א"א למנוע התאבדות בתליה על כבלי עבודת שבת / טור

כבר שלשת אלפים שנה ויותר שמרו ישראל את השבת. כבר מאתיים שנה ישנם מומרים לחלל שבתות. אין יד ישראל תקיפה למנוע מהם התאבדות בתליה על כבלי העבדות בעבודת שבת. הם מתנתקים מן השבת שהיא חבל ההצלה היהודי. אין כאן מקום לצטט את כל הנאמר על "כל השומר שבת כהלכתו" ולא על מה דינו של מחלל שבת.

הנביאים כבר ניבאו והמציאות מוכיחה את דינם של מחללי שבת בהתרסה. הדברים כתובים בתורה ושנויים בנביאים ומשולשים בכתובים. דברי חז"ל מלאים בשבח האוצר המוכן לשומרי שבת בזה ובבא. עונשם העתידי של מחללי שבתות בפרהסיה ולתיאבון, ידועה גם מן העבר. אך העונש הגדול ביותר שלהם הוא שאינם מרגישים בנועם קדושת השבת, שממלאת את הלב היהודי בחיים של אושר.

רק שומרי שבת כהלכתה, חשים איזו מתנה טובה נתן לנו הקב"ה ושבת שמה. העמים הנאורים שהשתחררו מן העבדות ביערות סיביר וערבות אפריקה, אמצו את יום המנוחה השבועי. איש לא כפה עליהם זאת. הם רצו את המנוחה מתוך קנאה למראה אושרם של שומרי שבת, המתנתקים מכל מלאכת מחשבת ביום השבת.

רוב העובדים באירופה כולל חנויות אינם פועלים ביום המנוחה השבועי. אפילו בעלי הפילים ביערות העד הסוחבים עצים גדולים על גבם, נדרשים להגן על זכותם לשבתון. ארגוני "צער בעלי חיים" זעזעו תבל ומלואה למראה פיל המקבל סמי מרץ, כדי להוליך עצי ענק לסחורה, בלי הפסקה. גויי העולם הנאור יודעים את הפסוק "ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר". רק אנשים שאפילו אינם בגדר בהמה, מסוגלים להעביד אנשים שבעה ימים בשבוע. "עיר ללא הפסקה" היא עיר העבדות.

והנה דווקא בארץ הקודש, הפכו חילולי השבת למרכיב שכר כפול ומכופל אצל כמאה אלף מחללי שבת. עבדי הזמן נאבקים לקבל שכר שבת רח"ל. הם עושים משמרות ותורנות שבת. יותר ויותר מקומות שוללים את הזכות להתקבל לעבודה ממי שאינו מתחייב לחלל שבת. לא רק המגזר המסחרי פרץ את גבולות השבת. גם ובעיקר מעסיקים ממשלתיים וחברות ממשלתיות, הפכו את השבת למסחטת שכר. העובדים מקבלים שכר פי ארבע וחמש על שעת חילול שבת. כל ימות השבוע רובם מחתימים כרטיס עבודה ויוצאים לפגישות וסידורים ואינם נותנים שירות לציבור. מי שמשלם מיסים למלכות הרשעה, משלם "שכר שבת" למחללי שבת ולא מקבל מהם שירות כל ימות השבוע.

דווקא בארץ ישראל בה ניתנה שבת הארץ גם לשדות ולכרמים אחת לשבע שנים, מצאו "היתר מכירה". מביטול שבת הארץ עברו ל"היתרי עבודה" בשבת בראשית. כבר לפני למעלה ממאה שנים הזהירו הציונים לא להחזיר את שמירת שבת הארץ למפעל הציוני בפלשתינה. "חייבים להוציא היתר מכירה מהרבנים, כדי שלא יווצר תקדים של שמיטה בארץ ישראל" כתבו.

היום כבר לא צריך היתר מרבנים אלא משופטי סדום ושרי עמורה. בימים ההם באו לספר לרבנים בתפוצות, כי אם תשבות הארץ ימותו החקלאים ובני משפחותיהם ברעב. הישוב החדש ירעב ללחם כי "מה נאכל"? אכן היו רבנים שנתנו היתר לשנה אחת בלבד. הציונים לא היו צריכים ליותר מזה. מאז אין שמיטה אצלם. יש היתר מכירה. היום כבר הפכו השרים והשופטים ל"פוסקים בפיקוח נפש". אין שבת אצלם. יש "היתרי עבודה" בשבת. היום כבר מתפתח "איסור שמירת שבת" ברכבת ובכבישים בחברות ממשלתיות.

יש לזכור שכל סיפור השקרים של ה"סטטוס קוו" בהפעלת תחבורה ציבורית על ידי "גוי של שבת" החל בחיפה לפני יובל וחצי שנים. בכל הארץ נותר סטטוס קוו לפיו מוסדות המדינה ועולם המסחר והתעשיה אינם עובדים בשבת. חוץ מהצבא, המשטרה ושאר צרכי "פיקוח נפש" שקיבלו היתרי עבודה, כמו היתרי מכירה. מאז עברו הרבה חילולי שבת בחסות "היתרי עבודה", עד שהגדילו לאחרונה לעשות והפכו את שמירת שבת לעבירה ציבורית! במקום היתרי עבודה נהיה איסורי שביתה שבת.

