כולם שקרנים: כך התחולל משבר הרכבת

מי ימנה ומי יספור את כמות השקרים שנאמרה בפרשת חילול השבת ברכבת ישראל בתל אביב בשבת האחרונה. בהערכה כללית מאוד ניתן לומר שאם לצידו של כל שקר היינו מניחים אדן אחד הרי שמהכמות הכוללת ניתן לבנות מסילה שתאריך את רכבת העמק מבית שאן עד גשר עבדאללה. כל המעורבים בפרשה, משר התחבורה ועד מפעיל הרחפן, מראש הממשלה ועד אחרון עוזריו, מהשרים החרדיים ועד הזוטר שבחברי הכנסת - כולם היו שותפים בהצגה גדולה אחת שאלמלי חמת זעמה של התקשורת החרדית הייתה ממשיכה להתנהל באין מפריע.

הנה הבלוף הראשון: הגרסה הרשמית של המעורבים מהצד החרדי הייתה שרק ביום חמישי שעבר נודע להם ההיקף הגדול של חילול השבת. הקרבה למועד תחילת העבודות גרמה לכך שראש הממשלה כבר לא יכול היה לעצור אותן ולפיכך אי אפשר לבוא אליו בטענות. ההיפך, צריך לומר לו תודה על שהוא צמצם את רשימת העבודות שיבוצעו משש עשרה לשתים עשרה על בסיס של פיקוח נפש בלבד.

אז ככה, העובדה שרכבת ישראל מתכננת לבצע בשבת עבודות בהיקף שטרם היה כדוגמתו בשבת מפורסמת בראש כל חוצות כבר שבועיים. משרד התחבורה פמפם את הסיפור בכל אפיק תקשורת אפשרי ואף פרסם מפה מדויקת של מיקום העבודות והיקפן. המטרה הרשמית הייתה ליידע את הנהגים על חסימת הציר המרכזי של המדינה והפנייתם למסלולים חלופיים. אבל את זה אפשר היה לעשות גם שלושה-ארבעה ימים קודם לכן. הפרסום המוקדם היה חלק ממסע היח"צ האדיר של ישראל כץ, שהתגבר במיוחד לאחר שנתניהו השפיל אותו באיום הפיטורים בפרשת מזכירות הליכוד לפני שבועיים. מאז אין יום בלי סיור של כץ באתר סלילה של כביש או מסילת רכבת ואין חצי יום בלי הודעה על פרויקט כזה או אחר. גם על סגירת נתיבי איילון בשבת שעברה פורסמו לפחות עשר ידיעות מוקדמות.

הראשון שהגיב לידיעות היה ח"כ משה גפני. בתחילת השבוע שעבר הוא שלח מכתב לראש הממשלה וביקש את התערבותו במניעת חילול השבת. בלשכתו של נתניהו יש סיווג מיוחד למכתבים של ראשי סיעות בקואליציה. את מה שהם מזהים כאיום קואליציוני הם מביאים לידיעתו של ראש הממשלה; את מה שנראה להם כעוד בקשה בענייני דיומא הם מניחים באחת המגירות עד לסוף זמן ביעור חמץ בפסח הקרוב. מכתבו של גפני עבר לסיווג השני. כנראה בגלל סגנונו המתון והבלתי מאיים בעליל.

ההקפצה לסיווג החירום הייתה בנסיבות שאין להן קשר לשולח המכתב או למאן דהו מהמפלגות החרדיות. עשרות מכתבים דומים על חילולי שבת של גורמים ממשלתיים נשלחו בשנה האחרונה, ואילו מי ששלח אותם לא ממש ציפה לתשובה. הזינוק לראש הכותרות היה פועל יוצא של מפגש שנערך בלשכת ראה"מ בשבוע שעבר של עיתונאים חרדיים עם ראש הממשלה. כל השאלות המתבקשות על יחסי חרדים-ראש ממשלה, על יחסי תקשורת-ראש ממשלה ועל יחסי בנט-ראש הממשלה, עלו ונענו בדרך זו או אחרת. אחרי עשרות שעות של מפגשים עם סקטורים אחרים בענף התקשורת, נתניהו היה מוכן מראש לכל שאלה.

