נהג אוטובוס נאצי - לא הגזמנו כלל

"נאצי? לא הגזמנו בכלל!"
"אני לא שותקת יותר".
"מישהו חייב להפסיק את הדבר הזה".
"המילים שנאמרו כרגע, באמת נאמרו?”

אלו ועוד, משפטים שרצו לי במוח, ומקווה שלעוד כמה סביבי.

אל תקראו את הסיפור מהסוף - על זה נאמר.

אתחיל מהתחלה בכדי שתבינו את אי השקט. זה לא חדש - כי אם ישן, זה לא מכליל - אלא מעיר את תשומת הלב.
זה פחות חשוב איך אנחנו מסתכלים על זה, יותר חשוב איך זה מציג אותנו.

האם אלו אנחנו? האם זהו המסר שאנו רוצים שיעבור אל עצמינו, לילדנו ולעולם שבחוץ?
יצאנו מפרופורציה לחלוטין, או שלא היתה שם אחת כזו?

על מה אני מדברת? הנה אמרתי את זה, "יש גם מעלות לחברת 'אגד'”. קו אוטובוס שמביא ישירות מבני ברק לאולמות השמחה הפופולאריים בירושלים, זה מקל, ישיר, זה חוסך בזמן, וזה מראה אולי על חשיבה אסטרטגית ויחצנ"ית משהו של החברה, אה, זה בשעות מאוד מסוימות, וזה לא מתחיל להספיק לכמות האנשים? נו שויין (החלטנו להחמיא הפעם, לא?).

והגיע האוטובוס בשעה היעודה (לא יאומן), ועלו האנשים, ועלו (נס לכשעצמו) ונגמרו מקומות הישיבה, ונתפסו כל מקומות העמידה (מפתיע?)והנה זה קרה: כיבה הנהג את המנוע, והודיע חגיגית שהוא לא נוסע (אפשר להבין, לא?).

לכאורה זה מובן מאוד. קיים חוק במדינת ישראל, שנהגי אוטובוסים יכולים להרשות נסיעה בעמידה עד לעשרה נוסעים בלבד, מעבר לזה - מדובר בקנס כספי, צבירת נקודות ואולי אפילו שלילת רישיון. לכבוד מה יאפשר הנהג לנוסעים, תהיה הסיבה כל שתהיה, לעבור את החוק והוא יהיה זה שישלם את הקנס או יאבד את מקור פרנסתו? כי לי, לך, או לו ולהם יש חתונה? בשם איזה מוסר זה?

אז נניח שלא חשבתם מספיק, ולא העמדתם את עצמכם לרגע במקומו, ולא חשבתם, אילו אתם הייתם צריכים לשלם את הקנס? ודיברתם עם הנהג וניסים להסביר שאחותך, דודה של אמא שלך, שכנה של המחותנים שלך מחתנת, וזה מממש ספסנישט להפסיד את האירוע, זכותו המלאה לא להסכים, להדמים את המנוע עד שירדו מספר נוסעים.

וזו הסיטואציה שהיתה.
זה התחיל בזה שכמה נשים התלוננו שבנם סובל מחוסר אוויר עקב סגירת המזגן (סליחה, קומי על רגלייך, ואם חשובים לך חייו רדי לאוויר הבני ברקי הצח).
והמשיך בזה שניסו לאיים על הנהג בהזמנת אמבולנס, שכן הבן חצי מעולף וידיו במעל.
והתלהטו הרוחות, ועלו הטונים ומהר מאוד הגיעה המסקנה הברורה, הוא עושה דווקא, הוא שונא חרדים.

סגנון דיבור מוכר לצערנו. לא עבר הרבה מאוד זמן עד שקלט מוחי את ששמעו אוזניי.
קריאות ״נאצי״, ״נאצי״, ״אתה נאצי״, הופנו אל עבר הנהג, וכאן יצאה דעתי (אל תדאגו, היא חזרה).

עד לכאן הגענו?
טרם החלטתי מה יותר מבייש, האם זה שאנחנו מחמיאים לנאצים על שזו הייתה רמת ״התעללותם״ או על עצם הבושה שמכנים יהודי בכינוי הנורא מכל, ״נאצי״.

יש לנו מושג בכלל מה זה ״נאצי״? עד כדי כך אנחנו מוזילים את הזוועות שעשו לעמנו, שזה ככה שגור על פינו? כוחן של מילים, ידוע לכל? הסבים והסבתות שלכם ושלנו רועדים למשמע מילים אלו, ואנחנו משתמשים בזה כמילת גנאי ליהודי? זאת ודאי לא הפעם הראשונה ששמעתי על סיטואציה שכזו.

לא מוצאת שום סיטואציה בעולם שמצדיקה את הוצאת המילה המזוויעה הזאת מהפה. למה? כי לא חשבתי מספיק? כי נראה לי שאם אכנה מישהו נאצי הוא יזדעזע וימלא את מבוקשי? מה הוא הגבול שלנו? אין ספק שגבול הטשטש.

אני די מודעת לכך שלא הנשים הן אלו שצועקות או מכנות במילה הזו. זה רגיש לנו מדי. אבל בכוחכן להשפיע, לדבר, לעורר את תשומת הלב, להעלות שיח, וליצור שינוי לטובה, במיוחד בימים אלו שכולנו רוצים להיות טובים יותר, קרובים יותר, צדיקים יותר.

״פי צדיק ינוב חכמה״ (משלי).

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!