כן, אפשר להתעשר מאפס • שיעור ב'ביזנס'

האם אפשר להתחיל מאפס?

כמעט כל אחד רוצה לעשות כסף. אך משפטים בסגנון "כסף הולך לכסף" או "הכי קשה לעשות את המיליון הראשון", מרפים את ידיו של כל מי שנטל על עצמו את ההחלטה 'להרים' את עצמו ולבנות אימפריה כלכלית.

חז"ל לימדונו כי "איזהו חכם הלומד מכל אדם". ניסיון חייהם של אחרים, מעניק פרספקטיבה נכונה וכלים ראויים לבאים אחריהם.

ההכרה בכך שההצלחה קיימת וכל אחד יכול להשיגה, אינה מספיקה. באמצעות ניסיונם של אחרים, בכוחנו לעקוף את המכשולים שבעלי-הניסיון כבר עברו. לא פחות חשוב מכך – אנו מקבלים מוטיבציה אדירה ללכת בעקבותיהם ולא לשוב וליפול אל שגרת היומיום והייאוש הבא בעקבותיה.

בשורות הבאות, קיבצתי את סיפוריהם של אנשים שהתחילו מאפס. הם לא נרתעו ממשברים והצליחו להביא את עצמם למעמד של עשירים לפי כל קנה מידה.

סך המכירות: מיליארד דולר

מי מאיתנו אינו משתמש בדיסק און-קי? הידעתם שזהו פרי המצאה ישראלי?

קוראים לו דב מורן. העובדים שלו מכנים אותו "דובי".

הוא נולד לפני 52 שנה למשפחה ישראלית טיפוסית. בנערותו, שימש ככתב באחד מעיתוני הנוער. לאחר שחרורו מצה"ל, הקים את חברת 'אם סיסטמס' יחד עם חברו, אריה מרגי.

לפי מה שדב מספר, הוא לא ידע לנהל חברה. הוא לא שירת ביחידה מובחרת כל שהיא. הוא לא סיים תואר MBA, וכמובן, שלא חלם שיש לו ביד רעיון גאוני.

הוא בסך-הכל ניסה לפתח מכשיר זעיר לאחסון נתוני המחשב.

הפידבק הראשוני היה שלילי. האנליסטים זלזלו במוצר. הם לא האמינו שמישהו יתעניין בו. "מי צריך את הדבר המטופש הזה", אמרו לו. האמירות האלה השפיעו על מניות החברה שירדו בשבוע ההשקה בלא פחות מ-10 אחוזים.

אבל הוא לא התייאש, והחברה המשיכה לפתח את המוצר.

חשבתם שפה הסתיימו הקשיים? ממש לא.

אחרי שמכרו מיליון יחידות דיסק און-קי ברחבי העולם, הצרות באו בצרורות. ביום בהיר, קיבלה החברה של דב טלפון בהול על דיסק און-קי שנשרף. למחרת התקבל טלפון נוסף לגבי דיסק נוסף שנשרף.

בחברה נכנסו ללחץ. תופעת לוואי שכזו, עלולה להוריד לטימיון את כל ההשקעה. בחברה לא התחמקו, אלא התמודדו עם הבעיה. הם ביקשו לקבל את שני הדיסקים המדוברים. כשקיבלו אותם לידיהם, הסתבר שהם בכלל לא מתוצרת שלהם.

המתלוננים, לשמחתם, התבלבלו.

בשנת 2001, מכירות החברה הסתכמו ב-45 מיליוני דולרים. בשנת 2006 המכירות זינקו למיליארד דולר.

אחזקותיו של דב בחברה היו 6.6 % כאשר זו נמכרה במילארד וחצי דולר לחברת סאנדיסק האמריקאית. תעשו את החשבון לבד.

זה נקרא להתחיל מאפס. להאמין ולאהוב את מה שאתה עושה ולא להרפות אפילו כשמנסים לייאש אותך.

ברשימת הלקוחות: צבא ארה"ב

אם חשבתם שכדי להצליח אתם חייבים להבריק עם רעיון גאוני בתחום ההיי-טק ולעשות 'אקזיט' ברגע הנכון, הסיפור הבא יפריך את שתי המחשבות הללו.

יוקי גיל, המייסד והבעלים של חברת 'סנדלי שורש', יצא בשנות השמונים לחו"ל לטיול זוגי ארוך, בן שנתיים, יחד עם רעייתו.

למטיילים היוצאים לדרך ארוכה מעין זו, חשוב מאוד "להעמיס את כל הבית על הגב"; שכל הבגדים והציוד הנצרך ייכנסו בתרמיל. באותם ימים, לא היה ציוד כזה. גם לא נמצאו סנדלים מתאימים. גיל ורעייתו נאלצו לטייל במשך שנתיים עם נעליים גבוהות ומסורבלות לצד התמודדות עם ציוד לא נוח על הגב.

"במשך כעשור, הודחק הרעיון של פיתוח הציוד המושלם למטייל" סיפר גיל בראיון ל'גלובס'. "במהלך מלחמת לבנון גויסתי לחצי שנה. אז, בפעם הראשונה אולי, הבנתי שיש כאן בעיה רצינית של ציוד. חיילים לא יכלו לזוז, כי הם סחבו מנשא, שלא התאים לרובה, שלא התאים לקסדה, שלא התאימה לשכפ"צ. הכל היה כבד ומסורבל ולא מותאם, והם פשוט לא יכלו לתפקד עם זה".

