של מי השבת ושל מי המאבק? רגע של חשבון נפש

הסערה סביב חילולי השבת בעבודות הרכבת מחזירה אותי כמה שנים אחורה: שבת שובה בבית הכנסת בשיכון פקר רמת השרון – דרשתו של הרב חיים אדלשטיין שליט"א, בנו של הגר"י אדלשטיין שליט"א. הוא פתח אותה בסיפור ושאלה שעוררו ויכוח סוער בקרב הקהל: הרב מתאר ויכוח בין שני יהודים כשהאחד שומר שבת כהלכתה והשני שמקפיד מדי שבוע על קידוש בליל שישי חושב שהוא שומר שבת. היהודי שומר השבת כהלכתה הטיח בו שעם כל הכבוד לקידוש שלו הוא בעצם מחלל שבת, היהודי השני נעלב עד עמקי נשמתו – אני מקדש את השבת ואתה קורא לי מחלל? הרב הפנה את השאלה לקהל והדיון היה לוהט במיוחד. בעיר מעורבת מן הסתם גם הקהל בבית הכנסת מעורב. שומרי השבת כהלכתה מיהרו לטעון שהוא מחלל שבת בעוד המסורתיים פלוס מינוס צידדו בו שאם הוא עושה קידוש אז הוא מקדש. בסופו של דבר ענה הרב חיים אדלשטיין שליט"א שאומנם אם אחרי הקידוש הוא נוסע הרי שהוא מחלל אך יחד עם זאת צריך לזקוף לזכותו את הרצון להיות חלק מהשבת ע"י הקידוש, רצון של כל יהודי לקחת חלק זה או אחר בברית בינינו לבין אבינו שבשמים.

כשהמאבק על עבודות הרכבת בשבת מנוהל ע"י הציבור החרדי בעיקר, אני תוהה היכן הם אותם אוהבי השבת ומקדשיה? מדובר בציבור גדול שלעולם לא יעבוד בשבת, גם אם דברים אחרים אינם שומרים. האם יתכן שאי השתתפותם במאבק נובע גם מיחס מזלזל בימים כתיקונם מאיתנו? האם העובדה שאנו רואים אותם כל השנה כמחללים ולא שותפים לקדושת השבת משפיעה על השקט שלהם בימים סוערים שלו?

איפה הם כל אותם אלפי סטודנטים שלמרות שהם כורעים מדי שנה תחת עול מימון שכל הלימוד היקר ומערכת שעות עמוסה ולא גמישה, מוותרים מדי שנה על מקומות עבודה נוחים במשמרות משום שמחייבים אותם לעבוד בשבת? מדהים כמה סטודנטים (ויהודים בכלל) שאולי ההגדרה הרשמית שלהם תהיה מחללים ינקו עם חלב אמותיהם את ההכרה שכסף שהורווח בשבת אין בו ברכה.

כשעבדתי כעובדת סוציאלית במחלקת שיקום לפני כמה שנים, נקראתי למחלקה, פגשתי אישה מבוגרת אחרי ניתוח צוואר הירך, ממררת בבכי כילדה קטנה. חשבתי בהתחלה שזה מהכאבים, מהטראומה של הניתוח. אבל בין פרץ בכי למשנהו היא הבהירה לי שהיא בוכה כי היא תפסיד לראשונה בחייה את הקידוש עם משפחתה. היא הסתכלה בלבוש ובכיסוי הראש שלי ואמרה "אולי השבת שלי היא לא כמו השבת שלך, אבל הקידוש שלי, הו הקידוש שלי"... הבכי פסק ופניה הוארו תוך כדי שהיא סיפרה לי על השבת שלה. ראיתי במשך השנים אוהבי שבת בכל מיני דרכים וראיתי גם איך לעיתים קרובות חלק מציבור שומרי השבת כהלכתה פוצע אותם בהתנשאותם.

בהתקהלות מעורבת, יש משהו נוראי בדרך בה לפעמים מטיחים "אל תמזוג לי יין, אתה מחלל שבת, זה יין נסך".