היחיד שהפתיע אותו היה עורך יתד נאמן הרב ישראל פרידמן. האם אדוני ראש הממשלה יודע על חילול השבת הגדול הצפוי בעוד מספר ימים? שאל איש היתד. נתניהו נעץ בו עיניים של עגל ושתק מספר שניות. אין לי מושג על מה אתה מדבר - ענה. איך לא, התעקש השואל לדעת, הרי גפני שלח לך מכתב על זה כבר בראשית השבוע וטרם קיבל תשובה. אני שומע על זאת ממך לראשונה - חזר והשיב ראש הממשלה - תכף אברר על כך אצל אנשי הלשכה שלי.

נתניהו, הוא כידוע, מלך הארטיסטים, אבל הפעם דומה שהוא לא הציג את אחד המשחקים שלו. מניין אנו יודעים? פשוט מאוד. כשנתניהו לא רוצה לומר אמת הוא מאלתר שקר במהירות האור. כאן הוא עמד בפני עשרות עיתונאים ושתק מספר שניות בתדהמה. אז כנראה שהוא באמת לא ידע.
ולמה באמת שיידע? מישהו בא ודפק לו על השולחן? מישהו בא ואמר לו שהסיפור של עבודות הרכבת בתל אביב עומד להיות שונה מעשרות סיפורים דומים שעברו בשתיקה? הרי מאז שהחלה מהפכת סלילת הכבישים ומסילות הרכבת לפני כשלוש שנים (בפגישה עם העיתונאים החרדים התרברב נתניהו שהוא הקציב שבעה עשר מיליארד שקל לכבישים חדשים ומסילות רכבת בישראל. ואכן כן, קשה היום לנסוע בכבישי ישראל בלי תוכנה מיוחדת שמעדכנת און ליין על שינוי מסלול בלתי פוסקים) אין כמעט שבת שלא מתחללת בעבודה זו או אחרת של רכבת ישראל או זכייני סלילת הכבישים. פעמים יותר, פעמים פחות. אז למה שיחשוב שדווקא השבת הזאת היא שתרעיד לו, כאילו, את אדני הקואליציה.

חילולי השבת של רכבת ישראל הם אפילו לא בגדר של סוד גלוי. הם מופיעים שחור על גבי לבן בהסכמים חתומים. השבוע פרסם העיתון הכלכלי דה מרקר על סכסוך עבודה ברכבת ישראל. העובדים, כך מספר העיתון, זועמים על הניסיון לפגוע בשכרם באמצעות ביטול סעיף יום העבודה השמיני. מתברר שבאחד מהסכמי העבודה הנדיבים של העובדים נכתב שמי שעובד שמונה ימים ברציפות - כלומר: לא לוקח חופשה בשבת ובראשון שלאחר מכן - זכאי לפרמיה מיוחדת. מאות עובדים נהנו כל חודש מהסעיף הזה. מה שאומר שחילול השבת הפך להיות חלק מובנה ומשתלם של יחסי העבודה ברכבת. ממש כמו בחברת החשמל.

אז מה נשתנתה שבת זו מקודמותיה? קודם כל בפרסום ואחר כך במיקום. השאלה שהוצגה במפגש תורגמה לכתבות וטורים שהציפו את התקשורת החרדית החל מיום רביעי ועד עצם היום הזה. חברי הכנסת החרדיים שרובם היו בנופש (דרעי בספסופה החל מתשעה באב; גפני בנופש משפחות ארוך נגן בצפון; ליצמן יצא לחטוף כמה ימי מנוחה בגלי צאנז ובדיוק אז קפץ עליו רוגזה של הפרשה) הבינו שאם לא יתעשתו הם ייקשרו לעמוד הקלון. עם כל הרצון הטוב להמשיך וליהנות מהחיים הטובים בקואליציה, אחת המפלגות קוראת לעצמה על שם השבת, והשנייה לא יכולה שלא להיגרר אחריה.

