נס ההצלה: הרבנית מרת חוה חיה פרנקל ע"ה

ברוך דיין האמת: בירושלים הרבנית הצדקנית מרת חוה חיה פרנקל ע"ה, אלמנת הרב הגאון רבי איסר פרנקל זצ"ל, אשר כיהן כששים שנה ברבנות בתל אביב, ומתוכן כארבעים שנה כרב שכונת בבלי בתל אביב.

הרבנית המנוחה נפטרה לאחר שהתמודדה בגבורה בשנתיים האחרונות לחייה במחלה קשה ורבת סבל, תוך קבלת הייסורים באהבה ובאמונת תום.

מעמד יציאת נשמתה המפעים לא יישכח מלב אלה שזכו להיות נוכחים בו. בשלוות נפש נפלאה שכבה במיטתה שבבית החולים 'שערי צדק' בירושלים, כשכל ילדיה ועשרות מצאצאיה סובבים את מיטתה ומלווים אותה לגנזי מרומים בניגוני דביקות, באמירת "שמע ישראל" וי"ג מידות של רחמים, ובקבלת עול מלכות שמים מתוך התעוררות עצומה.

הרבנית ע"ה נולדה בעיר טשעבין שבגליציה ביום ט"ז חשוון תרצ"ד להוריה הדגולים הרב הגאון החסיד רבי עקיבא גרוס זצ"ל, שהיה מתלמידיו המובהקים של מרן הגאון מטשעבין בעל ה"דובב מישרים" זצוק"ל, ומשומעי לקחו בשיעורו הקבוע מדי יום ביומו, ולאמה, הרבנית הצדקת מרת ברכה איטא ע''ה, שהיתה בתו של הרה"ח המופלג רבי אברהם ביקל ז"ל הי"ד, מחשובי חסידי ויז'ניץ-אנטיניא ומפרנסי ונגידי העיר סטאניסלב.

סיפור נס הצלתה ממלתעות הנאצים ימ"ש הוא סיפור מופלא של השגחה פרטית. כשבועיים לפני פרוץ המלחמה, בחודש אלול תרצ"ט, נסעה עם אמה לעיירת המרפא טרסקביץ, כשאביה זצ"ל נשאר בטשעבין, כדי שלא להפסיק ממשנתו. כשפרצה המלחמה, נחלקה פולין בין הרוסים לבין הגרמנים ימ''ש, העיר טשעבין היתה בשליטת הגרמנים, ואילו העיר סטאנסילאב, אליה התגלגלה עם אמה, הייתה בשליטת הרוסים. על פי הוראתו הברורה של הגאון מטשעבין לתלמידו האהוב שעליו להתאמץ להתאחד עם משפחתו, הצליח אביה זצ"ל לחצות בשחיה את הנהר בוג, ששימש גבול בין השטח הגרמני לשטח הרוסי, תוך כדי הסתכנות ממשית, ובחסדי שמים התאחדה המשפחה.

לאחר כשנה תחת השלטון הרוסי, ניתנה אפשרות לפליטים מטעם השלטונות להגיש בקשה לחזור לביתם. מכיוון שעדיין לא ידעו ולא שיערו כלל מה יהיה מצבם של היהודים תחת הכיבוש הגרמני, ביקשו הוריה לחזור לביתם.

אולם מאת ד' היתה זאת להחיות עם רב לפליטה. היתה זו מזימה של השלטונות הרוסיים, אשר ביקשו לבחון את מידת הנאמנות של הפליטים לשלטון הרוסי, וראו בבקשת הפליטים לחזור לביתם ביטוי של בגידה בשלטון הרוסי. משום כך הגלו הרוסים אותם לאיזורי סיביר. תנאי החיים והמגורים היו קשים מנשוא, בקור מקפיא אשר לימים השפיע על בריאותם של כל בני המשפחה, ואף הילדה הקטנה חלתה בדלקת ריאות חמורה ואושפזה במשך כמה שבועות בבית חולים בסיביר, ברם חייהם היו להם עקב כך לשלל, שכן לאחר תקופה מסוימת התגברו הגרמנים על הרוסים, והאיזור שבו שהו לפני כן נכבש על ידי הגרמנים. כל תושבי האיזור שהמשיכו לשהות בו הושמדו על ידי הנאצים ימ"ש, ודווקא אלו שהוגלו מזרחה ניצלו.

