אנחנו מזמינים את השחיתות בעיריות

איני מכיר את גב' מרים פיירברג, ראש העיר נתניה, לא נחשפתי לחומרי החקירה ובוודאי עומדת לה ולאחרים ״חזקת החפות״. 18 שנה בתפקיד תובעני, קשה, לעיני הזרקורים. 4 מערכות בחירות, בהן היא חוזרת וזוכה לאמון ומבחן הציבור, אינם הולכים ברגל. תקוותי ותקוות כל אדם שפוי שתצא ״צחה״ כשלג, אולי טעות נסלחת בשיקו״ד.

את העובדות, אי אפשר לטאטא כלאחר יד. הליכי התכנון העירוני והפרטני, הרישוי והפיקוח על הבינוי ברשויות המקומיות מסורבלים, איטיים, לא ברורים, נתונים למו״מ ושרירות ליבו של הפקיד ונבחר הציבור. כאן מתחיל הסיאוב. השקיפות, הבהירות והסופיות, רחוקים כמטחווי קשת, ממסדרונות רשויות התכנון והפיקוח ונבחרי הציבור האמונים עליהם

לכאורה כ״כ פשוט. בפועל כ״כ מסורבל. אף נבחר או פקיד לא מוותר על סמכות או זכות החתימה. הרגולציה מתגברת והבירוקרטיה חוגגת. פונקציות שלמות מיותרות, "דרישות" ארכאיות, לא אקטואליות לא מבוטלות, אנרכיה. העיקר שיש שפע של ג'ובים לחלק ולמנות. הסמכויות לא ברורות. חלקם לרשות המקומית שמכירה את העיר וצרכיה. חלקם ל״יצור כלאים״. הוועדות המחוזיות. פרי וזכר למנדט הבריטי ששלט בארץ בשנות ה40. של המאה הקודמת.

השלטון המרכזי הבריטי לא סמך על ה״ילידים״ ונבחריהם. הוא רצה לשלוט על המועצות המקומיות ולצמצם סמכויותיהם, כפה עליהם ועדה לתכנון ובניה ״מחוזית״ בכדי להחזיק את הרסן והשליטה.

מדינת ישראל הריבונית, ירשה את הבריטים ואיתם את המוסדות שהקימו, אך לא טרחה לעדכן את שרשרת השליטה. משרד הפנים בשליטת המפד״ל ז״ל, היה מעוז מפלגתי שיצר דרך הועדות המחוזיות המיותרות, מאות מקומות עבודה למקורבים. הכיפות הסרוגות שלטו. בפועל אף שר לא היה מוכן לוותר על שליטה, פקידים, תפקידים, תקציבים, סמכויות וג'ובים למקורבים וחברי מפלגה. האבסורד נשאר לדורות. המאה ה21. לבכות.

שאלת המיליון דולר! מה בסמכות מקומית-עירונית? ומה חייב לעבור למחוזית? לעיתים, הפרשנות המשפטית תלויה במי שמזמין ומשלם עבורה... הבדל ששווה מיליונים ליזם וקבלן. שלא לדבר על חסכון הזמן, כסף, עצבים. ראש עיר דומיננטי והחלטי, עם "ייעוץ משפטי נבון" קובע לעצמו את המסגרות בהם שיקול דעתו קובע. בנתניה טוענים, ששיקו״ד לא היה חף מאינטרסים. רק בית המשפט יכריע.

מדוע להשאיר דברים עמומים? מדוע לא לפשט הליכים ותהליכים? מדוע סמכויות כפולות, עירוניות ומחוזיות? מה יודעים הפונקציונרים בוועדה המחוזית ונבחרי הציבור חברי הוועדה, יותר מאנשי המקצוע בעירייה המקומית והנבחרים המקומיים? מדוע צריך יועצים מקצועיים כפולים? מהנדס או אדריכל המחוז עדיף על מהנדס העיר, הבקי בפרטים וצרכי העיר? הכל, רק כדי לסדר עוד משרות ותפקידים?

הזמן הינו מרכיב בעל חשיבות עליונה בענף הבניין שבו מרכיב הקרקע יקר. הריביות שוחקות ויקרות. הסרבול, הכפילות והאיטיות!! יוצרים את תופעת ה"מאכרים" והמקושרים. מכאן, הכסף וטובות ההנאה מדברים. הבן של... השכן ממול, החבר מהישיבה ואלו ה"מאכרים" הזולים.