הסיבה השנייה להיחלצות החושים היא מיקום העבודות. תל אביב זה לא רכבת העמק שנבנית כבר שנתיים בשבת ואין פוצה פה ומצפצף. רק השבת צולמה נסיעת הניסיון של הרכבת על פני המסילה החדשה באזור עפולה. הצילום פורסם על רקע הסערה בתל אביב. לפני כן זה לא עניין אף אחד. המיקום בלב תל אביב היה כבר אובר קילינג. ובכל זאת, אלמלי ההצפה של התקשורת החרדית מיום רביעי שעבר ואילך, גם זה היה נכלל במסגרת קשר השתיקה הקואליציוני סביב עבודות הרכבת בשבת.

כך או כך, מה שאמור היה להיות עוד פרק במסכת חילולי השבת של משרד התחבורה ורכבת ישראל הפך להיות תפוח לוהט שהונח על שולחנו של ראש הממשלה. מצד אחד המפלגות החרדיות, מצד שני משרד התחבורה ומשטרת ישראל שכבר ביצעו את מרבית ההיערכות לקראת העבודות בתחנת הרכבת בתל אביב. ההודעה על חסימת הכביש כבר פורסמה, מנופי הענק כבר הוצבו במקום, וגם הקרונות שאמורים היו להיות מונפים אל על למקומם החדש היו במקום.

הבעיה לא הייתה בתחום הביצוע. טכנית אפשר לעצור גם שיגור של חללית שמנועיה הוצתו לקראת ההמראה. מה שנתניהו ראה מול עיניו זה השתוללות תקשורתית חילונית על כניעה לחרדים שתשבש את החיים בגוש דן למיליון וחצי איש לפחות. העברת העבודות ליום חול, ללא היערכות מוקדמת של הפניה למסלולים חלופיים, הייתה גורמת לפקקים בלתי נגמרים. ואין לך זעם גדול יותר מזה של נהגים בדרכים. צא וראה כיצד אנשים מיושבים בדעת הופכים לחיות כשמישהו עוקף אותם בסיבוב או חותך אותם ברמזור. יש משהו באוויר של הכביש שמוציא אנשים מדעתם.

גם במפלגות החרדיות לא רצו לספוג את הזעם הזה. אחרי שישראל כץ הרגיל אותם בעבודות בשבת על בסיס קבוע הם הבינו שנרדמו בשמירה, ולעצור כעת את העבודות זה מלחמת עולם עם דעת הקהל החילונית. מלחמה שהם היו אולי עומדים בה אך היה ברור להם כשמש שנתניהו לא מוכן לעבור. בזיכרונו של אחד הנציגים החרדים הייתה חקוקה לעומק פרשת הקברים בבית החולים ברזילי בממשלת נתניהו השנייה. נתניהו שחרד יותר מדעת הקהל קיבל את ההחלטה לחפור את הקברים מעל לראשו של סגן שר הבריאות. הלקח הזה לימד אותו ואת חבריו שלמרות הברית עם החרדים יש דברים שנתניהו לא מוכן לעבור בשבילם. אחד מהם זה זעם ציבורי חילוני בעוצמה של תשע בסולם נוני מוזס.

פיקוח נפש
החמ"ל בלשכת ראש הממשלה נפתח קצת לפני השעה עשר של אור ליום שישי. מי שריכז את הטיפול היה מנהל הלשכה החדש יואב הורביץ אבל גם נתניהו נכח כל הזמן בלשכה והתעדכן על בסיס רצוף. את קרש ההצלה הראשון זרק מפקד מחוז תל אביב של המשטרה. זה טען שדחיית העבודות ליום חול תחייב את הסטת התנועה לנתיבים שאינם בנויים להכיל את מאות אלפי כלי הרכב שעוברים באיילון במשך שתים עשרה שעות. כאשר יש צפיפות יתר והכבישים לא עומדים בעומס יש נתונים סטטיסטיים בדוקים על תאונות דרכים מעבר לממוצע. ואין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש.

