פרוש עומד להשלים את 'תכנית החומש' לחיסול בעיית הכיתות במגזר

מתלוצץ עם סוקריו
"שילמתי מחיר אישי על ההתייצבות לצדכם, אבל אנחנו נתגבר על זה כיוון שיש לנו הרבה זמן ביחד", הגיב נתניהו לסקרים הלא מחמיאים, בשיחת טלפון עם שר חרדי בקו הולנד-ישראל. שיחת הטלפון התקיימה ברביעי בערב, עם פרסום המשאלים שהכתירו את יאיר לפיד כראש ממשלת הסקרים. המאזין מהצד הירושלמי של האפרכסת, שגם הוא לא רווה נחת מהמספרים, התרשם שנתניהו כדרכו, מתכוון להפיק מהלימון הזה לימונדה.

בישיבת ראשי הקואליציה ביום ראשון בבוקר ביבי כבר סימן את היעד. אם איווט דיבר על הארכת הפתיל לצרכים קואליציוניים, הרי שנתניהו מדבר על הארכת צינור החמצן. לתפיסתו, לכל מרכיבי הקואליציה, אין אופציה קואליציונית טובה יותר למיצוי יכולותיהם הפוליטיות. זכות הסיכום שמורה לשר האוצר כחלון שהסביר כי "הסקר של לפיד עשה לכולנו טוב היות והוא קבע מועד את הבחירות ב-2019".

הנוכחים הנהנו בהסכמה, כולל שר החינוך בנט, שעל פי מדד הסקרים הוא היחיד מבין השותפים שיש לו מה להרוויח. אלא שגם בנט מבין שאחרי כל כיפופי הידיים והמריבות הקטנוניות, לציבור שהוא מייצג לא תהיה ממשלה טובה יותר מזו הנוכחית. את התובנה הזאת כנראה קלטו לאחרונה גם בידיעות אחרונות, וביום שלישי השבוע, הם תקפו את 'הבן יקיר' בכותרת ראשית: "סדר העדיפויות של בנט. הצהיר שלימודי היהדות חשובים יותר ממדעים". לא צריך בגרות של חמש יחידות במתמטיקה כדי לעשות את החשבון. הכותרות ב'נוניתון' כמו ב'ביביתון', נטולות אינטרסים ומוכתבות תמיד בהתאם למציאות המשתנה. אכן, עיתונות במיטבה.

בישיבת הממשלה השבועית, נתניהו ממש לא הזכיר את הדמות המיוזעת שתוארה במאמרי סוף-השבוע. לא על רקע הסקרים הלא מחמיאים וגם לא על רקע החקירה שמתמסמסת במקצועיות (נטולת פניות גם כן) על ידי היועמ"ש. "מדברים כאן חודשים על חקירת נתניהו, ובסוף מה שאנחנו מקבלים זה בסך הכל חקירות בנתניה", התבדח השבוע גורם בלשכתו. זה מה שנקרא, מתלוצץ עם סוקריו על חוקריו.
נתניהו משתדל לשדר ביטחון מול מרכיבי הקואליציה, אך בשיחות סגורות הוא מוסיף לבקש ואפילו להתחנן מהפוליטיקאים החרדים שלא ישחקו לידי לפיד.

לזכותו ייאמר שבמקרה הזה, והפעם בלי טיפת ציניות, הוא אכן היה הראשון שזיהה. במפגש עם אנשי התקשורת החרדית, הוא הפציר בנוכחים שלא לשחק לידי לפיד ולהימנע מניהול מאבקי דת ברחוב החילוני. כבר נכתב כאן בשבוע שעבר, שעם מעט מחשבה ותכנון מוקדם, רכבת השדים התקשורתית, מלכתחילה לא הייתה יוצאת מהרציף. לא בשבת, וגם לא בשישי ובמוצ"ש.

מדע והלכה
סוף-השבוע שעבר הסתמן כנקודת מפנה תפיסתית, כשהדרמה החלה בישיבת ראשי המפלגות החרדיות שהתקיימה ביום רביעי בלשכת שר הפנים. בבוקרו של יום פורסם כאן בשמו של שר חרדי בכיר, פולמוס של 'אני מאשים' כלפי גורמים ביהדות התורה ששפכו שמן במקום מים למדורה. זהות הדובר הייתה ברורה ובמישור הפנימי, הראיון עצמו שימש כחומר בעירה.

