כך הצליחו הנציגים חרדים למנוע את פיטורי השר ישראל כץ
שלום לשבת - בכיר בליכוד הזהיר את חברי הכנסת החרדים: אתם מביאים את יאיר לפיד ל-30 מנדטים • ביקורת קטלנית של הפרשן אבי בלום על 'משבר השבת' וההתנהלות החרדית • חושף: המסרים שהשר ישראל כץ העביר דרכי לנציגים החרדים
צילום: לע"מ
לכל שבת יש מוצאי שבת. בערב שבת, עוד נשמעה מהצד החרדי הדרישה, שבאה לעולם ברפלקס פבלובי, לפטר את שר התחבורה. במוצ"ש, היו אלו החרדים שהצילו את השר ישראל כץ, רגע לפני שהרכבת שלו יורדת מהפסים – ומועברת לעבודות תחזוקה עד לקדנציה הבאה.
קצת יותר מעשרים וארבע שעות חלפו בין פרסום ההודעה חסרת התקדים של לשכת נתניהו נגד שר התחבורה ש"מחזיק את הנוסעים והחיילים כבני ערובה", לבין שידור מהדורות החדשות עם צאת השבת – הפעם ללא ראיון של כץ בתחנת השלום כשרחפן חברת הרכבת חג מעל, ליתר ביטחון תקשורתי.
בשבתות מנוחה שוהה נתניהו מדי שבוע בסביבה לוהטת, בטמפרטורה של בסיס זינוק לחלל אחרי פיצוץ טיל השיגור. זהו 'זמן קיסריה' שבו המנהיג מעביר את יום השבת תחת השפעת בני המשפחה, באווירה שלא הייתה מביישת את ימי השליט רדוף הפראנויה, מייסדה ההיסטורי של עיר הנמל קיסריה, המלך הורדוס. בפגישתו עם העיתונאים החרדים סיפר נתניהו שהוא עובר על הפרשה עם בנו אבנר מדי שבוע "אבל אני, בניגוד אליכם, קורא את זה מזווית ראייה אקטואלית", הוא אמר.
בשבת האחרונה הרגיש נתניהו מן הסתם על הר עיבל, כשקללות ניתכות על ראשו מכל עבר.
במוצ"ש הבין שר התחבורה שהמהלך שמוביל נתניהו לפיטוריו יצא לדרך. לטיוטת המכתב שהוכנה במוצאי ההשתלטות על מזכירות הליכוד - ונגנזה, צורף תאריך עדכני. ככל שהשעות נקפו, התורים התארכו, ותמונות החיילים נמרחו בכותרות האתרים, נוצרה התחושה שבבית ראש הממשלה, הרכבת כבר יצאה מהתחנה.
באותם רגעים פנה כץ דווקא לחרדים, אחרי נתק של מספר ימים. אנשים שהיו עמו בקשר באותן שעות חרדה, שמעו גם תשובות, לא בהכרח מלאות, אך בעיקר שאלות. כץ לא הצליח להבין, איך תוך פחות משבועיים, הוא הפך מהשר הלא דתי המקורב ביותר לחרדים - לאויב המגזר.
כץ ביקש להעביר לשרים ולחברי הכנסת החרדים מסר ברור - בין השאר באמצעות כותב השורות, למען הגילוי הנאות. הוא לא מצא לנכון להיגרר בעיצומו של המשבר לחילופי האשמות למרות שהיה לו הרבה מה לומר בסוגיה העובדתית. כץ רק ביקש באותם רגעים סוערים שחברי הכנסת החרדים יבהירו לראש-הממשלה כי אם יפוטר על רקע משבר השבת, הציבור החרדי יינזק לא פחות ממנו, וגם המשבר לא ייפתר עם הפיטורים, אלא רק ילך ויחריף.
לחברים החרדים מנגד היה הרבה מה לומר. דרעי לא נרגע ממסיבת העיתונאים המיותרת של כץ במוצ"ש שעבר כשבקושי יצאו שלושה כוכבים. פרוש לא חלק על ההגדרה העצמית של כץ כ"ידיד גדול למגזר החרדי", אבל שאל מדוע ולמה היה צריך לפרק את המסילות סמוך לכניסת השבת. טרוניות הושמעו, אבל בשורה התחתונה המסר הופנם.
מאותו רגע ואילך, שני הצדדים, גזרו על עצמם שתיקה כדי להימנע מהסלמה נוספת שתפיל על הראש של כולם את גג החניון. גפני שנתן 'שואו' אחרון ככוכב להקת הסימפוזיונים הנודדת, ישב מול בחורי ישיבות בבני ברק והמשיך לירות בכץ מהמותן, בצרורות ולא בבודדת. כץ נצר אש, וגם שאר החברים החרדים הקפידו שלא להיקלע לזירת הירי.
את נתניהו שכנעו שניים מבכירי הנציגים החרדים - שר וסגן שר, לא בהכרח מאותה מפלגה - "ככה שהוא יבין", כלשונו של אריק שרון המנוח, שכץ היטיב כל כך להכיר. אם היו מדברים על הקשר הישיר והעקיף עם כץ שנשמר גם בעיצומו של המשבר, אוזניו של נתניהו היו נאטמות ועיניו מפלבלות. במקום זה הם דיברו על החשש מהרדיפה התקשורתית, מהסחף האנטי-חרדי ומהצונאמי הציבורי.
"זו תהיה טעות קשה לפטר את כץ על רקע משבר השבת", אמר לנתניהו אחד המדברים, "תחשוב מה יהיו תוצאות הסקרים ביום שאחרי". יש בהחלט ערכים מקודשים במעון ראש הממשלה והיושבים בבית מקפידים לשמור על קלה כבחמורה. לא מדובר בשמירת שבתות וחגים אלא בהיצמדות לסקרים.שניים שעשאוה
לשיחות של הפוליטיקאים החרדים עם ראש הממשלה הייתה משמעות, וגם לקו הביצורים שבנה כץ בתוך סיעת הליכוד הייתה השפעה, אבל בסוף היו אלו הסקרים שעשו את העבודה. נתניהו שמע את קולות החיילים, ראה את תמונותיהם כשהם צובאים על התחנות ונוהרים באוטובוסים – במקום ברכבות. הוא ראה בכץ אחראי ישיר אבל הבין היטב כי בסיטואציה שנוצרה בלתי אפשרי להגיש נקמה חמה.
בשיחות סגורות מבטיח נתניהו שהנקמה עוד תוגש בטמפרטורה הנכונה והחשבון עם כץ עוד ייסגר בהזדמנות הקרובה. כמו בהודעה המיתולוגית של דובר צה"ל, ביבי מבטיח להגיב בזמן שימצא לנכון. כמו צה"ל, הוא עשוי להבליג לבסוף. בפוליטיקה כמו בחיים, להבטחות נקם יש חיי מדף קצרים והן תלויות באינספור משתנים. בל נשכח שבמוצ"ש, הבטיחו בסביבתו של רה"מ שתוך ארבעים ושמונה שעות, כץ לא יכהן כשר תחבורה, והנה, עוד שבת בפתח וכלום לא השתנה.
