יונדאי? לא מה שחשבתם. הכירו את יונדאי סנטה-פה, פאר היצירה הקוריאנית

במסגרת הסדרה שלנו על רכבי המיני-מיניוואנים בישראל אי אפשר שלא להתייחס ברצינות לאחד הבכירים בקטגוריה הלא הוא יונדאי סנטה פה. מדובר אמנם ברכב יקר ואיכותי בהרבה מהמתחרות, אבל מעצם היותו מכיל שבעה מקומות ובגאז' פצפון הוא חלק בלתי נפרד מהסיגמנט.

יונדאי סנטה פה מגיע בשתי גרסאות, דיזל המאובזרת פחות (אם כי מאובזרת כשלעצמה) ובנזין שנחשבת לבכירה מבין שניהם ומאובזרת בכבדות. הגירסא הנוכחית של הסנטה-פה נחתה בארץ לקראת שנת 2013 ועברה שדרוגים לפני כשנה, מה שאומר שגרסת המבחן היא הדור ה-3.5 של הסנטה-פה. השדרוגים האלו לא ממש ניתנים להבחנה בעיון מבחוץ אבל הם כוללים עדכון מסוים של הגריל, פנסי לד עם חתימה שונה ולפי יונדאי עוד לא פחות מ-350 שינויים (חלקם בגרסת הדיזל וכולם בבנזין), רובם בכל מה שקשור למערכות בטיחות או מערכות אחרות וכותרתם היא מערכת תמיכה המאפשרת חיבור מכשיר סלולארי לסנטה פה, אפליקציות ועוד.

במקרה הזה לא אוכל להתאפק ואומר לכם מראש את המסקנה: יונדאי של היום זו לא יונדאי של פעם. יונדאי מציגה פה תצוגת תכלית מרשימה מאוד בכל הפרמטרים, שלא נופלת במאומה מהמתחרות האמריקניות והאירופאיות ומשאירה את הקוראניות הרחק מאחור.

הגרסא הנוכחית שונה לגמרי מזו שלפניה. למרות ששניהם בולטים בנוכחותם, אצל כל אחד הדבר בא לידי ביטוי בצורה אחרת לגמרי. הגרסא הקודמת שדרה מראה יותר גדול, עגלגל, עשיר, מפונק ורחב. הגרסא הזו קשוחה בהרבה (ומהווה את האב טיפוס לטוסון החדש והכל כך מוצלח) ומשדרת מהדורה שרירית, כסחנית, תכליתית וחדה. לא עוד ילד טוב ירושלים. זה בא לידי ביטוי בגריל, בפנסי הלד ובחלון האחורי שהצטמק במכוון והפך למלחמתי משהו.

במסגרת כיווץ הגודל שלו, תקבלו רכב שרירי ומנופח שגודלו עומד רק על 4.69 מטרים אבל רוחבו המפנק יעניק מטר ושמונים ושמונה סנטימטרים.

מבחינת מה יגידו השכנים, הם יגידו והרבה. מי מכם שרגיש לפטפוטי הסרק של השכנים, מומלץ לו שיחפש רכב אחר. מדובר ברכב מנקר עיניים ומוחצן שלא ניתן להתעלם ממנו. הייתם צריכים לראות את מבטי השכנים שלי או סתם אנשים, למראה אברך צעיר שיושב ברכב בשווי רבע מיליון שקל.

אל תסתכל בקנקן, אמרו חכמינו וכניסה פנימה מגלה שפנים הסנטה-פה מותאם לרושם החיצוני שהוא משדר ואף יותר מכך. זה מתחיל בכיסאות העור (השחורים, כמה חבל שלא מדובר בצבע מרענן ועשיר יותר), דשבורד רך ואיכותי, איכות גימור משובחת ומדויקת, וקונסולה מרכזית מרשימה. הצד השווה בכולם – שידור מקצועיות ואיכות. אם תחפשו פרטים נוספים, תגלו שהכסאות לא רק נראים טוב הם גם ממש נוחים, כסא הנהג מתכוונן חשמלית, החלונות מוכהים ומעל כולם נמצא גג שמש ענקקק שנפתח בחלקו.

כסאות העור, כמובן, נמצאות גם בשורה השלישית. מבחינת נוחות ישיבה, בשורה השנייה יוכלו להתרווח בנוחות ובקלות שלשה מבוגרים אבל השורה השלישית מיועדת מראש לגילאים צעירים יותר, אם כי בהחלט לא רק לגילאי בית ספר.

הנהג ימצא על ההגה המוכר והאהוב של יונדאי דיבורית, ומערכת שליטה ובקרה על האודיו, הטלפון הנייד וקרוז קונטרול. הקונסולה המרכזית מציגה מסך מגע גדול, ברור, משוכלל וידידותי לשימוש שכולל גם וויז מובנה ומתחתיו מערכת מיזוג אוויר מפוצלת.

התנעת הסנטה-פה, ללא מפתח כמובן (אלא באמצעות כפתור 'סטארט') מעירה מרבצו את המנוע וייתכן שטרטור הדיזל יפריע במעט כשהסנטה-פה עומד במקומו, אבל בעודו בנסיעה לא תרגישו בכך.