בישיבה עצמה התנהל ויכוח נוקב ובשלב מסוים נתבקשו העוזרים שהיו מעורבים במגעים, לצאת מהחדר ולהותיר את חברי סיעת דג"ל (דרעי, גפני וליצמן) לבדם. ברגעים הללו, התאפשר לשלושת המוסקטרים לומר את אשר על ליבם, בלי לחשוש מהפרשנות שתינתן לדברים על ידי העוזר או היועץ, שהח"כ חייב להיראות בפניו תמיד כצוק איתן, בטון מזוין.

ברכבת ההרים הזאת שיצאה לדרך לפני שלושה שבועות, ח"כי דגל התורה היו הראשונים שהזניקו את הקרונית לגובה. מיעוט רבים שניים, אבל הטענות במקרה הזה הושמעו דווקא לעברו של ח"כ אורי מקלב שהתריע מעל כל במה, כמו אלי ישי טרום אסון הכרמל.

פגשתי השבוע בכנסת את הח"כ המתמיד, שמתייצב בבניין מדי יום ועבורו, פגרת ספטמבר היא בכלל 'זמן אלול', ושאלתי כיצד הוא משיב לאלו שמאשימים אותו ומצביעים עליו כמי שהוציא את הדברים מפרופורציה.

יו"ר ועדת המדע בתגובה, לא מוכן שיפילו עליו את האחריות על התלקחות החללית, ותולה את האשמה במי שהרכיב את טיל השיגור. "הרי המציאות הפוכה", הוא אמר וגם הציג כראיה תכתובות מוקדמות שניהל במשך שבועות ארוכים, "ניסיתי להרגיע, להציע חלופות. הפיצוץ קרה רק בגלל שלא שמעו לאזהרות המוקדמות.

"אני אומר גם עכשיו, שיהיה ברור. אנחנו לא רוצים לעכב חיילים ולא צריכים מהומה ציבורית. מה שאנחנו צריכים זה שהנחת העבודה לא תהיה 'עבודה בשבת', ויש די והותר פתרונות. אמרו לי, 'הנה, בחברת החשמל זה קורה גם'. הלכתי וביררתי ומתברר שבחברת החשמל מיישמים את חובתם מכוח חוק להנהיג העדפה מתקנת לערבים באמצעות העסקה בשבת. שאלו אותי, איך הקימו את הגשרים בירושלים? הלכתי וביררתי וגם שם מצאו פתרונות. אפילו בביצוע העבודות במנהרות הכרמל, מיכי אלפר בשעתו, חיבר בין הגורם שביצע את העבודות לבין חברת מוריה ומצאו אלטרנטיבות". בדגל כמו דגל, כל הדרכים מובילות למיכי אלפר.

אחרי שהחברים מדגל נגעו בשחקים ורצו לחזור לקרקע המציאות, היה זה ליצמן שהזניק את רכבת ההרים לנקודה הגבוהה ביותר במסלול. כאיש הסיעה המרכזית שאחראית לשינוי השם "יהדות התורה והשבת", לליצמן לא הייתה שום ברירה או בחירה. כמקובל בנושאים מהסוג הזה, כל המרחיב בהסברים, לוקה בגופו.

מה האלטרנטיבה?
אחרי ההקדמה המתבקשת הזאת, נחזור לתיאור הדרמה שהתרחשה בישיבת ראשי הסיעות החרדיות. בחדר הייתה תחושה של 'כלו כל הכצים', אחרי שבג"ץ פסק כי השר האחראי בלעדית הוא שר העבודה. העימות עם כץ הגדול, כפי שכונה ישראל כץ טרום הניתוח ודיאטת הרצח, לא עשה טוב לאף אחד מהצדדים. בלשכת ליצמן עשו שיעורי בית והגיעו עם רעיון יצירתי במטרה למנוע סכסוך מתוקשר נוסף עם כץ הקטן, השר חיים כץ (לאור הנתונים הפיזיים שהשתנו אולי כדאי לעדכן את ההגדרות).

ההצעה של הליצמנים הייתה, כי פורום ראשי המפלגות החרדיות יסמיך את השר ליצמן לדרוש מהשר חיים כץ להקים ועדה מייעצת, שתפעל לידו בנושא ההיתרים בשבת, כאשר עד לגיבוש הוועדה וקביעת הנהלים יוקפאו כל העבודות בארבע השבתות הקרובות. במסכת שבת למדנו ש"אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלים". הליצמנים ביקשו ליתר ביטחון, ארבע.

