בית-ספר לסבלנות של חיל האוויר הבריטי

1.
המופע האווירי של חיל-האוויר המלכותי מעל חופי האוקיינוס בעיירה בּוּרֶנְמוֹת' שבבריטניה, נקבע ל-13:30 בצהריים. שעתיים קודם לכן, עשרות אלפי בריטים תופסים מקום בקו ראשון מול הים. כמו אנגלים אמיתיים, הם פותחים כסאות מתקפלים שהביאו מהבית, ויושבים עם מעילי-גשם, עיתונים לקריאה, כריכים וחטיפים. הם באו מוכנים. את הכל הביאו בבית, מבעוד מועד. כך הם ממתינים שעות ארוכות, בסבלנות, ללא פוצה פה ומצפצף. גם כשהקריין מבשר בכרוז כי המופע יתעכב בכמה שעות בגלל מזג-האוויר הסוער שלא מאפשר לטייסים להמריא (אנגליה, מה כבר ציפיתם), הצופים נשארים לשבת במקומותיהם, מתכרבלים במעיליהם וממתינים בשקט, חלקם מנופפים בדגל הממלכתי.

במסגרת הטור הקבוע, העוסק כאן בדרך-כלל בענייני עולם, בחרנו לעסוק השבוע גם בענייני שעה ומטוסים, באווירת בין הזמנים. כי אולי נוכל ללמוד מדרכיהם הטובים של חלק מבני האומות. יש שיקראו להם קְלוֹצִים. אחרים יפטירו יֶקִים. אבל מותר גם להחמיא על הסדר הטוב, ממנו ילמדו וכן יעשו כל עמי הארץ, כולל ה'צַבַּרִים'. נכון, ה'מתח' בארץ גבוה, טרור אימתני, יוקר המחיה, וזה אולי הגורם המשפיע למתיחות ביחסי-אנוש בארצנו, אך שמא מותר לנו לעשות מאמץ שלא ליפול מאלו היודעים לעמוד בתור, להמתין בסבלנות, להיות מנומסים ולסבול בשקט, בלי לצעוק ובלי לצפור, אפילו ממה שהם בישלו לעצמם. כמו, למשל, הבְּרֶקְזִיט.

כשרעשי המסוקים ברקע, אני מנהל שיחה עם יהודי מלונדון שבא לנפוש בעיירה בורנמות'. בגדול, החלוקה ברורה: העשירים והעצמאים (כלומר, היהודים) בבריטניה מודאגים מההחלטה על היציאה מהאיחוד האירופי. עֶרְכּוֹ של הפאונד ירד, השפעתו כבר מורגשת היטב במחיר הגבוה שהבריטים נאלצים לשלם עבור סחורה הנרכשת מחוץ למדינה. העובדים, ה'עמך', העדיפו לתמוך ב'ברקזיט' כדי להכביד על כניסת כוח עבודה זול מבחוץ, אבל עם יד על הלב, גם הם מתחילים לחשוש מהתוצאות. ועדיין, כאמור, כולם יודעים לסבול בשקט.

בחזרה למטוסים. יש משהו יפה ופלאי במטוסים, ובפרט במטוסים של חיל האוויר המלכותי של בריטניה – Royal Air Force המכונה אר אֵיי אף. בעוד פחות משנתיים ימלאו 100 שנים להיווסדו של חיל האוויר העצמאי הוותיק בעולם, אשר מילא תפקיד מרכזי במלחמת העולם השנייה, כאשר הצליח לבלום את חיל האוויר הגרמני במסגרת הקרב על בריטניה. עם למעלה מ-1000 מטוסים וכוח אדם של 50,000 איש, חיל האוויר המלכותי הוא אחד מחילות האוויר הגדולים והמתקדמים ביותר.
הקריין מציג את כל אחד מהמסוקים והמטוסים המככבים במטס. "במסוק הזה משתמשים גם במזרח-התיכון", הוא מכריז בגאווה. ישראל? חלילה לומר. באירופה תמיד האנטישמיות מהדהדת.

לישראל דווקא היו יחסים טובים עם חיל האוויר המלכותי, אולי אפילו סוג של הכרת הטוב. בימי מלחמת העולם השנייה התקרבו צבאות רומל לתועלת סואץ. הצרפתים שיתפו פעולה עם הגרמנים. ארץ ישראל הייתה אז בבחינת מבצר בריטי. שהו בה מאות אלפי אנשי צבא מבריטניה. בסיסי חיל האוויר שימשו את מטוסי חיל האוויר המלכותי. במסגרת התנדבותם של בני היישוב לצבא הבריטי גויסו חלקם לחיל האוויר המלכותי. בין טייסי חיל האוויר המלכותי בימים ההם: עזר ויצמן, אהרן רמז וריצ'ארד לוי-הארשר.

במלחמת העצמאות, כאשר הממשל הבריטי גילה אהדה למדינות ערב במלחמתן, ניתן לציבור הבריטי חומר למחשבה לגבי הקו של הממשל ביחסו למדינת ישראל, לקראת השיחות לכינון הסכמי שביתת הנשק. בראשית שנת 1949 הפיל חיל האוויר הישראלי 4 מטוסי קרב של חיל האוויר המלכותי, שחדרו לתחומה האווירי של ישראל בכוונה לבלוש על המצב בגבול הישראלי - מצרי. האירוע עורר הד רב בדעת הקהל הבריטית, שהגיעה להכרה גוברת כי כוחותיה של המדינה הצעירה אכן סיכלו ניסיון לפגוע בתחומה הריבוני.

