גדלות הנפש העצומה של משפחת ברנשטיין // חיים ולדר

לפני שש שנים אירעה התאונה הנוראה על פסי הרכבת, בה נספו שבעת בני משפחת ברנשטיין.

כל הארץ הזדעזעה, ולמרות כל השנים שחלפו האסון הזה חקוק בזיכרון כל מי שהתוודע אליו אז. לא מזמן ראיתי תמונה של שבעת הקברים הצמודים של משפחה שנכחדה כשעל גב כל מצבה מילה אחת שמצטרפת לפסוק שלם בין שבע מילים. "מאת ד' היתה זו היא נפלאת בעינינו". מצמרר.

נהג המיניבוס נעצר, הועמד למשפט והוגש נגדו כתב אישום על הריגה. הריגה של שבעה בני אדם.
עונשו על פי כתב האישום המקורי שהוגש נגדו היה צפוי להיות עד 21 שנות מאסר בפועל
אך השבוע, שש שנים אחרי האסון, נחתם הסדר טיעון ועונשו יסתכם בשנתיים לאחר ניכוי שליש.

כדי לסבר את האוזן: לפני ארבעה חדשים נעשתה עסקת טיעון לנהג משאית שהרג אף הוא שבעה נוסעים לפני שלוש שנים בתאונה מזעזעת בנשר. בכתב האישום נכתב בין היתר כי הנהג הוביל חלוקי נחל במשקל העולה על המותר וכי לא דאג למצב הבלמים שלו.

העונש לאחר עסקת טיעון מקילה - שבע שנות מאסר!

דוגמא נוספת לשם השוואה: צעיר בן 21 מנהריה, שגרם לתאונת דרכים בה נהרגו שלושה מחבריו נידון לחמש שנות מאסר בפועל. עמרם הסיע ארבעה מחבריו לבילוי בחיפה, כשלאורך כל הדרך ירד גשם, והכביש היה רטוב וחלק. כאשר הגיעו לצומת כפר מסריק, האט פתאום הרכב שנסע לפניו, ועמרם ניסה לבלום. לאחר מכן הסיט את המכונית לשמאל, עלה על אי-תנועה ופגע בשלושה כלי רכב שנסעו בנתיב הנגדי. שלושת הנוסעים שישבו מאחור, ירון לביא, ניר נגולה וצבי קויפמן, נהרגו במקום - חבר נוסף נפצע קל. תקראו שוב את האישום. הוא לא היה שיכור, הוא אולי נהג ברשלנות. מה ההסבר לזה שהוא קיבל חמש שנים, ואילו הנהג באסון הרכבת עבודות שירות?

שיהיה ברור שאיני מבקר חלילה את ההחלטה להסתפק בשנתיים בלבד. להפך, אני שמח ומברך עליה. אבל אני רוצה לספק כאן הסבר משלי להבדל הזה, הסבר שיש בו מסר עצום לכל אחד ואחד מאתנו.

2
היודעים אתם מה ההבדל המהותי בין נהג אסון הרכבת לבין שני הנהגים האחרים?

אצל הנהגים האחרים הגיעו בני משפחות ההרוגים לאולם בית המשפט, הסתכלו בעיניים של השופט ואף נשאו כיתובים על חולצותיהם בנוגע לדמם השפוך של בני משפחותיהם.

מלבד הסניגורים שעשו את מלאכתם לא היה מי שימליץ יושר על הנהגים. השופט (שהוא בשר ודם ולא פועל על פי חוקי התורה), היה צריך לבחור במי להתחשב. בנהג שהרג או באימהות ובאבות שעמדו לו מול העיניים, במקרה הטוב בכו ובמקרה הפחות טוב האשימו.

השופטים החטיפו לנהגים כהוגן.

אבל באסון הרכבת, ההרוגים היו בני משפחה חרדית. קרוביהם בעלי אמונה היודעים ש"מאת ד' היתה זאת" לא זו בלבד שלא שאפו לנקם ולעונש אלא ההפך הגמור. מיד כשהודיעו לאביו של המנוח ר' אריה - ה"ה ר' אברהם ברנשטיין - שמשפחתו של הנהג מגיעה לנחם אותם אמר ר' אברהם, 'אנחנו מקבלים אותם בכל הכבוד הראוי, אין לנו שום טענות כלפיהם'. והאח ר' בנימין הוסיף, 'הם כמו משפחה שלנו, ממש כך'.

הם פרשו הצידה לחדר צדדי - ושם החל ר' אברהם לנחמם ולעודדם, שאין לו שום טענות כלפי הנהג שהיה סה"כ השליח לגזרה שנגזרה משמים. והוסיף, שהוא בטוח שהקורבנות כיפרו על כלל ישראל ולכן אין כאן כל מקום לכעס.

בני המשפחה לא הסתפקו בזה וביקשו לדבר עם הנהג עצמו, העלו אותו על רמקול והוא החל לבקש סליחה בקול שבור ורצוץ. מיד ענה לו האב ר' אברהם, שאינו צריך לבקש סליחה. והוסיף, שהוא מבקש מאד ממנו ומשפחתו להיות בקשר רצוף איתם כי הוא מרגיש אליהם ממש כאל בני משפחתו, והם (משפחת ברנשטיין) מעוניינים אף לעזור למשפחתו בכל נושא הצריך עזרה בין בעניינים כספיים ובין בשאר הדברים ע"מ שיוכלו לעבור את התקופה הקשה הזו בקלות.

מכאן ואילך בכל ענייני המשפט עשו בני משפחת ברנשטיין הכל כדי להביא להקלה בעונשו של הנהג. וזה בדיוק מה שקרה.

