מנהלי סמינרים, האם מצפונכם מאפשר לכם לישון בשקט?

מעולם לא היתה לי בעיה עם ימי ראשון. אני טיפוס מאוד מסודר ויש לי שעות שינה ברורות, גם בשבת ובמוצאיה. למעשה, בוקרי יום ראשון שלי רעננים למדי. מלבד הבוקר הספציפי הזה. הבוקר שלי נפתח בכבדות חריגה.

את המילים הבאות כתבתי לאחר שקראתי ב'בחדרי חרדים' את הכתבה על כינוס חירום של איגוד הסמינרים. זה היה הרגע בו הבנתי כמה הבוקר שלי כואב וכבד.

אני אישה חרדית מה שמכנים 'מיינסטרים'. אשכנזיה, בית נורמטיבי, שכונה מקובלת בבני ברק, שום דבר חריג. הבת שלי, יחידה בין בנים, כבר נמצאת שנה שלישית בסמינר ואין לי שום בעיות ב"ה. אלא שהעובדה שילדיי מסודרים, אינה מספיקה עבורי לפתוח בוקר שמח ורענן. מראה המנהלים המתפללים בדבקות, בסמוך לכתבה כה לא מחמיאה, בלשון המעטה, מכבה אותה ומצער אותי מאוד.

בכתבה נכתב שהכינוס נערך "בעקבות ההתערבות הבוטה של הרשויות בקבלת תלמידות לסמינרים". אני קוראת את המילים ולא מאמינה. וכי מה חשבתם, מנהלים מכובדים, שיקרה? שאתם תפגעו בכל כך הרבה בנות, ואף אחד לא יתערב בסיוט שהן עוברות? אתם לקחתם לעצמכם את שרביט המלוכה וההחלטות על עתידן של בנות בישראל, השפלתם אותן, העברתם אותן שבעה מדורי סיוט, וכשסוף סוף מישהו במדינה הזו מתערב לטובתן, ומבהיר לכם שישללו לכם תקציבים, אתם יוזמים כינוס חירום על "התערבות בוטה".

אני מתביישת להביט בחלון המטבח שלי, ממנו אני רואה את סלון משפחתה של ר', בחורה נדירה, זהב! בחורה שכל שכנה נעזרת בה לפחות פעם או פעמיים בחודש – בהתנדבות מלאה. בחורה מחונכת, מלאת דרך ארץ כרימון, עדינה וצנועה – מדי בוקר היא חוזרת עם סבתה המבוגרת מטיול בוקר. יש לה זמן לכך – שכן היא לא הולכת לסמינר כמו יתר חברותיה.

בזמן שאתם, מנהלים נכבדים, עסוקים בלהרצות עכשיו לבנות הסמינר, על חודש אלול ועל דרך ארץ ותורה ומצוות ותפילה, יש פה מולי נערה אחת שיכולה להוכיח לכם את המילים על ידי מעשים ולא משום שהיא שמעה את ההרצאה שלכם.

אני בטוחה שיש בנות שאינן דומות לה, ועדיין – אין לכם את הזכות לנהל מלחמת חורמה פוגענית שכזו על גבן של נערות וילדות – ולגרום להן לסגת מי יודע להיכן. האם מצפונכם מאפשר לכם לישון בשקט? איך אתם מרגישים כשאתם פוסעים בכובד ראש אל אולם הכינוסים של הסמינר ומעבירים בלהט הרצאה על ימים נוראים?

כיצד תתפללו בראש השנה לפני אב רחום וחנון כשאתם דנים פה לחובה כל כך הרבה נשמות? ויתירה מכך, במקום למצוא פיתרון – אתם עורכים כינוס חירום משום שיש מי שאינו מוכן לאפשר לכם להמשיך לנהוג בדרך כה פסולה בעיני התורה.

אין לי מילים הבוקר – רק דמעות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!