חכמי תורה שבכתב • טורו של אבי בלום

במלחמת לבנון השנייה התפרסם יו"ר ש"ס, סגן ראש הממשלה וחבר השביעייה, בהצעתו לצה"ל 'להפציץ מהאוויר'.

השבוע השתדרג לו איש חיל האוויר החרדי, ועלה על מטוס אפ-35. - 'החמקן': ברח ממוקש מדיני התחמק מתקרית פוליטית, הקפיד לשמור על שתיקה בשתי פרשיות שבהן מצא עצמו מעורב בעל כורחו, מחוץ ומבית. בסוגיית הארכת ההקפאה בתשעים יום, ובפרשת התבטאויותיו הפרובוקטיביות של ח"כ הרב חיים אמסלם. השתיקה אינה משימה קלה לאף פוליטיקאי.

לאלי ישי היא קשה שבעתיים.

על הצעה כמו זו שהגישה קלינטון בשם אובמה לביבי, נוהגים הרוכלים בשוק לצווח: 'בעל הבית השתגע'. לכאורה, יש בה הכל תמורת (כמעט) לא כלום. כנגד התחייבות ישראלית להארכת הקפאת הבנייה בשלושה חודשים, מתחייב הממשל האמריקאי לסל הטבות חסר תקדים: גם עשרים מטוסי אפ-35 בשווי 3 מיליארד דולר - בחיני-חינם, גם הטלת וטו על כל הצעת החלטה אנטי-ישראלית במועצת הביטחון, גם שמירה על עמימות הגרעין הישראלי, גם החרפת הסנקציות נגד איראן, וגם השלמה עם בנייה ישראלית בירושלים והתחייבות שלא לבקש הארכת הקפאה נוספת בתום תשעים הימים. יותר מזה אנחנו לא צריכים.

הבעיה עם ההצעה, שהיא טובה מדי מכדי להיות מציאותית. כמוה, כשיחת טלפון שמבשרת לצבר הטיפוסי חובב מתנות החינם, על זכייה בנופש חלומי תמורת דבר של מה בכך: מסירת נתוני כרטיס האשראי. במשך חודש מסתובב נופש החינם הפוטנציאלי כשראשו בעננים, הוא מאושר מהגורל שהרעיף עליו כל טוב, עד שמגיע חשבון האשראי והזוכה האומלל מגלה כי על מתנת החינם הזאת, הוא עומד לשלם בריבית קצוצה.

במקרה הזה, תעריף התשלום האמיתי נתגלה מוקדם מהמתוכנן. עוד לפני ההצבעה בקבינט על ההצעה האמריקאית, מתברר כי אובמה לא מתכוון להסכים לבנייה בירושלים. לכל היותר תינתן הסמכה שבשתיקה ל"המשך בנייה, במתכונת שהייתה עד כה", משפט ציני עד כאב המתאר הקפאה מוחלטת. לש"סניקים, שהימנעותם המתוכננת תעניק לנתניהו את הרוב הדרוש בהצבעה, זה מותיר איזשהו מרחב תמרון מול ראש הממשלה, לכל הפחות למראית עין. אחרי שבראשית השבוע הבהירו כי יימנעו, עשו פליק-פלאק. תחת מתקפת הפשקווילים מימין, הם מנסים להצטייר כסמן ימני יותר מביבי, ומתנים את הימנעותם בשני תנאים: בנייה בירושלים, ולא "במתכונת שהייתה עד כה", והתחייבות לחידוש הבנייה בערים החרדיות ביתר עילית ומודיעין עילית, מיד בתום שלושת חודשי ההקפאה. גם בסרט הזה, כבר היינו, ערב ההקפאה הקודמת. התוצאה ידועה.

אוהבים לצייר את אובמה כמו טירון, חסר ניסיון ונעדר הבנה במציאות המזרח-תיכונית וגם קצת מרושע. הכל כנראה נכון, אבל פראייר הוא לא. הש"סניקים יודעים זאת. הם מבינים שהנשיא האפרו-אמריקאי לא הפך לברון דה-רוטשילד שמוזיל מכספו לבניין ארץ הקודש וביסוס צבאה. כשאינך יודע בבירור מהי התמורה שאתה נדרש לשלם, תיאלץ בסופו של דבר להוציא מכיסך את כל המצלצלין שנותרו לך.

