הנוער המשובח ביותר בעולם / חיים ולדר

השבוע שימשתי כשופט. היה זה ב"תחרות נאומים" שהתקיימה ב"קמפ בין זמנים" של ישיבת "נתיבות חכמה" (וולפסון) כאשר כל המלאכה מהארגון ההפקה ועד לאחרון המתחרים היו רק מבני הישיבה, ללא התערבות הצוות.

ישבתי שם חמש וחצי שעות רצופות, יחד עם חברי לשיפוט הרב שלמה רוזנשטיין והמרצה הידוע הרב נתן רוזן, ויצאנו משם מלאי התפעלות, לא רק ממה שראינו ושמענו, אלא מההבנה העמוקה, של המשמעויות הרבות, שאת חלקן אחלוק בשורות הבאות עם קוראיי.

15 בחורים בגילאי 18-23 הפליאו לרתק את הקהל, במגוון משימות נאום שכנוע ודרשנות מול מעל חמש מאות בחורים שהיו מרותקים במשך חמש וחצי שעות מבלי לזוז ממקומם. (עוד תובנה על יכולת ההתמדה והלמידה בעולם תזזיתי בו חמש דקות נחשבים נצח).

הבחורים הנואמים הפגינו למעשה את כל מה שרכשו במשך השנה בלימוד נטו: אינטליגנציה שכלית ורגשית גבוהה, ידע אינסופי, חשיבה אנליטית וחכמה, יכולת פולמוסית, הבנה, עומק, כושר שכנוע, כושר רטורי ולא מעט הומור.

זו היתה גאווה גדולה בשבילי ובשביל חבריי לשפוט בתחרות הזו. למעשה, אנו "השופטים" הרגשנו שאנו עומדים לא פחות מהמתמודדים למשפט על ידי הקהל הצעיר, הפיקח, העירני האינטליגנטי. זה היה מיקרו קוסמוס של החומר האנושי הכי מעולה במדינת ישראל: בחורי הישיבות.

התחרות נעשתה כך: חמישה עשר הבחורים שנרשמו מראש לתחרות, חולקו לשלושה בתים, כאשר השופטים נדרשו לבחור את השניים הטובים מתוך כל בית לעבור לשלב הבא.

הבחורים שעלו היו ממגוון גילאים מגיל 18 עד 24 , והם התבקשו לנאום על כל נושא שעולה על רוחם, עם הגבלה של 4 דקות לנאום, כשצליל צורמני מפסיק אותם בהגיע הזמן.

שלושה מהם היו בנים להורים היודעים לנאום ולהרצות. כל השאר בחורים שגילו את כישרון הנאום בעצמם, מבלי להביא כלום מהבית...

הנושאים שהם בחרו לנאום היו מגוונים ומפתיעים, וגם הכשרונות שהתגלו בתוך הצגת הדברים היו מגוונים ומפתיעים לא פחות.

הקהל היה שותף. הגיב בעירנות. כיבד את הנואמים. ניתן היה לראות שמדובר בבחורים שרגילים לשבת ולהקשיב משך שעות. קהל שקולט ברגע את הכיוון, קהל דעתן שאמנם כיבד בעצם ההקשבה וגם בתגובותיו, אך עם זאת לא עשה הנחות לאף אחד.

הבחור מ.ב. דיבר על דולנד טראמפ. הציג טיעונים שחלקם הגיוניים וחלקם הומוריסטיים מדוע הוא צריך להיבחר. (אחד הטיעונים היה שלא ייתכן שבמשך 4 שנים לא תהיה תמונה של נשיא ארה"ב ב"יתד נאמן"...).

הבחור י.א.ב. דיבר בתחילה על ילדים שנשכחים ברכבים, ואם למישהו לא היה ברור מה הקשר של זה לכאן, הוא הצמיד את התחושה של הילד הנשכח, ל"בחורים שקופים" בישיבה. אלה שיכולים ללמוד בביהמ"ד ולאכול בחדר האוכל ואיש לא באמת מתעניין בהם או יודע מה מתרחש בליבם. הוא הפליא לתאר את השריפה שמתחוללת בליבו של בחור כזה שהיא לא פחות כואבת מהילד שמתבשל שם ברכב. זה היה נאום מדהים ומרגש. הוא עלה לשלב השני.

בבית השני, נתן הבחור ש.מ. (בן 18. שיעור א')את אחד הנאומים המבריקים המצחיקים ומרתקים ששמעתי. הוא דיבר על חוסר הביטחון שחש לנאום בפני קהל גדול כזה, ומה עשה כדי להתגבר עליו. הוא הגיע למסקנה שהדבר הנכון ביותר הוא לנאום בפני בובות, לאחר מכן בפני אנשים שאינו מכיר ורק לאחר מכן בפני חבריו לישיבה, וכאן עבר לתיאור מצחיק של הנאום שלו בפני הבובות שאסף בביתו, ואיך נאום זה הופרע על ידי שכנים שעד הרגע הזה מתייעצים ביניהם איפה המקום הנכון לאשפז אותו...הקהל געה מצחוק והבחור מסיים את הנאום שלו "תודה קהל יקר...הייתם בובות".

זה גאון רטורי, הבחור הזה, גם הוא עלה לשלב השני.