עכשיו, עזבו את מה שקראתם כאן על יופי חיצוני, נוחות ואבזור פנימי ועברו לחוויית הנסיעה. בתחילה, כששיבחתי את הסנטה-פה כיוונתי בעיקר לנושא הזה, כי בכתבות העבר על דגמי יונדאי "נכנסתי בהם" בדיוק בנקודה הזו. נער הייתי וגם בגרתי וידי אחזו בהגאים של יונדאים רבים, אבל במקרה הזה נראה שכללי המשחק השתנו. במאמר המוסגר אומר שכמה ימים לאחר הנסיעה הזו נהגתי בסונטה החדשה וגם שם נתקלתי בשדרוג שכולל לא מפחות ממהפך בכל הקשור לאיכויות הטכנולוגיות של מוצרי יונדאי, וכתוצאה מכך בחוויית הנהיגה.

לחיצה על דוושת הגז לא רק שמטיסה אתכם קדימה, היא גם עושה זאת בתחושה בשרנית וכיפית ולא חלולה או מתאמצת להחריד, כפי שראינו בדגמי יונדאי שיוצרו כאן לפני 5 שנים. האמינו לי, שוב ושוב הסתכלתי על סמל יונדאי המוצמד למרכז ההגה כדי להיות בטוח שלא לקחתי בטעות רכב אמריקאי, יפני או אירופי. מה שמוסיף נופך לחוויית הנסיעה זה כמובן הגובה שלו שנותן לנהג התורן לשבת גבוה מעל כולם ולהרגיש מלך השכונה, המתלים שמכוילים בדיוק כמו שצריך והיציבות הבריאה על הכביש.

האמת, כשתבחנו את נתוני המנוע (שבסנטה-פה דיזל חזק יותר מהבנזין) תבינו למה היכולות המצוינות שלו. המנוע בנפח 2.2 ליטר מגיע עם 197 כ"ס שמנפיקים מומנט מעולה של 44.5 (!) קג"מ שמושגים כבר ב-1,800 סל"ד.

אז בכביש מדובר בחוויה, אבל איך הוא בשטח? הסנטה-פה מוכנה אולי במכוון 4wd (הנעה לכל הגלגלים) ולא 4x4. זה אולי משחק מילים שנועד לומר: מדובר בתכונות מסוימות של ג'יפ, אבל אנו נרתעים מלקרוא לו במפורש 4x4. איך הזהירו אותי באולם התצוגה? "זה לא רכב שמיועד לשטח סלעי או דיונות. רק לשטח קל או קל עד בינוני".

ת'כלס הופתעתי גם בנושא הזה, ומעשה שהיה כך היה: יצאתי לנסיעת שטח "קלה עד בינונית" אי שם בצפון הנגב כדי לבחון את יכולותיו. נסעתי בשביל שהתפתל בין שדות, אבל כשהשביל הלך ונהיה קשה לנסיעה, עשיתי פרסה והתכוונתי לחזור בדרך שהגעתי בה. אממה, שריפת קוצים שהחלה ממדורה שהדליקו בדואים בצדי הדרך חסמה את המעבר ולא נותרה בי ברירה אלא להמשיך ולצלוח את המשך השביל הקשה, שהייתי נותן לו דירוג של "בינוני עד קשה". עשיתי זאת בזהירות, זה לא היה קל וברגעים מסוימים הייתי בטוח שהוא לא יצלח את הבורות, המהמורות והחריצים העמוקים שחרצו את השביל לאורכו ולרוחבו, אבל הוא עשה את זה, ועשה כמו גדול. לא בטוח שתמיד הוא יצליח לצלוח קטעים קשים, בפרט לא אם הם בוציים, אבל במקרה שלי בחסדי שמיים, הסנטה-פה תפקד כמו שצריך והוכיח שהוא הרבה יותר "מעוד ג'יפון". מרווח הגחון כאן, אם תהיתם, עומד על 18 סנטימטרים אבל אין ספק שמה נותן לו יכולות טובות בשטח הם הצמיגים הגדולים והרחבים שלו.

טוב, אז כרגיל לפני סיום נותר לנו לבחון את שני הסעיפים האחרונים שמלווים את המבחנים שלנו.

הראשון, הדלק. בנסיעה משולבת שכללה קטעים עם מאמץ הוא צרך ליטר דלק לכל 9.1 ק"מ. זה לא חסכוני אבל בהתחשב בגודלו של הרכב מדובר בנתון סביר. השני, תא המטען. אז כמו בכל המיני-מיניוואנים גם כאן התאכזבתי מאוד לגלות תא מטען קטן מאוד עם פתיחת כל המושבים. ביונדאי אגב, לא מציינים כמה ליטר ניתן להכניס לתא המטען כשכל הכיסאות פתוחים. ייתכן והם מתביישים בתוצאה, שלדעתי לא עולה על 120 ליטר. במקרה הזה התאכזבתי, כי ציפיתי ליותר.

תג המחיר של גרסאות הסנטה-פה גבוה מיתר המתחרים ונע בין 244,800 ל-272,500. זה מחיר יקר מאוד לאברך מן השורה, אבל לבעלי היכולת, התמורה שהוא מעניק מצדיקה לחלוטין את המחיר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!