ובכל זאת הם כנראה יימנעו, ובכך יכריעו לטובת קבלת ההצעה האמריקאית. כמה סיבות בדבר, ולעניין הזה, הש"סניקים, שמגלים אימפולסיביות בפרשות אחרות (ועל כך בהמשך), ריאליים ומפוכחים יותר מדי. הסיבה הראשונה, כמו תשובת החולה הסופני שאינו בוחל בשום תרופת קסם: גרוע יותר לא יכול להיות. והרי בפועל, לפני קבלת ההחלטה, ההקפאה היא עובדה קיימת לא רק ביהודה ושומרון, גם בירושלים. אין מי שיודע זאת טוב יותר משני שרי ש"ס, שהפכו לשתי הידיים השמאליות שמבצעות את ההקפאה: בזרוע התכנונית במשרד הפנים ובזרוע הביצועית במשרד השיכון.

אם כבר להקפיא, אומרים הש"סניקים, לפחות לקצוב זאת בדד-ליין, בשלושה חודשים שלאחריהם יסתיימו התירוצים. אם כבר לעצור את הבנייה, לפחות לא בתחומי ירושלים, שם ישי ואטיאס יכולים לעשות מעשה, לכנס את ועדות התכנון והבנייה מהיום למחר, להוציא מכרזים ממחר למחרתיים. בירושלים, בניגוד ליהודה ושומרון, אין צורך בחתימתו של שר הביטחון. את הבנייה בבירה הישראלית מעכב ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. ההסדר שגובש מול קלינטון, הכולל הסכמה שבשתיקה לבנייה בשכונות היהודיות בירושלים, לא יאפשר עוד לראש הממשלה להתחמק. אם גם הפעם ימשיך להקפיא, תיקרע המסכה, ייחשף הפרצוף האמיתי. כך מאמינים הש"סניקים. המתנחלים, פחות. גם אליהם נגיע, לפני שיגיעו אלינו...

השיקול הנוסף שנשמע מפיו של מרן הגר"ע יוסף – וכמה טוב שתמיד ישנה 'דעת תורה' להיתלות בה כתירוץ אולטימטיבי, חסין אש: אי אפשר לסרב להצעה שכזאת, המוגשת על ידי נשיא המעצמה הגדולה שאנו תלויים בחסדיה. רק אוויל לאומני יאמין שישראל יכולה לשרוד רגע אחד ללא גיבוי אמריקאי מאסיבי, צמוד, הדוק, מגונן - כמו אם שמשגיחה בכל רגע על בנה המיוחד.

הנימוק האחרון, פוליטי: אם הצעתו של ביבי לא תעבור בקבינט, לא תיוותר לו ברירה אלא לפרק את החבילה, להחליף קואליציה. כמו שרון בשעתו, שפיטר את אלון וליברמן כדי להעביר את ההתנתקות. אז נכון, ביבי אינו שרון, הוא לעולם לא ישלח מכתבי פיטורין בפקס, שגר ושלח, שגר ושכח. הוא יעשה הכל על מנת לשמר את המסגרת הקואליציונית הנוכחית. הדבר האחרון שהאיש רוצה, זה להיות תלוי בחסדיה של ציפי לבני.

ולמרות הכל, הכרעה בנושא כה קריטי, בניגוד לעמדת ראש הממשלה, תזרוק את ביבי לזרועות קדימה. לא תיוותר לו ברירה אחרת. ראש ממשלה לא יכול להישאר במיעוט בממשלתו שלו בסוגיית הליבה המהותית ביותר, לאחר שישב וסגר קצוות עם בכירי הממשל האמריקאי שכבר שיבחו אותו על כך בפומבי, בעוד הוא עושה קולות של התלבטות. לחיבוק אובמה ציני ואכזרי כל כך, אפילו ביבי הפסימיסט לא ציפה. הש"סניקים למודי טראומה. פעם אחת שבה הלכו עד הסוף, הצביעו נגד התקציב ונזרקו מהממשלה הספיקה להם. ומי שנכווה ברותחים, נזהר בצוננים. מי שנכווה באריק, נזהר בביבי.

חגיגות התשעים

למה להודיע מראש על הימנעות, מדוע לא לסחוט את הלימון עד תום, כמו דרעי בימי אוסלו, שאלתי את אחד מראשי ש"ס, שהשיב במשנה סדורה: "בסיפור הזה, אסור לנו להצטייר אפילו לרגע כסחטנים, ככאלו שהעמדות שלהם בנושאים כל כך קריטיים נתונות לסחר-מכר של הרגע האחרון. לכן הבהרנו מהרגע הראשון שהכיוון שלנו יהיה: הימנעות. כדי שאף אחד לא יוכל לנסות לטעון אפילו, שזגזגנו כדי לנסות לסחוט משהו".