ראיתי במקום עבודה איך עובדת שומרת כשרות רצתה לשתף בשמחה שלה את כל הצוות בחגיגה קולינרית (מדובר במישהי שניהלה כמה שנים קייטרינג מבוקש) ועובדת דתייה מטיחה בה בחוסר טקט משווע "יש הלכה שמי שלא שומר שבת כהלכתה אי אפשר לסמוך עליו בענייני כשרות". אותה עובדת הגדילה לעשות ופנתה למנהלת (דתיה לאומית) יחד עם עוד עובדות דתיות לטרפד את היוזמה, בדרך שהרחיקה ופצעה נשמה בישראל.

יותר מדי ילדים שומרי שבת כהלכתה בערים מעורבות שואלים בקול רם את ההורים כשהם עוברים ליד יהודי שפותח את הרכב בשבת "אמא/אבא נכון שהוא גוי?" לא תמיד ההורים טורחים לענות תשובה חכמה גם כשהם יודעים שהם שומעים את התשובה שלהם. לא תמיד ההורים מבינים כמה התשובה שלהם לילד יכולה לקרב או להרחיק נשמה בישראל.

כשמישהו חילוני לפתע פתאום בערב או בבוקר שבת רוצה לבקר בבית הכנסת, גם זה קורה לפעמים, במידה והוא יעז בתמימותו להיכנס לבית הכנסת כמות שהוא – הגבר עם נעלי אצבע ומכנסיים קצרים והאישה לא ממש לפי כללי הצניעות, האם נקדם במאור פנים, ברכת שבת שלום ואף ניתן סידור ונראה איפה אוחזים בתפילה או שאולי נצקצק בלשון וננעץ מבטים של "מה אתה עושה פה כשאת/ה נראית כמו שאת/ה נראית? חבל שבאת בכלל".

ושיא השיאים שמור להפגנות על השבת. כשמגיע שוטר בן לניצולי שואה שילדותו צרובה בצעקות האימה של הורה ניצול שואה שמתעורר מסיוט באמצע הלילה, בפחדים היום יומיים של הניצולים, אך יחד עם זאת צרובה בהכרת ההורים שכמה טוב שאנו במדינת היהודים, גם אם אולי תחת השפעת המלחמה ההורים נמנעו מלקיים חיי תורה ומצוות. איך ירגיש אותו שוטר כשמפגין מתלהם ישאג לעברו "נאצי" ואולי אף יכה אותו?! מספיק מטורף אחד מבין אלפי המפגינים. בפעם הבאה שאותו שוטר יחלל שבת זה לא יהיה בגלל השפעת המלחמה, זה יהיה בגלל השפעת ההפגנה...

בינתיים יהיו מספיק אנשים בתקשורת החילונית שיכינו מהמקרה הטרגי מטעמי גורמה ובשידורים חוזרים. האם יקום נציג ציבור חרדי שיביע גינוי פומבי, שימנע עוד ריחוק ועוד נשמה פצועה?
אולי הגיע הזמן למצוא דרך לחבק את כל אוהבי השבת ולא רק כשמתעורר משבר? לחבק את כל אלה שמקדשים / חושבים שהם מקדשים, גם אם אחרי כמה שעות הם לא יענו על ההגדרה של שומרי שבת כהלכתה? אולי הגיע הזמן להתעורר ולהתייחס אחרת, הן במישור הפרטי והן במישור הציבורי?

אם כל אוהבי השבת והמוני היהודים שמסרבים לעבוד בשבת ירגישו שהם גם חייבים לקחת חלק במאבק, השבת לא תהיה כלי מקח פוליטי. אף פוליטיקאי יהיר לא יעיז להתנגח בציבור החרדי דרך נושא השבת. אף פוליטיקאי אינו עד כדי כך טיפש שילחם נגד משהו שרוב העם מתחבר אליו באופן גלוי ורשמי. כי השבת היא באמת לא רק של החרדים ו/או דתיים לאומיים. השבת היא של כולם!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!