א.ח..א. הביא חצי שיחת מוסר, חצי שיעור בגמרא, ואתה ראית מול עיניך את הר"מ או המשגיח שיצא ממנו. לעומתו א.ל. שכנע את הקהל (ואני חייב להודות שגם את השופטים ) מדוע נשק גרעיני תורם לשלום העולם. הוא הפגין ידע מדהים וכושר רטורי. אחד מטיעוניו המוחצים היה המלחמה שנטשה שנים בין הודו לפאקיסטאן שגבתה חייהם של מאות אלפים עד לרגע...שפקיסטאן פיצחה נשק אטומי. באותו הרגע... האמת והשלום אהבו...

בית 3 היה "הבעייתי" ביותר חמשת הנואמים היו כל כך מוצלחים שחבר השופטים חש בליבו לברור ביניהם.

י.ש.פ., בחור שהתייתם לאחרונה, נשא את הנאום הכי מרגש והכי מצחיק ששמעתי בחיי עם שילוב נדיר ובלתי ניתן להבנה ביניהם. זה לא היה נאום בכייני. הוא הוריד את הקהל מצחוק כשחיקה אנשים שנותנים ליתום עשר שקל כדי "לזכות במצווה" מבלי לגלות רגישות מינימאלית, ועם זאת לא היה בדבריו אפילו שמץ של מירמור או התמסכנות, הוא היה מרתק מצחיק שנון ועם טונות של ביטחון עצמי.

לעומתו, מ.א. קרא לבחורים לעזוב את התחרות על כובעים חליפות עניבות ושאר אביזרי ביגוד ולחזור לעבר, כאמצעי המחשה הוא החל לדבר על הכובע שחבש מרן החפץ חיים ובלי להתבלבל שלף מכיסו "קסקט" חבש אותו והמשיך לדבר. האקט הוויזואלי הזה פעל לא פחות מדבריו המשכנעים.
ב.א. הביא את אחד הנאומים האינטילגנטים הפילוסופיים, והמרתקים ששמעתי. על תדמית, מול אמת, על שיטות חינוך, על ניראות וסטיגמות. הבחור, בסך הכל בן 22, דיבר כמו פרופסור, רק הרבה יותר חכם עמוק, חד ועוקצני. כלומר, בחור ישיבה. זה היה נאום אחר, שרק גיוון את שלל הכישרונות והיכולות שהוצגו שם באותו ערב.

מחמישה עשר יצאו שישה (2 מכל בית), וכאן הוטלה עליהם משימה. שלוש מעטפות של נושאים לויכוח, וששה מעטפות עם שמותיהם של העולים לשלב הזה.

המנחה שלף מעטפה מכאן ושני מעטפות משם והבחורים נדרשו בתוך דקה להציג טיעונים. האחד בעד והשני נגד. הם לא ידעו את הנושא מראש, וגם לא יכלו לבחור מי בעד ומי נגד.

הם עמדו בזה כמו גדולים. כאן ראית את החריפות, את יכולת הטיעון והפולמוס, את היכולת לאלתר, לשלוף מילים וטיעונים, להשתמש בידע בזיכרון, לגלות יוזמה ותושייה בקיצור כל מה שלקחו מלימוד בחברותות ומהקשבה אינסופית לשיעורים.

באחת המשימות נדרשו שתי המתמודדים "ראש בראש" לנאום בנושא השימוש בפלאפונים בישיבה. (כשרים כמובן) הבחור עליו הוטלה המשימה לדבר בעד, הבריק מעט יותר מהשני, השופטים נקלעו למצוקה. מבחינה מקצועית הבחור שצידד בפלאפונים ניצח לא בגלל ששכנע כמו באופן הצגת טיעוניו. מבחינה חינוכית איך אפשר לתת לדעה כזו לזכות. מצד שני מה אשמתו? העמדה "בעד" נכפתה עליו.

החלטנו להורות לשניים להתווכח שוב –אך להפוך צדדים....

הבחור שהיה רק שלוש דקות לפני כן בעד... נשא נאום חוצב להבות... נגד שימוש בפלאפונים בישיבה. ושוב ניצח!!!

"לו ידעתם איזו עלייה רוחנית היתה לי כשהטלפון התקלקל לשבועיים..." אמר בין שלל טעוניו.
היה זה הבחור שדיבר על "הבחורים השקופים". הוא עלה לשלב הגמר, והיה הבחור שזכה בסופו של דבר בתחרות.

משישה נותרו ארבעה. יחד עם "השקופים" עלה גם "נאום הבובות" "תפילת היתום" ואחד ה"אלטרעס" של הישיבה מנהיג מלידה. שזכה לפופולאריות מדהימה בלי קשר לנאום הסוחף שלו. וכאן הסתים תפקידם שלך השופטים.

מי שבחרו את הזוכה, בשעה שלוש בלילה, מבין הארבעה היו הבחורים. הצבעה פשוטה. הזוכה י.א.ב, זכה על חודה של נקודה ואחרי בהפרשים צמודים כל השאר.

ובשבילי היו השעות הארוכות זה חיזוק עצום, למה שכתבתי כאן מספר פעמים. הנוער שלנו הוא המחונך ביותר, האינטילגנטי ביותר, צמא הידע והמידע, הרגיש האיכפתי, המחונך, הפיקח הבגרותי והשקול לא רק בארץ ישראל אלא בעולם כולו.

אם חפצי חיים אנחנו, אל לנו אפילו להקשיב לכל אלה המנסים לחרב את מה שנבנה כאן. זו היתה תחרות וויכוחים. אבל העובדה שמדובר בנוער הכי טוב בעולם –אינה נתונה לויכוח!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!