בפועל, זה מקצוע. חלקם מוציאים חשבוניות כחוק על "ייעוץ" ודמי טיפול. שמם ידוע והם זוכים לכבוד במסדרונות רשויות הרישוי. בלעדיהם אי אפשר. "לשעברים" מאותו גוף, המכירים את הנהלים ויכולים לקדם תיק בקריצה, או בטובת הנאה. חברים של!! שזכו למקצוע מכניס בזכות החברות. עו"ד הפרטי/משפחתי של העומד בראש. או קרוב של. ישנם פקידים שמפנים אותך ישירות ל״מאכר״ בלי להתבלבל.

בלעדיהם אי אפשר, איתם זה יקר. המערכת מסתאבת, מושחתת, צוללת לתהומות. בלי פרוטקציה או קשרים העסק תקוע, לא זז והריבית דופקת. יד מתחילה ללחוץ יד, סכומים וטובות הנאה מועברים, מגדלי מגורים צומחים על שטח המיועד למלונאות, קו החוף השייך לציבור מוסתר במגדלים, רק למי שכיסו מאפשר לו. בשפה המשפטית, שיקו"ד נגוע.

הפחד מוועד העובדים חונק באיבו כל ניסיון לייעול, קיצור הליכים וחדשנות. החשש מלפטר או להזיז מתפקיד שהתייתר אנשים, או לבטל פונקציות שהתבטלו כדי לא לפטר את האנשים. לבטל דרישות שכבר אין בהם צורך, שמא יצטרכו לפטר מאן דהוא ויוכרז סכסוך עבודה, משתק את הפוליטיקאים. עוד לא קם שר ואמר: המשרה הזו מיותרת. התפקיד, אין בו צורך. רגולציה על רגולציה וכשצריכים משהו חשוב, כבר לא נשאר כסף. מאות פקידים שאין בהם צורך ופונקציות כפולות קיימות ברשויות התכנון. כל פקיד, יוצר לעצמו ובעצמו "צורך". דורש מסמכים, יוצר מטלות, מעלה דרישות. בירוקרטיה כבר אמרנו... תפקיד מיותר, זה חדר, מזגן, מחשב, ניירת, אחסון, חגיגה. שולמן-הקונה, משלם.

ענף הבנייה, זה הענף עם עודף הרגולציה הכי חמור שיש. כל העלות מגולגלת על הקונים וחבל. רופא מנתח, שחיי אדם בידיו לא צריך להגיש תכנית ניתוח מראש ולאשרה. למעשה אין עליו שום פיקוח. ניתוחים נכשלים חיי אדם נקטעים, זה דרך העולם. "בעל מקצוע מומחה", אחראי למלאכתו. כך רופא, כך עו"ד, כך רו"ח, כך כל מהנדס בכל תחום, באם אינו קשור לבניה... האחריות מחייבת. כובד האחריות מחייב את בעל המקצוע. רק ענף הבניה "זכה" למאות רגולטורים.

ניתן לפשט ולייעל. בחוק קיים מסלול ירוק לבקשות סטנדרטיות ללא הקלות העומדות בכל התנאים. יו"ר הוועדה המקומית ומהנדס הוועדה יכולים לשבת ולאשר, ללא צורך בכינוס כלל הוועדה המקומית הכוללת נציג המחוז, נציג איכות הסביבה ועוד אנשים המקבלים תשלום עבור השתתפותם. בפועל לא מיושם.

מה כ"כ חשוב לחברי הוועדה נבחרי הציבור שלא מקבלים שכר, לדון בסוכתו של פלוני או הרחבתו של אלמוני? הבורקסים והרוגעלך? לדון בתכניות עירוניות, בתים חדשים המבקשים הקלות, זה תפקיד נבחר הציבור. אבל בכל דבר ועניין? לכן הועדות עמוסות, תיקים נדחים.

בעיריית נתניה, עצם הכנסת התיק לוועדה כבר הישג! המחייב קשרים ופרוטקציה. השליטה על הכנת סדר היום לוועדה, נותנת כוח. בקלות ניתן לפשט הליכים ולבטל מטלות מיותרות או כפולות וממילא להוזיל את המחיר הסופי לצרכן. צריך רק לרצות. הפוליטיקאים לא רוצים, הם רוצים את השליטה ואת ההצטרכות לחסדיהם. ככה לא בונים מדינה, ככה אנו נראים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!