מהמלחמה הזו יצא משרד הביטחון בהחלטה לבחון מחדש, באופן יסודי, את ציוד החיילים. בשיתוף המחלקה להנדסה ביו-רפואית בטכניון, יצא לדרך מחקר על תרמילים.

גיל, ששמע על המחקר, הגיע לטכניון והציע את עצמו לעבודה. שנתיים וחצי עבד עם פרופ' גדעון ישי על סחיבת משא והשלכותיה. מהטכניון הוא עבר לעבוד לצד ד"ר רוני בר, ממציא השיטה לפיתוח מדרסים בהתאמה אישית, שם רכש את הידע שלו על כף הרגל.

ב-1989 פתח גיל תוכנית חיסכון, קנה מכונת תפירה תעשייתית (שעובדת עד היום), ובחדר קטן ברחוב פרוג בתל אביב, תפר את הפאוצ' הראשון שלו.

"שנה שלמה", סיפר ל'גלובס', "רק תפרנו. הלכנו עם ה'מותנונים' מחנות לחנות, ואמרו לנו שאנחנו משוגעים, כי זה עלה המון כסף ומי ירצה את זה בכלל. אבל אנשים כן רצו. אני זוכר איזו התרגשות זאת היתה כשהזמינו מ'למטייל' 80 חתיכות. גירדנו בדים מכל פינה, וישבנו ותפרנו".

"בתום תחקיר ארוך, התחלנו לתפור חגורות כסף ייחודיות, בעיקר חסינות למים", סיפר גיל בראיון ל'דה מרקר'. "תפרנו 20 והצבנו אותן בחנות למטייל. כל החגורות עלו אז 10 שקלים, ושלנו 20, אבל הן נחטפו במהירות כי כשאתה קונה ציוד באלפי שקלים ההבדל לא דרמטי. החגורות היו הגישוש הראשון שהכניס הון חוזר והבהיר לנו שאפשר להמשיך למוצר הבא, שבו צריך היה להשקיע הרבה יותר".

בפסח 1992 עלה בדעתו רעיון הסנדלים. לאחר השקעה גדולה בפס ייצור, הוא פנה לחברות הגדולות, אבל אף אחת לא רצתה את הסנדלים. בסוף הוא פנה ל'חברה להגנת הטבע', שנתנה תשובה חיובית. החברה צירפה ל-700 עובדיה פתק המזכה את בעליו בהנחה משמעותית על סנדלי איכות. ההזמנות הגיעו. השמועה עברה מפה לאוזן. תוך זמן קצר, התנוססו סנדלי שורש בכל חנות מטיילים בארץ.

בשנת 2001, מחזור המכירות עמד על 100,000 סנדלים לשנה כאשר מחיר זוג עלה בין 180 ל 300 ש"ח.

במלחמת לבנון השנייה, כאשר התברר לצה"ל כי מימיות לשתיה הן מצרך חיוני. גיל, שכבר היה מוכן עם מוצר לנשיאת מים על הגב, הפך לספק הצה"לי. משם הדרך לצבא ארה"ב הייתה קצרה, וכיום משתמשים במימיות שורש גם לוחמים אמריקאים בכל מקום.

בשנים האחרונות, הסנדלים של שורש מהוות 20 אחוזים בלבד ממכירות החברה הענקית. מחזור המכירות שלה לשנת 2009 עמד על – תחזיקו חזק - 60 מיליון ש"ח.

גיל לא מפסיק לקבל הצעות למכירת החברה, אך עד היום הוא השיב שלילי. "הקמנו את המפעל כדי להתפרנס ולעזור לאנשים אחרים להתפרנס, לא כדי למכור ולהתעשר", הוא עונה לכל דורש.

אל תתייאש

כדי למנף רעיון ולרשום הצלחה מרשימה, לא חייבים להיוולד עם כישרונות מיוחדים. גם לא תמיד יש צורך בכסף גדול.

כן, אפשר להתחיל מאפס. כמו שני האישים עליהם קראתם.

'הדבר הבא' יכול להיות מודחק על-ידכם במשך שנים. לעיתים, הזמן יסייע לרעיון להבשיל ויעזור לנו לצבור ידע כדי להוציא את הרעיון לפועל, בבוא היום.

אולם, מגיע היום שבו צריך לתפוס אומץ, להשקיע כוח וכסף – ולהתקדם.

אנשים לא יאמינו בכם, יהיה מי שילעג לכם. אל תשכחו: גם לאחר שכבר תוציאו את הרעיון לפועל, עוד נכונו לכם מהמורות. אבל כאשר הרצון קיים, אין דבר העומד בפניו.

צאו לדרך, חברים. המפתחות בפנים.

יצחק גפני, איש עסקים ויועץ, ישמח להשתתף בלבטיכם, לייעץ לשאלותיכם, לשמוע את הצלחותיכם - ולשתף את הגולשים. אנונימיות מובטחת. הכתובת: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!