אם יש נתונים כאלה, או שהם הומצאו לצורך השעה והמקום, רק ועדת חקירה תוכל לבדוק. במבחן השכל הישר מדובר בסוג של בדיחה עצובה. אם עומסים בדרכים הם פיקוח נפש צריך להפסיק כבר היום את העבודות בכביש תל אביב-ירושלים שפוקקות את הדרך למשך שעות ארוכות ביום ולהעביר אותן לשבת. אגב, מי שנאלץ לעשות את הדרך הזאת יותר מפעמיים בשבוע יכול לספר שאין נסיעה שלא רואים בה רכב תקול העומד בצד הדרך בצורה מסוכנת. לעיתים יש גם תאונות של ממש. קבלת העיקרון של פיקוח נפש נוסח התקדים של העבודות בתחנת הרכבת בתל אביב פירושה 'אויס שבת' כמעט בכל כבישי ישראל.

אבל נתניהו אוהב מאוד פיקוח נפש. גם בפרשת בית החולים ברזילי השתמש נתניהו בעילה של פיקוח נפש בטענה שכל יום איחור בהקמת חדר המיון על אתר הקברים העתיקים יעלה בחייהם של חולים ונפגעי תאונות שחלקם מגיעים במצב של עוד רגע לחיות-עוד רגע למות.

משנקבע העיקרון, מה שנותר לדון זה רק בפרטים. בדיונים שנמשכו אל תוך הלילה החליט נתניהו לאשר שתים עשרה מתוך רשימת שש עשרה העבודות שנכללו ברשימה שהונחה לפניו. לרגל השעה המאוחרת הוחלט שלא להטריד משנתם את הרבנים הראשיים לישראל או את רבה של העיר תל אביב בה התבצעו העבודות. אי לכך מינה נתניהו את עצמו כרב פוסק והחליט בעצמו מה מותר ומה אסור. לפניות למוקד ההלכה החדש בלשכת ראה"מ נא להתקשר בימים א-ו בשעות המקובלות.

רשימת העבודות המותרות הגיעה למשרד התחבורה ביום שישי בבוקר. כץ ונתניהו לא ממש מדברים ביניהם, והקשר היה באמצעות מנכ"לי שני המשרדים. מה שסופר לכץ היה שהנציגים החרדיים עודכנו על הרשימה ונתנו את הסכמתם. מאוחר יותר, בשעות הצהריים של יום שישי טען גפני שלא ביקשו מהם להסכים וממילא לא הסכימו. בסך הכול הודיעו להם והעמידו אותם בפני עובדה מוגמרת.

שני הנציגים האחרים שהיו מעורבים בפרשה, השרים דרעי וליצמן, לא גיבו את טענתו אך גם לא הכחישו אותה. הם הסתפקו במכתב החריף ששיגרו לנתניהו ביום חמישי. ביום שישי פרסם דובר ש"ס הודעה המכחישה שיחה קשה שהייתה כביכול בין השרים דרעי וכץ. הדובר הבהיר שלא הייתה כל שיחה קשה אלא שיחת ועידה משותפת עם השר כץ שבמהלכה ניסה לשכנע אותם שרק ראש הממשלה יכול לעצור את העבודות. הרושם הוא, סיכם הדובר בפאתוס, שהשבת הפכה להיות חלק מהמלחמות במזכירות הליכוד. עד כאן לשונו, וכל מילה נוספת על חוסר האונים והרצון להילחם למען השבת מיותרת לחלוטין.

הרשימה שהתקבלה במשרד התחבורה הועברה למשטרת ישראל ורכבת ישראל בצהרי יום שישי. מה מתוך מה שנאסר לביצוע אכן בוצע - כמעט ואין אפשרות לדעת. הרשימה עצמה לא פורסמה והעובדה שבמוצאי שבת הודיעה הרכבת על סיום מוחלט של העבודות מלמדת שהיא כנראה נותרה על הנייר. הרוח הגבית שהנהלת הרכבת והעובדים קיבלו הייתה כזאת שהם הרשו לעצמם להרים רחפן באוויר שצילם ושידר את מהלך העבודות בכל מהלך השבת. לזה בוודאי שלא ניתן היתר של פיקוח נפש אך זה לא עניין אף אחד. אם ההיתר עצמו הוא בדיחה אחת גדולה, לא ממש משנה על איזה סעיף הוא חל ועל איזה לא.