לבכות מזה.

3.
ואני רוצה לקחת את זה לימים הללו, ימי אלול.

אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אך ראוי לו לאדם שידאג שיהיו לו מליצי יושר. אמנם הקב"ה חנון ורחום גם "באין מליץ יושר מול מגיד פשע", אך ברור שאם יש מליצי יושר, הסיכוי לעבור את מידת הדין גדול יותר.

הדוגמא הארוכה שהבאתי כאן אינה אלא משל, אך מפליאה בחדותה. כיצד דברים צדדיים שאינם קשורים לכאורה לכשל של האדם, משפיעים בגזירת דינו.

במקרה של נהג תאונת הרכבת, העובדה שבני המשפחה היו לו למליצי יושר ולא לקטגורים, אפשרו לקטגורים ולשופט לראות את צדדי הזכות, את המחדלים והכשלים של רכבת ישראל ומשרד התחבורה, ולאפשר לו לצאת בעונש מזערי. במקרים האחרים לא היו מליצי יושר, והנהגים זכו ליחס של "ייקוב הדין את ההר".

4.
החברותא שלי, הרב אהרן גודמן שליט"א, אמר לי בשם מרן ה''סבא מקלם'' זצוק"ל, על הפסוק ''ק-ל אמונה ואין עול, צדיק וישר הוא''. מה שבח הוא למשפטי השם יתברך שאין בהם עוול, וכי במשפטי בני אדם מותר שיהיה עוול?

מרן הגה"צ רבי ישראל סלנטר זצוק"ל, הסביר שבמשפט בשר ודם נלקח בחשבון רק שיעור הצער והכאב של החוטא עצמו, ואף שבהכרח מעונשו של החוטא נגרם צער וסבל גם לסובבים אותו, אם זה לבני משפחתו או לידידיו ומכריו, הרי אין באפשרותו של בשר ודם להתחשב בכך בגוזרו את עונשו של העבריין. נמצא אפוא, שבכל עונש שניתן ע"י בשר ודם, בוודאי נענשים וסובלים גם אלו הנקיים מכל חטא ואשמה.

אבל להבדיל, משפטי ד' אינם כן, כל פרט ופרט נלקח בחשבון - אין צער, ולו גם הקטן ביותר, הנגרם לאדם בדרך מקרה. עונשו של החוטא, כמו גם של הסובבים אותו, נמדד בדיוק מופלא. אם עלול להיגרם צער או בושה לאדם אחר שאינו ראוי מצד עצמו לעונש זה, הרי לא ייענש החוטא כלל וכלל. וכן גם מתפרש הפסוק: ''משפטי ד' אמת - צדקו יחדיו''.

כך יתפרשו גם דברי הגמרא: אמנם כולם עוברים לפני הקדוש ברוך הוא זה אחר זה, כלומר, כל אחד נידון לבדו לפי זכיותיו וחובותיו, אף על פי כן עדיין יש מקום ל''כולם נסקרין בסקירה אחת'', שאם יש אחד בכולם שאין מגיע לו הצער, נפטר גם החוטא מעונש.

5.
מרן הגר''א לופיאן זצוק''ל, היה רגיל להוסיף, שלאור הדברים כדאי לאדם להרבות לו ידידים ואוהבים, ועל ידי כך יוכל להינצל ביום הדין. שכן, אף אם יחטא ולפי מדת הדין יגיע לו עונש, יצטרכו בשמים לקחת בחשבון את הצער שייגרם על ידו לידידיו. ואם הם טובים וישרים במידה כזו שאין מגיע להם הצער לא יענישוהו בזכותם, כי משפטי ד' אמת צדקו יחדיו.

ישנו כלל ידוע של "רבים צריכים לו". כאשר האדם בחייו הרגילים אינו רואה את עצמו אלא את סביבתו, מרבה במעשי חסד וסיוע לזולת וככל שהזולת תלוי בו, כך ירבו מליצי היושר שלו בבואו ליום הדין.

6.
איך עושים זאת בפועל?

סיפר לי איש עסקים, שפעם ראה במרכול משפחה מעוטת יכולת והודיע להם בהחלטה של רגע שיעמיסו על העגלה שפע מוצרים והוא ישלם עבורם. כשראה שהם מהססים רץ ופשוט מילא את העגלה עד אפס מקום במוצרים טובים ויקרים. החשבון הגיע לכלל אלף שקל.

באותו שבוע התקשרו אליו בני המשפחה ואמרו לו: בכל פעם שאנחנו שמוציאים עוף מברכים אותך, בכל פעם שפותחים קופסת שוקולד מברכים אותך. האיש אמר לי כי מעולם לא תיאר לעצמו שסכום שהוא פעוט בשבילו יביא לו שפע כזה של ברכות. מאז הוא מקפיד על המנהג בכל הזדמנות ומרגיש שזה נותן לו את הברכה בעסקיו.

כמו כן תרומה לכוללים ולאברכים. אנשים שאין להם זמן ללמוד יכולים להחזיק תורה ולגרום לגופי תורה להיות תלויים בהם.

הדברים אמורים גם לחסד בגופו, לסיוע לאנשים הזקוקים לעזרה פיזית, ואפילו ליחס טוב כלפי גלמודים ואנשים שאין מי שיתעניין בשלומם.

אם כל אחד ידאג ל"רצועת ביטחון" כזו, הוא מבטיח את עצמו יותר לעבור את הימים הנוראים ואת יום הדין בשלום ולזכות לכתיבה וחתימה טובה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!