חופה, כוס ותקווה - הכל מתחיל בחינוך נכון

קרוב ל-1,000 תלמידים ותלמידות כ"י, התחילו את שנת הלימודים החדשה בבתי הספר של רשת 'מדעים ויהדות' ברחבי הארץ. בחדרה, בתל-אביב, במגמות ובשלוחות של 'מדעים ויהדות' הרשמיות והלא רשמיות ברחבי הארץ.

כשמדברים על פתיחת שנת הלימודים, אי אפשר להתעלם מהנושא המרכזי שעליו מושתת היסוד של בתי הספר, והוא החינוך, כמו שאמר שלמה המלך (משלי כב, ו): "חנוך לנער על פי דרכו". בית ספר הוא בעצם בית יוצר לחינוך, לערכים, לאהבת אדם, לחסד ועשיית טוב.

החינוך הוא בראש מעיינינו. אנו משקיעים זמן, מאמצים, כסף ואלפי שעות הוראה כדי ללמד את הילדים שיעור בתורה, בחשבון, באלגברה, בהנדסה ובהיסטוריה. המטרה הראשונית אותה אנו רואים לעינינו היא עיצוב דמותו של הילד, באופן שיספוג בקרבו ערכים ומידות טובות. כל מורה היוצא בתחילת שנת הלימודים, עם התיק בידו, לעבר בית הספר, חדור תחושת שליחות.

פעמים רבות אני מחפש הגדרה מגזרית לתלמידים ולתלמידות בבית הספר. בשלב כלשהו הגעתי למסקנה שאין כל מכנה משותף בין התלמידים. אי אפשר להגדיר אותם דתיים או חילוניים. הם פשוט יהודים. אם יש בכל זאת מכנה משותף בין התלמידים, הוא הרצון שלהם לקבל חינוך הדוגל בערכים.

העולם בעברו התחנך על ערכים, על הזהות והמורשת היהודית. גם אם לא כולם חיים את חייהם בפועל על פי החינוך שספגו, היסודות הושתתו, ולמעט מיעוט קטן בחברה הישראלית המעוניין לעקור, להוקיע ולרמוס כל דבר שמסורת יהודית דבוקה בו, רוב הציבור רוצה את הסטטוס קוו ואת השמירה על המסורת היהודית כדרך חיים.

בשבוע שעבר בישרה כותרת בתקשורת הכללית על פי נתוני ארגון חדו"ש כי יש עלייה של 30% במספר הזוגות שאינם מתחתנים כדת משה וישראל. בתוך כשנתיים בלבד, טענו בתקשורת, זינק מספר הזוגות היהודים החיים ללא נישואין כהלכה, מ-65 אלף - ל-84 אלף. בשנת 2014 גדל מספר הזוגות היהודים החיים ללא חתונה ב-6.1%. מספר הזוגות שנרשמו לנישואים דרך הרבנות הראשית, ירד.

מבלי להתייחס לגופם של העובדות המוצגים בכתב שהינם מגמתיים ונשללו מכל וכל ע"י הגאון רבי חזקיהו סאמין ראש אגף נישואין ברבנות הראשית, הרי שזה לעומת זה, יצאה התקשורת עם נתון סטטיסטי נוסף ולפיו נתונים מגלים כי ישנה דווקא עלייה משמעותית בפניות מקרב הציבור הישראלי להינשא כדת משה וישראל. ארגון 'בנועם' העומד מאחורי חשיפת הנתונים מצביע על שינוי מגמה וזה בזכות המהפכה השקטה שמובילים רבני 'בנועם', ובזכות המודעות ליצירת מענה אלטרנטיבי עבור שירותי יהדות שהביאה להקמת ערוצים חדשים, ע"י רבנים מקומיים המטפלים אישית בפניות בנושאי רישום נישואין ועוד באופן מהיר ומסביר פנים על פי ההלכה הצרופה.

אם יורשה לי לנחש איך תיראה מדינת ישראל בעוד כעשור, הרי שהרוב המוחלט של בוגרי בית הספר 'מדעים ויהדות' ושאר מוסדות הקירוב בארץ הפועלים גדולות ונצורות ומחנכים לערכים ולזהות יהודית, לא יעלו על דעתם להתחתן חלילה שלא כדת משה וישראל. וזה בזכות החינוך וההבנה בחשיבות שרשרת הדורות, בשמירת המסורת, והודות להבנה והגאווה לעצם היותנו שייכים לעם ישראל ומחויבים לתורת משה.

