כנסו: כל ההלכות לקראת צום תשעה באב

ביוזמת אגף ההלכה של 'איחוד הצלה', הופץ אשתקד עלון הלכות מפורט לחולים ולנצרכים לאכול ביום תענית ט' באב. עלון ההלכה נועד לתת מענה הלכתי מקיף לכל השאלות של חולים ונזקקים לרפואה בט' באב.

את הקובץ ההלכתי ערך חבר ועד ההלכה בארגון, הרב נפתלי הלפרין, והוא הוגה על ידי הגאון רבי שריאל רוזנברג – מרבני 'איחוד הצלה'. העלון אף זכה לברכתם של כלל חברי ועד הרבנים של 'איחוד הצלה', הגאון רבי עזריאל אויערבאך, הגאון רבי יהודה סילמן והגאון רבי אריה דביר.

לתועלת הגולשים מביא 'בחדרי חרדים' שוב את ההלכות במלואן.

אכילת חולה בט' באב
חולה שצריך לאכול בט' באב אוכל כדרכו כפי הצורך, אף שאין בו סכנה ואינו צריך להקפיד על אכילת שיעורים.

כאשר צום ט' באב חל בזמנו, יש מחמירים שאם מספיק לחולה שתיה בלבד, ישתה ולא יאכל, וכן אם מספיקה לו אכילה בלבד, יאכל ולא ישתה. וכן אם מספיקה לו אכילה או שתיה פעם אחת בלבד, אסור לו לאכול יותר מכפי צורכו ולאחר שאכל או שתה, ימשיך לצום. אך הרבה מורים להקל שבחולה לא גזרו ויכול לאכול ולשתות כפי צורכו. והשנה שט' באב נדחה, בוודאי יש להקל שחולה אוכל כדרכו.

אם החולה מרגיש עתה טוב ואינו זקוק לאכול, אין לו לאכול חצי שיעור כדי שאחר כך לא יצטרך לאכול כשיעור. מי שהותר לו לאכול בט' באב, ישתדל שלא להתענג בתפנוקים, אלא יאכל כפי צורכו.

נטילת תרופות
חולה שאין צריך לאכול אך נזקק לקחת כדורים לרפואה, מותר לקחתם בט' באב. וכן מותר לקחת תרופה מרה.

ברכת "שהכל" על המים לצורך נטילת כדור: מי שצריך לשתות מים עבור לקיחת התרופה, לא יברך ברכת "שהכל" על המים.

מריחת משחה רפואית: סיכה אינה אסורה אלא סיכה של תענוג, אבל מריחת משחה לצורך רפואה, מותר.

עוד הלכות למי שאינו צם:
סעודה מפסקת לאדם שאינו צם

חולה שאינו צם בט' באב, כ' השבה"ל [סי' פ"ג] שההלכה נוטה שהוא גם כן מחוייב בסעודה מפסקת, כיון שגם מי שאוכל בט' באב, דין תענית עליו, כמש"כ החת"ס שלא הותר לו אלא הנצרך לו ולא יותר, ועוד, שהרי בסעודה מפסקת ישנם דינים שיוכל לקיים אף אם לא צם, כמו איסור ב' תבשילין וישיבה על גבי קרקע ועוד.

המתקשה לישב על הקרקע

אדם שקשה לו לישב על הארץ, יכול לשבת על גבי ספסל נמוך.

נעילת הסנדל לחולה

חולה וכן מי שיש לו מכה ברגליו, שהצינה קשה להם, מותרים בנעילת הסנדל.

אמירת "עננו" בתפילה

מי ששכח ואכל בתענית, יאמר "עננו [ביום צום התענית הזה]" במנחה. חולה שאינו מחוייב להתענות וצריך לאכול בלי הגבלה, לא יאמר "עננו" בתפילה. אולם, אם אוכל רק מעט לצורכו, אפילו יותר מכשיעור וממשיך להתענות, יאמר "עננו".

אמירת "נחם"

אף מי שאינו צם, יאמר "נחם" בתפילה. בברכת המזון בט' באב אין להוסיף "נחם", אלא מברך כרגיל.

כהן, עלייה לדוכן

כהן שאינו צם, עולה לדוכן במנחה (ובלבד שלא שתה יין קודם לכן בהבדלה).