מי שהוציא את האוויר מהבלון, ולא בשחרור לחץ אלא בנעיצת סיכה, היה השר המארח דרעי. שר הפנים הזכיר לנוכחים את ה'חטא הקדמון' – אותה פגישה אליה זומנו על ידי שר התחבורה, בנוכחות כל בכירי האגפים במשרד, במטרה מוצהרת ומוכרזת למנוע את הפרת הסטטוס-קוו. "הרי הלכתם ואמרתם אחרי אותה פגישה שישראל כץ הבטיח שלא יהיו יותר עבודות בשבת, זה אפילו פורסם באחד העיתונים. אני חייב לומר לכם שגם אני ישבתי שם והבנתי את הדברים אחרת לגמרי", אמר דרעי לחברים והסביר, "גם אני כמוכם לא אהבתי את ההתנהלות של כץ במשבר במיוחד באותה מסיבת עיתונאים במוצ"ש, אבל צריך להודות שישראל כץ לא הבטיח לנו שלא יהיו עבודות באופן גורף. הוא לא הבטיח וגם לא יכול להבטיח דבר כזה".

במקום להביא ראיות ומאה עדים, דרעי הוכיח זאת מהודאת בעל דין: "כשהייתי שר כלכלה עם כל ההשתדלות והמלחמה למנוע ולצמצם עבודות בשבת, הצלחתי למנוע רק חלק מהעבודות. כשפעם אחת ניסיתי לעשות משחקים הלכו נגדי לבג"ץ והמדינה לא הסכימה להגן עלי. מה נראה לכם, שאחרי כל מה שעברנו חיים כץ יעצור הכל? זה לא יקרה וכולם פה יודעים את זה".

בשלב הזה סיפק דרעי את אחד המונולוגים הכי כנים שנשמעו כאן בתקופה האחרונה: "אני מבין שהייתה אמורה להיות ישיבת מועצת גדולי התורה וכולם רצו להראות עד כמה הם נלחמים למען השבת, אבל צריך לומר את האמת. בכל הממשלות שבהן ישבנו היו עבודות בשבת בהיקפים דומים ובכל הממשלות שנשב גם יהיו עבודות. נתניהו מתנהג איתנו בקדנציה הנוכחית ביושר ובהגינות.

אפילו עם המיזרוחניקים מהבית היהודי למדנו להסתדר והורדנו את מפלס השנאה. וכי מישהו מהיושבים כאן מוכן באמת לקום ולעזוב את הקואליציה? מישהו מוכן לחזור לתקופת לפיד? ואם נלך לבחירות מישהו מהיושבים כאן חושב שתהיה תוצאה טובה יותר? וכי יהיה לנו ראש ממשלה טוב יותר מנתניהו בקדנציה הנוכחית?". בלשונו של פרס בתקופת הסכם אוסלו, דרעי שאל את החברים, בשתי מילים: מה האלטרנטיבה?

תשובה מיראה
הנוכחים בחדר חשו שהרלסים הוסרו, ובאותו רגע היה זה ליצמן שביקש להחזיר את הקרונות לפסים. "אני לא מתרגש מהתקשורת, לא כשהיא בעדי ולא כשהיא נגדי", הוא אמר ודיבר על מבחן התוצאה במושגים של 'תשובה מיראה': "צריך לזכור שבמבחן התוצאה ניצחנו בשבת שעברה ולא התקיימו עבודות, כי הבינו שאנחנו רציניים באיום שלנו ללכת עד הסוף. צריך לצמצם את העבודות למינימום שבמינימום. גם במקומות שבכל זאת עובדים בגלל צרכי בטיחות שהם פיקוח נפש לדאוג שיועסקו גויים ולא יהודים ולא לעשות זאת ברעש שיוצר חילול ה' וחילול שבת בפרהסיה".

"יענק'ל אני איתך", השיב דרעי, "אבל בשביל לצמצם עבודות ולהשקיט את הרעש הציבורי הדבר האחרון שאנחנו צריכים זו עוד הודעה מאיימת של ראשי המפלגות החרדיות. אני מציע שלא נוציא שום הודעה, ואתה תתקדם ישירות מול חיים כץ".