מיותר לשאול מי מהמעורבים ניצח, מיותר גם לשאול מי הפסיד. בסיפור הזה אין מנצחים, רק מפסידים. הפסיד נתניהו שניזוק קשות בדעת הקהל ומצא עצמו השבוע עם אחוזי תמיכה ציבורית – התואמים לתקרת הזכוכית של המפלגות החרדיות. הפסיד ישראל כץ שקנה לעצמו אויב רב עוצמה שרק יחפש מעתה ואילך את העיתוי הפוליטי הנכון לזרוק אותו מתחת לגלגלים.
שר התחבורה הבין ברגע האמת שאם יפוטר, אולי יזנק לרגע בסקרי דעת הקהל, אך ימצא עצמו בחלוף שבועיים-שלושה בשול הדרך, כמו בוגי וגדעון. הסקרים אומנם חייכו אליו לשעה קלה אבל כץ מבין לנפש הליכודית ויודע שבמחנה הלאומי – אי אפשר להיבנות מגל אנטי-חרדי. אחרי ההופעה הטלוויזיונית הזהירה של לפיד והימנעותו מללבות את גל ההסתה, אפשר לומר שהמסקנה הזאת תקפה לפוליטיקה הישראלית כולה.
הפסידו הפוליטיקאים החרדים שניסו לבנות במשך שנה ומחצה תדמית חברתית כלל-ישראלית. התקשורת האוהדת שהמליכה את שר הבריאות החרדי והפכה אותו לסמל הממלכתיות, יכולה להפוך בן רגע לעוינת ולהדביק לאותו 'מאמי לאומי' תדמית של מאכער חרדי שמקצר תורים במסדרונות. כאשר למעלה משמונים אחוזים מהציבור נגדנו, צריכות להידלק כל נורות האזהרה במפגש המסילה. על הזווית הזאת עוד ידובר בהמשך, ובהרחבה.
מיותר גם לשאול מי אשם, היות ואיש מהמעורבים לא חף מאחריות. לחשבון הנפש המגזרי עוד נגיע – אך במה שנוגע למעורבותם של אחרים, הרי שעל נתניהו וכץ ניתן להחיל את מסקנות הסוגיה התלמודית מהלכות שבת בנוגע ל"שניים שעשאוה". הלכה היא, כי אם מלאכת האיסור יכולה להיעשות רק על-ידי שניים, שניהם חייבים, ולפיכך במקרה הזה, גם כץ וגם נתניהו אשמים.
אם רוצים ללמד זכות אפשר לקבוע לכל הפחות שהמלאכה נעשתה בשוגג ולא במזיד. כשישבתי עם כץ לפני שבועיים, והאיש הסביר שהאחריות על העבודות נתונה לאישורו של שר העבודה, הוא לא שיער שזו תהיה התוצאה.
כשנתניהו ישב למחרת היום עם העיתונאים החרדים ושמע לראשונה מעורך יתד נאמן הרב ישראל פרידמן על חילול השבת המתוכנן הוא השתתק לרגע ואחר כך הפטיר בסרקזם: "זה לא מובן. הרי ישראל כץ מבין את חשיבות השבת". האירוע יצא משליטה. זו הייתה מיסקלקולציה שהובילה להתלקחות מלחמתית שאף צד לא רצה בה מלכתחילה. במקרה הזה, אף אחד מהמעורבים לא יכול לומר שהוא היה 'הראשון שזיהה'.מעשה רב
"ניהלנו מאבק על הערך הכי יקר לנו, בעיתוי הלא נכון ועל חילול השבת הלא נכון", מסכם את אירועי השבועיים החולפים ח"כ חרדי בכיר (מאוד), שהיה מעורב במגעים. הרב הראשי לת"א הגרי"מ לאו עלה לשידור בקול ישראל לפני שבועיים, בערב שבת, והסביר בכאב כי עבודות תשתית ברכבת השלום אינן פיקוח נפש הדוחה שבת.
במהדורת האקטואליה של קול ברמה שהריצה את קמפיין השבת במשך חודש ימים – שמחו לשמוע את קולו של הרב שסירב לעלות לשידור אצלם. הרב הראשי לישראל לשעבר, שנחשב לראש המדברים היודע לכבוש מסילות ולחדור ללבבות אינו נוהג להימנע מראיונות. בסוגיית קדושת השבת הוא נמנע משום מה מלדבר עד לרגע פרוץ המשבר, אולי בשל התחייבויות קודמות שהיו לו באותה שעה, לקיום ראיונות לזכר קדושי השואה.
הגרי"מ לאו סירב, ועמו עד לפני שבועיים, מרבית חברי הכנסת החרדים – ובצדק רב. בצוק העיתים, מדינת ההלכה היחידה שמתפקדת ברדיוס הקרוב היא 'החליפות האיסלאמית' (להבדיל אלף אלפי הבדלות בין 'פתווה' שמקדש מוות לתורת אלוקים המקדשת חיים). לא בטוח שהאזרחים החרדים היו שמחים לקבל מדינת הלכה אם העסקונה החרדית המסואבת הייתה מגיעה איתה בעסקת חבילה, אבל זהו כבר נושא נפרד שיכול לפרנס מאמרים שלמים.
במשך שנות קיומה של המדינה, הציבור הדתי ובמיוחד החרדי למד לחיות בתחום האפור. לברור את מלחמותיו, למקד את מאבקיו. לפני שמחוללים משברים לאומיים ומשגרים טילים בליסטיים תקשורתיים בגין הפרת הסטטוס-קוו, יש לקחת בחשבון את מכלול השיקולים: עוצמת ההפרה, תגובת דעת הקהל, ההשפעה על מאבקים אחרים, משמעת הפרת האיזון – לטובה ולרעה.
במקרה הזה, איש לא ישב וחשב האם לצאת למלחמה. התקשורת דרדרה את הסלעים מראש ההר, חברי הכנסת הגיבו אוטומטית, כל אחד ממקום חופשתו – בצפון ובדרום, בארץ ובחו"ל. כץ שהרגיש כי נעשה לו אמבוש בשיחת הוועידה עם הנציגים, גלגל את הכדור לפתחו של נתניהו. ביבי היה בטוח שכץ מפיק 'הפנינג שבת' עם יח"צ אובססיבי סטייל אירועי הקיץ בעיריית ירושלים, כדי לפגוע בשלמות הקואליציה. איש לא עצר להתבונן, לתכנן מסלול מחדש, לחשב רווח והפסד.