בתקופת גלותם ברוסיה, שמר אביה במסירות נפש על קדושת השבת, וסירב לעבוד בשבת קודש בעבודות שהיה בהן חילול שבת. עקב כך נענש לפרקים על ידי הנוגשים הרוסיים בעונשים שונים, כגון עמידה בתוך שלולית מים קפואים במשך כל השבת. לאחר גלגולים שונים ומשונים שעברו, הגיעו לעיר ג'מבול שבקזחסטן, בברית המועצות המזרחית, שם שהו עד תום המלחמה, כאשר ביתם מהווה כתובת לכל עניני היהדות במקום. אביה זצ"ל היה שותף להקמת ת"ת, מקווה וביד"צ בעיירה וסייע למחייתם של בחורים מישיבת מיר שהתגוררו בבתי פליטים יהודיים בעיר.

בתום המלחמה חזרה המשפחה לפולין, לעיר גלייביץ, שם נתקבצו יהודים אחד מעיר ושניים ממשפחה וביקשו מאביה שיאות להיות להם רב ורועה רוחני. אף שקודם המלחמה לא שימש ברבנות בפועל, היתה בידו עוד מקודם המלחמה סמיכה לרבנות ממו"ר הגאון מטשעבין זצוק"ל, ועקב המצב של "מקום שאין בו אנשים", קיבל על עצמו משימה זו. כמו כן כיהן כרב גם בעיר ז'ערז'אנוב [רייכנבאך] ובעיירות נוספות באיזור. נפשם כמהה לעלות לארץ ישראל, אך שעריה היו סגורים באותה עת. לאחר שנפתחו שערי הארץ זכו לעזוב את ארץ הדמים פולין, ולאחר שהות קצרה של כמה חודשים בפריז, במחיצתו הקרובה של האדמו"ר ר' איציקל מפשעוורסק, כשאביה זצ"ל לומד, ע''פ בקשתו המפורשת של ר' איציקל, עם נכדו האדמו"ר מפשווערסק שליט"א, עלו ובאו ארצה בחורף תש"ט,

ביאתם לארץ ישראל לוותה בחבלי קליטה קשים וביסורים שא"י נקנית בהם. כעבור תקופה נתמנה, בהשתדלות מיוחדת של רבו הגאון מטשעבין שהתאמץ מאד עבורו אצל הרב הראשי הגרא"י הרצוג זצ"ל, כרב שכונת בקעה ירושלים, ועד מהרה נתחבב בחיבה יתירה על כל תושבי השכונה שהיוו קיבוץ גלויות, אודים מוצלים משארית הפליטה, וכן עולים חדשים מארצות המזרח.

כשהגיעה המנוחה ע"ה לפרקה, הקימה את ביתה עם הגאון הרב איסר פרנקל זצ"ל, תלמיד ישיבות גור וגאוני וואלוז'ין, בנו בכורו של הגאון הרב רבי יצחק ידידיה זצ"ל, שכיהן אז כרב שכונת הדרום בת"א ולימים נתעטר בכתר מרא דאתרא של העיר הגדולה. בעלה הרב זצ"ל שהוסמך לרבנות ע"י גאוני הדור, הגרצ"פ פרנק רבה של ירושלים, הגאון ר' אליהו ראם, והגאון ר' יעקב חרל"פ זכרם לברכה, נתבקש תקופה קצרה לאחר נישואיהם לכהן ברבנות בדרום תל-אביב
בקהילת "תחכמוני", כשרעייתו מסייעת ומהווה לעזר רב בפעילותו הציבורית.

במשך כעשרים שנה התגוררו בדרום ת"א, כאשר כישרונו של בעלה הרב למצוא מסילות ללב הנוער הכללי והדתי בא לידי ביטוי, לבד מפעילותו בקהילתו, בבתי הספר בתל-אביב, ולא רק הדתיים, אלא בעיקר הממלכתיים, בהם היה מבקר לעיתים תכופות ומצית את הלבבות באור היהדות.

כובד המשקל של עשייתה הברוכה בא לידי ביטוי בעת התמנה בעלה ע"י המועצה הדתית להיות רב השכונה בשכונת "בבלי" שזה עתה נתייסדה. היה זה בסוף שנת תשל"ב עת עקרו דירתם לביתם החדש למקום שהיה אז מדבר שממה רוחני. בית כנסת לא היה בשכונה, ואף לא מוסד חינוך דתי מינימלי. בתחילה אירגן הרב זצ"ל מניין באחד מבתי הספר בשכונה. בנחישות ובהתמדה של הרב והרבנית ובהשגחה פרטית מיוחדת נבנה בהמשך בית הכנסת "אהבת אחים" בשכונה, כאשר קהילה מסויימת בארה"ב נתמעטה וראשיה החליטו לתרום את הכסף שהתקבל ממכירת הבניין לבית כנסת שיוקם בארץ ישראל.