ביום רביעי בלילה עודכנו החברים טלפונית כי השר חיים כץ הביע נכונות לצמצם את העבודות למינימום, עד לשיעור מזערי של עבודה או שתיים, כאשר גם בעניין הזה תינתן תשובה סופית למחרת היום. העתיד נשמע מבטיח למשך לילה בודד. בחמישי בבוקר ניתנה התשובה של שר העבודה, עם זריחת השמש והוצאתה לאור של הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות.

"בשבת יהיו עבודות ברכבת", צוטט חיים כץ כשתמונתו מתנוססת לראווה. בגוף הראיון השיח אומנם היה מתון-מתון אך המסר היה חד וברור. "קיבלנו תשובה ברורה הבוקר בידיעות אחרונות", שלח דרעי לליצמן, באמצעות המכשיר (המפוקח כמובן), של העוזר המעורב בכל, מוטי בבצ'יק.
בשיחות נוספות עם כץ הוברר לנציגים החרדים כי הוא לא מתכוון להגיש את רשימת האתרים בהם יתקיימו עבודות, אך מצהיר כי מבחינתו, יתקיימו עבודות רק במקרי בטיחות, ויושם דגש על ביצוען על ידי עובדים לא יהודים. השבת חלפה עברה לה, ושום מסיבת עיתונאים לא התקיימה בסופה, משני הצדדים.

ככה זה כשיש שניים, זה תמיד פעמיים. בשעה שליצמן התעדכן ברכבת השבת, ישב דרעי במשרדו והוגיע את מוחו בפרשה נפיצה לא פחות של חנויות השבת בתל אביב. כפי שנחשף כאן בשבוע שעבר, התחבט דרעי כיצד לנהוג בסוגיית בג"ץ המרכולים. המועד להגשת תשובת המדינה הגיע ובא וברקע ריחפה שאלת החזרת הסמכות לאישור חוקי העזר העירוניים – ממליאת הממשלה לידי שר הפנים. דרעי שהבין כי השעון מתקתק לקראת פיצוץ נוסף בישיבת הממשלה ביום ראשון, החליט לעשות מעשה.

הזעם הציבורי הוביל את דרעי למסקנה שהעשייה הטובה ביותר במצב הנוכחי היא שב ואל תעשה. בצהרי יום רביעי הוא החל לגלגל את הרעיון שפורסם בקו עיתונות בבוקרו של יום, להביא לדחיית המועד לתשובת המדינה בעתירת בג"ץ בעלי המרכולים עד אחרי החגים. כדי להביא לתוצאה הרצויה צריך היה לגייס את הסכמת ראש העירייה חולדאי ואת הסכמת העותרים – ובמקרה הזה שני הצדדים הם אגוזים לא קלים לפיצוח.

אחרי שעות ארוכות של מגעים הושגה הסכמת הצדדים, ובעקבות כך היועמ"ש אביחי מנדלבליט נתן את האור הירוק להגשת בקשת דחייה מטעם המדינה. למחרת היום מיהרו שופטי בג"ץ לקבל את הבקשה ונתנו למדינה פרק זמן נוסף של ארבעה חודשים. אחרי שלוש הכרעות בבג"ץ שניתנו לטובתו בתוך פחות משנה - פסקי הדין בעתירות נגד מינויו לשר כלכלה ונגד מינויו לשר פנים, והשבוע, קבלת בקשת הדחייה בבג"ץ המרכולים - דרעי יכול לחתום על אמרתו המפורסמת של מנחם בגין המנוח: יש שופטים בירושלים.

דרעי שהבין לאן הרוח נושבת, ניסה להפחית את עוצמתה ומהירותה. ביום רביעי, הוא ניפק אמירה שכמותה לא נשמעה כאן מעולם על ידי נציג חרדי. "החילונים יחליטו איזו שבת הם רוצים, אנחנו לא חיים במדינת הלכה", אמר דרעי וחולל מהומה. לכמה מחברי הכנסת החרדים האמירה של דרעי סיפקה סולם. זה לא הם שוויתרו, אלא הוא. בשיחות סגורות נשמעו החברים מיהדות התורה, כמו אותו משגיח בישיבה אשכנזית שתולה את הרפיון בתפילת שחרית בתחילת 'זמן אלול', בבחורים הספרדים שנותרים ערים עד אחר חצות, כדי לומר סליחות.