בשאר ימות השנה מותר לשבות, כאשר יעלה לרצון בפני ועדי העובדים השולטים במשק המדינה. רק בשבת אסור לשבות. רק לאחרונה בקשו עובדי נמל התעופה מחללי השבת, לשבות בשבת. המדינה נזעקה מהר לקבל את תנאי הסחיטה שלהם ובלבד שלא ישבתו בשבת. שלא יווצר תקדים חלילה שנתב"ג שובת בשבת. הסחטנים דרשו למנוע העברת רווחי הנמל, מליארד שקלים לאוצר. הכסף נגבה כדמי מעבר ממיליוני הנוסעים והסחורות בסך מליארד שקל בשנה. עד שלא יוסיפו להם עוד כסף ותנאים, לא יועבר הכסף, אחרת ישביתו את הנמל. כאילו הנוסעים משלמים להם על השטח של הירושה של אבא שלהם. כאילו שאינם מקבלים שכר חדשי הגבוה במשק. למה הם חושבים שהנמל של אבא שלהם? כי כמחצית עובדי נמל התעופה הם קרובי משפחה. המחצית האחרת סוחבת את המזוודות ומנקה את המעברים והמטוסים. גם הם מקורבים ומכרים. אחרת אין להם סיכוי להתקבל למכרה הזהב הקרוי רשות הנמלים.

תשאלו, מה איכפת לנו, אם הכסף הולך אליהם או אל פקידי האוצר והממשלה האחרים? כאן יש לנו חשבון עם סיסמת השביתה בה נאמר מפורשות "כספי הנמל לא יועברו למימון הסכמים קואליציוניים". בשפת הקוד של האנטישמיות העברית, התקציבים לחרדים נקראים "הסכמים קואליציוניים". הפיראטים בנמל האויר, מתפרנסים ממיליוני חרדים תיירים ונוסעים. אך המרצע יוצא מן השק, כשהם רצו את אהדת התקשורת העוינת לשביתה. צריך לרמז על כספי היהודים והכל עובר... כאילו שהמושחתים הללו אינם "אידישע פיראטים" המספסרים בכספי הנוסעים. עובדי נמל פשוטים הופכים לפריצים הגובים דמי מעבר באחוזה שלהם. בשורה התחתונה התקבלו כל דרישותיהם. הכל "לכבוד שבת".

הצלילה לתהום ההתנתקות מן היהדות, נראית בהיפוך היוצרות. כל השנים שמירת שבת היתה מצוה וחילול שבת היתה עבירה. היום שמירת שבת נהפכה לעבירה וחילולי שבת הופכת ל"מצוה להסעת חיילים וקשישים". אין לך "הגשמת הציונות" גדולה מזו. מחילול שביתת הארץ עד חילול שבת כ"מצוה היחידה המגדירה את הזהות של מדינת תל אביב.

אסור לתת בידם את השימוש השקרי במונח "פיקוח נפש". בלי בושה הם קובעים כי אם יהיו פקקים בנתיבי איילון, זה יגרום לחשש פיקוח נפש. איך יוצרים פיקוח נפש? התקשורת מסיתה חיילים חמושים שיכעסו על החרדים ויעמדו בפקקים בזעם. אם מישהו מהם עלול לירות בנשק חם ביהודי ברחוב, הרי זה חשש ל"פיקוח נפש" ממש... "לומדעס" כזה אנו מוצאים ב"משפט הראוה" לחייל שירה במחבל בחברון. כל ראשי המדינה היו מזועזעים מרצח מחבל. הם עצמם הרגו אלפי מחבלים מנוטרלים ואזרחים לא מעורבים במלחמות ובמאבק בטירור. למה המדינה משקיעה כמליון שקל במשפט הזה? גם שם הם לא כל כך תמימים. החרדה לחיי המחבל ההרוג, נובעת מן ה"חשש פיקוח נפש" שמא אחד החיילים "הקיצונים" יירה באחד משליטי המדינה ועשיריה. רק כך אפשר להסביר את הציניות התקשורתית בחשש לפיקוח נפש, כאשר חיילים חמושים יעמדו בעצבנות בתחנות. לבסוף התברר שלא היו חיילים עצבניים ולא היו שום פקקים מיוחדים. כל הרעש התקשורתי נועד לאסור שמירת שבת כיוונים בשעתם. הם השאירו ריח של עובש פוליטי תקשורתי ההופך את המדינה לאחת מן הגרועות שבאומות.

עם מקדשי שביעי לא חי מפי התקשורת. עם ישראל ימשיך לקדש את השבת וליהנות מזיו השכינה השורה על פני שומרי השבת. יש רק להצטער על אלה שאבדו עצמם לדעת בחילולי שבת. אין להם שום מנוחה ושמחה אור ליהודים ביום שבתון יום מחמדים. יהי רצון שברוח התשובה, ככל שאנו נקדש את השבת, נשפיע שמירת שבת על יותר ויותר יהודים. וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ. ותמלוך אתה הוא ה' וכו' על כל מעשיך בב"א.

מאמרו של חה"כ ישראל אייכלר מתפרסם בעיתון המחנה החרדי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!