הרב והרבנית ליוו את הבנין מהמסד עד הטפחות ואכן זכו כעבור כמה שנים לראותו עומד על תילו ומשמש כמרכז קהילתי לחיי יהדות, שיעורים כנסים תורניים ובעיקר תפילות כסידרן. כל תושבי השכונה חילונים כדתיים רחשו לה כבוד רב ורבים התקרבו ליהדות עקב גדלותה ומידותיה וחן דבריה אשר היה יצוק בשפתותיה בשיעורים לנשים כסידרן. הרב והרבנית ע"ה, שכוונתם הייתה לשם שמים, זכו בחסדי השם לזרע קודש, לגדל בנים ובנות יראי השם וגדולים בתורה בחינוך על טהרת הקודש, ורבים התפלאו איך ממקום חולין זה זכו לפירות שכאלה.

כבת יחידה להוריה מסרה נפשה על מצוות כיבוד אב ואם ושימשה אותם בכל כוחותיה. לאחר מות אביה הגאון זצ"ל בח"י אדר תשכ"ד הביאה את אימה האלמנה לביתה למעלה משבע עשרה שנה, כאשר מקצה לה חדר נפרד בדירתה הקטנה בה התגוררה עם שמונת ילדיה. לפני כשש שנים פקד אותה אסון נורא כאשר בעל נעוריה הרב זצ"ל נסתלק, ברם בגבורת נפש עילאית אספה את כוחותיה מחדש להיות עוגן ומשען לילדיה ונכדיה. לפני קרוב לארבע שנים כאשר קשו עליה המגורים בת"א הרחוקה מילדיה, שבה לירושלים עיר מגוריה בצעירותה, כאשר בחסדי שמים נמצא מקום מגורים סמוך ביותר לבית בתה הצעירה.

לפני כשנתיים חלתה במחלה קשה אולם תמיד צהלתה הייתה בפניה ולא פסקה מלהודות לבורא עולם על חסדיו ועל שהקימה משפחה עניפה עם בעלה הרב על חורבות משפחתה שכמעט הוכחדה בשואה והיה זה למשוש ליבה. בחודשים האחרונים הלכה ונחלשה פיזית, ברם עוצמתה הרוחנית לא כהתה כלל, כאשר מתפללת תדיר ומעתירה ברכות על כל אחד ואחד מצאצאיה והכל מתוך שמחה ואהבה אין קץ. לפני כשלושה שבועות התדרדר מצבה ואושפזה בבית החולים שם טיפלו בה במסירות ובאהבה הצוות הרפואי, אשר השתאו מאצילותה ומדברי התודה החמים לצוות המטפל. ילדיה לא עזבו אף לא לרגע את מיטתה.

הלווייתה יצאה אתמול (שלישי) מבית ההלויות סנהדריה ירושלים שם ספדו לה גיסה הרב הראשי הגאון רבי ישראל מאיר לאו שציין את מידותיה התרומיות, במצוות כיבוד הוריה ובכך שקידשה שם שמים בשנות מגוריה בתל אביב וזכתה ששם שמים התאהב על ידה. כן ספדו לה בניה הרבנים הגאונים, הרב אברהם, הרב חיים אלעזר, הרב ראובן והרב פנחס, וכן חתנה הרב יהושע מלריך. כולם ביכו את האבידה הגדולה והעריכו בגאון את דמותה הגדולה.

לאחר מכן יצאה ההלוויה לבית החיים הר המנוחות בחלקה שרכשה בחייה בסמוך לקברי הוריה, כאשר קהל רב ממשיך ללוותה עד לקבורתה. לאחר סתימת הגולל והקדיש נשא דברי הספד גיסה הגאון הרב שמעון פרנקל רב במרכז ת"א אשר הביא את דברי המדרש על הפסוק ויקרא שמה חוה היא היתה אם כל חי, אל תקרי אם אלא עם כל חי. זאת הייתה תכונת נפשה המיוחדת שנקראה בשם "חוה", היא היתה עם כל חי לתת ולתת כל מה שהיה בה לכל חי. אחרון המספידים ליד קברה היה נכדה הבכור הרב אליהו פרנקל אשר תיאר באופן מופלא את חייהם השלמים של הסבא והסבתא וקרא לכל הצאצאים ללמוד מדרכיהם וליישם אותם איש איש בביתו.

השאירה אחריה דור ישרים מבורך, בניה הרבנים הגאונים: ר' אברהם ור' חיים אלעזר מבני ברק, ר' יחזקאל מרמות פולין, ר' עקיבא מרמות, ר' ראובן מב"ב ור' פנחס מרמת שלמה. חתניה הרבנים הגאונים: הרב נפתלי ברויער מתל ציון-ירושלים, הרב יהושוע מלריך מזכרון יעקב והרב צבי באש מרמת שלמה.

תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!