ש"ס תימנע בהצבעה, אך לפחות עד לאמצע השבוע, נמנע היו"ר ישי מלתת לכך ביטוי פומבי. המשכיל בעת ההיא ידום. להפגנות הימין שהתקיימו ברחוב הסמוך לביתו, הגיב ישי בחיבוק. לו שהה בבית, היה יורד ומכבד אותם בקפה חם שיפיג את הצינה. כמו הגב' הראשונה נתניהו, שלהפגנות הסטודנטים שהתקיימו מול ביתה, הגיבה בחלוקת פיצה.

בימין שולפים את אוסלו, מזכירים את ההימנעות ההיא שנתנה לרבין רוב יהודי לחתימה על ההסכם מול ערפאת. "ישי, שלא תצא דרעי", נשלפה הסיסמה תוך יום. קופירייטרים טובים, תמיד היו להם למתנחלים. מסבירנים, קצת פחות.

בהשוואה בין אוסלו של רבין להקפאה של ביבי, המבדיל רב על המשותף. אז, הלכה ישראל להסכם מרצון, לא רק שהאמריקאים לא כפו את המהלך, הם כלל לא היו בסוד העניין והוזמנו לחתונה רק אחרי שנגמר השידוך. הפעם, לביבי אין ברירה. כזה ראה וקדש - אומר לו אובמה. גם משמעות המהלך, פחותה בהרבה. לא מדובר בהסכם שמשנה סדרי בראשית, אלא בנתינת גושפנקא להקפאה שכבר מתבצעת בפועל ממילא. איך אמר לי ג'ומס השבוע? "לא אנחנו מחרימים את אריאל. ביבי מחרים אותה!". ביבי וש"ס.

חלום הבלהות של הש"סניקים הינו, שיתעוררו בעוד שלושה חודשים ויגלו שאת הנספחים הסודיים של החוזה. כמו הסכם חשאי ערב הגשת התקציב, שומר נתניהו בינו לבינה: בין ביבי לקלינטון. אולמרט כבר עשה להם את זה, ניהל מאחורי גבם משא-ומתן שרק לאחר לכתו, התבררו ממדיו. על ביבי הם סומכים יותר. לא בגלל האמינות, בגלל הזגזגנות. ממה-נפשך: אם לא הבטיח מאום לאובמה, מה טוב. אם הבטיח, זו סיבה מספקת לכך שלא יקיים.

מי שנותר בצד, מתנגד וחוגג, הינו איווט ליברמן. שר החוץ בעל עצבי הפלדה עומד ערב הכרעה משפטית. נוח לו הרבה יותר להגיע אליה מעמדת מיניסטר, השותף השני בגודלו בממשלה. הוא מאמין שהיועץ המשפטי יהודה וינשטיין יחשוב פעמיים לפני שיחליט על הגשת כתב אישום – כשהסיטואציה היא כזאת העשויה לחרוץ גורלות, לפרק ולהרכיב ממשלות.

ש"ס מוציאה לו את הערמונים מהאש. גורמת לכך שאיווט יוכל להוסיף וליהנות מכל העולמות. גם להצביע נגד ולמצב עצמו כמנהיג הימין האותנטי, וגם להישאר בממשלה. הש"סניקים האחראים כבר יימנעו. איווט ימשיך ללכת עם ביבי ולהרגיש בלי.

זוהי לא רק הפוזה המדינית-פוליטית, גם לא החישוב הפלילי. בשקט-בשקט, בלי כותרות והכרזות, ממשיך איווט בבניית בסיס כוח אמיתי, המרושת בכל רחבי הארץ. במידה רבה, הפעילות של איווט בקדנציה הנוכחית, מזכירה את זו של דרעי בתקופת תור הזהב, בימי ההקמה והביסוס של ש"ס.
איווט הוא השועל הפוליטי היחיד במערכת שמסוגל גם לשמור על הכרם וגם ליהנות מהענבים. המשרדים שמחזיק איווט תחת ידו, כבדים, משמעותיים ומשפיעים. כמוהם כבולדוזרים, שרק יד של נהג מיומן, יכולה להנחות למטרה הנכונה.

סיפור בניית הכוח של ישראל ביתנו באמצעות המשרדים ראוי לטור בפני עצמו. אבל גם בשוליים, באמצעות שימוש בכוחו הקואליציוני, איווט פעיל כל העת. דואג לבוחריו באובססיביות ראויה להערכה. זו עוד סיבה לכך שאיווט, הנהנה מכל רגע בממשלה, הרבה יותר ממה שאתם חושבים ויודעים, לא ימהר לפרוש ממנה. הש"סניקים מוזמנים להמשיך ולהתחבט, להוסיף ולתרץ, לא להפסיק להתפתל.

