מיכל צ'רנוביצקי מסבירה: כל הסיבות לתנאי העסקה מחפירים של עובדי חינוך חרדים
מאמר שנכתב מדם לבה: "רצף אירועים השבוע העלה שוב לסדר היום את הנושא הכאוב של תנאי העבודה המבישים של עובדות מערכת החינוך החרדיות, במיוחד בהשוואה לתנאי העבודה של המורות והגננות במערכת החינוך הכללית" • מיכל צ'רנוביצקי מביאה את העובדות וגם מציעה פתרונות
- מיכל צ'רנוביצקי
- ז' אב התשע"ו
- 8 תגובות
ילדים חרדים - אחלוסטרציה. צילום: מנדי הכטמן/פלאש90
השבוע הזה היה בסימן תנאי העבודה במערכת החינוך החרדית.
זה התחיל בכנס לזכויות מורות, סייעות וגננות במערכת החינוך, שנערך באלעד ביום שני בערב. למרות ניסיונות מצד מנהלי עמותות החינוך בעיר לטרפד את הכנס, הוא התקיים במקום חלופי, בהשתתפות יותר מ100 עובדות במערכת החינוך - חסידיות, ליטאיות, ספרדיות, ודתיות.
המשיך באותו ערב, בפרסום פסק הדין של הרב סילמן ובית הדין של הרב קרליץ, שמתיר לגננות החרדיות להתאגד בארגון עובדים. ובעצם מסיר את אחד מהמכשולים הראשוניים העומדים בפני עובדות ועובדים חרדים בבואם להתאגד.
והתקדם להפגנת הגננות החרדיות בירושלים מול ביתו של שר הפנים והעומד בראש תנועת ש"ס, הקשורה קשר ישיר למעיין החינוך התורני.
רצף האירועים העלה שוב לסדר היום את הנושא הכאוב של תנאי העבודה המבישים של עובדות מערכת החינוך החרדיות, במיוחד בהשוואה לתנאי העבודה של המורות והגננות במערכת החינוך הכללית.
אבל לפני שנדבר על מנהלי עמותות ועסקנים מושחתים, חשוב להבין את הגורמים המרכזיים שמשפיעים על השוני בגובה השכר ותנאי ההעסקה בין המורות והגננות החילוניות והדתיות, למורות ולגננות החרדיות:
הגורם הראשון הוא הבעלות על בתי הספר, שהיא גם המעסיק. או במילים פשוטות, ממי מגיע תלוש המשכורת. רוב מוחלט של בתי הספר היסודיים החילונים והדתיים, נמצאים בבעלות משרד החינוך. המעסיק של העובדות בבתי ספר אלו היא המדינה. הגנים נמצאים בבעלות המועצה המקומית, והגננות מועסקות על ידי העירייה. התיכונים חלקם בבעלות העירייה, וחלקם בבעלות של עמותות, בעיקר עמותות גדולות ומסודרות כמו אורט וכדומה. וכך המורות והגננות במגזר הכללי והדתי, נהנות ממשכורות מסודרות ואחידות, ותנאים מסודרים כמקובל במגזר הציבורי.
בתי הספר והגנים החרדיים לעומת זאת, הם במקרה הטוב בבעלות העמותות הגדולות החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני. ובמקרה הפחות טוב בבעלות של עמותות פרטיות כאלה ואחרות. התקציב לפעילות ולמשכורות מועבר כמובן ממשרד החינוך, מהעיריות ומתשלומי הורים, אבל לעמותה יש יד די חופשית איך להשתמש בתקציבים. ואם בחינוך העצמאי ובמעיין החינוך שהן עמותות גדולות יש פחות או יותר חוזים אחידים ומסודרים, הרי שבעמותות הפרטיות המורות והגננות כבר מועסקות כמו כל עובד רגיל, בחוזים אישיים, מה שמאפשר כמובן להעסיק אותם בתנאים נמוכים בהרבה. בעצם כל המורות והגננות במערכת החינוך החרדי הן עובדות קבלן. כי התקציב למשכורות שלהן מועבר ממשרד החינוך והעיריות, אבל במקום שהן יהיו מועסקות ישירות על ידי הגורם המשלם, הן מועסקות על ידי גורם ביניים – העמותות.