כך או כך, התשואות הגבוהות ביותר בקרב קהל הצופים בבורנמות' נשמעות עם המראתם של תשעת המטוסים המהירים והנדירים – The Red Arrows – החיצים האדומים. מרשים למדי. כל מילה מיותרת. רוצו לצפות.

חוכמה בגויים – תאמין.

2.
בחוץ סגרירי, גשם ורוח אופייניים לבריטניה, ואני ברכב. נכנס לחניון, מחפש חניה. ישששש, בדיוק התפנה כאן מקום. בריטי מקומי מתקרב לעברי. מפלס העצבים עולה. בוודאי מדובר בעוד אנטישמי שרואה יהודי עם כיפה ומחליט להתעלל בו. אני מתחיל לברור את מילותיי לקראת הוויכוח המילולי המסתמן. הרי אני הייתי ראשון.

הוא, רטוב תחת טפטוף הגשמים, מסמן לי לפתוח את החלון. ואז הוא מושיט לי...כרטיס חניה. ״אני עוזב, ובכרטיס שקניתי נותרו עוד שעה וחצי", הוא אומר בפשטות, ואם לא די בכך, מסמן לעברי, בחיוך רחב, על מקום החניה הפנוי, למקרה שלא שמתי לב.

נרגש, אני אומר לו תודה, וההרהורים רודפים אותי במשך רגעים ארוכים.

כשם שיש יהודים לא טובים, כך יש גויים טובים.

והווי דן את כל האדם, גם אם הוא לא יהודי, לכף זכות.

3.
שלושה בתי-כנסת קבועים בבורנמות'. מלבד בית הכנסת הגדול ו'בית חב"ד', הפעיל ביותר הוא בית-המדרש 'אהבת רעים' במלון החרדי 'נורמנדי'. זהו בית-מדרש ייחודי, בוודאי בהשוואה לבתי-כנסת עראיים בבתי מלון ברחבי העולם. ב'אהבת רעים', תפילה זו תפילה. 'אוצר ספרים' זה 'אוצר'. גדולי האדמו"רים הנופשים כאן בכל ימות השנה, משבחים את האווירה המיוחדת.

זהו מפעל חייו של ר'-יונה השַׁמָשׁ, המתגורר בבורנמות' רוב ימות השנה. לפרנסתו הוא עושה עסקים בלונדון. כאן הוא עושה את חייו עם משפחתו, בשל הבריזה הימית, בהמלצת הרופאים, וכמובן, עבור הנופשים, לומדי ומתפללי בית-המדרש. ומעשה שהיה כך היה. "לפני 7 שנים", מספר הרה"ח יונה ליפשיץ, "בעודנו כאן בבורנמות', קיבלנו בשורה נוראה: רעייתי תחי' חלתה במחלה הנוראה. הרופאים נתנו לה כמה חודשים.

"מה עושה יהודי כשמקבל בשורה נוראה? יורד לבית-הכנסת, לשפוך שיח לפני הקב"ה. הגעתי לחדר הזה במלון 'נורמנדי', שכבר אז קראו לו בית כנסת, אבל לא היה בו כמעט כלום. חיפשתי ספר תהילים ולא מצאתי. כיסיתי את פניי בפרוכת ארון הקודש, שפכתי דמעות כמים, אמרתי בעל-פה את פרקי התהילים שזכרתי על-פה והבטחתי לקב"ה: 'אתה תשאיר לי את אשתי, ואני מבטיח לעשות ככל יכולתי כדי שיהיה כאן מקום ראוי לתורה ותפילה'".

זהו סיפור מופלא של אמונה תמימה. 7 שנים חלפו. רעייתו תחי' חיה ונושמת, עד 120, ובית-המדרש חי ונושם. האווירה כאן בכל ימות השנה דומה יותר ל'אלול' מאשר ל'בין הזמנים'. זכויות רבות יש לו, ל-ר' יונה השַׁמָשׁ. רפואה שלמה לרעייתו הצדקנית.

4.
כבר אמרו: העולם נהיה כפר גלובלי קטן. בבית-המדרש באנגליה נתקלתי בעלון הלכתי חדש היוצא לאור ב...ירושלים. 'חוקי חיים' שמו. העורך מצטט שאלה מעניינת: בימינו, שאינן שכיחות 'חיות רעות', האם יכולים להשמיט את המילים 'חיות רעות בדרך' מנוסח תפילת הדרך?
עורך העלון משיב כי "אין לשנות ממטבע שטבעו חכמים בנוסח הברכה", ומביא מעשה שהיה: "פעם אחת, תוך כדי נסיעה, שאל נהג את השאלה הזו בפני משגיח ישיבת לייקווד רבי מתתיהו סלומון שליט"א. תוך כדי נסיעה נכנסה לאוטו דבורה וציערה את הנהג עד שכמעט ועשה תאונה. השיבו המשגיח: אכן, 'חיות רעות' הן דבר שכיח גם בימינו.

"גאב"ד 'העדה' רבי יצחק-טוביה וייס שליט"א הסביר בדרך צחות: היום לא חסרים נהגים 'חיות רעות בדרך' הולכי שתיים..."

סעו לשלום ושובו בשלום. תלמדו מנימוסי הבריטים, ולא מה'חיות רעות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!