לא הגזמת, שאלתי השבוע את דרעי בלשכתו. חבריך מיהדות התורה טוענים שההצהרה שלך הייתה מיותרת ומסמסה את המאבק.

"לקחתי בחשבון את כל התגובות", השיב דרעי, "אבל הגעתי למסקנה שחייבים לקחת אחריות, החלטתי לצאת עם מה שיצאתי כדי להוריד את גובה הלהבות ברחוב ולתת לחיים כץ לעבוד בשקט ולצמצם עד כמה שניתן את העבודות. במבחן התוצאה, האמירות שלי הרגיעו את הסערה".
פומבית, מדבר דרעי על המסר שהעביר כלפי חוץ, לרחוב החילוני, אך לאמיתו של דבר המסר ששיגר כלפי חבריו לפורום ראשי המפלגות, וגם לרחוב החרדי – היה לא פחות חשוב, בשבילו ובשבילנו. אין לנו ארץ אחרת, וגם לא מדינה או קואליציה. זה מה יש, ואם נשבור את הכלים, יהיה רק יותר גרוע.

חינוך מחדש
מי שחרד לגורל פורום ראשי המפלגות החרדיות על רקע המאורעות המתוארים לעיל, מוזמן לשתות כוס מים, לקבל את השבת ברגיעה, ולסור בצהרי יום ראשון לאחר ישיבת הממשלה ללשכת שר הבריאות בירושלים. ראשי המפלגות החרדיות, לצד סגן שר החינוך מאיר פרוש וראשי הערים החרדיות, הוזמנו כדי לדון ביישום תוכנית החומש לבינוי כיתות למגזר החרדי שהוביל סגן השר פרוש מאז כניסתו ללשכת סגן השר בקדנציה השנייה.

את מחצית הקדנציה הראשונה של פרוש, ברוטציה עם מוזס, תחת שר החינוך דאז, והמחנך (את בנט) דהיום גדעון סער, יזכרו לו לעד על רקע פרשת עמנואל. בקדנציה הנוכחית פרוש גמר אומר, עם בחירתו, להטביע חותם לדורות – בהתאם לסלוגן של יהדות התורה, ולא לעסוק רק בתחזוקה שוטפת. היעד שהוא הציב נשמע גרנדיוזי, לכנס את כל ראשי הערים ומנהלי אגפי החינוך, לקבל מהם את מלוא הנתונים, ולבנות תוכנית חומש מסודרת שתסכם את צרכי החינוך החרדי בתחום הבינוי, הן בערים החרדיות והן בערים המעורבות.

מדובר ביעד יומרני מבית ומחוץ. לבד מהמלאכה הקשה של קבלת גושפנקא רשמית ממשרד החינוך ונקיטת מהלכים אופרטיביים להשלמת החסרים, המשימה הראשונית הייתה בעיקר פנימית. יותר קל להוציא מידע מראשת עיריית נתניה תחת חקירה, מאשר לקבל נתונים פנימיים מיעקב גוטרמן על מה שמתרחש בעירו. מה שנכון לגבי ראש עיריית מודיעין עילית הריכוזי, נכון במידה כזו או אחרת, לגבי כל ראש עיר שגרתי שאוהב לשמור את הנתונים צמוד לחזה.

התחבטות נוספת נגעה לשאלה מי ייטול על עצמו את המשימה. לפרוש היה ברור שאם הצוות המקצועי של משרד החינוך יתחיל במלאכה, תוכנית החומש תוצג בעוד עשור ותשקף חמישית מהצרכים הרלוונטיים למועד הצגתה. מצד שני, להיעזר בייעוץ חיצוני ועוד במימון המשרד זו מלאכה בלתי אפשרית בפני עצמה.

כדי לפתור את הפלונטר גויס לפרויקט פורום ראשי הרשויות החרדיות בראשות ראש עיריית ביתר עילית מאיר רובינשטיין, ששכר את שירותי משרד רואי החשבון של אביגיל שיקוביצקי, שמעסיק עשרות רואות חשבון חרדיות, רובן ככולן נשות אברכים. בצד המקצועיות והחריצות, הייתה זו כנראה הסיעתא דשמיא שנובעת מההרכב הייחודי של המשרד, שהצליחה להביא להכללת כל הצרכים החרדים בנייר עמדה אחד.