בגדרי פיקוח נפש על פי ההלכה – נופלות מלאכות חיוניות כמו 'לפקח את הגל' בחניון שקרס על יושביו, ולא להאיץ את הגלגל ולחסוך כמה דקות נסיעה. במדינת ישראל החילונית, הכללים אחרים. סעיף 12 לחוק שעות עבודה ומנוחה שנחקק בראשית שנות החמישים קובע סטנדרטים שונים לחלוטין, ומאפשר לשר העבודה, להתיר העסקת עובד בשבת, "אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה עלולה לפגוע בהגנת המדינה או בביטחון הגוף או הרכוש, או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים שהם, לדעת שר העבודה, חיוניים לציבור או לחלק ממנו". ההגדרה הזאת נותנת לשר הממונה מרחב פעולה ברוחב שישה מסלולים בנתיבי איילון.שעת הסין
ח"כ בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי חשף השבוע נתון מדהים כשדיבר על כרבע מיליון עובדים בשבת בעלי היתרים, בכל התחומים. כץ שמקפיד לא לרדת מהגלגל הפוליטי – לא המציא את הגלגל השבתי. השבוע גם נודע לחברי הכנסת, שההיתרים הללו, רלוונטיים רק לגבי עובדים יהודים. את החפירות המואצות בקו הרכבת המהירה ת"א-ירושלים, מבצעת בכלל חברה סינית שעובדת שבעה ימים בשבוע, ומעסיקה פועלים מייד אין צ'יינה, בלי צורך בהיתרים. גם החפירות המתוכננות של הרכבת הקלה בתל-אביב, שיבוצעו על ידי חברה זכיינית מסין, לא יזדקקו להיתר. זה מה שנקרא, שניים סינים עם צינור גדול.
"השינוי המשמעותי היה בהיקפי העבודה שתוכננו ברכבת השלום ובעיקר בפומביות שניתנה להם. גם זה כבר היה מאחורינו אבל כץ טעה כשבמוצאי שבת לפני שבועיים, הוא רץ להתראיין ולספר שגם החרדים, כביכול, הסכימו לעבודות", מסכם הבכיר החרדי ומגלה, "מעבר לזה, ישבנו עם גב' מקובר שהיא אישה חרדית, ושמענו נתונים מדהימים. מתברר שעבודות התיקון מתבצעות כל השנים, יש אולי עלייה בשנתיים האחרונות בגלל העלייה בהיקף העבודות הארצי בתחום התחבורה, אבל לא מדובר בקפיצה דרמטית כפי שזה הוצג לנו וכפי שאנו הצגנו זאת לראש הממשלה".
בגרף העבודות בשבת שהציגה מקובר לא נראו קפיצות כלפי מעלה או ירידות תלולות כלפי מטה למעט תקופת ספטמבר-אוקטובר מלפני שנה. כשהמשתתפים ניסו לברר מה בדיוק אירע באותה תקופה, התברר כי לא מדובר בהפחתה יזומה של העבודות בחודש אלול התשע"ה, כאקט של חזרה בתשובה. באותו מועד הוציא שר הכלכלה דאז, אחד בשם אריה מכלוף דרעי, הנחייה שנחשפה כאן בשעתו, ולפיה בקשות לעבודות בשבת יידונו רק לאחר שייחתמו על ידי השר או מנכ"ל המשרד הרלוונטי.
התרגיל של דרעי עבד כשלשרים ולמנכ"לי המשרדים שחששו מזעם החרדים לא התאפשר להסתתר מאחורי בקשות של פקידים זוטרים והם החלו לחשוב פעמיים לפני ששיגרו בקשות. מי שהוציאה את הערמונים מהאש עבור שאר משרדי הממשלה הייתה רכבת ישראל שעתרה לבג"ץ. כשדרעי עזב את המשרד, התייתרה העתירה מאליה ונתניהו כשר הכלכלה הורה לחתום על ההיתרים. ביבי היה אפוא, הראשון שחתם.
את היסטוריית עבודות השבת גילה נתניהו רק אחרי שההיסטריה שככה מעט. המסקנה שלו הייתה שהוא הוטעה וניזון ממידע לא מדויק. ראש הסגל יואב הורביץ קלט זאת באיחור אחרי סבב דיונים במסגרת הוועדה המשותפת שהקים רה"מ. הורביץ שרף שעות במחיצתו של מזכיר ועדת השבת הרב יצחק גולדקנופף שמונה כחבר רשמי, והתקשה להחזיק מעמד לשמע הטפות המוסר האלוליות של הרב - כמשגיח לתלמידיו.
התבהלה בלשכת נתניהו התגברה כשמלשכת היועמ"ש התריעו בפניהם מפני תובענות ייצוגיות של נוסעים שנתקעו בדרכים. מנדלבליט הסביר שהתביעות הללו עלולות להיות מוגשות ברמה האישית נגד ראש הממשלה, שהורה בחוסר סמכות לעצור את העבודות. צו הביניים שניתן בבג"ץ בצהרי יום שלישי שהבהיר כי רה"מ אינו מוסמך להפסיק את עבודות הרכבת, הגביר את מידת הפאניקה וחידד את ההנחיה לנתק מגע.
בפעם הזאת נתניהו היה האחרון שזיהה. ביום שני הוא גלגל את האחריות ממנו והלאה לפתחו של שר העבודה חיים כץ, ועלה על טיסה להולנד. אלא שגם ביבי יודע כי מרגע שהוא עלה על הרציף וחבש את כובע הקסקט של הכרטיסן, רכבת השבת תדהר בעקבותיו. גם אחרי שהרחיק טוס ונדד כציפור דרור לבירת המתירנות האירופאית, הוא נאלץ להתייחס משם, לפסיקת הבג"ץ בנוגע לרכבת השבת. על הסקרים שהגיעו מישראל בערבו של יום, מיותר לדבר. אחרי ששמע שלפיד חולף על פניו, הוא התקשה להירדם למרות המיטה המפנקת והמלון המפואר.שבת לעצמם
המפסידה הגדולה מהמאבק היא השבת עצמה. ההסבר של הח"כ החרדי הבכיר, מדבר בעד עצמו. "המאבק הזה", הוא אומר, "התנהל בעיתוי הלא נכון, היות והקרב האמיתי על השבת לא צריך להתנהל נגד עבודות תחזוקה במסילות ריקות, אלא נגד חילולי השבת ההמוניים במרכולים, בקיוסקים ובקניונים הומי האדם".
החנויות והמתחמים שנפתחים בשבת כפטריות רעילות אחרי גשם חומצי – הם מכת השבת האמיתית. רבבות עובדים, רבים מהם מסורתיים, רובם מהשכבות החלשות, מאולצים לעבוד בשבת בלחץ המעסיקים. בעל כורחם הם נאלצים לעשות קידוש זריז וארוחה מהירה כדי להגיע בזמן לפתיחת הקופה במרכול או בקניון. העצמאים שומרי השבת מתבוננים בעיניים כלות איך זרם הקונים עובר מימי החולין לשבתות. הרשויות שמתפרנסות מהארנונה עוצמות עיניים במקרה הרע, וקורצות במקרה הגרוע. התופעה מתרחבת ומשבוע לשבוע, קדושת השבת מחוללת.
ביום ראשון הנוכחי הממשלה אמורה הייתה לדון במסקנות ועדת גרונר שמונתה כדי לגבש את המלצותיה בעניין אישור חוקי העזר העירוניים, ובראשם חוק העזר העירוני לת"א-יפו. הסערה הזאת החלה בתקופתו של גדעון סער, "החוזר בתשובה, שומר השבת", כפי שכינהו נתניהו לאחרונה.
