעם אחר פעם, רק לשירות הציבור הליטאי, ספרדי או אשכנזי. יכול להיות שהציבור אומר, אנחנו אוהבים תורה ולומדיה, נילחם למענם. אבל בוא נילחם גם למען הפריפריה, אולי נילחם גם למען הזוגות הצעירים, אולי נילחם גם למען מלגות הסטודנטים, אולי נילחם גם נגד אפליה, אולי נעשה משהו למען המסורתיים הרבים כל כך, שנותנים לנו את הקולות".

זה קשור למהפכה ההלכתית של הרב עובדיה, שאיחד את כל הספרדים תחת הפסיקה של שולחן ערוך?

"אני לא רוצה להיכנס לזה".

מה עושה אותך היום חרדי?

"אתה רוצה להגדיר אותי כציוני? בבקשה. אם ציונות פירושה נתינת חלקנו למדינה, אני ציוני. אם ציונות פירושה מלחמה על דת, אני לא ציוני. ההגדרה הכי טובה, מישהו אמר לי ?אתה חרדי חדש'. המסר שלי הוא לא לחרדים. אני חרדי חדש שמדבר לכל העם, שמדבר למסורתיים, לכיפות הסרוגות, לאוהבי הפיוט המרוקאי, הניחוח הצפון אפריקאי, הסגנון המצרי המהודר, הפתיחות הלבנונית והסורית".

"לחיים אמסלם יש אולי עתיד פוליטי, ואולי אין לו. בלשכתו הוא מדפדף במיילים הטריים, מוצא עוד אחד שמבטיח "אצביע בשבילך", ומקושש בהתלהבות טוקבקים מחמיאים באתרי האינטרנט החרדיים. הוא גם מרשים פובליציסטים חילונים, שהיו רוצים לראות אותו מייסד מפלגה חדשה. אבל אמסלם בבעיה לא קטנה - לא כך תיכנן את פרידתו מש"ס. ובוודאי לא תיכנן לחטוף ככה משני פטרוניו הרוחניים, אבוחצירא ומאזוז.

באתר החרדי "דעת" צוטט מכתב של מאזוז שבו הוא מבהיר: "אני מתנער בזה מכל הראיונות שעושה אמסלם בלי רשותי ובלי ידיעתי". גם לחרדים אוהדי אמסלם, הנתק הזה קשה לעיכול. לא יהיה זה פרוע לנחש שמפלגת אמסלם, בינתיים מפלגת מצב רוח בלבד, הפסידה השבוע רבים ממצביעיה החרדים.

אתה עדיין שליח של רבניך?

"לא. נגמר, אינני שליח של איש. אני עצמאי לגמרי. זו יציאה לחירות. עד עכשיו הרבנים יכלו להגיד לי ?תעשה זאת, או תעשה אחרת'. אני חושב שזו בגרות שהציבור בישראל זקוק לה. רבנים יעסקו בתורה ובפסיקה וראשי ישיבות ילמדו תורה. אני אתייעץ עם רבנים, אבל אינני מעוניין בשום פנים ואופן שרבנים כאלה ואחרים, וכבודם במקומם מונח, ינחיתו הנחתות ברמה של מועצת חכמי או גדולי. במציאות של מועצות, כשרבנים ניזונים ממה שאומרים להם אנשים שיוצאי ובאים, יוצאים רק קלקולים. אפשר וצריך לציית לרבנים, אבל כל הסגנון הזה, שהוא העתקה מהסגנון האשכנזי, קונפדרציה של חצרות רבנים, פשוט לא נראה לי".

ביחס לרב מאזוז הוא אומר, "זו התנתקות, לא נתק. ידעתי שמטבע הדברים, מהיותו תלוי בש"ס, הוא לא יוכל לעשות צעד מולה או נגדה. גם לא ביקשתי, אני מבין אותו. אני לא רואה את עצמי מנותק ממנו, ברור שאנחנו נמצאים בימי מתח. בעזרת השם יחלוף זמן, הרב יידע את צדקת הצעד שעשיתי ויחליט. אני לא מרגיש מנותק. דיברתי אתו גם אחרי שכתב את המכתב נגדי. הרב מאזוז, שהוא איש גימטריות, אמר לי ש'חיים אמסלם' שווה ?כח עצמאי'. לא בדקתי, תעשה חשבון". חישבנו. שניהם 239".

אך הגדיל לכתוב השחקן איל גפן. תחת הכותרת "דון קישוט חרדי", פורסמה בסוף השבוע ב'מעריב' כתבתו, המחמיאה מאוד לאמסלם.

וכך כתב:

"מאוד מוצאת חן בעיניי התנהגותו הגיבורית הזאת של חבר הכנסת חיים אמסלם מש"ס. אולי הוא הולך לחנוק פה איזה שד זקן ומוגבל שמסתובב חופשי מחוץ לבקבוק ובועט והופך בכל רגע מה שבא לו, אבל כנראה שלכל שד בא יומו.

