מדוע בחר גפני להשתלח ביועצים חרדים?
יהודה גליקמן עומד על התמורות בפעילות הנציגים החרדים פעם והיום, ומנסה לעמוד על זעמו של גפני שהוטח ביועצים החרדים • שווה קריאה
- יהודה גליקמן
- י"ח אב התשע"ו
- 8 תגובות
גפני, משתלח. צילום: פלאש90
ימים לא פשוטים מטלטלים את פגרת חברי הכנסת של דגל התורה, אין רגע דל.
בשונה מהותית מימים עברו אז המחלקה הארצית והפעילות בכנסת משכה אחריה את ההישגים המוניציפליים, וחברי הכנסת הכריעו במעשיהם את סדר היום של כל סגן ראש עירייה בערי השדה והמרכז, הרי שהגלגל התהפך וכיום חברי הכנסת של דגל התורה טרודים ושקועים מעל צווארם בטרדות וטורח משא כל עיר ועיר עד שלמצער הישגיהם בכנסת נבחנים למול הישגי נציגיהם בירושלים ובחיפה, בחדרה ובנתיבות.
מההתבטאויות החריפות של יו"ר המפלגה ח"כ משה גפני ניכר כי בנפשו הדבר, לעיתים נדמה כי האיש משה רגע לפני ההכרזה "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם", אך לרגעים אחרים הוא מקיים את שליחותו עז כנמר וקל כנשר. כשמקשיבים לנימת דבריו היום אי אפשר שלא להיזכר במשפט האלמותי שלו בייסוד המפלגה על הצורך להביא את דבר הכרעת גדולי ישראל לקהילות שבכל ערי השדה.
גם ח"כ מקלב מצחצח חרבות ומתיז משפטים חדים וברורים כנגד עסקנים ויועצים המקורבים לשלטון והמלכות המקומית שבכל עיר משל תפקיד זה או אחר הוא חלק מקודשי ישראל, לכל זה יש סיבה ומסובב, סיבות פוליטיות ומסובבים אשר שונים בכל עיר ועיר ברמת האינטרסים הממלאת את תפקידם, ראשי דגל התורה נאבקים ללא פשרה על סלע צרכי קהילתם כפי שהם רואים את הדברים ולא מוכנים לשמוע גירסה אחרת של פרשנות למציאות המדאיגה אותם.
לדידם תלמידה שנאלצת לכתת את רגליה משכונה לשכונה בירושלים או קיומו של מבנה ישיבתי בחדרה הם סיבה לדאגה וטורח כמו העלאת הבטחת ההכנסה לאברכים, ומאבק על הקמת מקוואות רפורמיים.
ח"כ גפני ומקלב מביטים אל מעבר לאופק הצר של ועדות הכנסת ורואים כיצד הציבור, הציבור שלהם, מעלה את מצוקתו בפני נציגיהם שבכל עיר ולרוב נתקל בקשיים הדורשים מעורבות של "כלים כבדים". כאמור, תופעה זו לא הייתה קיימת בעבר, אך היא משגשגת ופורחת כיום למצער.
ישאל השואל ובצדק, מה קרה ועל מה קדרו השמים, האם יש כשל בהתנהלות הנציגים המקומיים בלשכות ראשי הערים? האם תש כוחה של השתדלנות המקומית, והיכן נעלמו שיתופי הפעולה הקטנים והגדולים שהיוו פתח לסטטוס קוו בריא ולחיים משותפים של ראש עיר חילוני עם קהילה חרדית המתפתחת בעירו.
אלא שלשאלה זו מספר פנים וגוונים, וכמה תשובות בדבר, לא הרי צרכי עיר ואם בישראל כדרישותיה הבסיסיות של שכונה בפאתי המטרופולין, ולא הרי סניף גדול של המפלגה המאכלס מגוון דעות של פעילים ונציגים כהרי חוד החנית המנוהל על ידי מינוי של איש אחד מוכשר לתפקיד בעל השפעה ובעל יכולות עשייה.
והצד השווה שבהן שלעת כזו הם הגיעו למלכות, לדידם של חברי הכנסת זכות הציבור לקבל את מה שמגיע לו גוברת על כל שיקול אחר, וכאן בעצם טמון ההסבר המכיל את פעולותיהם של חברי הכנסת במישור הארצי, יחד עם המאבק היומיומי בכל עיר ועיר בה יש קהילה הזקוקה לשרותיהם של נציגי דגל התורה - זכות הציבור לקבל את המגיע להם בזכות ולא בחסד.