עם כל הכבוד לאלו המעוניינים לשנות סדרי עולם, מה שבסופו של דבר יכריע האם תהיה כאן מדינה יהודית בראייה היסטורית, זה לא החקיקה הדתית או האנטי דתית, אלא רק החינוך והחדרת הערכים בנוער ובדור הצעיר. רק טיפוח הגאווה היהודית תגרום לבני הנוער, בבוא העת, לבחור את הדרך המסורתית בלא לחפש אלטרנטיבות.

פרשת השבוע היא פרשת שופטים והיא הפרשה החמישית בספר דברים. אוטוטו אנו מתקרבים לקראת סיום התורה, או אז נחגוג את חג 'שמחת תורה'. ככל שמתקרבים לסיום, כך רואה משה רבנו חובה להחדיר בעם ישראל ערכים ויסודות עמם ישרוד את התלאות הרבות במשך אלפי שנות גלות.

הפרשה עוסקת בחובה להעמיד בעם ישראל "שופטים ושוטרים... ושפטו את העם משפט צדק". האפשרות היחידה למשפט צדק, היא רק על ידי מוסדות אכיפה ושיפוט בעלי כוח ועוצמה. כאשר מערכת עשיית הצדק, או מערכת האכיפה והשיטור אינם עושים את מלאכתם נאמנה, הרי שכל איש הישר בעיניו יעשה.

חברה מתוקנת חייבת לדעת לשים לעצמה גבולות, גדרים וסייגים, חוקים שיקבעו מה מותר ומה אסור. כמו כן היא חייבת להעמיד עליה אנשי חוק שיפקחו ויענישו באם המעשים שעשו אינם ראויים.

יש כאלו שבשם הדמוקרטיה, או כביכול חופש הביטוי מנסים להתנער מהמושג 'שלטון החוק'. במסכת אבות כתוב: "הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ". חז"ל לימדו אותנו, שהמלכות היא האמצעי לסדר הציבורי. כאשר יש מורא מלכות, וכל אחד נוהג על פי החוקים, העולם מתוקן יותר. עד כדי כך שיש מצווה להתפלל על שלומה של המלכות. כל ניסיון לקחת את החוק לידיים ולשנות ממנו בכי הוא זה, יגרום בסופו של תהליך לכאוס נוראי.

חוקי התורה אינם ניתנים לפרשנות. גם אם יש טענות כאלו ואחרות על הממסד הרבני, וכרב מחתן שעורך חופות אני ער לרחשי לבם של הציבור, עדיין חייב להישמר הסטטוס קוו וההיצמדות לקריטריונים ההלכתיים בנושא קידושין, כדי לשמור על זהותנו היהודית.

כשאני מסתובב בין הכיתות בפתיחת שנת הלימודים, אני רואה בעיני רוחי את אותם התלמידים בעוד 15-20 שנה. זה נשמע זמן רב, אבל זה מגיע מהר מאוד. אני רואה בעיני את החופה המסורתית, לא משנה אם זה יהיה באולם, בגן אירועים, בבית, על החוף, בבית הכנסת או בטבע - בטוח יהיו שם: רב מקדש, גביע יין וכתובה.

כי אותם תלמידים שמתחנכים כעת לשמירה על הזהות והגאווה היהודית, הם הם דור העתיד בכל תחום. וחינוך לערכים וזהות יהודית, תשפיע על ההחלטות שלהם, שישפיעו על כולנו בסיומו של יום.

כולי תקווה שלפחות דבר אחד יחסר שם: כוס לשבירה. שכן אנו מאמינים ומקווים כי בעזרת ה' תבוא חיש הגאולה ונחזור לירושלים הבנויה ובמקום הכוס ששוברים בחופה, זכר לחורבן נזכה לכוס של ישועות במהרה בימינו.

שבת שלום
הרב בן ציון (בנצי)נורדמן
לתגובות
[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!