ש"ס גדלה כמו עץ מזדקן לתוך השמיים. אולי, אם ירצה השם, העץ העבות הזה הולך להתנדנד ולהשיל מעליו פירות באושים, שכבר שנים מעטרים לנו את החיים ועל הריקבון בתוכם אפשר לכתוב ספרים.

נכון, זה מיד קופץ לעיניים וזה מקרב את כפות הידיים אחת לשנייה בשביל אולי למחוא כף לדון קישוט הזה. בכלל, יש משהו מאד סקסי בדון קישוטים, ונכון שיש תמיד נקודת חיבור למקור אינפורמציה כל כך צבעונית וכל כך פורצת. אבל עדיין, עם כל המגבלות, יש לי הרגשה שזאת נקודה שבה הולך להיפתח פרונקל שצבר טונות של מוגלה וגרם לנו בחיים לא מעט כאבים.

חברות וחברים יקרים, אנחנו מקבלים בשידור ישיר את האינפורמציה הכי חמה מתוך החצר הביזנטית שבאופן כזה או אחר משפיעה לנו מאד על החיים כבר הרבה זמן. אולי אנחנו בפתחה של תוכנית ריאליטי שאחוזי הצפייה בה הולכים לפרוץ כל גבול. ואולי יום אחד יהפכו אימרות השפר של מר אמסלם לטקסט הכי חם בערוץ 24.

מעבר לעוצמה של הדברים ומעבר לגילויים הכמעט דמיוניים שמר אמסלם מגלה, אולי יש משהו שקוף בטקסטים של האיש וכיוון הנסיעה שלו די ברור, אבל זה הזמן לטקסטים האלה. כי אם לא עכשיו אולי בזמנים אחרים לא יהיו מאזינים. מבחינתו של אמסלם, יש פה הזדמנות לפרוץ עם תנועה חדשה ויש פה הזדמנות מאד רכה ומאד רגישה לפרוס את המשנה בקול נפץ אדיר, כי כולם מקשיבים.

אפילו אם ישנה כוונה, ואני כמעט בטוח, שיש אני חושב שהאיש הזה לוקח סיכון לא קטן ומעלה על נס סיכוי מאד גדול.

בפוליטיקה תמיד יש מי שרוצה לקחת ומולו יש מי שלא רוצה לתת. כאן מתחילה כל המהומה שלפעמים יכולה להסתיים בקורבנות בנפש
הטון שמסתמן הוא מאד נפיץ, כי אמסלם הולך להצביע באופן מאד גלוי על שיטות עבודה והתנהלות שעל פניו הן מחפירות ואולי לא אנושיות.

חבר הכנסת חיים אמסלם משווה את מועצת החכמים של ש"ס לבית דין שדה. הוא מעניק תואר של דיקטטור לאלי ישי. הוא לא נבהל משום פולסא דנורא או חרמה או קללה של המרן.

השבוע ראיתי את ח"כ אמסלם מתראיין בטלוויזיה, ואם היה לי ספק שאולי האיש ירד טיפה מהפסים – התברר לי שהוא מאד מאד על הפסים. עמד איש חרדי ואמר דברים סופר נאורים וסופר הגיוניים. האיש רואה את החיים לא מתוך שום חצר, הוא מסתכל על החיים כמו שהם קורים באמת.
קצר ולעניין
אמסלם מאד ברור בעמדותיו ובתפיסת העולם שלו, הוא לא מושפע משום קבוצת חוקים שחרוטה בהלכה ואיבדה מחיוניותה כבר לפני מאות שנים. כל התפיסה של האיש זועקת זעקות שבר מתוך איזה עולם חשוך שלא מפסיק לתחזק את עצמו במיליארדים שאנחנו מנדבים.

הוא אומר דברים פשוטים שכל בר דעת פנאטי או לא פנאטי יכול להבין ולהפנים. הוא מדבר קצר לתוך המוח ולא מנצל את הנפש הפצועה והנגררת של אף אחד מהאנשים שאולי יצביעו בעדו ביום מהימים.

על פי תפיסתי, כאן נמדדת גדולתו. הוא חד וברור ומשדר הרבה כוח וחיוניות. משהו בישירות שלו מאד תופס, הרי האיש בא מהמקום הכי אטום שחי וקיים עלי אדמות. הוא בא משדה שהפועלים בו לא חושבים או מרגישים, הם רק מבצעים.

אמסלם דומה בעיני לאריה דרעי שהקים תנועה עם תפיסת עולם אמיתית ומוצדקת, אבל תוך כמה רגעים נכבה בה האור שהוא כל כך רצה להפיץ.

יש לי הרגשה שאנחנו בפתחה של מערכה מאד משמעותית ומאד מכוננת, אני חושב שזה מן קצה שהולך לטלטל את כלי השיט הזה שנוסע בתוך האדמה ומפעיל חוקים חשוכים.

מה שקורה שם בחלל הטחוב מאד מאד מפחיד ומקומם. אני לא מכריח אף אחד להצטרף למחנה הפחד, אותי זה מפחיד כי זה מחזיר אותי להיסטוריה חשוכה והנה מופיע איזה זיק של תקווה. בכל מקרה, ייתכן שהמרד הזה יביא רווח גדול לכולנו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!