שלושת השבועות הסתיימו, למדנו את הלקח?

כמו בכל שנה, תמיד מגיע היום שאחרי. שלושת השבועות של הפורענות שהחלו בי"ז בתמוז, מסתיימים מיד לאחר צום תשעה באב. שלושה שבועות של אבל על חורבן הבית, חשבון נפש נוקב על שנאת חינם ודיונים על השיח בחברה הישראלית מסתיימים להם. חוזרים לשגרה. דווקא ברגע שאחרי, חובה עלינו לשים לב, שהמסרים הנוקבים בהם נגענו בימי בין המצרים, לא ירדו לטמיון וייסחפו בים השגרה.

לא בכדי קבעו את השבתות הקרובות וכינו אותם בשם "שבעה דנחמתא". שבעה שבועות שמתחילות מהשבוע הקרוב, בהם אנו מפטירים בדברי נחמה. כמו כל אבל שמגיעים לנחמו לאחר מות יקיריו, גם אנו זקוקים לדברי הנביאים שינחמו אותנו לאחר חורבן הבית. אנו זקוקים לשבעה שבתות של נחמה.

אמנם, כדי להתנחם, יש קודם כל צורך להבין על מה בדיוק אנו אבלים. להרגיש את החסר, לבכות על האובדן ולהבין את החורבן. בהפטרה של שבת זו, נקרא את הפטרת 'נחמו'. בראשית ההפטרה אומר הנביא ישעיה: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אלוקיכם. דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ". וכפי שכבר מובא בספרי המחשבה, שעיקר העיקרים הוא ללמוד על מה היה החורבן והגלות, ואזי יש מקום לנחמה.

מי שמעיין מעט בספרים, בגמרא ובמדרשים, מגלה כי אחת הסיבות המרכזיות שגרמו לחורבן ירושלים, היה בעוון שנאת חינם. כאשר עם ישראל נמצא באחדות, אזי אף אויב אינו יכול עלינו. אך כאשר השנאה פושה בראש כל חוצות ואיש את רעהו זאב, אזי אויבי ישראל יש להם הכוח לפעול כנגדנו ואף להחריב את בית המקדש, משוש חיינו.

והשאלה הנשאלת ברגעים הללו: האם למדנו את הלקח? האם תוכחת הנביאים שהוכיחו אותנו על הגזל השקרים והשנאה, שליוו את העם היהודי וגרמו לחורבן הבית ולגלות הנוראה, מזיזה לנו באיזשהו מקום בחיי היומיום? האם הפכנו לחברה סולידית יותר? מקבלת יותר? מבינה ומתחשבת?

בעבר באחד 'אירועי האחדות' שהשתתפתי אמר הרב הראשי לישראל הגאון רבי דוד לאו שליט"א שיש לקום ולעשות מעשה ולהילחם כנגד המסיתים והמדיחים. לעקור מהשורש כל תופעה של גזענות או פגיעה מילולית ופיזית. לא מספיק לנהל דיונים, אלא פשוט להילחם. להילחם בכל גילוי שנאה, בכל תופעה של אלימות מילולית שתוביל בעתיד לאלימות פיזית. יש לערער את הלגיטימציה לכל הקבוצות השונות שיוצרות שיח של פירוד ושנאה בין המגזרים השונים.

בתפיסה שלי, אותם אנשים, הם בבחינת 'רודפים' של הציבור כולו. כאשר השיח מתנהל סביב הפירוד והמפלג, תמיד יהיו קיצוניים מכל הכיוונים שייקחו את השיח למעשים מתלהמים.

ישנם אנשים רעים המתפרנסים מהמחלוקת וניזונים ממנה, כאלו שיצירת פירוד ושנאה הפך לחמצן חייהם - יש להילחם בהם בלא הרף. למרות שמלחמה חוזרת כבומרנג, אבל אין לנו ברירה אחרת. אם חפצי חיים אנחנו במדינה הקטנטנה הזו, חובה עלינו לשנס מותניים ולהילחם כנגד כל ביטוי או אמירה שיש בה כדי לפרד ולפלג את העם.