התהליך כולו החל להתגלגל על רקע פסיקת ביהמ"ש שחייבה את העירייה להפעיל את סמכותה בנחרצות ולסגור את המרכולים הפועלים בשבת ללא היתר, בניגוד לחוק.
בעקבות הפסיקה, הוביל ראש העירייה חולדאי במועצת העיר את הליך אישור חוק העזר החדש, שהכשיר באקט גורף יחסית פתיחה של חנויות ומרכולים. שר הפנים דאז גדעון סער שאישור חוקי העזר העירוניים היה בסמכותו, סירב לאשר את חוק העזר על כלל ההיתרים הגורפים שנכללו בו, ואישר רק את הסעיפים הנוגעים לפעילות המתחמים המסחריים בנמל תל אביב, נמל יפו, מתחם התחנה בנווה צדק וחנויות הנוחות הצמודות לתחנות הדלק.
מהפלייליסט של התל-אביבי הממוצע הוסר כבר מזמן השיר 'מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת', אבל גם תל-אביבי מוצהר כמו סער הופתע מהתגובות שספג ברחוב. הטיפוס התל-אביבי יפה הנפש, שדוגל בחיים קלילים של 'חיה ותן לחיות' אדיש לכל הכותרות הסנסציוניות, המאבקים האידיאולוגיים והסערות הפוליטיות, עד לרגע בו הוא מגלה שמישהו הזיז את הגבינה שלו, מהמרכול השכונתי בשבת.
מאז ועד היום התחלפו השרים וגם הסמכויות לאישור חוקי העזר – שהועברו משר הפנים למליאת הממשלה. על רקע החשש מפסיקת הבג"ץ שמרחף כחרב מתהפכת, כונסה ועדה בראשות מנכ"ל משרד רה"מ אלי גרונר כדי להביא את המלצתה למליאת הממשלה. כדרכן של ועדות, ובמיוחד בתקופת המנהיג הידוע בהתלבטותו הנחרצת, בנימין נתניהו, החליטה הוועדה שלא להחליט.
במקום להחליט הציעה הוועדה שלוש חלופות. האחת, לאשר את חוק העזר באופן גורף. השנייה, לאשר אך לצמצם בשיעור של עשרות אחוזים את מספר החנויות שיקבלו היתר. השלישית, לדבוק בעמדתו של סער, לדחות את חוק העזר ולהותיר על כנם רק את ההיתרים בשלושת המתחמים ובסמוך לתחנות הדלק.
שלוש החלופות כמובן, הן אופציות על הנייר. החרדים לא יכולים לשבת בממשלה שמאשרת רשמית פתיחה גורפת של חנויות בשבת. בפועל אומנם פועלות כיום מאות חנויות בשבתות – הרבה יותר ממה שמבקשת העירייה לאשר, אבל אחרי פסיקת הבג"ץ שהגדירה את הפעילות כבלתי חוקית, אי אפשר להעלות על הדעת שנציגים חרדים יישבו בממשלה, שנותנת לתופעה תעודת כשרות רשמית.
מהצד השני, אחרי משבר הרכבת, הנציגים החילונים לא יכולים לאפשר לעצמם לספוג כותרות נוספות על כניעה לחרדים וסגירתה בשבתות של העיר ללא הפסקה. ליברמן אומנם הוכיח השבוע שבכל מה שנוגע ליחסי דת ומדינה, הפתיל הארוך מחזיק מעמד, אבל גם פתיל באורך מסילת רכבת לא יאפשר לו להצביע נגד חוק העזר של עיריית תל אביב. אחד משרי הליכוד (ולא ישראל כץ), שאל השבוע את החרדים על הרקע הזה, האם הם מתעקשים להקפיץ את יאיר לפיד בבחירות הבאות לשלושים מנדטים. אכן נראה לאחרונה, שמישהו אצלנו שכח איפה היינו לפני שנתיים.אחריות בע"מ
על רקע הכותרות הראשיות בעיתוני יום ראשון, הדבר האחרון שהיה חסר לנתניהו זה להביא בו ביום עוד סוגיה שבתית נפיצה להכרעה במליאת הממשלה. בישיבת ראשי הקואליציה שהתקיימה לאחר ישיבת הממשלה, נתניהו שב והעלה את הצעת הפשרה של יריב לוין ולפיה, הממשלה תבהיר כי לא עלה בידיה להגיע להחלטה.
"זו בדיחה", השיב לו דרעי שהגיע מצויד בחוות דעת משפטית של היועץ המשרדי יהודה זמרת, "אם הממשלה לא תדחה את חוק העזר, היא למעשה תאשר אותו. המשמעות תהיה שאנחנו נותנים יד להפרה משמעותית של הסטטוס-קוו, ומה שיתחיל בתל אביב ייגרר לשאר הרשויות".
דרעי יודע על מה הוא מדבר. התופעה התל-אביבית זלגה לרשויות אחרות, ופרצה ימה וקדמה, צפונה ונגבה, ואף לערים שמאוכלסות ברבבות תושבים חרדים דוגמת אשדוד. הדילמה של דרעי כפולה לאור התביעה שהועלתה, תחילה מצד יהדות התורה, להחזרת הסמכות לאישור חוקי העזר לידי שר הפנים. גם דרעי השמיע לבסוף את הדרישה, אך בקולו ניכרה נימה רפה של מי שעדיין לא החליט האם זה טוב או רע. יש מלאכות שטוב להותיר אותן בידי חילוני של שבת. אם שר חרדי יהיה אחראי על דחיית היתרי העבודה או פסילת חוקי העזר – נקל לשער איך יגיב הציבור, כיצד יפסוק הבג"ץ ואיך נהפוך כולנו לשק החבטות הלאומי.
יש אשכנזים חרדים שפיתחו מומחיות בהטלת אחריות על אחרים. כשמיליונים מועברים מתחת לאף במרחב השליטה שלהם, ומוזרמים לבניית מקוואות לרפורמים, הם לא יודעים, לא רואים ולא שומעים. כשחילולי שבת במשרדים ובוועדות שתחת אחריותם מאושרים בלי להניד עפעף ולברור בין נפש לרפש, הם מכסים את עצמם - ולא באצטלה רבנית אלא בחלוק רופאים. רק כשמדובר בכץ, דרעי וכל השאר, הם נעמדים על הרגליים האחוריות וצועקים געוואלד. 'האחריות מחייבת' – את כולם, רק לא אותם.
נתניהו אמור לנחות ביום חמישי אחרי קפיצה קטנה להולנד, היישר להכנות לקראת השבת הקרובה. בלשכתו תולים תקוות ביועץ מנדלבליט שיעשה עבורם את העבודה ויאפשר לדחות את ההצבעה בממשלה על סוגיית המרכולים, למרות הבג"ץ. עד לפני שבועיים קיוו כמה מהמעורבים כי את סוגיית המרכולים ניתן יהיה להציג מהזווית הסוציאלית – ולגייס קשת חברתית רחבה, כמו ח"כ יחימוביץ' ושות'. התקווה הזאת נגוזה ולכולם ברור שאחרי השבתות האחרונות, אף פוליטיקאי שפוי לא יעז להשמיע קול אוהד.