בינתיים ימשיך איווט ליהנות מכל רגע. המהלך האחרון שהעביר – עוד מהלך - היה ביום רביעי שעבר. מכתבים שהועברו לשרי הממשלה, בהליך שרק איווט מכיר, הביאו לידי גמר, ללא הכרזות וללא הצהרות, של ההחלטה לבטל את הצורך בוויזות בין ישראל לאוקראינה.

זה טוב לבוחרי ישראל ביתנו, ובמקרה הזה, גם לכמה רבבות בוחרים חרדיים שיוכלו לפקוד את ציון רבי נחמן מברסלב באומן ללא צורך להמתין שעות בחצר השגרירות האוקראינית בתל אביב (ותודה ליועץ המסור של השר, עו"ד אבי אבוחצירא). בקיצור, זה טוב לאוקראינים וגם ליהודים, וזהו גם מקרה טוב כדי ללמד על דרך עבודתו של איווט: המהלך עבר בשקט, מחצות ליל רביעי שעבר החלה ספירת תשעים הימים מפרסום ההחלטה ועד לכניסתה לתוקף.

תשעים יום, הם כנראה פרק הזמן הקבוע להעברת מהלכים הנוגעים למדיניות החוץ של ישראל. וכל עוד איווט יכול להפשיר ויזות בתשעים יום, הוא לא ימהר לפרוש בגינם של תשעים ימי הקפאת בנייה.

חיים שכאלה

ערב הבחירות האחרונות, חתם הרב חיים אמסלם, כמו יתר חבריו לתנועת ש"ס, על מכתב התחייבות שתוכנו המלא מתפרסם כאן לראשונה, ובו הוא מצהיר כי "יהיה בסמכות בד"צ 'בית יוסף' בנשיאות מרן שליט"א או כל ביה"ד אחר עליו יחליט יו"ר התנועה הר' אליהו ישי להורות על התפטרותי מהכנסת". ולמרות שאין מועד מתאים מהשבוע הנוכחי לדרישת מילוי ההתחייבות, ככל שזה תלוי בש"ס, אמסלם לא יועמד בקרוב בפני הדילמה האם לקיים או להפר את חתימת ידו.

חיים שכאלה, של מריבות תמידיות עם נבחריהם הרבניים, נכונים לראשי ש"ס כל אימת שהם מכלילים רבנים ברשימה. רבנות ופוליטיקה, מסתבר, לא הולכות שלובות זרוע. זה קרה עם הרב יצחק פרץ, שערק ליהדות התורה, עם הרב יוסף עזרן זצ"ל שהקים מפלגה עצמאית שגנבה מש"ס מנדט. ועוד לא דיברנו על הרב יעקב יוסף, והרב אריה גמליאל, כל רב והרזומה העשיר שלו. הרב משה מאיה - היחיד שצלח את כנסת המינים, בא בשלום ויצא בשלום כמו כהן גדול ביום הכיפורים, מונה לחבר מועצת החכמים.

כעת מגיע תורו של אמסלם. נון קונפורמיסט, שאף פעם לא הלך בתלם. בקדנציה הקודמת המריד רבנים נגד שר הדתות מטעם התנועה, איציק כהן. נורות אזהרה נוספות נדלקו בחקיקת חוק הישיבות הקטנות, עת חבר אמסלם בוועדת חינוך, לכמה מח"כי קדימה שביקשו לעכב את החקיקה עד להכללת סעיפים נגד אפליה. החכם עיניו בראשו, ישנם כאלו שגם בסוף טחו עיניהם מראות.

לכנסת הנוכחית, נכנס אמסלם ברגע האחרון, אחרי שכבר הוכנה רשימה אחרת שבה נכלל במקומו חבר מועצת עיריית בני ברק לשעבר, פיני צברי. למזלו של אמסלם, למרות שרבו – עד לשבוע האחרון - הגר"מ מזוז העניק את ברכתו לשינוי ההרכב ולהוצאתו מהרשימה, לא סמך על כך רבי ברוך אבוחצירא את ידיו, ולפיכך, כדי לאזן, נותר אמסלם על מקומו. לשיקול תשבץ החצרות, תרמה גם ההיכרות האישית עם מרן הגר"ע יוסף, שחיבב (בלשון עבר) את אמסלם. בכל זאת, לא כל ח"כ מש"ס מתכתב עמו בדברי תורה.