אם יש לקח שאותו אנו צריכים לקחת אתנו ביום שאחרי, זה ששנאת חינם בכוחה להרוס ולהחריב, עד כדי חורבן הבית וגלות של אלפי שנים. אחת מהדרכים העיקריות לעצור שנאת חינם, היא על ידי שנעצור את אותם שוליים המלבים את אש השנאה.

כי את החושך מגרשים בנר אחד קטן…

לנהוג 'הכנסת אורחים' בזמננו
השולחן ערוך בסימן הראשון של 'אורח חיים' כותב: "ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש". ידועה קושייתו האלמותית של הרה"ק החידושי הרי"ם מגור זצוק"ל, וכי רק על יראי השמים לדאוג ולהצר על חורבן בית המקדש? ומה עם היהודים הפשוטים? ה'עמך'?

ותירץ החידושי הרי"ם לדרכו, מי שאינו ירא שמים יש לו לדאוג ולהצר קודם על חורבן עצמו. ואין הדברים בדרך הלצה כפי שהם נראים במבט ראשון. לימדו אותנו חז"ל (ירושלמי, מסכת יומא א, א) "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו". ומה הכוונה? וכי דורנו נחשב כאילו החריב בית המקדש? למה?

ותירצו חכמי המוסר והדרוש כי כל מעשה טוב של אדם בעולם הזה גורם לבניית אבן ונדבך נוסף בבית המקדש השלישי. כל מצווה ופעולה טובה מקרבת את הגאולה. דור שלא זכה שבימיו נבנה בית המקדש אות וסימן הוא כי לא השלים את המוטל עליו. לו היה מרבה בעשיית טוב הרי היה מביא לגאולה השלימה ולבניית בית המקדש.

ומהי הטוב אותו ניתן לעשות? שומה עלינו לבדוק למה נחרב וכשזה יתוקן הרי הבנייה תבוא ממילא. אם בית המקדש נחרב בעוון שנאת חינם, כאמור, הרי שהתיקון שלו היא אהבת חינם, לאהוב כל יהודי ולהרבות באהבת רעים.

וזהו שאמר מיכה (ו, ח): "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך"

עם ישראל יצא לבין הזמנים. תורים משתרכים ליד כל לונה פארק ומתקן שעשועים. זהו הזמן לנהוג טובת עין איש ברעהו, לוותר, לפרגן, לאהוב.

הרבי מסאטמר בעל ה'ויואל משה' זצ"ל. אמרה אחת שלו מגלה את מידת החסד ואהבת ישראל שהייתה טבועה בדמו. הוא היה אומר: לפנים בישראל רווחה מידת הכנסת אורחים, כשיהודים נדדו ממקום למקום ואחרים פתחו בפניהם את שערי ביתם וליבם, אבל היום, שאל הרבי, איך ניתן לקיים מצוות הכנסת אורחים בהידור, והלוא כמעט ואין אדם שאין לו בית?

והוא השיב: כשאתה נוסע ביום חם עם רכב ממוזג ואתה רואה יהודי נוטף זיעה עומד בחום השמש, זהו 'הכנסת אורחים' בדורנו. כך אמר הרבי מסאטמר.

בימים אלו, בהם נהגו בני ישראל לנסוע לטיולים, הבה ונפקח עיניים. בטוח שנמצא עם מי להטיב ובפני מי לפתוח את הדלת ואת הלב. כך, נזכה לתקן את עוון שנאת חינם שגרמה לחורבן בית מקדשנו ותפארתנו. וכך, ורק וכך, נזכה לגאולה השלימה במהרה ולבניין בית המקדש השלישי.

בברכת שבת שלום
הרב בן ציון (בנצי) נורדמן
לתגובות [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!