לפני ימים אחדים, החריף ח"כ גפני את הטון, ואמר מילים חריפות מאד נגד אלו בהם הוא רואה טריז בגלגלי העשייה של המפלגה. בימים כתיקונם הוא ממעט להתבטא אישית ולרוב נזהר מלכוון את להב הברנר כלפי מישהו מסויים, אך לדידו הוא, הוא וחבריו שרויים כעת במאבק חסר פשרות ומעצורים באחת מוועדות הכנסת בהן הוא מרבה להתכתש ולהחריף אמירות. הוא הפנה את אמירותיו אל ראשי הערים וראשי המפלגות האחרות ותקף את אלו העומדים בינו לבינם כי שם בדיוק הוא אוחז, באמצע מאבק על הערך הבסיסי המאפיין את כל פעילותו בשנים האחרונות - זכויות הציבור ותו לא.
אמת יאמרו המבקרים כי לראשונה מכוון ח"כ גפני מילים רעות וקשות בפומבי נגד אדם כזה או אחר, נכון יטענו הצופים כי עליית מדרגה בהחרפת המשבר יש כאן ולא להיפך. אך גפני רואה את הדברים בדיוק להיפך, מניסיונו רב השנים, דווקא כאשר מועברים המסרים הקשים ביותר המבט על הדברים הופך להיות רהוט יותר. חד יותר ויעיל יותר. לתפיסת עולמו אין מקום להצטעצעויות, לומר כך ולהחריף אחר כך, להיפך - יש מקום להניח על השולחן ולהציב לאור יום את חומרת הנושא. הוא גפני מלומד בהישגים וייתכן כי בדברים אשר הוא מעורב בהם כדאי לא לפסול לחלוטין את גישתו בפתרון הדברים.
למען האמת, אם ננסה להיכנס לראש של ראשי הערים, רובם הרי נמצא בשדה הקרב הפוליטי לא יום ולא יומיים ולכן גם הם מבינים את הקוד שכאשר המאבק הופך להיות דורסני, חצוף, קשה ואישי, כדאי לשקול לעשות צעד שינמיך את הלהבות וייתן פתח לאפשרות להתחיל משחק חדש.
במקום הזה ראוי לתת את הקרדיט הקטן לאדם ולומר לגפני, אם זה לא אתה - היית חוטף עכשיו. אבל זה אתה.יהודה גליקמן הוא עורך האקטואליה ברדיו 'קול ברמה'
בשונה מהותית מימים עברו אז המחלקה הארצית והפעילות בכנסת משכה אחריה את ההישגים המוניציפליים, וחברי הכנסת הכריעו במעשיהם את סדר היום של כל סגן ראש עירייה בערי השדה והמרכז, הרי שהגלגל התהפך וכיום חברי הכנסת של דגל התורה טרודים ושקועים מעל צווארם בטרדות וטורח משא כל עיר ועיר עד שלמצער הישגיהם בכנסת נבחנים למול הישגי נציגיהם בירושלים ובחיפה, בחדרה ובנתיבות.
מההתבטאויות החריפות של יו"ר המפלגה ח"כ משה גפני ניכר כי בנפשו הדבר, לעיתים נדמה כי האיש משה רגע לפני ההכרזה "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם", אך לרגעים אחרים הוא מקיים את שליחותו עז כנמר וקל כנשר. כשמקשיבים לנימת דבריו היום אי אפשר שלא להיזכר במשפט האלמותי שלו בייסוד המפלגה על הצורך להביא את דבר הכרעת גדולי ישראל לקהילות שבכל ערי השדה.
גם ח"כ מקלב מצחצח חרבות ומתיז משפטים חדים וברורים כנגד עסקנים ויועצים המקורבים לשלטון והמלכות המקומית שבכל עיר משל תפקיד זה או אחר הוא חלק מקודשי ישראל, לכל זה יש סיבה ומסובב, סיבות פוליטיות ומסובבים אשר שונים בכל עיר ועיר ברמת האינטרסים הממלאת את תפקידם, ראשי דגל התורה נאבקים ללא פשרה על סלע צרכי קהילתם כפי שהם רואים את הדברים ולא מוכנים לשמוע גירסה אחרת של פרשנות למציאות המדאיגה אותם.
לדידם תלמידה שנאלצת לכתת את רגליה משכונה לשכונה בירושלים או קיומו של מבנה ישיבתי בחדרה הם סיבה לדאגה וטורח כמו העלאת הבטחת ההכנסה לאברכים, ומאבק על הקמת מקוואות רפורמיים.