ואז באה פרשת הבחירות לרבנות אשדוד והמפלה שספג אמסלם שרץ לרבנות העיר עד הסוף המר, ואחר כך התבטאויות מביכות בלתי פוסקות, מנושא הגיור ועד לפרשת עמנואל, כל זה לווה בכותרות סנסציוניות בתקשורת הכללית שנתנה לו במה לא מפאת כבודו, אלא מחמת מבוכתם של ראשי תנועתו. באותו שלב, אלי ישי חרק שיניים. כששאלתיו מדוע ש"ס הרשמית אינה מגיבה, השיב שאמסלם עוד יספק את ההזדמנות המתאימה. חכם עדיף מנביא.

אמסלם דיבר ודיבר, ככל שאתה מתמכר לכותרות, אתה חייב להקצין את השיח, שהרי אחרת אינך מחדש דבר. והשיא אכן הגיע בשבוע שעבר. בראיון שהעניק לפרשן הפוליטי של מעריב שלום ירושלמי, הצהיר על הקמת תנועה חדשה, יצא נגד הלימוד בכולל, שאל מה לבן ארבע עשרה ולסוגיות של 'שור שנגח את הפרה'. מתח ביקורת על כל היקר, שבר וניפץ כל מוסכמה.

אמסלם הכחיש בתחילה, טען שמדובר בשיחות ולא בראיון לציטוט, הכחיש והמריא לחו"ל. עוד טעות של טירון: אתה לא משאיר מאחוריך בית בוער ובורח. אם ברצונך לשמור על נכסיך, הישאר במקום וכבה את הדליקה. אבל אמסלם לא רק שלא כיבה, הוא אף הוסיף שמן למדורה, בראיון שהעניק בין טיסה לטיסה לתוכנית 'פילפוליטיקה' ברדיו קול ברמה (בהנחיית זקן הפרשנים יעקב ריבלין וכותב השורות), אישר כמעט אחד לאחד את הדברים שציטט ירושלמי בשמו, ולקינוח סיים במתקפה מרומזת נגד מרן הגר"ע יוסף בכבודו ובעצמו.

ההמשך ידוע. הרי למרות הרצון לשמור על דממת אלחוט, על דברים כאלו אי אפשר לעבור בשתיקה: הגר"מ מאזוז, מורו ורבו, יצא במכתב חריף נגדו. הבאבא ברוך, הבהיר שהוא מסתייג. הגר"מ מאיה עלה לשידור ואמר שהאיש זקוק לאבחון. לא נעים.

בצד, בלי להוציא מילה, בלי להשמיע הגה, עומד אלי ישי. הוא יודע שכל אות שישמיע, תשחק לידי אמסלם. תהפוך את המלחמה מרוחנית לפוליטית. ולכן, למרות שרגשית - כנהוג במגזר - הוא מתפוצץ ומשתוקק להשיב, שכלית, הוא יוסיף לשתוק. לשמור על איפוק לא אופייני. הרי כעת אלו מרן הגר"ע יוסף ורבותיו של אמסלם הגר"מ מאזוז והבאבא ברוך שמתנערים מדבריו ויוצאים חוצץ נגדו. למה להפוך זאת למריבה פוליטית?

ובכל זאת, ככל שזה תלוי בישי, ואם אמסלם עצמו לא יטרוף את הקלפים ויקצין את השיח למקום שאין ממנו חזרה (הדברים נכתבים לפני מסיבת העיתונאים המתוכננת ביום רביעי), הח"כ הרבני הסורר לא יתבקש להחזיר את המנדט. אין גוזרים על הפוליטיקאי גזירה שאינו יכול לעמוד בה. הסיכון גדול מהסיכוי. אם החבל שמחובר ברפרוף יקרע עד הסוף, אמסלם לא יהיה מחויב לאיש. לא יירה בבודדת, אלא בצרורות וללא הבחנה. וכשהאיש הזה משחרר את חרצובות לשונו, אין אדם היכול לעמוד במחיצתו. בקונסטלציה מסוימת, זה עשוי אפילו לעלות באובדן הרוב הקואליציוני. אם העבודה פורשת מהקואליציה, אמסלם הוא הח"כ ה-61. אליעזר מזרחי החדש. תיפח רוחם של מחשבי קיצין.

אז ש"ס שוב תחרוק שיניים, תנשוך שפתיים, תחזיק מעמד עוד שנה וקצת. הרי יותר מזה ממשלת ביבי לא תסחוב. אחרי אמסלם, המבול. מי יודע מה יתפתח, מי נביא יאמר לנו מה יתרחש. על סמך ניסיון העבר, רק דבר אחד בטוח: לרשימת ש"ס שוב יימצא רב.

הטור מתפרסם ברשת 'קו עיתונות דתית' וב'בחדרי חרדים'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!