גננות היא למדה - טקט לא: "מה, את גרושה? לא רואים עלייך"

"את חייבת לכתוב על גרושות", היא הסתכלה עלי בעיניים מלאות תמימות עם חלקיקי ייאוש. "תכתבי כל מה שאומרים עלינו, תכתבי שאנשים מתרחקים מאיתנו ולפעמים אנחנו נשארות ללא חברות" - היא תיקנה את המטפחת הצנועה שעל ראשה, תוך כדי שהיא מסלסלת באצבעותיה את אחת מפיאותיו של בנה הקטן.

היא באמת צדיקה - אבל מה לעשות? נישאה לגבר אלים פיזית ומילולית וניצלה בעור שיניה. "אז מותר להם להגיד לי מה שהם רוצים"?

התחלתי לצבור את סיפורי הכאב, עד שנתקלתי הבוקר בפוסט הבא, בקבוצת 'נשים בתקשורת', שנכתב על ידי אחת החברות (שמה שמור עמי) ובניחוח מלא הומור ("כי הטייטל גרושה בלבד ממש לא מאפיין אותי") היא שיתפה אותנו, החברות, בסצנה שהתרחשה בבוקר בגן של בתה. תגובות ההזדהות לא איחרו לבוא ומכל מני סיטואציות, לאו דווקא של נשים גרושות. זו יכולה להיות אישה שיש לה "מעט מדי ילדים", לפי הגדרת החברה, ועוד. הרעיון המרכזי פה הוא, שטקט כנראה לא נמצא בסילבוס של מכוני ההוראה וגם לא קונים אותו במכולת.

ואולי, חשבתי לעצמי, אולי נצליח להאיר את הנקודה הזו ולהביא לתשומת לבן של נשים וגם אנשים - שמילים היוצאות מהפה צריכות להיות רק לאחר מחשבה, וגם אם אין לכם טקט מובנה, כדאי להתאמן, זה חוסך מבוכה, בעיקר לכם.


"ציטוט מילה במילה מהמונולוג שנשאה הבוקר הגננת החדשה של הקטנה בגן בית יעקב. ולא, היא לא בת 60, גג בת 35.

בארשת רצינות תהומית על גבול האבל: 'שמעתי שאת גרושה...
יש לנו עוד "מקרה" כזה בגן.
מה שהולך היום... (נפנוף נמרץ בידיים).
אז מה? בני כמה הגדולים?
אה, אז יש פער גדול בינהם לבינה.
אז חיכית כל כך הרבה שנים ובדיוק אחרי שהיא נולדה נפרדתם? (לא לגמרי נכון, אבל לא ניכנס לדקויות).
לא חבל על הילדה? אם חיכית עד אז, מה בער לך?
אני חושבת שצריך ללכת לטיפול, הכי קל להתגרש.
אבל מה ששמעתי זה שגברים היום לא מוכנים ללכת לטיפול - זה גם אצלך היה ככה'???

ואז היא אומרת בפרצוף צופן סוד:
'אבל מה אני אגיד לך? הילדה - לא רואים עליה כלום. נראה שיש לה הכל בחיים.
האמת - כשאני מסתכלת עלייך, גם את נראית מעולה. כנראה שאפשר לחיות טוב גם כשגרושים. זה לא שונה מצרות אחרות.
וכן הלאה וכן הלאה, אני אומרת לכן - מערכון. היא חשבה שאני לא נורמלית, משום שעמדתי לקרוס בצחוק בלתי נשלט.

איפה הטקט? לא מלמדים אותו בבית יעקב?

אם זה לא היה עצוב - זה היה מצחיק".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!