אם שכר שמירת השבת במסילות הרכבת השוממות ייצא בהפסדה של השבת בקניונים ובמרכולים – אפשר יהיה לומר בצער רב, שלום ולא להתראות לפרהסיה של שמירת השבת בישראל. לא שבת שלום, אלא שלום לשבת. טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.
קצת יותר מעשרים וארבע שעות חלפו בין פרסום ההודעה חסרת התקדים של לשכת נתניהו נגד שר התחבורה ש"מחזיק את הנוסעים והחיילים כבני ערובה", לבין שידור מהדורות החדשות עם צאת השבת – הפעם ללא ראיון של כץ בתחנת השלום כשרחפן חברת הרכבת חג מעל, ליתר ביטחון תקשורתי.
בשבתות מנוחה שוהה נתניהו מדי שבוע בסביבה לוהטת, בטמפרטורה של בסיס זינוק לחלל אחרי פיצוץ טיל השיגור. זהו 'זמן קיסריה' שבו המנהיג מעביר את יום השבת תחת השפעת בני המשפחה, באווירה שלא הייתה מביישת את ימי השליט רדוף הפראנויה, מייסדה ההיסטורי של עיר הנמל קיסריה, המלך הורדוס. בפגישתו עם העיתונאים החרדים סיפר נתניהו שהוא עובר על הפרשה עם בנו אבנר מדי שבוע "אבל אני, בניגוד אליכם, קורא את זה מזווית ראייה אקטואלית", הוא אמר.
בשבת האחרונה הרגיש נתניהו מן הסתם על הר עיבל, כשקללות ניתכות על ראשו מכל עבר.
במוצ"ש הבין שר התחבורה שהמהלך שמוביל נתניהו לפיטוריו יצא לדרך. לטיוטת המכתב שהוכנה במוצאי ההשתלטות על מזכירות הליכוד - ונגנזה, צורף תאריך עדכני. ככל שהשעות נקפו, התורים התארכו, ותמונות החיילים נמרחו בכותרות האתרים, נוצרה התחושה שבבית ראש הממשלה, הרכבת כבר יצאה מהתחנה.
באותם רגעים פנה כץ דווקא לחרדים, אחרי נתק של מספר ימים. אנשים שהיו עמו בקשר באותן שעות חרדה, שמעו גם תשובות, לא בהכרח מלאות, אך בעיקר שאלות. כץ לא הצליח להבין, איך תוך פחות משבועיים, הוא הפך מהשר הלא דתי המקורב ביותר לחרדים - לאויב המגזר.
כץ ביקש להעביר לשרים ולחברי הכנסת החרדים מסר ברור - בין השאר באמצעות כותב השורות, למען הגילוי הנאות. הוא לא מצא לנכון להיגרר בעיצומו של המשבר לחילופי האשמות למרות שהיה לו הרבה מה לומר בסוגיה העובדתית. כץ רק ביקש באותם רגעים סוערים שחברי הכנסת החרדים יבהירו לראש-הממשלה כי אם יפוטר על רקע משבר השבת, הציבור החרדי יינזק לא פחות ממנו, וגם המשבר לא ייפתר עם הפיטורים, אלא רק ילך ויחריף.
לחברים החרדים מנגד היה הרבה מה לומר. דרעי לא נרגע ממסיבת העיתונאים המיותרת של כץ במוצ"ש שעבר כשבקושי יצאו שלושה כוכבים. פרוש לא חלק על ההגדרה העצמית של כץ כ"ידיד גדול למגזר החרדי", אבל שאל מדוע ולמה היה צריך לפרק את המסילות סמוך לכניסת השבת. טרוניות הושמעו, אבל בשורה התחתונה המסר הופנם.
מאותו רגע ואילך, שני הצדדים, גזרו על עצמם שתיקה כדי להימנע מהסלמה נוספת שתפיל על הראש של כולם את גג החניון. גפני שנתן 'שואו' אחרון ככוכב להקת הסימפוזיונים הנודדת, ישב מול בחורי ישיבות בבני ברק והמשיך לירות בכץ מהמותן, בצרורות ולא בבודדת. כץ נצר אש, וגם שאר החברים החרדים הקפידו שלא להיקלע לזירת הירי.
את נתניהו שכנעו שניים מבכירי הנציגים החרדים - שר וסגן שר, לא בהכרח מאותה מפלגה - "ככה שהוא יבין", כלשונו של אריק שרון המנוח, שכץ היטיב כל כך להכיר. אם היו מדברים על הקשר הישיר והעקיף עם כץ שנשמר גם בעיצומו של המשבר, אוזניו של נתניהו היו נאטמות ועיניו מפלבלות. במקום זה הם דיברו על החשש מהרדיפה התקשורתית, מהסחף האנטי-חרדי ומהצונאמי הציבורי.
"זו תהיה טעות קשה לפטר את כץ על רקע משבר השבת", אמר לנתניהו אחד המדברים, "תחשוב מה יהיו תוצאות הסקרים ביום שאחרי". יש בהחלט ערכים מקודשים במעון ראש הממשלה והיושבים בבית מקפידים לשמור על קלה כבחמורה. לא מדובר בשמירת שבתות וחגים אלא בהיצמדות לסקרים.שניים שעשאוה
לשיחות של הפוליטיקאים החרדים עם ראש הממשלה הייתה משמעות, וגם לקו הביצורים שבנה כץ בתוך סיעת הליכוד הייתה השפעה, אבל בסוף היו אלו הסקרים שעשו את העבודה. נתניהו שמע את קולות החיילים, ראה את תמונותיהם כשהם צובאים על התחנות ונוהרים באוטובוסים – במקום ברכבות. הוא ראה בכץ אחראי ישיר אבל הבין היטב כי בסיטואציה שנוצרה בלתי אפשרי להגיש נקמה חמה.
בשיחות סגורות מבטיח נתניהו שהנקמה עוד תוגש בטמפרטורה הנכונה והחשבון עם כץ עוד ייסגר בהזדמנות הקרובה. כמו בהודעה המיתולוגית של דובר צה"ל, ביבי מבטיח להגיב בזמן שימצא לנכון. כמו צה"ל, הוא עשוי להבליג לבסוף. בפוליטיקה כמו בחיים, להבטחות נקם יש חיי מדף קצרים והן תלויות באינספור משתנים. בל נשכח שבמוצ"ש, הבטיחו בסביבתו של רה"מ שתוך ארבעים ושמונה שעות, כץ לא יכהן כשר תחבורה, והנה, עוד שבת בפתח וכלום לא השתנה.
מיותר לשאול מי מהמעורבים ניצח, מיותר גם לשאול מי הפסיד. בסיפור הזה אין מנצחים, רק מפסידים. הפסיד נתניהו שניזוק קשות בדעת הקהל ומצא עצמו השבוע עם אחוזי תמיכה ציבורית – התואמים לתקרת הזכוכית של המפלגות החרדיות. הפסיד ישראל כץ שקנה לעצמו אויב רב עוצמה שרק יחפש מעתה ואילך את העיתוי הפוליטי הנכון לזרוק אותו מתחת לגלגלים.
