אני חרדי החרד מקווי המהדרין • טור מיוחד

אני חרדי - ואני חרד מכל נושא 'קווי המהדרין'. אני חרד גם מהציבור בתוכו אני חי, ולכן אינני כותב בשמי המלא. אקרא לעצמי מאיר פריד.

ברצוני להאיר את עיני הבג"צ, וגם את עיני הציבור החרדי, בנושא המהדרין. בעיתונות החרדית מופיעות ידיעות נרחבות אודות נחיצותה ואיכויותיה של ההפרדה באוטובוסים. נוצר רושם כאילו כל הציבור ממש שואף ותאב להפרדה זו, ומחכה בכיליון עיניים - אימתי תתרחב ותגדל.

הציבור אינו מעוניין!

כל העת מציגים לנו מצג שבו הציבור החרדי, כביכול, מעוניין בהסדר המהדרין. ואני שואל: אם הפרדה זו כל-כך רצויה ומוצאת חן בעיני הציבור החרדי, איך ייתכן הדבר שבכל קו שאינו מוגדר 'מהדרין', למרות שהוא נע בשכונות החרדיות בלבד, אין הפרדה?

שפטו בעצמכם. כל אוטובוס שאינו מוגדר כ'מהדרין', לא יושבים בו בצורה נפרדת. הרי לכאורה הציבור רוצה וחפץ בכך? הרי הציבור מבצע את ההפרדה בצורה וולנטרית, לא?! מדוע, אפוא, בכל קו שלא הוכרע והוכרח (עדיין) כקו מהדרין, הציבור אינו מבצע בעצמו את ההפרדה?

ולא, לא מדובר בקווים העוברים באזורים חילוניים. אלו הם קווים הנעים במסלול חרדי-טהור. בעיניי, זו ההוכחה הנחרצת ביותר, שהציבור החרדי הרחב, אינו רוצה בהפרדה!

כן, אנו, הרוב השפוי, מעוניינים לשבת עם נשותינו ועם ילדינו בצוותא באוטובוס, ולא להיפרד לכל עבר למשך הנסיעה העירונית או הבינעירונית.

מצד שני, גם אני כחרדי סבור, שצריך ורצוי שיהיה סדר מסויים באוטובוס. נערות ונשים אינן צריכות להתחכך בגברים, ונערים אינם צריכים להתערבב עם בנות המין השני.

לכן, לדעתי, חייב בג"ץ לאפשר את ההפרדה ברמה מסויימת בלבד, כאשר משפחה המעוניינת לשבת יחדיו - לא תוטל אל עמוד הקלון החברתי והציבורי.

ואני מכוון בדברי בעיקר לאוטובוסים קצרים, או של חברות מסויימות.

אציין כאן, כדוגמה, את אחת הערים הסמוכות לירושלים. אולי לבג"צ לא ידועה התופעה, אך כל האוטובוסים הנעים באותה עיר ומחוצה לה, פועלים במתכונת מהדרין מחמירה. קיצונית יותר מאשר בירושלים. כל אוטובוס היוצא מן העיר, חולף על פני עמדת בידוק רשמית, בה עולה שומר אל הרכב הציבורי.

רשמית, הוא עולה בתואנה של גביית תשלום מן הציבור, אך בפועל מדובר בהקפדה על ההפרדה. אישה או נערה, בחור או גבר אשר יסטו מן הדרך - יזכו להערה גורפת מפיו של השומר, ואף לעצירת האוטובוס עד להסדרת ההפרדה המלאה. ניתן לבדוק את הדברים בשטח.

על חוצפה ואלימות

נושא נוסף שאינו עולה לדיון, אך הוא זועק לשמים: נשים בהריון. הנשים ממוקמות מאחור, ובעת היריון ובחילות, מדובר בסיוט מתמשך. אני לא הייתי במצב הזה, אך מעדויותיהן של נשים עולה, כי אכן מדובר בעינוי מתמשך. ולא קשה להבין זאת. כולנו מכירים את התופעה בה אחורי האוטובוס קופצניים ביותר, וההרגשה, הסחרחורת והבחילות מעיקים ומתגברים.

אמנם כן, גם אני שמעתי את הבטחתם של הרבנים, כי מי שתשב מאחור לא יקרה לה ולעוברה על רע. אני מקוה שכך אכן קורה ויקרה. אך מה באשר לבחילות, להקאות ולהרגשה הרעה?! האם הנשים צריכות עד כדי כך לסבול בשביל ההפרדה? אגב, מישהו שאל אותן?!

יודע אני על קשישות ונשים מבוגרות, אפילו מורות בסמינרים, אשר חוששות לעלות מן הדלת האחורית. הנהג לא תמיד רואה, אפשר ליפול, המדרגות גבוהות. הן נוסעות במוניות או מתעכבות לשעות מאוחרות, בהן מקוות לא להיתקל בנערים שיגערו בהן, כביכול היו הן מחטיאות הרבים.

צר לי, אך מאז שהחלו קווי המהדרין לפעול, חוצפתם של ילדים וצעירים עולה ללא גבול. כן, יהיו שיגידו כי מדובר בשוליים, אך זו התעלמות! החוצפה פשוט התגברה, שכן עצם ההפרדה נותנת לגיטימציה להעיר למבוגרים ולמבוגרות. לא-פעם ולא-פעמיים, נשמע ילדון בן 13 או 14 פונה לאשה מבוגרת ממנו ב-40 שנה, כשהוא דורש ממנה בתקיפות לעבור לאחור.

יהיו שיאמרו: היא אשמה, כי היא לא ישבה במקומה המיועד לה. אך ראשית, אלו הם בדיוק דברי השופטים, כי לכל נוסע יש זכות לשבת היכן שהוא רוצה, גם בקווי המהדרין. שנית, גם אם נניח שהאשה היתה 'צריכה' לשבת מאחור, עדיין עצם מתן הלגיטימציה להעיר למבוגרים, לדרוש מקשישים ומקשישות לעבור מקום – זוהי חוצפה ממדרגה ראשונה, המחלחלת לכל רבדי החיים. וכולנו פוגשים זאת!

נכון, הציבור החרדי אינו נוהג באלימות באוטובוסים, ובעיקר לא בזו הפיזית. אך אלימות מילולית יש – והרבה. מספיק שאשה אינה חשה בטוב, ומעיזה לשבת סמוך לגלגל האחורי, מעט קרוב ל'עזרת הגברים', וכבר יקום עליה אחד הפוחזים ויפער את פיו. כמעט כל נוסע/ת נתקל בגערות ובצעקות של ממש, ואפילו בקללות ובאיומים עד כדי הטרדה ממשית במהלך כל הנסיעה, כי בעיני מישהו, לא מצא חן מקום הישיבה המדוייק.

סיכומו של דבר

יש טעם בהפרדה מסויימת, אשר באמת שומרת על כבוד הגברים והנשים – אך היא צריכה להיעשות בהסכמה אמיתית, ומתוך התחשבות רצינית בכל הציבור: גברים, נשים ומשפחות.

כרגע, האימה שולטת בציבור החרדי. אין מי שפוצה פה.

בג"צ צריך להוציא את נושא ההפרדה מידי מכתיבי דעת הקהל בציבור, ולהפנות אותו אל הציבור עצמו. בבחירות, בהבעת דעה (גלויה או אנונימית) ובעיקר באיזונים הנכונים.

כי בשטח, את ה'מהדרין' המצוי כיום, רוב הציבור לא רוצה - והראיות לכך חד-משמעיות!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!