במוצאי שבת פתחו הנציגים החרדיים את הטלפונים (ליצמן ששהה במלון גלי צאנז, שם נהוג להקפיד על זמן ר"ת, היה האחרון לדעת) והבינו שמי שהולך לישון עם כלבים קם עם פרעושים. כלומר: מי שהסכים, בשתיקה או סתם עבר לסדר היום, על רשימה מפוקפקת של היתרים לפיקוח נפש, לא קיבל אפילו את כסות העיניים הזאת. כמה דקות אחרי צאת הכוכב השלישי לשיטת הגאונים - שלושת רבעי מיל לאחר השקיעה - קיים השר כץ מסיבת עיתונאים שכולה התפארות על ביצוע העבודות כמתוכנן ואי כניעה ללחצים של החרדים.

החלק האחרון היה הרבה יותר מזריית מלח על הפצעים. זו הייתה הנקמה המתוקה של כץ בנתניהו והחרדים. מאוחר יותר טען גפני שהמטרה של כץ הייתה להביא להפלת הממשלה והענשתו של נתניהו על ההשפלה שהעביר אותו. לא ברור שזו הייתה הסיבה האמיתית. מה שברור, שזה היה תירוץ מצוין לא לעשות שום דבר שיזעזע קצת את הקואליציה.

כץ מלך הכביש
אבל פטור בלא כלום אי אפשר. שעתיים לאחר מסיבת העיתונאים בתחנת הרכבת בתל אביב קיבלו העיתונאים החרדיים הודעה חריפה מאוד מטעם ראשי המפלגות החרדיות. בהודעה נאמר כי שלושת ראשי הסיעות קיימו התייעצות בשעה האחרונה והחליטו על דרישתם לפגישה דחופה עם ראש הממשלה נוכח התנהלותו של השר כץ. כמו כן הם מחו בצער וכאב על חילול השבת ובמיוחד על הבלגן התקשורתי המיותר וכו' וכו' וכו'.

ומה זה "פגישה דחופה" במונחים של המפלגות החרדיות? אם זה קיצוץ בסמכויות של מישהו או אי קיום סעיף קואליציוני כלשהו, הפגישה הדחופה מתקיימת בטווח של עד עשרים וארבע שעות. אבל כשמדובר בהיתרים של פיקוח נפש צריך זמן להתיישב בדבר. לכן נקבעה הפגישה ליום שלישי השבוע. הרי מראש היה ידוע שתקום ועדה שתדון בנושא. וואס ברענט?

עד לקיום הפגישה עסקו הנציגים החרדיים בנושא באמת בוער. הכחשת הידיעה שהם דרשו מנתניהו את ראשו של ישראל כץ. הידיעה שאחד ממקורבי גפני מיהר להפיץ במוצאי שבת הייתה מופרכת לחלוטין. גפני לא דרש את ראשו של כץ וגם לא דרעי את ליצמן. דרישה כזאת הייתה הופכת את כץ (שצנח בסקרי הפופולאריות האחרונים בעשרות אחוזים. גם בגלל נתוני תאונות הדרכים וגם בגלל ההשפלה שהעביר אותו ראש הממשלה) ליקיר דעת הקהל.

זאת ועוד, בקשה להדחה של כץ הייתה גורמת לו לחשוף בפרהסיה את היקף העבודות שמבוצעות בשנתיים האחרונות בכבישי ומסילות ישראל בשבת, באין פוצה פה ומצפצף. אז עדיף אפוא לשתוק.

אימתי פורשים
כפי שהיה צפוי מראש, הסתיימה הפגישה של הנציגים החרדיים עם ראש הממשלה בהקמת ועדה שתדון בעבודות התחבורה בשבת. העיקרון עליו תושתת עבודת הוועדה יהיה, כך נאמר, פיקוח נפש. כל מה שמעבר לזה יהיה אסור בתכלית האיסור. בוועדה חברים נציגים ממשרדי התחבורה, הכלכלה, הרווחה וראה"מ יחד עם נציג הרבנות הראשית הרה"ג ר' משה דגן. לצידם יישבו נציגי המפלגות החרדיות כאשר יחליטו לעשות זאת.

