ככה מנהלים מבצע צבאי: בלי פלאפונים, עם מצלמות

שערוריית אתר האינטרנט שהשמיץ בשמותיהם חיילים וקצינים שנטלו חלק במבצע 'עופרת יצוקה', עלתה וגוועה כאחת.

ושוב עלו, על גבי האתר, הצהרותיהם של ח"כים מהימין, שדרשו להעמיד את בעלי האתר לדין מבלי לדעת שמדובר באתר אנגלי חינמי המשמש לאחסון אתרים, מה שלא מאפשר לדעת מי עשה את הנבלה הזו - ובוודאי שלא להעמידו לדין בארץ.

אבל מה זה משנה. העיקר שכל אחד קיבל אל ליטרת בשר הפרסום לה הוא זקוק. והיידה למזנון.

הסאגה לא ממש הזיזה את הציפורן לקצינים הבכירים. הם הרי רגילים לתופעות מעין אלה. "זהו אחד מרשימת הסיכונים המקצועיים שאני נוטל על עצמי כשאני חותם קבע", אמר לי קצין בכיר. ברם, החיילים הזוטרים חשו אי-נוחות. ולמרות זאת, בצה"ל סירבו להתרגש יתר על המידה. תגובת דובר צה"ל הייתה מינורית עד כדי תענית דיבור.

מדוע?

עלעול קצר ברשימה, מגלה כי כל הפרטים שפורסמו באתר, נלקטו אחד לאחד משני מקורות עיקריים: 'פייסבוק' ו'אגרון'. אם החיילים טיפשים עד כדי כך שהם מפרסמים את מעשיהם ותמונותיהם ברבים, למרות כל האזהרות הניתנות להם תמידים כסדרם – מה עוד אפשר לעשות.

שבת ויגש, רעווא דרעווין

רגע לפני שחצו את הגדרות לתוך הרצועה, בשעת רעווא דרעווין של שבת פרשת ויגש תשס"ט, נפגשו הלוחמים המופתעים עם שני גופים שונים.

האחד הוא הרב הראשי לצה"ל הקודם, שמשנתו הלוחמנית התפרסמה בביטאון 'מערכות' שיצא לאור השבוע. הרבצ"ר סוכך על ראשי החיילים והקריא בפניהם את דברי הכהן המשוח המפורטים ברמב"ם – מעמד שהקנה לו תהילת עולם ושנאת עולם כאחד.

השני היה נציג ביטחון מידע שאסף מהלוחמים את המכשירים הסלולאריים.

אך ממילא לא הייתה להם יכולת להתקשר אל אמא. יחידת הקשר המטכ"לית הפעילה מיסוך רב-עוצמה שכיסה את שמי הרצועה מרפיח ועד אשקלון בכל התקופה. תושבי הדרום סבלו מכך, עד שדלתות מכוניותיהם לא נענו ללחיצת השלט. הם התלוננו – וצה"ל הנמיך מעט את עוצמת התדר. בפשיטה על המרמרה זה עבד פחות טוב.

מה שצה"ל שכח, או שמא לא ידע, הוא שלא רק טלפונים נטלו איתם הלוחמים. בעידן של "כל אדם צלם", שוטטו מצלמות לרוב, לאורך ולרוחב הגזרה. מצלמות עדיין אי-אפשר לחסום.

וכך, מיד עם תום המבצע, החלו להתפרסם תמונות בתקשורת האלטרנטיבית, שמרכזה הוא ה'פייסבוק'. ומה קל יותר מאשר להתחזות לאיש ימין קיצוני ולקבל אישור חברות באותם חשבונות של צעירים ששים אלי קרב והתפארות אין קץ.

כך נאגרו להם פרטי החיילים לרשימה אחת ארוכה. עלעול קצר באגרון, אף היא תוכנה פרוצה המועברת לכל דורש, עשה את ההתאמות ליתר הפרטים האישיים - ויאללה למגרש.

לא שצה"ל לא עשה כלום. עובדה היא שהאתר ירד די מהר ובהמשך עלה בשנית לאוויר. אלא שאז כבר החליט מי שהחליט שלא להתעסק עם זה.

שתי סיבות היו לו.

ראשית, השגיאות הרבות שנפלו ברשימה, גרמו לחשש כי המשך העיסוק סביבה עוד ישפר את רמת הדיוק שבה. שנית, הרשימה הרי כבר מצויה בידי זדים – ומה תיתן הסתרתה מידי האוהבים?

החלטה חכמה. עובדה שהנושא ירד מסדר היום ולא גרם לדמורליזציה, אותה קיוו מארגניה להשיג.

ומה הלאה? טרוריסטים נוהגים להסוות את פניהם בצאתם למעלליהם. חיילי צה"ל נהגו עד כה להילחם בפנים גלויות (ואל תתרשמו מצבעי ההסוואה, הם משמשים להעלאת המוראל העצמי בלבד). רק חיילי יחידות מיוחדות נהגו להסוות את פניהם ברדסים, הם והיס"מניקים שבאים להרביץ וחוששים ממח"ש.

מח"ש הוא בעצם הגולדסטון של משטרת ישראל. תשאלו את ניצב בר-לב.

האם יחול שינוי בנושא? לא נראה. קשה מאוד להילחם בפנים מכוסות. זה מסרבל את התנועה. כל שצריך הוא פשוט להבין שמלחמה אינה תערוכת צילום – ו'פייסבוק' היא כלי מסוכן.

חיילות בבתי-הכנסת

ה'פייסבוק' מסוכן לא רק ללוחמים.

השבוע פורסם כי אנשי אכ"א עורכים מעקב אחרי בנות חילוניות שמצהירות על שמירת דת ובכך ונפטרות מחובת הגיוס. אחרי ההצהרה, הן מעלות תמונות שחץ ותועבה ל'פייסבוק'.