תוצר הביניים הוצג במפגש מיוחד שהתקיים לפני כשלושה חודשים, בנוכחות סגן השר פרוש, ראשי הערים החרדיות ומנהלי אגפי החינוך בערים המעורבות (גילוי נאות: השתתפתי במפגש בכובע המשפטי לצד עו"ד אורי קידר). מאז ועד לפרסום רעיון 'תוכנית החומש' בטור של הפרשן המוערך יעקב ריבלין לפני שבועיים, חלפו כשלושה חודשים בהם נשמר השקט, כאשר במפתיע, איש מהמעורבים לא רץ להדליף ולהתקוטט על קרדיטים.

על קצה הגיר ובשוליו העליונים של הלוח הכיתתי, מהנתונים שעובדו ורוכזו למסמך מרוכז עולה מציאות בלתי אפשרית. נכון להיום חסרות 6,706 כיתות במגזר החרדי, כאשר הצפי הוא שבין השנים 2021-2017, יידרשו עוד כ-3,115 כיתות ובסה"כ 9,821 כיתות לימוד בחמש השנים הקרובות. מהדו"ח עולה כי גם אם יאוחדו כיתות בהתאם לממוצע התלמידים, החסרים במהלך חמש השנים הקרובות יגיעו עד ל-8,435 כיתות לימוד. בקצב הזה, מצוקת הדיור תהיה רק הקדימון למצוקת הכיתות.

הכרת הבעיה היא חמישים אחוזים מהפתרון, אבל בלי להעביר את התוכנית לפסים מעשיים, לחמישים האחוזים הללו לא יהיה כל ערך. פרוש גלגל את הדו"ח הלאה והעביר אותו לתמיר בן משה, סמנכ"ל ומנהל מינהל ופיתוח במשרד, שנחשב למי שקשוב לצרכי המגזר. בן משה הציג בין השאר את הדו"ח לאנשי האוצר, שהבהירו כי בתקציב הקרוב משרד החינוך אמור לקבל מספר חסר תקדים של 17,000 כיתות לחמש השנים הקרובות. כדי שמשהו מזה יגיע לחרדים, חייבים כל חברי הכנסת החרדים להיכנס לקרון ניהוג אחד ולהציג דרישה זהה, והפעם בלי קונוטציות שליליות.
השלב הבא, בדרך להצגת דרישה קואליציונית מאוחדת, אמור להגיע ביום ראשון הקרוב. מאיר פרוש שאמור היה לרכז את המפגש בלשכתו ויתר למען השלום. כך גם דרעי שהעניק גיבוי לפורום ראשי הערים כשר הפנים.

במאמר המוסגר, שווה לשים לב לקשר המשתפר לאחרונה בין אריה דרעי לשלומי אמונים. במאבק השבת, דרעי ופרוש הקריאו את אותו דף מסרים, וגם מול ראשי הערים של שלומי אמונים, בביתר עילית ובאלעד, מתחממים לאחרונה היחסים. השבוע נקבעה במשרד הפנים רשימת הערים הזכאיות לפרס ניהול תקין, ומכל ראשי הערים החרדיות, ראש עיריית אלעד ישראל פרוש הוא היחיד שיקבל את התואר מידי שר הפנים, זו הפעם השנייה (הפעם הקודמת הייתה בתקופת שר הפנים גדעון סער). ראש עיריית מודיעין עילית יעקב גוטרמן, יקבל רק את פרס הניחומים על שיפור המערכת הכספית, אם כי על סמך תקדימי העבר סביר להניח שיצליח להשתחל לצילומים של שני הטקסים. אז נכון שהמדדים אובייקטיביים ונקבעים על ידי הגורמים המקצועיים במשרד, אך עדיין, לא ניתן לזלזל בכוחו של השר מול הפקידים האחראים, כפי שיכול להעיד ראש עיריית ירושלים ניר ברקת.

פרוש, דרעי וגפני לצד ראשי הערים, אמורים להגיע ביום ראשון דווקא ללשכתו של ליצמן, כדי לנסח דרישה אחידה וברורה של המפלגות החרדיות ולהפוך את נייר העמדה לנייר עבודה. מיותר לשאול מה הקשר בין בריאות לחינוך, היות ובקדנציה הנוכחית גלוי וידוע לכל, ולא רק לביבי, שהדרך המהירה ביותר ללשכת שר החינוך, עוברת בלשכת שר הבריאות.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!