הגורם השני הוא התארגנויות העובדים. כמעט כל המורות במערכת החינוך החילונית והדתית, מאוגדות בשני ארגוני עובדים חזקים – הסתדרות המורים, וארגון המורים. כך כל מורה נהנית מהסכמים קיבוציים, ומתנאי העסקה שהם הרבה מעבר למינימום המחויב בחוק ביחסי עובד מעביד.
במערכת החינוך החרדית לעומת זו אין ארגוני עובדים. מה שמשאיר כל עובדת לעצמה. היא עדיין נהנית מזכויות רגילות של כל עובד במדינת ישראל, אך כאשר הזכויות האלה מופרות היא צריכה להילחם על זכויותיה לבדה, בעוד חרב הפיטורים מעל ראשה, ואין ארגון עובדים שייתן לה גב.
גורם שלישי הוא רמת הפיקוח של משרד החינוך. בעיקרון, כל בתי הספר בישראל מפוקחים על ידי משרד החינוך. נזכיר עוד פעם שרוב התקציב שלהם מגיע ממשרד החינוך ולכן רק הגיוני שמשרד החינוך יפקח על הניהול התקין, כולל על מצב ההעסקה בתוך המוסדות. אולם, בפועל בבתי הספר שבבעלות פרטית (ולא בבעלות ישירה של המדינה/עירייה) הפיקוח והביקורת כמעט ולא קיימים. המדיניות במשרד החינוך בפועל היא: "קחו את הכסף ועזבו אותנו בשקט".
הגורם הרביעי הוא המצב המוחלש לכתחילה של עובדות מערכת החינוך החרדיות. בהרבה מאד מקרים מדובר במפרנסת יחידה, של משפחה גדולה. ובמציאות של יותר עובדות ממשרות. מה שמאפשר למעסיקים להעסיק אותן בשכר נמוך מאד, ובתנאים ירודים. ומעצים את החשש של העובדות מלהילחם על זכויותיהן או על שיפור תנאיהן.
כל הגורמים הללו יחד - יוצרים מציאות של פרצה קוראת לגנב. ולכן לא פלא שאנחנו מוצאים במגזר כל כך הרבה מנהלי עמותות חינוך שמנצלים את העובדות שלהן, ולפעמים אף עוברים על החוק. בעוד מערכת החינוך הכללית והדתית בנויה כשירות של המדינה ללא כוונת רווח, מערכת החינוך החרדית מתנהלת כמו חברה עסקית. וכאשר המטרה היחידה של בעלי העסק היא להרוויח, ככה זה נראה.
אז מה הפתרון?
הפתרון הטוב ביותר הוא כמובן להעביר את בתי הספר החרדים לבעלות המדינה. לפני שאתם מזדעזעים, כדאי שתדעו שכבר היום בתי ספר חרדים מסוימים הם בבעלות המדינה – חלק מבתי הספר של בעלז עברו לממ"ד כבר לפני יותר מ-20 שנה, אחרי שקצה נפש האדמו"ר בתנאי ההעסקה של החסידות במוסדות החינוך העצמאי. חב"ד גם כן נמצאים בממ"ד מזה שנים. ולאחרונה עם הקמת הממ"ח, עברו בתי ספר נוספים לבעלות המדינה, כמו מוסדות אור האמת של הרב בן דוד באלעד וכדומה. אולם מהלך רוחבי כזה ייתקל כמובן בהתנגדות גורפת ועוצמתית של בעלי העמותות הפרטיות, ושל ראשי החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני, והמפלגות אליהן הם שייכים – יהדות התורה וש"ס. כי מדובר באחוז קטן בחברה החרדית שכיום נהנה מהרבה מאד כסף והרבה מאד כוח בעקבות בעלותו על מוסדות החינוך. אז עד שזה יקרה יש פתרונות נוספים:
התאגדות של כל המורות והגננות החרדיות בארגוני עובדים. מהלך שהמחלקה החרדית בהסתדרות התחילה ברוך השם להוביל, בתמיכת ובהיתר הרבנים.
הגברת הפיקוח והביקורת של משרד החינוך על ההתנהלות ותנאי ההעסקה בעמותות החינוך שמתוקצבות על ידי המשרד. פיקוח וביקורת עם שיניים.
העלאת המודעות של המורות הגננות והסייעות החרדיות לזכויותיהן בעבודה. והנגשת סיוע וליווי משפטי לעובדות אלו, במחיר שהן יכולות לעמוד בו, או אף בחינם. כדי שיוכלו להגן על זכויותיהן בעבודה במקרה והן הופרו.