ח"כ גפני ומקלב מביטים אל מעבר לאופק הצר של ועדות הכנסת ורואים כיצד הציבור, הציבור שלהם, מעלה את מצוקתו בפני נציגיהם שבכל עיר ולרוב נתקל בקשיים הדורשים מעורבות של "כלים כבדים". כאמור, תופעה זו לא הייתה קיימת בעבר, אך היא משגשגת ופורחת כיום למצער.
ישאל השואל ובצדק, מה קרה ועל מה קדרו השמים, האם יש כשל בהתנהלות הנציגים המקומיים בלשכות ראשי הערים? האם תש כוחה של השתדלנות המקומית, והיכן נעלמו שיתופי הפעולה הקטנים והגדולים שהיוו פתח לסטטוס קוו בריא ולחיים משותפים של ראש עיר חילוני עם קהילה חרדית המתפתחת בעירו.
אלא שלשאלה זו מספר פנים וגוונים, וכמה תשובות בדבר, לא הרי צרכי עיר ואם בישראל כדרישותיה הבסיסיות של שכונה בפאתי המטרופולין, ולא הרי סניף גדול של המפלגה המאכלס מגוון דעות של פעילים ונציגים כהרי חוד החנית המנוהל על ידי מינוי של איש אחד מוכשר לתפקיד בעל השפעה ובעל יכולות עשייה.
והצד השווה שבהן שלעת כזו הם הגיעו למלכות, לדידם של חברי הכנסת זכות הציבור לקבל את מה שמגיע לו גוברת על כל שיקול אחר, וכאן בעצם טמון ההסבר המכיל את פעולותיהם של חברי הכנסת במישור הארצי, יחד עם המאבק היומיומי בכל עיר ועיר בה יש קהילה הזקוקה לשרותיהם של נציגי דגל התורה - זכות הציבור לקבל את המגיע להם בזכות ולא בחסד.
לפני ימים אחדים, החריף ח"כ גפני את הטון, ואמר מילים חריפות מאד נגד אלו בהם הוא רואה טריז בגלגלי העשייה של המפלגה. בימים כתיקונם הוא ממעט להתבטא אישית ולרוב נזהר מלכוון את להב הברנר כלפי מישהו מסויים, אך לדידו הוא, הוא וחבריו שרויים כעת במאבק חסר פשרות ומעצורים באחת מוועדות הכנסת בהן הוא מרבה להתכתש ולהחריף אמירות. הוא הפנה את אמירותיו אל ראשי הערים וראשי המפלגות האחרות ותקף את אלו העומדים בינו לבינם כי שם בדיוק הוא אוחז, באמצע מאבק על הערך הבסיסי המאפיין את כל פעילותו בשנים האחרונות - זכויות הציבור ותו לא.
אמת יאמרו המבקרים כי לראשונה מכוון ח"כ גפני מילים רעות וקשות בפומבי נגד אדם כזה או אחר, נכון יטענו הצופים כי עליית מדרגה בהחרפת המשבר יש כאן ולא להיפך. אך גפני רואה את הדברים בדיוק להיפך, מניסיונו רב השנים, דווקא כאשר מועברים המסרים הקשים ביותר המבט על הדברים הופך להיות רהוט יותר. חד יותר ויעיל יותר. לתפיסת עולמו אין מקום להצטעצעויות, לומר כך ולהחריף אחר כך, להיפך - יש מקום להניח על השולחן ולהציב לאור יום את חומרת הנושא. הוא גפני מלומד בהישגים וייתכן כי בדברים אשר הוא מעורב בהם כדאי לא לפסול לחלוטין את גישתו בפתרון הדברים.
למען האמת, אם ננסה להיכנס לראש של ראשי הערים, רובם הרי נמצא בשדה הקרב הפוליטי לא יום ולא יומיים ולכן גם הם מבינים את הקוד שכאשר המאבק הופך להיות דורסני, חצוף, קשה ואישי, כדאי לשקול לעשות צעד שינמיך את הלהבות וייתן פתח לאפשרות להתחיל משחק חדש.
במקום הזה ראוי לתת את הקרדיט הקטן לאדם ולומר לגפני, אם זה לא אתה - היית חוטף עכשיו. אבל זה אתה.יהודה גליקמן הוא עורך האקטואליה ברדיו 'קול ברמה'
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 8 תגובות