מאות מהן זומנו שנית ללשכת הגיוס וקיבלו הצעה שאי אפשר לסרב לה: התגייסי או הישפטי.

רובן הבינו שהמצב אינו משחק לטובתן - והתגייסו. הפעם, אפילו הפוליטיקאים החרדים שהפילו השבוע את חוק הצהרת הבנות הדתיות, לא התגייסו לצידן.

מי שהגיע בשנים האחרונות לבתי-הכנסת הצבאיים, שם לב שהמחיצות הוסטו בצורה משמעותית - והפעם לטובת הגדלת שטח עזרת הנשים.

לא היה זה בגלל הגידול במספר הבנות הדתיות (בני עקיבא ומטה) המתגייסות בעידוד ארגונים כאלה ואחרים, אלא בגלל נערות רבות הלומדות בתיכונים חילוניים למהדרין, אולם מנהלות בעצמן אורח חיים דתי עד כדי חרדי-ש"סי. התופעה מוכרת לכל מי שעוסק בקרוב לבבות ליהדות.

נערות אלה, המתקשות לקבל פטור משירות צבאי בשל הלחץ שמופעל עליהן מצד המשפחה ומלשכות הגיוס, מוצאות את עצמן מבלות יותר ויותר בבתי-הכנסת ובימי העיון שמבצעת מדרשת דרכי אבות הירושלמית, על שלוחותיה בבית וגן ובארזי הבירה, ועל כך יש רק לברך.

ומה הפתרון? אולי חילופי שבויים. תשוחררנה הדתיות ותגויסנה המתחזות.

ומה הקריטריון? ה'פייסבוק', כמובן.

נסיעה טובה

אם עסקנו בהסוואת חיילים, המבוגרים עוד זוכרים את המכוניות עם הלוחית השחורה, זאת שרשום עליה צ' וחמש ספרות.

היעלמותן מהכביש לא נובעת מהצמצום שחל במספרן אלא דווקא להיפך.

הסיבה הרשמית שפורסמה היא הצורך להנחיל ביטחון לאנשי הקבע מפני הצמדת מטעני נפץ לגחונם, אולם הסיבה האמיתית הרבה יותר פרוזאית: האויב, במקרה זה, הוא נערי האוצר שלטשו עיניים להטבה משמעותית שעלותה נמוכה.

ולא בכדי. השימוש הרב שעושה איש קבע במכוניתו לטובת משימות צבאיות, כמו גם היכולת של מפקדו להחרים את הרכב ככל שיחפוץ, נוטלות את העוקץ מהטבה זו ומכאן עלותה הנמוכה יותר.

מאידך, האיסור על נהיגת בני משפחה ברכב גם היא מצמצמת את הרגשת הבעלות האלמנטארית. תשאלו את תא"ל עימאד פארס שקריירתו (המפוארת?) נקטעה באחת כשאשתו נטלה את ההגה ללא נוכחותו הנדרשת באותה נסיעה.

המקפיא של הרטמכ"ל

במהלך ביקורו השבוע בקנדה, נשאל הרמטכ"ל, כצפוי, על המתנה שאמורה ארה"ב להעניק לצה"ל תמורת ההקפאה. מתנה שאולי בעטיה תקועה העסקה עד שיתברר מי ממצמץ ראשון.

בשום שכל, החליט הרמטכ"ל שלא להיגרר לפוליטיקה הקטנה (הרי יש לו עוד שלוש שנים תמימות בטרם יבקש לעמוד בראשות העבודה או קדימה) והוא ציין רק שצה"ל ישמח מאוד לקבל 20 מטוסי קרב מתקדמים.

טייסת f-35 אינה דבר של מה בכך. היא לא More of the same ("עוד מאותו דבר"), אלא פריצת תחום המשדרגת את יכולת הגנה של חיל האויר לבלתי היכר.

זאת יש לדעת כי מטוס קרב הנשלח למשימת הפצצה, לא כל שכן כשהמטרה נמצאת הרחק מעבר לגבולות המדינה, אינו שחקן יחיד בזירה. נלווים אליו מטוסי תדלוק, קשר, לוחמה אלקטרונית, בקרה וחילוץ. טייסת הקרב הן במקרה זה חוד החנית ולא מטאפורה.

מטוס מתקדם הוא זה שהכל נמצא בו. הוא ממסך את עצמו לדעת, בעל כושר רב יותר לנשיאת חימוש ודלק, בעל יכולת הכוונה ונעילה על מטרות משופרים, ומכאן גדולתו. ההבדל בין טייסת אחת לשתיים אינו רק במספר המטוסים, אלא ביכולת לבצע משימות המייתרות את הצורך בכוחות מסייעים רבים, ובעברית פשוטה: אחת ועוד אחת שווה שלש. סינרגיה.

האם כל זה שווה את ההקפאה? והרי גם הקפאה ועוד הקפאה אינן שתי הקפאות, אלא נעיצת המסמר האחרון ביכולתה של ישראל לטעון כי יהודה ושומרון שלה וגושי ההתיישבות יישארו במקומם לנצח. ועוד לא דיברנו על ירושלים בירת הנצח של העם היהודי.

אכן שאלות נוקבות. אולם הרמטכ"ל אינו יכול לענות עליהן. מוטב לו שלא יעשה כן גם בעוד חודשיים, אלא ימתין בסבלנות שלוש שנים תמימות. אחרת, יישרף הוא ויוקרתו עמו.

את יכולת השתיקה שלו הוא שכלל לאורך כל הקדנציה. אז למה לו לקלקל עכשיו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!