שר התחבורה הבין ברגע האמת שאם יפוטר, אולי יזנק לרגע בסקרי דעת הקהל, אך ימצא עצמו בחלוף שבועיים-שלושה בשול הדרך, כמו בוגי וגדעון. הסקרים אומנם חייכו אליו לשעה קלה אבל כץ מבין לנפש הליכודית ויודע שבמחנה הלאומי – אי אפשר להיבנות מגל אנטי-חרדי. אחרי ההופעה הטלוויזיונית הזהירה של לפיד והימנעותו מללבות את גל ההסתה, אפשר לומר שהמסקנה הזאת תקפה לפוליטיקה הישראלית כולה.
הפסידו הפוליטיקאים החרדים שניסו לבנות במשך שנה ומחצה תדמית חברתית כלל-ישראלית. התקשורת האוהדת שהמליכה את שר הבריאות החרדי והפכה אותו לסמל הממלכתיות, יכולה להפוך בן רגע לעוינת ולהדביק לאותו 'מאמי לאומי' תדמית של מאכער חרדי שמקצר תורים במסדרונות. כאשר למעלה משמונים אחוזים מהציבור נגדנו, צריכות להידלק כל נורות האזהרה במפגש המסילה. על הזווית הזאת עוד ידובר בהמשך, ובהרחבה.
מיותר גם לשאול מי אשם, היות ואיש מהמעורבים לא חף מאחריות. לחשבון הנפש המגזרי עוד נגיע – אך במה שנוגע למעורבותם של אחרים, הרי שעל נתניהו וכץ ניתן להחיל את מסקנות הסוגיה התלמודית מהלכות שבת בנוגע ל"שניים שעשאוה". הלכה היא, כי אם מלאכת האיסור יכולה להיעשות רק על-ידי שניים, שניהם חייבים, ולפיכך במקרה הזה, גם כץ וגם נתניהו אשמים.
אם רוצים ללמד זכות אפשר לקבוע לכל הפחות שהמלאכה נעשתה בשוגג ולא במזיד. כשישבתי עם כץ לפני שבועיים, והאיש הסביר שהאחריות על העבודות נתונה לאישורו של שר העבודה, הוא לא שיער שזו תהיה התוצאה.
כשנתניהו ישב למחרת היום עם העיתונאים החרדים ושמע לראשונה מעורך יתד נאמן הרב ישראל פרידמן על חילול השבת המתוכנן הוא השתתק לרגע ואחר כך הפטיר בסרקזם: "זה לא מובן. הרי ישראל כץ מבין את חשיבות השבת". האירוע יצא משליטה. זו הייתה מיסקלקולציה שהובילה להתלקחות מלחמתית שאף צד לא רצה בה מלכתחילה. במקרה הזה, אף אחד מהמעורבים לא יכול לומר שהוא היה 'הראשון שזיהה'.מעשה רב
"ניהלנו מאבק על הערך הכי יקר לנו, בעיתוי הלא נכון ועל חילול השבת הלא נכון", מסכם את אירועי השבועיים החולפים ח"כ חרדי בכיר (מאוד), שהיה מעורב במגעים. הרב הראשי לת"א הגרי"מ לאו עלה לשידור בקול ישראל לפני שבועיים, בערב שבת, והסביר בכאב כי עבודות תשתית ברכבת השלום אינן פיקוח נפש הדוחה שבת.
במהדורת האקטואליה של קול ברמה שהריצה את קמפיין השבת במשך חודש ימים – שמחו לשמוע את קולו של הרב שסירב לעלות לשידור אצלם. הרב הראשי לישראל לשעבר, שנחשב לראש המדברים היודע לכבוש מסילות ולחדור ללבבות אינו נוהג להימנע מראיונות. בסוגיית קדושת השבת הוא נמנע משום מה מלדבר עד לרגע פרוץ המשבר, אולי בשל התחייבויות קודמות שהיו לו באותה שעה, לקיום ראיונות לזכר קדושי השואה.
הגרי"מ לאו סירב, ועמו עד לפני שבועיים, מרבית חברי הכנסת החרדים – ובצדק רב. בצוק העיתים, מדינת ההלכה היחידה שמתפקדת ברדיוס הקרוב היא 'החליפות האיסלאמית' (להבדיל אלף אלפי הבדלות בין 'פתווה' שמקדש מוות לתורת אלוקים המקדשת חיים). לא בטוח שהאזרחים החרדים היו שמחים לקבל מדינת הלכה אם העסקונה החרדית המסואבת הייתה מגיעה איתה בעסקת חבילה, אבל זהו כבר נושא נפרד שיכול לפרנס מאמרים שלמים.
במשך שנות קיומה של המדינה, הציבור הדתי ובמיוחד החרדי למד לחיות בתחום האפור. לברור את מלחמותיו, למקד את מאבקיו. לפני שמחוללים משברים לאומיים ומשגרים טילים בליסטיים תקשורתיים בגין הפרת הסטטוס-קוו, יש לקחת בחשבון את מכלול השיקולים: עוצמת ההפרה, תגובת דעת הקהל, ההשפעה על מאבקים אחרים, משמעת הפרת האיזון – לטובה ולרעה.
במקרה הזה, איש לא ישב וחשב האם לצאת למלחמה. התקשורת דרדרה את הסלעים מראש ההר, חברי הכנסת הגיבו אוטומטית, כל אחד ממקום חופשתו – בצפון ובדרום, בארץ ובחו"ל. כץ שהרגיש כי נעשה לו אמבוש בשיחת הוועידה עם הנציגים, גלגל את הכדור לפתחו של נתניהו. ביבי היה בטוח שכץ מפיק 'הפנינג שבת' עם יח"צ אובססיבי סטייל אירועי הקיץ בעיריית ירושלים, כדי לפגוע בשלמות הקואליציה. איש לא עצר להתבונן, לתכנן מסלול מחדש, לחשב רווח והפסד.
בגדרי פיקוח נפש על פי ההלכה – נופלות מלאכות חיוניות כמו 'לפקח את הגל' בחניון שקרס על יושביו, ולא להאיץ את הגלגל ולחסוך כמה דקות נסיעה. במדינת ישראל החילונית, הכללים אחרים. סעיף 12 לחוק שעות עבודה ומנוחה שנחקק בראשית שנות החמישים קובע סטנדרטים שונים לחלוטין, ומאפשר לשר העבודה, להתיר העסקת עובד בשבת, "אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה עלולה לפגוע בהגנת המדינה או בביטחון הגוף או הרכוש, או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים שהם, לדעת שר העבודה, חיוניים לציבור או לחלק ממנו". ההגדרה הזאת נותנת לשר הממונה מרחב פעולה ברוחב שישה מסלולים בנתיבי איילון.שעת הסין
ח"כ בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי חשף השבוע נתון מדהים כשדיבר על כרבע מיליון עובדים בשבת בעלי היתרים, בכל התחומים. כץ שמקפיד לא לרדת מהגלגל הפוליטי – לא המציא את הגלגל השבתי. השבוע גם נודע לחברי הכנסת, שההיתרים הללו, רלוונטיים רק לגבי עובדים יהודים. את החפירות המואצות בקו הרכבת המהירה ת"א-ירושלים, מבצעת בכלל חברה סינית שעובדת שבעה ימים בשבוע, ומעסיקה פועלים מייד אין צ'יינה, בלי צורך בהיתרים. גם החפירות המתוכננות של הרכבת הקלה בתל-אביב, שיבוצעו על ידי חברה זכיינית מסין, לא יזדקקו להיתר. זה מה שנקרא, שניים סינים עם צינור גדול.