נטילת ידיים לאכילה

חולה שאוכל לחם בט' באב, יש לו ליטול את כל כף היד.

מעוברות ומניקות
בט' באב שחל בזמנו אזי מעוברות ומניקות מתענות.

במידה ויש לה בעיות רפואיות כל שהן, עליה להתייעץ עם רופא ומורה הוראה לקבוע כיצד עליה להתנהג.

במידה והיא חלשה וחשה בגופה, אע"פ שאין בה סכנה, אינה צריכה לצום, ובפרט בחודשי ההריון הראשונים, ועיין בהערה .

השנה שט' באב נדחה, מעוברות ומניקות שיש להן מיחוש קצת, אינן מחוייבות לצום.

מעוברת שעלולה להפיל, אין לה להתענות.

מינקת שהתינוק חולה ולדברי הרופא התענית של המינקת תזיק לו, מותר לה לאכול.

וכן אם חולשת האם רבה ואין לה מספיק חלב להניקו ואין תחליף אחר לחלב האם לתינוק וסכנה היא לתינוק, חייבת לאכול.

ובמקרה שהיא בריאה ואוכלת כדי שלא תגיע למצב שיהיה חסר חלב לתינוק, אזי בשנה שט' באב חל בזמנו, טוב שתאכל ותשתה "פחות פחות מכשיעור", אולם השנה שט' באב נדחה, אין צריך להחמיר בזה.

יולדת בט' באב שחל בזמנו
יולדת בשבעה ימים הראשונים שלאחר הלידה, אין לה לצום, אפילו אומרת איני צריכה לאכול.
וכל שכן בג' ימים הראשונים שלאחר הלידה שבוודאי אסור לה לצום.

לאחר שבעת הימים, תוך שלושים יום ללידתה, כ' השו"ע דאין צריכה להתענות. והוסיף הרמ"א דנוהגין להתענות כל זמן שאין להן צער גדול שהיה לחוש לסכנה, והמיקל לא הפסיד.

והערוך השולחן כתב על דברי הרמ"א, שאולי זהו בימיהם שהדורות היו בריאים וחזקים, אך עכשיו חלילה ליולדת להתענות בט' באב תוך ל' יום ללידתה, ולכן אין להניחן להתענות בט' באב.

וכשיש לה צער גדול או שהיא קצת חולה, אף לשיטת הרמ"א אינה צריכה לצום.

יולדת בט' באב נדחה

השנה שט' באב נדחה, יולדת תוך ל' יום אינה מחוייבת לצום. יולדת שאינה מתענה, אם יכולה תתענה כמה שעות, אולם אם הדבר קשה לה, לא תתענה כלל. יולדת תוך ל' יום ללידתה, מותרת לנעול סנדל מעור אם צריכה לכך.

הבדלה לאוכלים בצום ט' אב
האיש החולה שאינו צם כלל, יבדיל תכף במוצ"ש. אולם חולה הצם בתחילת הצום, יבדיל בסמוך לאכילה.

אשה חולה שצריכה לאכול בט' באב, לכתחילה בעלה או אביה [או אדם אחר] יבדיל עבורה והיא תשתה הכוס ואזי שוב אינו צריך להבדיל במוצאי הצום. ואם אין לה גבר שיבדיל עבורה, תבדיל האשה.

בדיעבד כשהחולה אינו יכול לשתות הכוס, ואין קטן או חולה אחר שישתה עבורו, יכול להקל ולסמוך על הפוסקים הסוברים שחולים האוכלים בט' באב אינם מחוייבים בהבדלה.

קטן האוכל, יש אומרים שצריך להבדיל ומנהג העולם שקטן אינו מבדיל.

יש אומרים שחולה המבדיל, יכול להבדיל על יין ויש מחמירים שיבדיל על חמר מדינה [אמנם אין משקה שהוא בוודאי חמר מדינה].

כשמבדיל אינו אומר הפסוקים "הנה ק-ל ישועתי וכו'" ואינו מברך על הבשמים. על הנר מברך רק במוצ"ש, ואשה לא תברך על הנר. ואם אפשר, בעלה יוציא אותה בברכת "בורא מאורי האש".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!