ביום רביעי התכנסה הוועדה לישיבה הראשונה. על סדר היום: ההודעה של רכבת ישראל על ביצוע עבודות בתחנת באר שבע דרום. לא פיקוח נפש אלא פיקוח כסף. ליצמן הבין מיד להיכן רוח הדברים נוטה ועשה את מה שהוא עושה כשמרגיזים אותו. לקח את הכובע והלך. האם מדובר בפיצוץ? תלוי את מי שואלים. מקורב א' טוען שכן. מקורב ב' מתדרך שלא. לדבריו, ליצמן רק אמר את דברו והלך. ללמדך עד כמה זהירים היום בכל מילה שיש בה אי נחת מהממשלה או חשש כלשהו מערעור הקואליציה.

ימי המשחן
את תהילת העולם שלה בהגנה על קודשי השבת קנתה יהדות התורה בפרשת המשחן הידועה. כמעט כעת חיה לפני ט"ז שנה. באלול תשנ"ט פרשה המפלגה הקדושה מהקואליציה על רקע העברת משחן ענק של חברת החשמל בשבת. גם אז נשמעו דברי הבל על פיקוח נפש של חסימת הכבישים בשבת אבל אבירי השבת לא שעו אליהם. המשחן עבר בשבת חרף האזהרות המוקדמות שלהם? ביום ראשון הם כבר היו חלק מהאופוזיציה. הרבה קודם כבר נצנצה בהם רוח הקודש והוסיפו את השבת לשמה של הרשימה המאוחדת. לאמור: יהדות התורה והשבת.

למעט דרעי שהיה אז במעשיהו, כל יתר גיבורי הפרשה דאז נמצאים עמנו גם היום. מאז ועד היום היו המפלגות החרדיות בכל קואליציה שפתחה בפניהם את שעריה. משחנים עברו ונסעו בלי שאף אחד חולל משברים. עבודות ממשלתיות בוצעו בשבת ואף ממשלה לא נפלה. בשנתיים האחרונות בלבד, בכל שבת בוצעו עבודות בהיקף של עשרה משחנים. להיכן נעלמה רוח העזוז והגבורה של יהדות התורה?
התשובה האמיתית: היא מעולם לא ממש הייתה. פרשת המשחן אירעה בממשלת ברק שיהדות התורה לא ממש הייתה חלק ממנה. בגלל שברק סירב לתת את ועדת הכספים, הוחלט אפוא שיהדות התורה תתמוך בממשלה אך ללא תפקידים. בתמורה הובטח לסיעה מה שהובטח לש"ס שהייתה שותפה מלאה לקואליציה: קצת סטטוס קוו והמשך התקציבים לחינוך החרדי.

וגם את זה ברק לא ממש קיבל. ש"ס הרהיבה עוז לפרוש שנה לאחר הקמת הממשלה. ליהדות התורה זה נמאס הרבה קודם. המשחן היה עילה מצוינת לקום ולעזוב קואליציה שאין בה שום תועלת. לא תפקידים ולא תקציבים. ממש מסירות נפש לעזוב קואליציה שכזאת. משנפל ברק והגיעו ימים טובים יותר, ימים של קואליציה עם תפקידים ותקציבים, תקדים המשחן היה להיסטוריה. לא בגלל שהשבת הפסיקה להתחלל, אלא שמנגד עמדו שיקולים אחרים. ודי בזאת למבינים.

שלום כיתה אל"ף. שלום קרוואן דולף
אין לך פתיחת שנת לימודים שאין בשוליה איומים של השבתה ואי פתיחת השנה בסקטור זה או אחר. השנה הגדיל לעשות מזכיר איגוד הסמינרים הרב יצחק אוסטרליץ שביום רביעי השבוע הודיע שבהוראת גדולי ישראל הם, הסמינרים, שוקלים לא לפתוח את השנה, וזאת על רקע השיבוצים הכפויים של הרשויות המקומיות. לצערו של אוסטרליץ ושולחיו נמאס לרשויות המקומיות הסיפור השנתי הקבוע של אי קבלת תלמידות על רקע כזה או אחר, והן החליטו לשבץ תלמידות בכפייה בכל סמינר שנראה להן. ושומו שמיים על זאת.