"השינוי המשמעותי היה בהיקפי העבודה שתוכננו ברכבת השלום ובעיקר בפומביות שניתנה להם. גם זה כבר היה מאחורינו אבל כץ טעה כשבמוצאי שבת לפני שבועיים, הוא רץ להתראיין ולספר שגם החרדים, כביכול, הסכימו לעבודות", מסכם הבכיר החרדי ומגלה, "מעבר לזה, ישבנו עם גב' מקובר שהיא אישה חרדית, ושמענו נתונים מדהימים. מתברר שעבודות התיקון מתבצעות כל השנים, יש אולי עלייה בשנתיים האחרונות בגלל העלייה בהיקף העבודות הארצי בתחום התחבורה, אבל לא מדובר בקפיצה דרמטית כפי שזה הוצג לנו וכפי שאנו הצגנו זאת לראש הממשלה".
בגרף העבודות בשבת שהציגה מקובר לא נראו קפיצות כלפי מעלה או ירידות תלולות כלפי מטה למעט תקופת ספטמבר-אוקטובר מלפני שנה. כשהמשתתפים ניסו לברר מה בדיוק אירע באותה תקופה, התברר כי לא מדובר בהפחתה יזומה של העבודות בחודש אלול התשע"ה, כאקט של חזרה בתשובה. באותו מועד הוציא שר הכלכלה דאז, אחד בשם אריה מכלוף דרעי, הנחייה שנחשפה כאן בשעתו, ולפיה בקשות לעבודות בשבת יידונו רק לאחר שייחתמו על ידי השר או מנכ"ל המשרד הרלוונטי.
התרגיל של דרעי עבד כשלשרים ולמנכ"לי המשרדים שחששו מזעם החרדים לא התאפשר להסתתר מאחורי בקשות של פקידים זוטרים והם החלו לחשוב פעמיים לפני ששיגרו בקשות. מי שהוציאה את הערמונים מהאש עבור שאר משרדי הממשלה הייתה רכבת ישראל שעתרה לבג"ץ. כשדרעי עזב את המשרד, התייתרה העתירה מאליה ונתניהו כשר הכלכלה הורה לחתום על ההיתרים. ביבי היה אפוא, הראשון שחתם.
את היסטוריית עבודות השבת גילה נתניהו רק אחרי שההיסטריה שככה מעט. המסקנה שלו הייתה שהוא הוטעה וניזון ממידע לא מדויק. ראש הסגל יואב הורביץ קלט זאת באיחור אחרי סבב דיונים במסגרת הוועדה המשותפת שהקים רה"מ. הורביץ שרף שעות במחיצתו של מזכיר ועדת השבת הרב יצחק גולדקנופף שמונה כחבר רשמי, והתקשה להחזיק מעמד לשמע הטפות המוסר האלוליות של הרב - כמשגיח לתלמידיו.
התבהלה בלשכת נתניהו התגברה כשמלשכת היועמ"ש התריעו בפניהם מפני תובענות ייצוגיות של נוסעים שנתקעו בדרכים. מנדלבליט הסביר שהתביעות הללו עלולות להיות מוגשות ברמה האישית נגד ראש הממשלה, שהורה בחוסר סמכות לעצור את העבודות. צו הביניים שניתן בבג"ץ בצהרי יום שלישי שהבהיר כי רה"מ אינו מוסמך להפסיק את עבודות הרכבת, הגביר את מידת הפאניקה וחידד את ההנחיה לנתק מגע.
בפעם הזאת נתניהו היה האחרון שזיהה. ביום שני הוא גלגל את האחריות ממנו והלאה לפתחו של שר העבודה חיים כץ, ועלה על טיסה להולנד. אלא שגם ביבי יודע כי מרגע שהוא עלה על הרציף וחבש את כובע הקסקט של הכרטיסן, רכבת השבת תדהר בעקבותיו. גם אחרי שהרחיק טוס ונדד כציפור דרור לבירת המתירנות האירופאית, הוא נאלץ להתייחס משם, לפסיקת הבג"ץ בנוגע לרכבת השבת. על הסקרים שהגיעו מישראל בערבו של יום, מיותר לדבר. אחרי ששמע שלפיד חולף על פניו, הוא התקשה להירדם למרות המיטה המפנקת והמלון המפואר.שבת לעצמם
המפסידה הגדולה מהמאבק היא השבת עצמה. ההסבר של הח"כ החרדי הבכיר, מדבר בעד עצמו. "המאבק הזה", הוא אומר, "התנהל בעיתוי הלא נכון, היות והקרב האמיתי על השבת לא צריך להתנהל נגד עבודות תחזוקה במסילות ריקות, אלא נגד חילולי השבת ההמוניים במרכולים, בקיוסקים ובקניונים הומי האדם".
החנויות והמתחמים שנפתחים בשבת כפטריות רעילות אחרי גשם חומצי – הם מכת השבת האמיתית. רבבות עובדים, רבים מהם מסורתיים, רובם מהשכבות החלשות, מאולצים לעבוד בשבת בלחץ המעסיקים. בעל כורחם הם נאלצים לעשות קידוש זריז וארוחה מהירה כדי להגיע בזמן לפתיחת הקופה במרכול או בקניון. העצמאים שומרי השבת מתבוננים בעיניים כלות איך זרם הקונים עובר מימי החולין לשבתות. הרשויות שמתפרנסות מהארנונה עוצמות עיניים במקרה הרע, וקורצות במקרה הגרוע. התופעה מתרחבת ומשבוע לשבוע, קדושת השבת מחוללת.
ביום ראשון הנוכחי הממשלה אמורה הייתה לדון במסקנות ועדת גרונר שמונתה כדי לגבש את המלצותיה בעניין אישור חוקי העזר העירוניים, ובראשם חוק העזר העירוני לת"א-יפו. הסערה הזאת החלה בתקופתו של גדעון סער, "החוזר בתשובה, שומר השבת", כפי שכינהו נתניהו לאחרונה.
התהליך כולו החל להתגלגל על רקע פסיקת ביהמ"ש שחייבה את העירייה להפעיל את סמכותה בנחרצות ולסגור את המרכולים הפועלים בשבת ללא היתר, בניגוד לחוק.
