נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס ז"ל הלך לעולמו והוא בן 93 • פרופיל

נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס ז"ל הלך הלילה (רביעי) לעולמו בבית החולים שיבא בתל השומר והוא בן 93. פרס אושפז לפני שבועיים בבית החולים לאחר אירוע מוחי משמעותי שעבר. במשך כמה שבועות נלחמו הרופאים בבית החולים על חייו, אך לבסוף נאלצו לקבוע את מותו.

פרס נחשב למנהיג הישראלי המפורסם והמוכר ביותר בעולם. כלי תקשורת מכל העולם דיווחו בהרחבה על מותו ושלחו צוותים רבים אל בית החולים.

הלוייתו תתקיים ביום שישי הקרוב. מנהיגים רבים מרחבי העולם צפויים להשתתף בטקס הממלכתי, למי שזכה בפרס נובל לשלום וברשימת הישגים מדיניים ובינלאומיים. בישראל ייזכר פרס כמנהיג השמאל וכמי שהוביל את הסכמי אוסלו השנויים במחלוקת. בשנים האחרונות, עם היבחרו לנשיא התשיעי, זכה פרס לעדנה ולכבוד רב גם בקרב חלקים גדולים בציבור הימין בארץ.

על פי הנוהג, מוצב בדרך כלל ארונו של נשיא שהלך לעולמו במשכן הנשיא כדי שהציבור יוכל לעבור על פניו אולם מאחר שההערכה היא כי רבבות יבקשו לבוא ולהפרד מפרס, במשכן הכנסת נערכים לאפשרות שהארון יוצב למעבר הקהל ברחבת הכנסת, שם ייערך גם טקס אשכבה ומשם ייצא מסע הלוויה ממלכתי להר הרצל לחלקת גדולי האומה. ההלוויה כולה תנוהל על ידי הרבנות הצבאית.

צאצא רבי חיים מוולוז'ין שקיבל ברכה מ"החפץ חיים"
שמעון פרס נולד בשנת 1923, כ' באב ה'תרפ"ג, כשמעון פֶּרְסְקי בעיירה וִישְׁנֶבָה שבפולין. אביו יצחק פרסקי היה סוחר עצים אמיד וצאצא של רבי חיים מוולוז'ין. אמו, שרה לבית מלצר, הייתה ספרנית ומורה לרוסית.

בילדותו הושפע פרס מסבו מצד אמו, ר' צבי הירש מלצר, בוגר ישיבת וולוז'ין, אשר נרצח בשואה. בשל כך, בהיותו בן ארבע אף נסע לראדין וקיבל ברכת אריכות ימים מ"החפץ חיים" זיע"א. בנאום שנשא בפני הכנסת בעת השבעתו לנשיא מדינת ישראל, הזכיר פרס בחיבה את סבו שבעת השואה היה בין "אחרוני היהודים שהובלו לבית הכנסת העשוי מעץ ונשרפו חיים בתוכו, כאשר טליתותיהם על כְּתֵפָם". על פי עדותו של פרס, בקשתו האחרונה של סבו הייתה "להישאר תמיד יהודי".

בשנת 1934 עלה פרס יחד אמו לארץ ישראל, פה התאחד עם אביו שעלה עוד קודם לארץ. בנערותו חייתה המשפחה בתל אביב. בגיל 14 התקבל פרס ללימודים בבית הספר החקלאי בבן שמן. כבר בהיותו בבית הספר התבלט בכתיבה ובנאום, ופרסם מאמרים בעיתון הפנימייה תוך שימוש בשם העט "בן אמוץ". לאחר מכן עבד כרפתן, רועה צאן וגזבר. ב-1945 נישא לסוניה גלמן. בתחילת שנות הארבעים שימש כאחד ממזכירי "הנוער העובד". בשנת 1947 קרא לו לוי אשכול לשמש בתפקידים ביטחוניים בשירת "ההגנה", ועסק בענייני כוח אדם ורכש.

לאחר הקמת צה"ל הועבר פרס למשרד הביטחון ומעולם לא חוייל. בעקות כך, ראש הממשלה המנוח יצחק רבין אף טען שאסור היה למנות את פרס לשר ביטחון. בשנת 1952 שימש ממלא מקום מנכ"ל משרד הביטחון. בסוף שנת 1953, ביומו האחרון של דוד בן גוריון בתפקיד ראש הממשלה, מונה פרס למנכ"ל משרד הביטחון והוא בן 30 בלבד.

בשנים שלאחר מכן הידק פרס את הקשרים הביטחוניים בין ישראל לצרפת, מה שהוביל לאחר מכן להקמת הכור הגרעיני בדימונה.

בשנת 1959 נבחר פרס לראשונה לחבר כנסת מטעם מפא"י והתמנה לתפקיד סגן שר הביטחון. בשנים שלאחר מכן, עם זעזועים במפלגה, עבר למפלגת רפ"י ונותר באופוזציה. לאחר מכן פעל לאחד את רפ"י עם מפא"י שהפכה למפלגת "העבודה".