*המאמר כולו כתוב בלשון נקבה ומתייחס למורות, לגננות ולסייעות. אולם כל הנאמר פה רלוונטי כמובן גם למורים, לגננים, ולסייעים במוסדות החינוך החרדיים.
זה התחיל בכנס לזכויות מורות, סייעות וגננות במערכת החינוך, שנערך באלעד ביום שני בערב. למרות ניסיונות מצד מנהלי עמותות החינוך בעיר לטרפד את הכנס, הוא התקיים במקום חלופי, בהשתתפות יותר מ100 עובדות במערכת החינוך - חסידיות, ליטאיות, ספרדיות, ודתיות.
המשיך באותו ערב, בפרסום פסק הדין של הרב סילמן ובית הדין של הרב קרליץ, שמתיר לגננות החרדיות להתאגד בארגון עובדים. ובעצם מסיר את אחד מהמכשולים הראשוניים העומדים בפני עובדות ועובדים חרדים בבואם להתאגד.
והתקדם להפגנת הגננות החרדיות בירושלים מול ביתו של שר הפנים והעומד בראש תנועת ש"ס, הקשורה קשר ישיר למעיין החינוך התורני.
רצף האירועים העלה שוב לסדר היום את הנושא הכאוב של תנאי העבודה המבישים של עובדות מערכת החינוך החרדיות, במיוחד בהשוואה לתנאי העבודה של המורות והגננות במערכת החינוך הכללית.
אבל לפני שנדבר על מנהלי עמותות ועסקנים מושחתים, חשוב להבין את הגורמים המרכזיים שמשפיעים על השוני בגובה השכר ותנאי ההעסקה בין המורות והגננות החילוניות והדתיות, למורות ולגננות החרדיות:
הגורם הראשון הוא הבעלות על בתי הספר, שהיא גם המעסיק. או במילים פשוטות, ממי מגיע תלוש המשכורת. רוב מוחלט של בתי הספר היסודיים החילונים והדתיים, נמצאים בבעלות משרד החינוך. המעסיק של העובדות בבתי ספר אלו היא המדינה. הגנים נמצאים בבעלות המועצה המקומית, והגננות מועסקות על ידי העירייה. התיכונים חלקם בבעלות העירייה, וחלקם בבעלות של עמותות, בעיקר עמותות גדולות ומסודרות כמו אורט וכדומה. וכך המורות והגננות במגזר הכללי והדתי, נהנות ממשכורות מסודרות ואחידות, ותנאים מסודרים כמקובל במגזר הציבורי.
בתי הספר והגנים החרדיים לעומת זאת, הם במקרה הטוב בבעלות העמותות הגדולות החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני. ובמקרה הפחות טוב בבעלות של עמותות פרטיות כאלה ואחרות. התקציב לפעילות ולמשכורות מועבר כמובן ממשרד החינוך, מהעיריות ומתשלומי הורים, אבל לעמותה יש יד די חופשית איך להשתמש בתקציבים. ואם בחינוך העצמאי ובמעיין החינוך שהן עמותות גדולות יש פחות או יותר חוזים אחידים ומסודרים, הרי שבעמותות הפרטיות המורות והגננות כבר מועסקות כמו כל עובד רגיל, בחוזים אישיים, מה שמאפשר כמובן להעסיק אותם בתנאים נמוכים בהרבה. בעצם כל המורות והגננות במערכת החינוך החרדי הן עובדות קבלן. כי התקציב למשכורות שלהן מועבר ממשרד החינוך והעיריות, אבל במקום שהן יהיו מועסקות ישירות על ידי הגורם המשלם, הן מועסקות על ידי גורם ביניים – העמותות.
הגורם השני הוא התארגנויות העובדים. כמעט כל המורות במערכת החינוך החילונית והדתית, מאוגדות בשני ארגוני עובדים חזקים – הסתדרות המורים, וארגון המורים. כך כל מורה נהנית מהסכמים קיבוציים, ומתנאי העסקה שהם הרבה מעבר למינימום המחויב בחוק ביחסי עובד מעביד.