בשעה ששורות אלו יהיו בחנויות כבר יתברר שהשנה נפתחה ולא קרה שום דבר. אם יש בעיות אמיתיות במגזר החינוכי החרדי הן לא בסמינרים מדושני התקציבים אלא בחינוך היסודי החרדי הסובל ממצוקת מבנים ההולכת ומחריפה. פעמים שהבעיה היא בשל מדיניות של ראשי ערים (עיין ערך ירושלים וחיפה. אם כי בירושלים מסתמנים פתרונות ואכהמ"ל) אך בעיקר בשל מדיניות כלל ארצית של בניית כיתות שלא בהתאם לצרכים באופן כללי, ועל אחת כמה וכמה במגזר החרדי.

כמה כיתות לימוד חסרות במגזר החרדי? עד עתה שאלה זו נשאלה לחכמים ולא פירשוה. כל ראש עיר רץ למשרד החינוך והציג את נתוני החוסר שלו נכון לאותה שנת לימודים. ההיענות הייתה בהתאם למידת השכנוע ויכולת השנור של ראש העיר. הטוב ביותר היה יעקב גוטרמן שמשוטט קבוע במסדרונות האוצר ומשרד החינוך. אבל גם מאיר רובינשטיין הוא לא קטלא קניא. כל היתר קיבלו פירורים.

השנה יש סוף סוף תשובה מוסמכת לשאלה. לפני כשנה התכנס פורום ראשי הרשויות החרדיות בראשותו של רובינשטיין הנ"ל והחליט לבדוק את הנושא לעומקו. הוקם צוות לו היו שותפים אנשי לשכתו של סגן השר מאיר פרוש ומשרדה של רו"ח א' שקוביצקי. הצוות עבד כמעט סביב השעון ובשבוע שעבר הנפיק דו"ח של מאה וחמישים עמודים על צרכי המגזר החרדי בתחום הבינוי. החל מהחוסרים הקיימים ועד למה שיחסר בעוד חמש שנים.

כמה שידענו שהמצב חמור, הדו"ח עדיין מצליח להשרות דיכאון. מתברר שכבר עתה חסרות כששת אלפים כיתות לחינוך החרדי ובעוד כחמש שנים יחסרו למעלה מתשעת אלפים כיתות. בהנחה שאפשר יהיה לאחד כיתות קטנות, החוסר יעמוד על שמונת אלפים ושלוש מאות כיתות בלבד.

הדו"ח הכולל גם תכנית חומש מקיפה - ה'שווה' כתבה בפני עצמה - הוגש השבוע לראשי המפלגות החרדיות, שידונו בו בימים הקרובים, מיד לאחר שיסיימו לדון בנושא השבת. במבט ראשון, אומר לנו ח"כ חרדי בכיר, יש כאן בהחלט חומר שאפשר לשים אותו על שולחנם של נתניהו ובנט ולדרוש פתרונות. זה כבר לא התחשבנות של כל ראש עיר בפני עצמו אלא תכנית מקצועית שאפשר לדון בה מול הדרגים המקצועיים.

דיונים זה כמובן דבר חשוב אבל השאלה היא מהיכן יבואו תקציבי העתק הנדרשים. האם משרד האוצר ישחרר קופה, או שהמפלגות החרדיות יזרימו לשם את הכספים הקואליציוניים שלהן. שתי האפשרויות לא ממש נראות סבירות.

אבל יש משהו שנותן בכל זאת מקום לאופטימיות מסוימת. לפני כשנה החליטה הממשלה על הקצאה של ששה עשר מיליארד שקלים לבניית שבע עשרה אלף כיתות לימוד חדשות בחמש השנים הקרובות. ההחלטה לא התקבלה בגלל דרישת המפלגות החרדיות. הרקע היה תוכניות הבנייה הגרנדיוזיות של כחלון שדיברו על בנייה של מאה אלף יחידות דיור חדשות בתוך שנתיים. ואם בונים בהיקף כזה, צריך גם תקציב לבנית כיתות חדשות.

אלא שהדו"ח של פורום ראשי הרשויות החרדיות מגלה שאין כמעט מחסור במגזר החינוך הכללי בישראל. מספר התלמידים עולה באחוזים בודדים שאינם מחייבים אלפי כיתות חדשות. יש קצת חוסר במגזר הדתי לאומי, חוסר רציני במגזר הערבי וחוסר קטסטרופלי במגזר החרדי. כימות של כל הנתונים מעלה שאם הייתה חלוקה צודקת במדינה, חמישים אחוז מתוך שבע עשרה אלף הכיתות החדשות היו צריכות לעבור לחרדים.