הלוזר הנצחי
בשנים שלאחר מכן הוא נזכר בעיקר כיריב המר של יצחק רבין המנוח ונצרב בתודעה כ"לוזר" נצחי כשהפסיד בקרבות הפוליטיים שלו פעם אחר פעם. לאחר ניצחונו של רבין בבחירות ובחירתו לתפקיד ראש הממשלה, הוא נאלץ למנות את פרס לתפקיד שר הביטחון "בלב כבד" כפי שהגדיר זאת רבין.

המתיחות בין השניים נמשכה גם בדיונים בנוגע ל"מבצע אנטבה", כאשר פרס דחף לצאת לפעולה צבאית, בעוד רבין רצה לשאת ולתת עם המחבלים. על ראשו של פרס נרשם המהפך הגדול של שנת 77, אז הצליח הליכוד לראשונה לזכות בשלטון, כאשר פרס מנהיג את מחנה השמאל, דבר שהוסיף רבות לתווית "הלוזר" שהודבקה לו.

בבחירות 81 הפסיד פרס שוב למחנה הליכוד, על חודו של מנדט אחד, זאת לאחר שכבר החל לחגוג את ניצחונו. בבחירות 84 הצליח פרס סוף סוף להגיע למעמד הרם של ראש ממשלת ישראל, עם הקמת ממשלת האחדות יחד עם שמיר והרוטציה המפורסמת.

התרגיל המסריח וההפסד הצורב לנתניהו
בשנת 1990 ניסה פרס להפיל את ממשלת הימין בראשות שמיר ורקח מזימה יחד עם סיעת ש"ס. לאחר ששמיר הבין את המלכודת שהוטמנה לו, הוא פיטר את פרס מתפקידו בממשלה. בהצבעת האי-אמון הצליח פרס להפיל את הממשלה, כאשר חברי סיעת ש"ס נעדרו מההצבעה.

אלא שהתרגיל המסריח התפוצץ בפרצופו של פרס, לאחר שלא הצליח להקים קואליציה חלופית, זאת על רקע החלטתו של מרן הרב שך זצוק"ל, אליו הצטרף מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל, שלא אפשרו לסיעות החרדיות להצטרף לממשלת פרס.

ב-92' הפסיד פרס שוב ליצחק רבין בבחירות הפנימיות במפלגת העבודה. לאחר ניצחונו של רבין מונה פרס לשר החוץ והשניים המשיכו להוות יריבים מרים אחד כלפי השני. לאחר מכן הצליח פרס לקדם את הסכמי אוסלו, מאחורי גבו של רבין, שנאלץ להצטרף ליוזמה לאחר מעשה.

לאחר הירצחו של רבין בשנת 95' מונה פרס לתפקיד ראש הממשלה, עד לבחירות המפורסמות בשנת 96' מול בנימין נתניהו. פרס הוביל בסקרים לאורך כל מערכת הבחירות בהפרש ניכר, אך בסופו של דבר, בליל הבחירות התברר שנתניהו ביצע מהפך, ופרס, שוב, הפסיד מערכה פוליטית נוספת.

יקיר העם
בשנים שלאחר מכן התרכז פרס בהקמת "מרכז פרס לשלום". בשנת 2000 התמודד מול משה קצב לתפקיד נשיא המדינה, כאשר הפרשנים צופים לו ניצחון קל. אלא שגם בהתמודדות הזו הוא הפסיד. בשנת 2005 התמודד שוב על ראשות מפלגת העבודה מול עמיר פרץ, ושוב, הפסיד.

לאחר מכן הצטרף למפלגת "קדימה" בראשות אריק שרון ז"ל, יחד איתו הוביל את ההתנקות מרצועת עזה.

בשנת 2007 התמודד שוב לנשיאות מול הנשיא הנוכחי ראובן ריבלין, והפעם, סוף סוף, הצליח לנצח. בשנים שלאחר מכן זכה פרס לעדנה ולתמיכת העם, כאשר רבים מקרב מחנה הימין הצליחו להזדהות עמו ולא לשמור לו טינה על הסכמי אוסלו ותכנית ההתנתקות.

לכבוד יום הולדתו ה-90 נערכה לו מסיבת ענק, אליה הגיעו מנהיגים מהעולם והיא אף הועברה בשידור חי בערוצי הטלוויזיה בארץ. היו שראו בכך חגיגה מנקרת עיניים ומיותרת, אך פרס נראה נהנה מכל רגע ורגע.

כזכור, לפני כשבועיים עבר פרס אירוע מוחי משמעותי, מאז אושפז בהרדמה מלאה בבית החולים תל השומר. הלילה, לאחר הידרדרות חמורה במצבו, הוא השיב את נשמתו ליוצרה. סיפור חייו של פרס, לטוב ולרע, שזור בסיפור חייה של מדינת ישראל ואין ספק שלזכותו עומדות זכויות רבות למען המדינה, ואף למען עולם התורה ותלמידי הישיבות.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!