במערכת החינוך החרדית לעומת זו אין ארגוני עובדים. מה שמשאיר כל עובדת לעצמה. היא עדיין נהנית מזכויות רגילות של כל עובד במדינת ישראל, אך כאשר הזכויות האלה מופרות היא צריכה להילחם על זכויותיה לבדה, בעוד חרב הפיטורים מעל ראשה, ואין ארגון עובדים שייתן לה גב.
גורם שלישי הוא רמת הפיקוח של משרד החינוך. בעיקרון, כל בתי הספר בישראל מפוקחים על ידי משרד החינוך. נזכיר עוד פעם שרוב התקציב שלהם מגיע ממשרד החינוך ולכן רק הגיוני שמשרד החינוך יפקח על הניהול התקין, כולל על מצב ההעסקה בתוך המוסדות. אולם, בפועל בבתי הספר שבבעלות פרטית (ולא בבעלות ישירה של המדינה/עירייה) הפיקוח והביקורת כמעט ולא קיימים. המדיניות במשרד החינוך בפועל היא: "קחו את הכסף ועזבו אותנו בשקט".
הגורם הרביעי הוא המצב המוחלש לכתחילה של עובדות מערכת החינוך החרדיות. בהרבה מאד מקרים מדובר במפרנסת יחידה, של משפחה גדולה. ובמציאות של יותר עובדות ממשרות. מה שמאפשר למעסיקים להעסיק אותן בשכר נמוך מאד, ובתנאים ירודים. ומעצים את החשש של העובדות מלהילחם על זכויותיהן או על שיפור תנאיהן.
כל הגורמים הללו יחד - יוצרים מציאות של פרצה קוראת לגנב. ולכן לא פלא שאנחנו מוצאים במגזר כל כך הרבה מנהלי עמותות חינוך שמנצלים את העובדות שלהן, ולפעמים אף עוברים על החוק. בעוד מערכת החינוך הכללית והדתית בנויה כשירות של המדינה ללא כוונת רווח, מערכת החינוך החרדית מתנהלת כמו חברה עסקית. וכאשר המטרה היחידה של בעלי העסק היא להרוויח, ככה זה נראה.
אז מה הפתרון?
הפתרון הטוב ביותר הוא כמובן להעביר את בתי הספר החרדים לבעלות המדינה. לפני שאתם מזדעזעים, כדאי שתדעו שכבר היום בתי ספר חרדים מסוימים הם בבעלות המדינה – חלק מבתי הספר של בעלז עברו לממ"ד כבר לפני יותר מ-20 שנה, אחרי שקצה נפש האדמו"ר בתנאי ההעסקה של החסידות במוסדות החינוך העצמאי. חב"ד גם כן נמצאים בממ"ד מזה שנים. ולאחרונה עם הקמת הממ"ח, עברו בתי ספר נוספים לבעלות המדינה, כמו מוסדות אור האמת של הרב בן דוד באלעד וכדומה. אולם מהלך רוחבי כזה ייתקל כמובן בהתנגדות גורפת ועוצמתית של בעלי העמותות הפרטיות, ושל ראשי החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני, והמפלגות אליהן הם שייכים – יהדות התורה וש"ס. כי מדובר באחוז קטן בחברה החרדית שכיום נהנה מהרבה מאד כסף והרבה מאד כוח בעקבות בעלותו על מוסדות החינוך. אז עד שזה יקרה יש פתרונות נוספים:
התאגדות של כל המורות והגננות החרדיות בארגוני עובדים. מהלך שהמחלקה החרדית בהסתדרות התחילה ברוך השם להוביל, בתמיכת ובהיתר הרבנים.
הגברת הפיקוח והביקורת של משרד החינוך על ההתנהלות ותנאי ההעסקה בעמותות החינוך שמתוקצבות על ידי המשרד. פיקוח וביקורת עם שיניים.
העלאת המודעות של המורות הגננות והסייעות החרדיות לזכויותיהן בעבודה. והנגשת סיוע וליווי משפטי לעובדות אלו, במחיר שהן יכולות לעמוד בו, או אף בחינם. כדי שיוכלו להגן על זכויותיהן בעבודה במקרה והן הופרו.
*המאמר כולו כתוב בלשון נקבה ומתייחס למורות, לגננות ולסייעות. אולם כל הנאמר פה רלוונטי כמובן גם למורים, לגננים, ולסייעים במוסדות החינוך החרדיים.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 8 תגובות