בעקבות הפסיקה, הוביל ראש העירייה חולדאי במועצת העיר את הליך אישור חוק העזר החדש, שהכשיר באקט גורף יחסית פתיחה של חנויות ומרכולים. שר הפנים דאז גדעון סער שאישור חוקי העזר העירוניים היה בסמכותו, סירב לאשר את חוק העזר על כלל ההיתרים הגורפים שנכללו בו, ואישר רק את הסעיפים הנוגעים לפעילות המתחמים המסחריים בנמל תל אביב, נמל יפו, מתחם התחנה בנווה צדק וחנויות הנוחות הצמודות לתחנות הדלק.
מהפלייליסט של התל-אביבי הממוצע הוסר כבר מזמן השיר 'מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת', אבל גם תל-אביבי מוצהר כמו סער הופתע מהתגובות שספג ברחוב. הטיפוס התל-אביבי יפה הנפש, שדוגל בחיים קלילים של 'חיה ותן לחיות' אדיש לכל הכותרות הסנסציוניות, המאבקים האידיאולוגיים והסערות הפוליטיות, עד לרגע בו הוא מגלה שמישהו הזיז את הגבינה שלו, מהמרכול השכונתי בשבת.
מאז ועד היום התחלפו השרים וגם הסמכויות לאישור חוקי העזר – שהועברו משר הפנים למליאת הממשלה. על רקע החשש מפסיקת הבג"ץ שמרחף כחרב מתהפכת, כונסה ועדה בראשות מנכ"ל משרד רה"מ אלי גרונר כדי להביא את המלצתה למליאת הממשלה. כדרכן של ועדות, ובמיוחד בתקופת המנהיג הידוע בהתלבטותו הנחרצת, בנימין נתניהו, החליטה הוועדה שלא להחליט.
במקום להחליט הציעה הוועדה שלוש חלופות. האחת, לאשר את חוק העזר באופן גורף. השנייה, לאשר אך לצמצם בשיעור של עשרות אחוזים את מספר החנויות שיקבלו היתר. השלישית, לדבוק בעמדתו של סער, לדחות את חוק העזר ולהותיר על כנם רק את ההיתרים בשלושת המתחמים ובסמוך לתחנות הדלק.
שלוש החלופות כמובן, הן אופציות על הנייר. החרדים לא יכולים לשבת בממשלה שמאשרת רשמית פתיחה גורפת של חנויות בשבת. בפועל אומנם פועלות כיום מאות חנויות בשבתות – הרבה יותר ממה שמבקשת העירייה לאשר, אבל אחרי פסיקת הבג"ץ שהגדירה את הפעילות כבלתי חוקית, אי אפשר להעלות על הדעת שנציגים חרדים יישבו בממשלה, שנותנת לתופעה תעודת כשרות רשמית.
מהצד השני, אחרי משבר הרכבת, הנציגים החילונים לא יכולים לאפשר לעצמם לספוג כותרות נוספות על כניעה לחרדים וסגירתה בשבתות של העיר ללא הפסקה. ליברמן אומנם הוכיח השבוע שבכל מה שנוגע ליחסי דת ומדינה, הפתיל הארוך מחזיק מעמד, אבל גם פתיל באורך מסילת רכבת לא יאפשר לו להצביע נגד חוק העזר של עיריית תל אביב. אחד משרי הליכוד (ולא ישראל כץ), שאל השבוע את החרדים על הרקע הזה, האם הם מתעקשים להקפיץ את יאיר לפיד בבחירות הבאות לשלושים מנדטים. אכן נראה לאחרונה, שמישהו אצלנו שכח איפה היינו לפני שנתיים.אחריות בע"מ
על רקע הכותרות הראשיות בעיתוני יום ראשון, הדבר האחרון שהיה חסר לנתניהו זה להביא בו ביום עוד סוגיה שבתית נפיצה להכרעה במליאת הממשלה. בישיבת ראשי הקואליציה שהתקיימה לאחר ישיבת הממשלה, נתניהו שב והעלה את הצעת הפשרה של יריב לוין ולפיה, הממשלה תבהיר כי לא עלה בידיה להגיע להחלטה.
"זו בדיחה", השיב לו דרעי שהגיע מצויד בחוות דעת משפטית של היועץ המשרדי יהודה זמרת, "אם הממשלה לא תדחה את חוק העזר, היא למעשה תאשר אותו. המשמעות תהיה שאנחנו נותנים יד להפרה משמעותית של הסטטוס-קוו, ומה שיתחיל בתל אביב ייגרר לשאר הרשויות".
דרעי יודע על מה הוא מדבר. התופעה התל-אביבית זלגה לרשויות אחרות, ופרצה ימה וקדמה, צפונה ונגבה, ואף לערים שמאוכלסות ברבבות תושבים חרדים דוגמת אשדוד. הדילמה של דרעי כפולה לאור התביעה שהועלתה, תחילה מצד יהדות התורה, להחזרת הסמכות לאישור חוקי העזר לידי שר הפנים. גם דרעי השמיע לבסוף את הדרישה, אך בקולו ניכרה נימה רפה של מי שעדיין לא החליט האם זה טוב או רע. יש מלאכות שטוב להותיר אותן בידי חילוני של שבת. אם שר חרדי יהיה אחראי על דחיית היתרי העבודה או פסילת חוקי העזר – נקל לשער איך יגיב הציבור, כיצד יפסוק הבג"ץ ואיך נהפוך כולנו לשק החבטות הלאומי.
יש אשכנזים חרדים שפיתחו מומחיות בהטלת אחריות על אחרים. כשמיליונים מועברים מתחת לאף במרחב השליטה שלהם, ומוזרמים לבניית מקוואות לרפורמים, הם לא יודעים, לא רואים ולא שומעים. כשחילולי שבת במשרדים ובוועדות שתחת אחריותם מאושרים בלי להניד עפעף ולברור בין נפש לרפש, הם מכסים את עצמם - ולא באצטלה רבנית אלא בחלוק רופאים. רק כשמדובר בכץ, דרעי וכל השאר, הם נעמדים על הרגליים האחוריות וצועקים געוואלד. 'האחריות מחייבת' – את כולם, רק לא אותם.
נתניהו אמור לנחות ביום חמישי אחרי קפיצה קטנה להולנד, היישר להכנות לקראת השבת הקרובה. בלשכתו תולים תקוות ביועץ מנדלבליט שיעשה עבורם את העבודה ויאפשר לדחות את ההצבעה בממשלה על סוגיית המרכולים, למרות הבג"ץ. עד לפני שבועיים קיוו כמה מהמעורבים כי את סוגיית המרכולים ניתן יהיה להציג מהזווית הסוציאלית – ולגייס קשת חברתית רחבה, כמו ח"כ יחימוביץ' ושות'. התקווה הזאת נגוזה ולכולם ברור שאחרי השבתות האחרונות, אף פוליטיקאי שפוי לא יעז להשמיע קול אוהד.
אם שכר שמירת השבת במסילות הרכבת השוממות ייצא בהפסדה של השבת בקניונים ובמרכולים – אפשר יהיה לומר בצער רב, שלום ולא להתראות לפרהסיה של שמירת השבת בישראל. לא שבת שלום, אלא שלום לשבת. טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 9 תגובות