צועקי ה'חרד"קים' מכערים את כלל המגזר

טפיחת השכם שקיבלו השבוע החרדים החדשים שהתגייסו לצה"ל מבית המשפט - בדמות הרשעת אדם שצעק על חייל חרדי בבית הכנסת בירושלים - הייתה צפויה, החיוך שנמרח על פני המגייסים החרדים שלא הפסיקו לשלוח קישורים בכל קבוצות הוואטסאפ "הנה! (כמה מפתיע!) בית המשפט הישראלי איתנו ולא נרתע להעניש חרדי שצועק עלינו!" חימם את ליבי. מפרגן להם. למה לא. קבוצת יהודים חרדים טובים שמצאו פרנסה עוד יותר טובה.

הכעס של הקיצונים היה צפוי לא פחות. הם לא מבינים למה אי אפשר גם לצעוק ולמחות במדינה הזאת נגד תופעה מתרחבת שהיא הרת אסון מבחינתם. הלגיטימציה ברחוב החרדי והסובלנות כלפי חיילים עלולים חלילה וחס "לקרר את האמבטיה" הצוננת ממילא. לפעמים אי אפשר שלא לתהות אם הם יותר טפשים מקיצונים או להיפך (כאילו שיש הבדל).

והעצב על פני המיינסטרים החרדי, (מטאפורית) שמצד אחד מבין שהמאבק הוא באמת על ציפור הנפש ומצד שני לא מבין למה יהודי חרדי וירא שמים (לכאורה) צריך שוטרים ובית משפט כדי לזכור ש"נח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים", והתהיה איך כמה קיצונים משני הצדדים לוקחים מהחברה הכי הומנית את החמלה, העדינות, האצילות ואת שמה הטוב.

צפיתי בסרטון מזעזע שהופץ לפני שבוע בו נראה חייל חרדי בקבר הרשב"י מותקף על ידי מאות חרדים בשאגות חרד"ק עשרות פעמים. הקולות היו רבים, ניסיתי לספור כמה צועקים, כי בהכירי חרדי או שניים, לא זכור לי שאחד מהם הוא אדם שצועק על חייל שבא להתפלל אצל רבי שמעון בר יוחאי. אז התיישבתי לספור, לא הגעתי לעשרה (מכוערים!) הרעש הצליח לטשטש את העובדה שהרוב שם היו עם החייל ובצדק. מיעוט קולני שמצליח להשתיק את הרוב הדומם. קלאסי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!