צדק כמובן לא היה ולא יהיה. אבל יש תקווה שעם קצת לחץ קואליציוני חרדי ניתן יהיה להשיג. ומאחר ויש כסף בקופה לבנית כיתות חדשות, אפשר יהיה להסב חלק מתקציב העתק לכיתות במגזר החרדי. כשיש תכנית חומש מסודרת שמצביעה על המחסור המדויק בכל עיר ועל הצפי לעתיד, מה שצריך זה לחץ פוליטי חרדי מאסיבי על ראש הממשלה ומשרד החינוך.

למאבק הזה יש סיכויים טובים מאוד להצליח, הרבה יותר מאשר המאבק מן השפה ולחוץ למען השבת. כאן מדובר בצורך קיומי של החינוך החרדי, ואין פה מלחמה על דעת הקהל החרדית. מה שצריך זה לצאת מהקונכייה של עוד תקציבים שוטפים לסמינרים ולת"תים, ולשים דגש על נושא הכיתות. אם באמת ירצו - בעוד חמש שנים המחזה המכוער של שכונות קרוואנים של מבני חינוך בערים החרדיות יצטמצם במידה ניכרת.

אחר מיטתו
בלי משקפיים שחורים ובלי הבעות מעושות של צער כבד השתתפה כמעט כל הצמרת החרדית בהלווייתו של פואד בן אליעזר. כל אחד וסיבותיו הוא. בש"ס זכרו לו את הקשרים עם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. היה שם גם מי שזכר לו את התמיכה בימים הקשים של הכלא. ביהדות התורה זכרו לו את ימיו כשר הביטחון וההתנגדות לגיוס בני הישיבות. בשתי המפלגות לא ייחסו חשיבות לחשדות הפליליים שדבקו בו בשנותיו האחרונות. אדרבה, באחת המפלגות זה נחשב תעודת כבוד.

פואד היה מפא"יניק בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. הוא תמיד תמך בהצטרפות של מפלגתו לכל ממשלה ולא משנה מי עומד בראשה - שרון, אולמרט או נתניהו. על רקע זה ניתן היה לחשוב שמכאן גם יחסו החם לפוליטיקאים החרדיים, שהם שותפים טבעיים לכל קואליציה.

המסמך המתפרסם בזאת לראשונה מלמד על פן אחד באישיותו של הנפטר. לא רק פוליטי אלא הרבה מעבר לזה. הטובה הגדולה ביותר שפואד עשה אי פעם לחרדים הייתה בימי ממשלת השמד של יצחק רבין. יהדות התורה הייתה מחוץ לקואליציה ואף תקפה אותה מבחוץ. רבין לא היה צריך אותה והיא לא שיחרה לפתחו.

הימים היו אז ימי ההקפאה הגדולה של בנייה ביו"ש. הייתה זו הקפאה של מינוס ח"י מעלות. אבן אחת לא התרוממה בשטחים. המקום היחיד בו המשיכה הבנייה במרץ רב הייתה העיר החדשה קריית ספר, לימים מודיעין עילית. פואד היה אז שר השיכון והאחראי על ההקפאה. יחד עם זאת הוא הבין שהקפאה בקרית ספר פירושה חיסול הישוב הצעיר שזה עתה קם. הוא גם התבונן במפות והחליט שהיות ובכל הסדר מדיני שתהיה, העיר תיכלל בשטח ישראל ואפשר להמשיך את הבנייה.

וכך בעיצומה של ההקפאה הוא שיגר לח"כ הרב מנחם פרוש ז"ל (ולא לח"כי דגל משום מה) מכתב בו הוא מודיעו על ההחלטה להחריג את קריית ספר מהחלטת ההקפאה הגורפת. נותר רק לקוות שזכות התורה והתפילה בעיר החרדית המשגשגת תעמוד לו ביום בו יישקלו מעשיו במקום בו אין משוא פנים וחשדות בפלילים.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!